הצופה הבכיר בארץ • ילדות בחיפה של פעם • יורם כץ

באחד מימי שלישי, הודיעה לנו בלהה המדריכה, כי בקרוב נזכה להפתעה – פעולה מיוחדת במסגרת גדודית בה יתארח ציקצק, הוא ולא אחר, ויספר לנו על חוויותיו כצופה הבכיר בארץ.

ההתרגשות הייתה גדולה. ציקצק, האיש והאגדה, נהג לפקוד את השבט מדי פעם, ולהתארח בפעולות אצל שכבות הגיל שהיו בשלות לכך. ביקורו היה אישור לכך שאכן גדלנו, והפכנו להיות ראויים לפגוש את בכירי תנועת הצופים בארץ.

באותו שבוע, התארח הצופה הבכיר אצל גדוד "שגיא" הבוגר מאיתנו בשנה, והתעכב מעט אצלנו, כדי להכין אותנו לקראת המפגש בשבוע שלאחריו.

ציקצק, שאת גילו המופלג הערכתי בכ-60 ויותר, היה יקה ממושקף וחייכני, ששערו המאפיר גילה נוכחות בעיקר בצידו האחורי של ראשו. הוא לבש מדי חאקי מגוהצים ומעומלנים, וענד לצווארו עניבת צופה אפורה וירוקת שוליים.

הצופה הוותיק סקר אותנו מבעד למשקפיו עגולי העדשות, ובמבטא יקי קל נשא נאום הכרות קצר ומרשים שאת תוכנו אינני זוכר. לסיום, כאילו נזכר במשהו, אמר:
"לפעולה בשבוע הבא אגיע עם חומרים שונים שברצוני להציג לכם. כיוון שאני מתנייע על אפרים…" הוא התבונן בסיפוק בפנים התמהות של הילדים סביבו, לפני ששחרר את שורת המחץ. "אפרים (אינני זוכר את השם בביטחון, אבל "אפרים" מעביר את רוח הדברים) הוא, כמובן, שמו של האופנוע הזקן שלי, הא, הא…"

כאן השמיע זקן השבט צחוק לבבי. ככל יקה טיפוסי, היה גם ציקצק גאה מאוד בחוש ההומור שלו כידוע, רוב היקים סבלו מהעדר מוחלט של חוש הומור, והיו בדרך כלל היחידים  שצחקו מבדיחות העץ שלהם).

"כיוון שאני מתנייע על אפרים," המשיך, "עליי לאחוז בכידון האופנוע, וידיי אינן פנויות. לכן אני מבקש שאחד מכם יגיע לביתי כשעה לפני הפעולה, ויעזור לי להגיע לכאן עם החומרים."

כולנו הרמנו ידיים. וכי מי לא ירצה להתנדב לשרת את הצופה הנודע ורב הפעלים?

"יפה מאוד," אמר ציקצק בסיפוק. הוא בחן את כולנו בקפידה, ועיניו היוקדות סרקו ילד אחר ילד, במאמץ לזהות בינינו את המוכשר והמתאים ביותר למילוי משימות מיוחדות.

ואז גילה בתוך הקהל שלפניו את יוסי ש. יפה העיניים.

ציקצק קפא לרגע, ואז הניף את ידו, הצביע לכיוונו של יוסי ושאל לשמו. "אני רוצה לבקש ממך לבוא ולעזור לי," המשיך ואמר, "המדריכה תמסור לך את כתובתי, ואתה תגיע אליי שעה לפני תחילת הפעולה. בסדר?"

מבחינת יוסי זה היה כמובן בסדר גמור, וכולנו יכולנו רק לקנא בכבוד הרב שנפל בחלקו.

ביום שלישי שלאחר מכן, הגיע ציקצק רכוב על אפרים, כאשר שתי ידיו אוחזות בכידונו של האופנוע, ומאחוריו יושב לו יוסי הגאה, אוחז בערימת ניירות בריסטול מגולגלים ומהודקים היטב בגומייה.

התכנסנו, כרגיל, על ספסלים במקלט של כיתות א'-ג', ואחרי כעשרים דקות של שירה קולנית, השתתקנו כדי להאזין למרצה המכובד.

ציקצק קם על רגליו והחל לגולל לפנינו את הרפתקאותיו. אינני זוכר במדויק את הפרטים, אך הסתבר שהוא נסע למרכז העולמי של תנועת הצופים באנגליה, שם פגש בצופים בכירים במיוחד, ואולי אף בבנו של מייסד התנועה, הלורד באדן-פאול בכבודו ובעצמו.

יחד, נדדה חבורת צופי העל הללו ביערות, אכלה גרגרי אוכמניות ועסקה בפעילויות שונות ורבות ערך שאינני זוכר מה בדיוק היו. בסיום האירוע, עישנו כולם את מקטרת השלום או מקטרת אחרת כלשהי, ישבו סביב המדורה, ודנו בכובד ראש בסוגיות שברומו של עולם הצופים.

כעבור מספר ימים של חוויות רוחניות מסוג זה, זכה ציקצק שלנו בעניבת צופים ייחודית (הוא הקפיד לציין כי הוא היחיד בארץ שהוסמך לענוד אותה), וכן בפריט דמוי מקטרת עץ קטנה, בעל משמעות סמלית עמוקה כזאת או אחרת שנשמטה מזיכרוני, שהיה תלוי ברצועת עור, שהייתה כרוכה כעת לנצח סביב צווארו הצופי.

הצופה הוותיק הסיר בחרדת קודש את הרצועה עם האביזר הייחודי, ואחרי שביקש שננהג במוצג בזהירות ובכבוד המתבקשים, העביר אותו בינינו.

כולנו הבענו את התפעלותנו מן הפריט הנדיר, שהורכב ממספר פיסות עץ מפויחות שהודבקו זו לזו, ושלמיטב שיפוטי, מישהו, קרוב לוודאי צופה בכיר כלשהו (אולי אפילו באדן-פאול הצעיר עצמו), דרך עליהן בטעות.

כעת קרא ציקצק ליוסי שיגיע אליו עם ה"חומרים". הוא פרש את חבילת הבריסטולים, והזמין ילד מאושר נוסף להחזיק יחד עם יוסי את הבריסטולים הפרושים. זמן מה נאבקו השניים בגיליונות שהתעקשו לחזור למצבם המגולגל הטבעי, אך לבסוף יכלו להם, עמדו קוממיות כיכין ובועז, ואחזו ביניהם את כתבי הקודש.

ציקצק התייצב מולם, הצביע במקל קטן על הסמלים הצופיים שהיו מצוירים על בריסטול אחד, על סיסמאות וכללי התנהגות צופיים על בריסטול אחר, ופירש לנו ברצינות ובאריכות רבה את משמעותם.

אחר כך רצה לדעת אם יש שאלות, אך לא היו כאלו (אני דווקא רציתי לשאול מתי ייגמר כבר מופע האבסורד הזה, אבל התאפקתי).

ציקצק הודה לנו על ההקשבה ועל השקט. חלקנו מחא לו כפיים בהכרת תודה ובהתלהבות, מה שגרם לחלק האחר להתעורר בבהלה משנת אחר הצהריים שנפלה עליו במהלך ההרצאה המרגשת. המדריכה בלהה הודתה לציקצק מעומק ליבה על ההרצאה המרתקת, ובזה נסתיים האירוע.

הצופה הבכיר סימן ליוסי, והשניים יצאו מן המקלט אל אפרים האופנוע שחנה בסמוך. יוסי התמקם במושב האחורי כשהוא אוחז בבריסטולים היקרים, ציקצק אחז בכידון של אפרים, והשניים הפליגו לדרכם.

למרות ההרצאה המאכזבת משהו, הייתי סקרן. היה משהו לא מפוענח בצופה המזדקן הזה. היה בו משהו שונה מכל המבוגרים שהכרתי, אך לא יכולתי לשים את אצבעי על השוני הזה.

למחרת היום, כאשר נפגשנו בבית הספר, ניסיתי לקבל מיוסי פרטים על האיש, שהרי יוסי ביקר בביתו, ובוודאי למד עליו דבר או שניים.

יוסי מסר לי מספר פרטים, אך אני מצאתי אותם מבלבלים למדי. מהמעט שהצלחתי לדלות, התרשמתי שהצופה הוותיק דווקא נהג ביוסי מנהג הכנסת אורחים נדיב. הוא חיבק אותו בחום, הגיש לו עוגיות ושתייה קלה, כאשר הוא (ציקצק, לא יוסי) עטוף בקימונו יפני, ואף ליטף את רגליו, בזמן שיוסי נהנה מן התקרובת.

עניין הקימונו עורר את סקרנותי, אך השאלות ששאלתי את יוסי זכו לתשובות בלתי ברורות, וכאשר קרא לנו צלצול הפעמון להיכנס לשיעור, נאלצתי להניח לו.

אינני יכול להיות בטוח, אך, ממרחק של שנים, נראה לי שהכידון של אפרים לא היה הכידון היחיד בו ניסה הצופה הבכיר לאחוז באותו ערב.