חרדה קיומית, נדודים וכמיהה ליציבות – ישראל 2023 ○ פרשנות • תמי גולדשטיין

התמונה האנרגטית של ישראל 2023 אינה פשוטה ובמקרים רבים מעוררת חרדה קיומית

חרדה קיומית היא מצב רגשי של חשש עמוק לגבי הסיכוי שלנו להתגבר על קשיים ומכשולים, והיא מלווה בתחושת דאגה קבועה שמגבירה את המתח הפנימי ומפחיתה את איכות החיים ואת היכולת לתפקד בצורה שלווה ביום-יום. קשיים כלכליים, מתח פוליטי ומצב ביטחוני לא יציב מהווים בסיס לחרדה הקיומית שדומה שקיימת בבסיסם הנפשי של רוב בני האדם החיים במאה הזאת, מאה שהיא אחרי מלחמות עולם אך תחת איום גרעיני, עולם לכאורה פתוח וחופשי אך תחת איום אקולוגי, רעידות אדמה ושינויי אקלים. מאה של פירוק תאגידים ותחושת חוסר יציבות כלכלית לאחר גלי פיטורין בחברות הגדולות.

גורמי חרדה יומיומיים

בישראל גורמי החרדה הם יומיומיים. המצב הביטחוני הנפיץ מלווה את ישראל שנים ארוכות, התרעות פיגועים, חשש ממחבלים, אזעקות צבע אדום וגילוי מנהרות. התפרעויות בכבישים הופכות את הנהיגה בחלק מהיום למאבק הישרדותי, וידיעות על מקרי רצח בתוך המשפחה כמו גם על רקע פלילי, מוסיפות לתחושת חוסר הביטחון הכללית.

פוליטיקה

ואז באה הפוליטיקה. ברחוב הישראלי, דעות פוליטיות הפכו לאמונות ולחלק מהזהות העצמית. אחים מוכנים להילחם ולפגוע אחד בשני כדי להגן על אמונתם הפוליטית, וכינויי הגנאי וההשפלות ההדדיות הולכים ו"משתבחים" והאלימות המילולית והכללית חוגגת.

זה מפחיד. זה מעורר חרדה. לא, לא שכחתי את הקורונה שהעירה את מצבורי החרדה אצל כולנו. "להתחסן או להיפגע, להתרחק שני מטר או להדבק, לא לפגוש את המשפחה כדי לא להדביק/לפגוע" – זה היה המסר, האיום, ולקח זמן להתעורר מזה ולהרגיש בטוחים גם בלי מסיכות.

היהודי הנודד

היהודי הנודד, שגורש שוב ושוב מאז ימי אבותינו, ממשיך לנדוד. ולא רק היהודי נודד. אנשים צעירים מכל המגזרים שהחרדה הקיומית התגברה בהם, זאת יחד עם העלייה במחירי הדירות ובריבית על המשכנתאות, מדברים על הגירה, מחפשים לאן אפשר לעבור כדי לבנות לעצמם עתיד טוב יותר, בארץ אחרת. 

מבקשים בית

אחרים מבקשים לקנות לעצמם דירה, בית, מקום שיהיה מבצר בטוח בו יוכלו להירגע. הצורך בקשר עם קהילה וחברה, קשרי תרבות וקשרי דת, הביא להקמת ישובים קהילתיים, הרחבות קיבוצים והגברת בנייה, ובתקופות שונות דומה היה שהמערכות המדיניות מנסות למצוא דרכים להקל על זוגות בתחילת דרכם, בתוכניות הוזלה שונות. אך דומה שזה לא הפחית את החרדה הקיומית. הישראלי הממוצע לא רוצה לגור בשכירות אלא אם עדיין לא קבע לעצמו את עיר הקבע שלו. הוא רוצה לרכוש לעצמו דירה, בית שיהיה שורש שלא ניתן לעקור, מקום ממנו לא יגרשו אותו יותר לעולם. הישראלי רוצה להרגיש שייך, יציב, מוגן, להרגיש שזאת האדמה שלו ואיש לא ייקח לו אותה. 

תחושה כללית של חוסר ודאות

בית הוא גם רכוש, ורכוש מאפשר לאדם גישה לצרכים בסיסיים. הוא מאפשר להשקיע בעתיד, לרכוש השכלה ולשמור על חווית הגשמה וייעוד. אפשר להגיע לכל אלה גם ללא רכוש, אך כאשר יש ברקע חרדה קיומית, מצב כלכלי, ביטחוני ופוליטי שלא מאפשרים תחושת ביטחון, הדבר עלול לדחוק לאמונות קיצוניות. מה גם שהחרדה הקיומית נמצאת גם אצל בעלי הרכוש. אחרי הכל, גם הם מושפעים מהמתח בין שמאל לימין, גם הילדים שלהם יעשו בשלב מסוים רישיון נהיגה, יתגייסו לצה"ל, יצטרכו להתמודד עם עצמאות ופרנסה, וכאשר התחושה הכללית היא של חוסר ודאות, החרדה פוגעת בכולם.

צרכים בסיסיים

לפי "תיאוריית הצרכים המורכבים", לאדם יש 3 צרכים להגשמה. הצורך ברצון – רצון אישי שמחובר לזהות פרטית ודרכו אדם מגיע להכרה עצמית ולהערכה במסגרות בהן הוא פועל, הצורך בהתפתחות – המבוססת על אמונה במסוגלות האישית, על סובלנות לטעויות ויכולת לפתח כישורים להתגבר על קשיים ומהמורות בדרך. והצורך בקשרים בעלי ערך חברתי ונפשי, להשתייך לקהילה ולהיות חלק ממעגל חברתי. 
לפי גישה זו, השגת צרכי קיום בסיסיים הם דרך להשגת שלושת הצרכים המורכבים האלה. 

ביטחון מעורער ברוב מישורי החיים

בישראל של 2023 דומה שמתערער הביטחון ברוב מישורי החיים ושהאיום הקיומי מתחזק ומגביר את החרדה הקיומית. הצורך למצוא קרקע יציבה גובר, מקום בו אפשר לרגע לאהוב, להתחבר, לסגור את הדלת מפני המציאות החיצונית ולאגור כוחות להתמודד עם החיים.

איך יוצאים מזה?

על ידי הקשבה ונדיבות. כשנדע להקשיב גם אם אין הסכמה, כשנראה בחמלה את הכאב של אחרים ולא רק את של עצמנו, כשנהיה בדאגה ממקום אוהב, רמת החרדה תרד. כשנקשיב פנימי לעוצמה שלנו במקום לכוח, נגלה את האיכות שלנו. כשנראה את השונה ונקבל את השוני , ונפסיק לחשוב שהעולם כולו נגדנו, נצא מהאגו המבוהל שלנו ונוכל להרגיש בעלי ערך קיומי גבוהה יותר ולהמיר את החרדה בעוצמה, בהקשבה, בחמלה ובמעשי נדיבות.

בהיבט רוחני הוליסטי, חרדה קיומית היא פגיעה במרכזים האנרגטיים התחתונים – צ'קרה ראשונה, והתגובתיות הקיצונית שנגרמת כתוצאה מכך היא הפעלת הצ'קרה השנייה והשלישית על ידי האנרגיה הפגועה של הצ'קרה הראשונה.

שדר של סכנה

במצב זה המערכת כולה משדרת: "סכנה, עליך לברוח או להילחם על חייך!"
נשימה עמוקה ומודעות לתנועת האנרגיה, יכולות להעביר את מרכז ההתייחסות מהצ'קרות התחתונות של התודעה נמוכה והישרדותית, לצ'קרות העליונות, שם מתקיימות בשלום סובלנות, אהבה, הבנה עמוקה, רגישות לזולת ואמונה. שם הערך העצמי יציב ואינו מושפע מלהט הוויכוח, מצב בו ה"אני" מרגיש שלם ואינו מאוים.  קוראים לזה תודעה גבוהה. כאשר תדר הגוף הוא תודעה גבוהה, יורד המתח, יורדת החרדה והיכולת לחוות איכות חיים חיובית עולה.

בקיצור, כמו שסבתא שלי היתה אומרת: לנשום עמוק ולספור עד עשר, להאמין בעצמך ולקבל את השונה בנדיבות, גם ברגעים קשים.

• הכותבת תמי גולדשטיין היא מתקשרת, הילרית, מורה רוחנית המתמחה ביעוץ הוליסטי אישי וזוגי ובטיפול אנרגטי לאיזון הגוף והרגש, בעלת ניסיון של מעל ל-20 שנים.