יונה גרינברג – המורה לציור המיתולוגית של החיפאים • חפצה לתרום את כספי עבודותיה לחיילים ומפונים

שעורי הציור היו מבין השעורים החביבים ביותר על התלמידים הוותיקים בשכונת אחוזה. סביר להניח שכיום, רבים מהם הינם תושבים בוגרים ומכובדים, וסביר עוד יותר להניח שהללו תמיד יזכרו בערגה את המורה המיתולוגית לציור יונה גרינברג, אשר כל שנות חייה, גרה, למדה, לימדה ועבדה אך ורק במתחם ארבעת אמות שכונת אחוזה הוותיקה.

כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות. דמויות מרתקות בבית מגוריהן, כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו. דהיינו, אלה החיים וגרים פה, ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".

ראיתם משהו? דווחו לנו כאן…

״צלולה להפליא וחדה כתער״

על גבי מסמך רפואי עכשווי, מאת רופא ידוע נרשם: "פגשתי אישה בת 88 צלולה להפליא וחדה כתער".

אכן, כזו היא יונה גרינברג אשר יש לה חלום וברצונה לממשו כעת חיה: למכור את כל אשר נשאר וקיים מיצירותיה ומעבודותיה ובכך לממן תרומה נאה למען רווחתם של חיילי צה"ל או/ו אזרחים אשר פונו מבתיהם בגין המלחמה, כל זאת בנוסף לתרומתה הכספית הקבועה ללוחמים.

אומנית ואשת חייל

יונה גרינברג הינה ציירת ואומנית, בת 88 מוותיקות חיפה. היא למדה אומנות ב"בצלאל" ולאחר מכן תואר באונ' חיפה. היא לימדה ציור ואמנות בבתי הספר: "הרצל", "אהוד" ו"זיכרון יוסף" – ועד היום יוצרת עבודות יד מיוחדות על גבי בדים.

ביתה מלא ביצירות אומנות, גם שלה וגם של אומנים אחרים, ציורים מכל התקופות, הדפסים (אצ'ינגים), אקוורלים, שטיחי צמר שהיא עשתה בעבודת יד ועוד… ומעל לכל יונה היא אשת שיחה מופלאה צלולה וקוהרנטית.

משפחתה של יונה

בראשית ימי שכונת אחוזה נולדה יונה לבית משפחת אל. חברת "אחוזת הרברט סמואל" הוקמה ברומניה ב-1920 חברה זו שמה לה למטרה להקים שכונה במתכונת של "עיר גנים" על הר הכרמל ובראשיתה נקראה "חברת ידידיה". בתחילתה של "שכונת אחוזה" הייתה היא כעין מושבה חקלאית אשר מחוץ לעיר חיפה, אך במהרה הפכה לפרוורה של העיר.

הזמינו דף עיסקי בחי פה – פרטים…

"את הירח יוריד לך אבא!"

יונה גרינברג כתבה את ביוגרפיית חייה ואף פרסמה ספר במהדורה פנימית מודפסת (2005)  בשם "את הירח יוריד לך אבא!".

פרופ' יפה ברלוביץ (החוג לספרות עם ישראל, אוניברסיטת בר אילן):

אין ספק שאת יודעת לספר ולספר בחן רב. בעיקר את יודעת מה לא לספר וזה עוד יותר חשוב… את קשובה לשומע או לקורא ויודעת איך לעניין ולרתק אותו… הרגישות שלך לפרטים היא היופי. את לא רק רואה אלא גם מריחה וממששת וטועמת ושומעת…

"תיירות בעירי, סיפורי בתים ואנשים באחוזת הרברט סמואל"

בספרה "תיירות בעירי, סיפורי בתים ואנשים באחוזת הרברט סמואל" מתארת הסופרת אמירה קהת את חיי משפחת אל, אשר היו מראשוני המתיישבים בשכונת אחוזה.
"משפחת אל הגיעה לאחוזה בסוף שנות ה 20, וגרו באחד הצריפים, של חבקין, בשביל שבין שדרות סיני לרחוב ד'ישראלי."

יונה נולדה בבית החולים/יולדות "מולדה" (אשר בעבר שכן בשדרות הנשיא 82) בשנת 1935, ומינקות עד גיל 4 גרה באחד משלושת הצריפים אשר במורד הדרך המתפצלת משדות סיני בואך רחוב ד'ישראלי, ממש ליד ה"קופרהאוז" (בית הנחושת) שהיה ביתו של ד"ר שמוקלר.

ילדותה המאושרת של יונה

יונה מתארת ילדות מאושרת למדי. על פי דבריה "לכולם היה רק כלום עם כלום" ולכן בובת הסמרטוטים הייתה לה לחברה יפה וטובה. אם המשפחה, מרים אל, עבדה במלון "וולשטיין" שהיה ברחוב אביב וכיום הינו רחוב קדימה. במהלך השנים אף אביה, יעקב אל, עבד במלון זה כ"איש תחזוקה כל יכול".

ילדותה של יונה הייתה רוויה בבילוי ימי החופשות מבית הספר בתחום מלון "וולשטיין" בו הקפידו הוריה לתת לה מטלות שונות כמו: ניגוב כלי המטבח או קיפול המגבות הרבות.

באותה העת גולת הכותרת של התנהלות החיים היה משחק בחורשה הסמוכה לבית המלון, כמו גם עונג שבת משפחתי אשר כלל צפייה בסרט ב"בית הקולנוע מוריה" שהיה בית הקולנוע האחד והיחיד על הר הכרמל.

כנהוג באותם זמנים, האם מרים אל הוסיפה לתפריט המשפחה גם את עודפי מנות האוכל אשר לא אכלו האורחים בפנסיון, אותם קיבלה ברשות בעלי המלון. בימות הקיץ יצאו כל בני משפחת אל לרחצה בחוף הים באזור כיאט ביץ'.

ביתם שברחוב מאפו

יונה מתארת את מחוז ילדותה והמשך כול חייה באזור מצומצם מאד בשכונת אחוזה הוותיקה. מהצריף בעל החדר והמטבחון שהיה בשביל שבין שדרות סיני לרחוב דישראלי, עברה משפחת אל לגור בדירה שהייתה משותפת עם משפחה נוספת ברחוב קריית ספר ומשם לדירה בעלת "מרפסת יוליה" עגולה ברחוב מאפו.  

בספרה, בצורה ציורית ואף מוחשית ביותר, מתארת יונה את ביתם שברחוב מאפו, ואף מפליגה במחשבותיה בתיאור אותה הדירה אשר איכלסה באותה העת חמש נפשות ולעיתים אף שבע ובה מתגורר כיום אדם צעיר אחד עם כלבו הנאה.

בת שכונת אחוזה

כאמור מעת לידתה יונה הינה בת שכונת אחוזה. במקום זה גדלה ובגרה. מכאן יצאה לשירות צבאי ב"גבעתי" ושבה לבית הוריה. אח"כ המשיכה את לימודיה בבית הספר לאומנות "בצלאל" אשר בירושלים, אך הקפידה לשוב חייפתה מידי שישי בשבוע, ובסיום לימודיה שבה לחיות ולגור בעיר הכרמל.

עם תעודת לימודי האומנות ובשילוב מבחן מסכם אודות שני ספרי פדגוגיה ופסיכולוגיה, התקבלה למשרד החינוך לשמש כמורה לציור. ציורי התלמידים היוו את חומר הגלם בהם קישטה המורה יונה את קירות בית הספר. את הציונים "טוב מאד" ו"מצויין" חילקה המורה יונה ביד נדיבה.

אכן, תלמידיה הגיעו לרמות גבוהות בביצוע עבודותיהם, עד כדי כך שכל בית ספר בו עבדה הפך להיות למעין "מקום עליה לרגל" למורים לציור אשר נשלחו על ידי המפקח לראות ולהתרשם ואף ללמוד מכך. גם בפרסים לא מעטים זכה בית הספר בו עבדה.

אורי גרינברג – "איש חיקה הנצחי"

בהיותה כבת 24 הכירה בבית רוטשילד, בחוג לריקודים סלוניים את "איש חיקה הנצחי" אורי גרינברג. עלם חמודות נאה ומנומס, בעל בלורית ג'ינג'ית ונימוסי בית אנגלי אשר שבה את ליבה. ולא בכדי, שכן מוצאו מבני משפחת ברנט.

בבלדה על יואל סלומון מאת יורם טהר לב נפתח הבית הראשון של השיר במילים "בבוקר לח בשנת תרל"ח", והוא מתאר חמישה רוכבים אשר יצאו מיפו, והם מוזכרים בבית השני:
"שטמפפר בא וגוטמן בא,
וזרח ברנט
ויואל משה סלומון,
עם חרב באבנט."

היו אלו ארבעת העסקנים שהשתתפו בסיור הראשון באדמות המקום אשר לימים תהוונה את העיר פתח תקווה. אחד מהם הוא זרח ברנט, פלג במשפחתו של אורי גרינברג.

שלושה בנים נולדו לאורי ויונה: חיימ'קה, גילי וחגי

אורי, אשר היה מנהל חשבונות בחברת "צים" ויונה התגוררו בסמטת אהרון אשר ליד בית חולים כרמל, ואחר כך בשדרות מוריה סמוך לשדרות סיני. שלושה בנים נולדו להם: חיימ'קה, גילי וחגי.

בראשית דרכו המקצועית התמחה גיל במלונאות, אך לאחר זמן מה עבר לתחום האחזקות והאינסטלציה, כאשר נימוסי השירות המלונאי המשובח עדיין זורמים בדמו, אותם אף הנחיל לבנו עידו העובד עימו.

חגי, איש חברת המחשבים "עוקץ מערכות בע"מ", חברה אשר מתמחה בפיתוח מוצרים לניהול חכם של כוח אדם- הינו הבן האוהב והמסור אשר "כל אם מאחלת לעצמה" והוא זה אשר עוזר לאימו יונה בכל שטח ושטח.

מלבדם היה אף חיימ'קה, הבכור שבבנים. בהיותו כבן 27 חלה חיים.

על כך כותבת יונה בספרה:

הידיעה שחיימ'קה שלי חלה, נפלה עלי כרעם. 'גוש מוגדר היטב' אמרו. מה הקשר בין בני הבכור, הצחקן, הגבוה, יפה המראה, בעל שיער הכהה והעיניים התכולות למחלת הסרטן? מאין צצה בשורת האיוב הזו?… וכך הצטרפתי לסטטיסטיקה האין סופית של חסרי יכולת מנוחה…

״ורק ממך. ממך הלך החי״

כדרכו של עולם, אף בביתה של יונה גרינברג זיכרו של הבן חיים ניכר במקומות מיוחדים: דלפק המטבח אשר אותו יצר חיים במו ידיו, ויטרינה ובה פריטים שהיו שייכים לחיימ'קה ז"ל ומעל זאת פינת זיכרון בה תמונתו של חיים ומתחתיה דברי המשורר יהודה עמיחי, אשר כה מאגדים את הללו אשר איבדו את היקר להם מכל:

"וגוויה מניח לרגלייך,
וראה: ואין חדל עולם
ולא נופלים שמים על פניהם
כי רק בך. בך נקבר המת
ורק ממך. ממך הלך החי"

אך לא רק זיכרון העצב נמצא במעונה של יונה, אלא כאמור ביתה מלא ביצירות אומנות, גם שלה וגם של אומנים אחרים כדוגמת הצייר יוסי שטרן אשר צייר אותה בתקופת לימודיה ב"בצלאל". כמו כן מוצגים ציוריה מכל התקופות – הדפסים, אקוורלים, שטיחי צמר, ועוד עבודות יד למכביר.

בעזרת מחט וחוט בלבד יוצרת רבדים של תנועה על גבי בדי עבודותיה העכשוויות

עבודותיה של יונה מתאפיינות בבחירת שיווי משקל בין החדשנות תוך שימוש במדיות שונות, כמו בדים מגוונים בעלי מרקם ייחודי וצבעוניות חדה, לבין הנושא והמסר המובע ומובא ביצירה.כל זאת בכדי ליצור מעין גירוי או מתח אשר יגרום לקהל להביט בעבודותיה שוב ושוב.

יצירות אלו מתאפיינות בעושר רב של צבעים ומסרים. במבט כולל ניתן להבחין שלעיתים משולבים בעבודותיה מסרים של הומור, לעיתים של אופטימיות או אפילו ישנן עבודות ובהן מסרים של קובלנה או אפילו מחאה.

אך בכולם ארוגים ומושחלים רגשות של אהבת הטבע והשלמות הכללית כאילו נלקחו מחלום או מדמיונו של ילד צעיר, ישירות אל עולם טוב יותר או אפילו מושלם ואוטופי. בתוך טיבן העמלני של יצירות אלו ניכרת בברור ריקודה של המחט על גבי מצע הבד של היצירה.

ממרום שנותיה מביטה יונה על החיים:

למרות הכול החיים יפים, כל מה שיכולתי – עשיתי.

בכך היא מתכוונת לזוגיות הטובה שהייתה מנת חלקה עם בעלה אורי ז"ל, ובמיוחד כוונתה לנחת משני בניה ומנכדיה. כמו גם הפן המקצועי בעבודתה, בו היטיבה ליצור עם תלמידיה את קישוט בתי הספר בהם לימדה.

אלף ספרים קוראת יונה עתה

לא רק ליד המחשב ניתן למצוא את יונה אלא אף בפינת הקריאה עם מיטב הספרים אשר היא קוראת בהם עתה. היא מציגה לראווה את הספר אותו היא קוראת עתה – "הריאיון האחרון" מאת הסופר האהוב אשכול נבו. ספר זה דן בקורותיו של סופר אשר מנסה לענות על ריאיון שנשלח אליו מאתר אינטרנט. בפעם זו הלם ליבו והוא עמד להישבר. זאת, משום שמהות חייו מאיימים עליו להתפרק, ולכן הוא נחוש לכתוב אך ורק את האמת כולה אשר בעליל איננה נעימה כלל וכלל.

יונה מציינת שכידוע ספריו הקודמים של אשכול נבו (שלוש קומות, המקווה האחרון בסיביר, נוילנד, משאלה אחת ימינה וארבעה בתים וגעגוע), הפכו לרבי מכר וזכו לביקורות מעולות הן בארץ והן בעולם.

קופסה שחורה – עמוס עוז

בנוסף לספרו של נבו, שבה יונה וחוזרת לקרוא "בקלסיקה של התרבות הישראלית", אשר לדבריה זהו ספרו של עמוס עוז "קופסא שחורה". כיאה למורה היא מסבירה שבכל קריאה היא "שמה לב לפרט שונה בקונסטלציה (מצב עניינים, צירוף של נסיבות) בו הוא מוצג".

הספר "קופסה שחורה" ראה אור כבר בשנת 1986 והוא דן בפענוח פרשת נישואים אומללים. במהלך העלילה בה מובאת תכתובת מכתבים בין בני הזוג נוספת תכתובת ענפה של דמויות נוספות, אשר חושפות בהדרגה סבך של חיים פתלתלים, פצעים מן העבר, חשבון נפש ואף אהבה אשר כמהה לחסד אחרון.

הספר האהוב על יונה – "נובלת שחמט"

אך הספר המועדף מבין הללו הנמצאים על מדף הספרים, הינו לדידה של יונה, ספרו של שטפן צוויג "נובלת שחמט". בספר זה מתאר צוויג מה קורה לבני אדם אשר נתונים ללחץ מסיבי ובלתי אנושי. אמנם הנובלה מספרת אודות שני שחקני שחמט, אך למעשה זהו סיפור התנגשות בין בני אדם.

ב"נובלת שחמט" מתמודד צוויג עם הנאציזם, עם שקיעתה של אירופה, ועם חוויית ההגירה הכפויה. בספר זה נבחנות שאלות של גאונות ושל שיגעון, של מאניה ושל אובססיה ואילו משחק השחמט עצמו הינו החומר שממנו ארוג סיפור קשה במיוחד כשהוא מלווה בכישרון רב.

ולא רק אומנויות אלא גם עוגיות

בנוסף לכל התבשילים אשר נוצרו במהלך החיים תחת ידיה, כיום אוהבת יונה במיוחד את עוגיות הקאמיש אשר באכסון מבוקר, בכלי אטום בטמפרטורת החדר, עשויות להישמר זמן רב (אפילו כשבועיים שלושה). הערה: יש לוודא שהן תקררנה לחלוטין לפני האחסון, היות ואם לאו המיכל יתמלא באדים ולחות.

עוגיות הקאמיש הן עוגיות קשות ויבשות, המיועדות לטבילה בקפה חם, או תה ויש המספרים שהאיטלקים אוהבים לטבול אותן ביין מתוק חם.

להלן המתכון – מוצרים:

• 3 כוסות קמח תופח
• 1 כוס סוכר
• 3 ביצים
• 200 גרם חמאה מומסת
• חופן צימוקים
• חופן נדיב ביותר של אגוזים חתוכים

הכנה:

• ממוצרים אלו יוצרים בצק ומרדדים אותו ל 4 גלילים אותם מניחים על גבי נייר פרגמנט.
• האפיה הינה דו שלבית: האפייה הראשונה הינה בחום בינוני (180 מעלות) במשך 35-30 דקות, עד שהגליליות מוצקות למגע (אך לא קשות).
• עתה יש להפכן ואזי האפייה הנוספת מתבצעת בחום נמוך יותר (150-140 מעלות).
• לאחר כ 20 דקות מוציאים מהתנור, ופורסים את הגלילים האפויים לפרוסות דקות בעזרת סכין לחם.

החלום של יונה – למען החיילים והמפונים

בעבר הקפידו בני הזוג גרינברג להאזין לקונצרטים, לשמוע הרצאות בבית אבא חושי ואף לצפות בהצגות תיאטרון חיפה ותיאטרון הצפון. כיום, מתמקדת יונה לרקוד להפליא עם החוט והמחט על גבי יצירותיה וברקמתה על בדים, כשהחלום שברצונה לממשו הינו למכור את כל אשר נשאר וקיים מיצירותיה ומעבודותיה ובכך לממן תרומה נאה למען רווחתם של חיילי צה"ל או/ו אזרחים אשר פונו מבתיהם בגין המלחמה.

לכן, יונה גרינברג מבקשת לחבור לקבוצה או חברה או אגודה (קבוצה של חברות בית, או ויצ"ו או רוטרי, ווראייטי כו') אשר לה היכולת להפיק מיזם אשר כול מגמתו תרומה.

לשם תאום הנ"ל, ניתן להתקשר לבנה, חגי גרינברג:  052-5329595

שכונת אחוזה – "אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה"

בנוסטלגיה רבה מדברת יונה על שכונת אחוזה אשר הייתה בעבר "כפר קטן"… אך בחדות מחשבתה היא ממהרת להוסיף ש"אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה" ואף משבחת את התחדשות הבנייה באזור מחד אולם מאידך היא כמהה "שימוגרו חזירי הבר מהשכונה, והלוואי שתהייה קהילה תומכת גם בשכונה הוותיקה".