פרק נוסף מתוך ספר המתח "תעלומת השכן שממול" • פרק רביעי
תקציר הפרקים הקודמים:
הפריצה לביתו של השכן חיזקה את חשדם של גלי ויותם שהאיש זומם דבר מה. לאחר שגלי נחלצה בעור שיניה מחצר ביתו של האיש, מיהרה אל אחיה שהמתין לה בבית העץ. מה יהיו הצעדים הבאים של השניים?
מדוע גולדברג מתעניין בערוץ טלוויזיה איראני?
גלי חצתה את הכביש בריצה היסטרית, נכנסה לחצר בסערה, מיהרה לטפס על הסולם והגיחה מהפתח כשהיא מתנשפת בכבדות, מזיעה ומרוחה כולה בבוץ ומצאה את יותם משקיף על בית השכן. הוא צפה בחרדה כיצד אחותו הצליחה לחמוק ממש בשניה האחרונה מהחצר.
הוא לא הבחין בתנועות חשודות ולא היתה לו סיבה לחשוב שהשכן הבחין בגלי או חושד במשהו. יותם הושיט לה מגבון.
"תנקי את הבוץ מהפרצוף שלך לפני שההורים יראו את זה ויתחילו לשאול שאלות מיותרות," אמר.
גלי סיפרה בפרטי פרטים את מה שקרה לה.
"כשראיתי את הכלב הזה מתקרב אלי, מתתי מפחד, אבל כשחשבתי שהוא הולך להשתין עלי, מתתי מגועל", אמרה.
היא פתחה את גלריית התמונות שבטלפון. תמונות חדר העבודה היו חשוכות אם כי ניתן היה להבחין בחפצים השונים שהיו שם.
"את זוכרת מה היה מוצג על כל אחד ממסכי המחשב?"
"אם אני לא טועה, התצוגה במסך הימני היתה של פאזל כמעט פתור של שטח מִדְבָּרִי שבו מפוזרים כל מיני מבנים ומתקנים לא מוכרים. משהו שנראה כמו מפעל או בסיס צבאי".
"את חושבת שהתחביב שלו זה צילום?" שאל.
"זה בהחלט יכול להיות", אמרה מהורהרת, "קשה לדעת מתמונה אחת".
"ומה רואים על המסך השמאלי?", שאל יותם.
גלי אִמְצה את זיכרונה וניסתה לשחזר מה בדיוק ראתה שם.
"אם אני לא טועה, על הצג השמאלי הופיע אתר קניות לכלי עבודה וכאלה מן מכונות נגרות נדמה לי", אמרה.
"את חושבת שיש לזה משמעות, או שנגרות היא סתם התחביב של גולדברג?", שאל יותם.
"אין לי מושג", השיבה. "אבל אני לא מבינה בשביל מה הוא צריך שני צגי מחשב…"
"ומה זאת הקופסה השחורה עם המפסקים והנורות?, שאל יותם.
"זה מזכיר לי את יחידות הבקרה שראינו בביקור שלנו במפעל לייצור מחשבים", הרהרה גלי בקול רם, "ייתכן שהקופסה היא מחשב מיוחד, או תוספת למחשב הקיים".
"שמתָ לב לארון מגירות המתכת שבצד שמאל?", הפרה גלי את השקט שהשתרר לאחר ששקעו במחשבות בניסיון לפרש את הממצאים שגלי הביאה, "בשביל מה הוא צריך ארון מתכת כבד עם מנעולי קומבינציה? מה יש לו להסתיר שם"? היתה זו שאלה רטורית כמובן.
"המספר הזה נראה כמו מספר טלפון", אמר יותם כשהסתכלו על תמונת הפתק הצהוב, עליו הופיע המספר 5743935.
בתמונה הבאה הופיע צילום מסך הטלוויזיה של גולדברג. הכתוביות אכן נראו ככתוביות בשפה הערבית. גם לוגו תחנת השידור שהופיע בפינה השמאלית של המסך הורכב מהאותיות הערביות صدا و سيمای جمهوری اسالمی ايران אבל גם מאותיות לטיניות: .IRIB
בשלב הזה היו להם יותר שאלות מתשובות. ברור שיש סימנים המגבירים את החשדות אבל לא מצביעים בבירור על משהו שהוא לא בסדר עם השכן החביב.
שעת הצהריים התקרבה והשניים המשיכו להפוך בממצאים שהעלו ובשאלות החדשות שהתעוררו בעקבותיהם.
"אני קצת מבולבל מכל מה שגילינו עד עכשיו. אולי כדאי שנתחיל לעשות קצת סדר בבלגאן," הציע יותם.
בסדרות משטרה וחקירת פשעים שראו בטלוויזיה, נהגו החוקרים לארגן ולעשות סדר באמצעות תרשים אשר עזר להם לתאר את הקשרים בין הממצאים השונים. זה תמיד עזר בפתרון התעלומה והם החליטו להביא לבית העץ את אחד מהלוחות שיש להם בבית. הם ירשמו עליו את כל מה שהם יודעים, את השאלות המתעוררות ואת מה שהם צריכים להמשיך לחקור.
"ארוחת צהרים. כולם לרחוץ ידיים ולשולחן"! שמעו את קולה של אמא.
"וואו, איך שהזמן טס", אמרה גלי. "בוא נשתדל להתנהג כרגיל. בשלב הזה כדאי לשמור על סודיות מוחלטת. חסר לנו שההורים יתערבו לנו בחקירה".
"אל דאגה", הרגיע יותם "אני שחקן מעולה," חייך ורץ הביתה.
אמא הבחינה מיד שמשהו מוזר בהתנהגותו של "השחקן".
"מה קורה ילדודֶס"? שאלה. "זה די מוזר שאתם כל כך ממושמעים היום. ממתי אתם מתייצבים לקריאה הראשונה שלי וממתי אתם רוחצים ידיים מבלי שאזכיר לכם את זה ארבע פעמים? שלא לדבר על זה שבאתם ביוזמתכם לעזור לי לערוך את השולחן!", אמרה תוך שהיא מנסה לחדור במבטה את מחשבותיהם.
גלי ויותם השתדלו להיראות תמימים ככל האפשר.
"כמו שאת כבר יודעת, תִצְפַּתנו על משפחות של ציפורים וראינו עד כמה האפרוחים שלהם ממושמעים ועד כמה זה הופך את ההורים שלהם למאושרים… אז… החלטנו לחקות אותם. נראה לך מתאים מָאמוּש?, אמרה גלי כשהבעה מבודחת על פניה, תוך שהיא שולחת קריצה חשאית לאחיה.
אבא, שנכנס למטבח בדיוק באותו רגע, הבחין בקריצה ובחיוכים.
"מה הזאטוטים זוממים?", פנה לאמא. "על פי הבעת פניהם, זה נראה לי משהו רציני. יש קשר לארונות התקשורת עליהם שאלתם אותי קודם?", הפתיע בשאלה תוך שהוא מתיישב במקומו.
השאלה הבלתי צפויה כמעט הפילה את הצמד מהכיסאות. גלי התעשתה ראשונה.
דרור ועלמה ענו מיד.
"אבּוּש, אתה ממש מבריק. כרגע סיימנו מבצע בילוש שבסופו עלינו על משהו מדהים. ארונות התקשורת שברחוב אינם ארונות בכלל. אלה פתחי כניסה לבית הספר לכישוף הוגוורטס של הארי פוטר, ורק מוּגְלָגים תמימים כמותכם, כאלה שאין להם כוחות כישוף, חושבים שאלה ארונות תקשורת. אגב, כתם ונמש אינם כלבים, הם גמדוני-בית מוסווים, אתם יודעים, היצורים שמשרתים כעבדים את אדוניהם הקוסמים, אבל מהסוג העצלן"! פרצה בצחוק מתגלגל וכל השאר הצטרפו אליה.
ספרי עלילותיו של הנער הקוסם "הארי פוטר" נבלעו על ידי גלי ויותם בשקיקה והם ידעו כמעט בעל פה כל פרט שקשור לעולם הקסמים שבו חי הקוסם בן גילם. באופן מפתיע גם ההורים שלהם נסחפו לסיפורים הללו והיה זה די שכיח שהשיחות המשפחתיות סביב השולחן, נסבו על האירועים והדמויות שבספרים הללו.
פְיוּ, חשבה לעצמה גלי, יצאנו מזה ממש בנס.
כשסיימו לאכול, זינקו השניים ממקומם וטיפסו בחזרה אל בית העץ.
הם רשמו על הלוח המחיק, אותו הביאו מוקדם יותר, את העובדות שאספו, את ההשערות ואת סימני השאלה שהתעוררו אצלם. שניהם נהנו מאד מהתגלית המדהימה שעבודת צוות ושיתוף פעולה, הרבה יותר נעימים מריבים טיפשיים.
השעה שבה השכן יוצא לטיול אחר הצהריים הלכה וקרבה. השניים כרעו ברך והציצו בזהירות, תוך שהם אוחזים בידיהם משקפות כדי להיטיב את התצפית ברגע האמת. גלי ויותם קיוו שהשכן יעצור שוב ליד ארון התקשורת. אולי תהיה להם הזדמנות נוספת להבין מה בדיוק הוא מחפש שם.
אחרי כמה דקות נפתחה לאיטה דלת הבית ומתוכה פרצו שלושת הכלבים הגוצים. מר גולדברג יצא אחריהם כשהוא אוחז בידו השמאלית את שלושת הרצועות, תוך שהוא מקפיד לסגור את הדלת מאחוריו.
הם היו דרוכים כקפיץ ועקבו אחר גולדברג והכלבים שהתקרבו לעבר ארון התקשורת. כשהגיעו אליו, עצר הכלב החום, הרים את רגלו והשתין. גולדברג לא העיף ולוּ מבט לעבר הארון ולא גילה בו כל עניין. השניים היו ממש מאוכזבים.
"מה עכשיו?" שאלה גלי.
"נחכה עד שיחזרו, אולי אז יקרה משהו," אמר יותם.
מה רבה היתה אכזבתם כאשר גם בדרכו חזרה, התנהג גולדברג כאילו שום דבר לא מעניין אותו בארון התקשורת.
גלי ויותם הגיעו למסקנה שהגיעה העת לראות במו עיניהם את המתרחש בתוך הארון המסתורי שאיתו התעסק השכן. הבעיה היתה שהארון נעול. איך לעזאזל הם יצליחו לפתוח אותו ללא מפתח?
"מה נעשה?" שאלה גלי, "אחרי כל מה שגילינו, אי אפשר שלא לבדוק את העניין הזה עד הסוף."
"אולי בכל זאת נשתף את ההורים"? הציע יותם, "הם בוודאי ידעו מה לעשות ועם מי לדבר כדי לברר מיהו האיש".
גלי לא גילתה התלהבות מהרעיון.
"אני מפחדת שההורים לא יאמינו לנו ולא ייקחו אותנו ברצינות. הם עוד יכולים לגשת לגולדברג, ופשוט לשאול אותו מה בדיוק חיפש שם. הם עלולים אפילו לספר לו שעקבנו אחריו," אמרה גלי בתסכול, "אני חושבת שלפני שנשתף אותם, עלינו לאסוף הוכחות חותכות לזה שהאיש זומם משהו. התמונות שצילמתי לא מספיקות".
"לא נראה לי שנוכל להמשיך במעקב ובחקירה הזאת לבדנו," אמר יותם, "כדאי אולי לצרף חברים נוספים. זה יעזור לנו לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא פתרונות".
"רעיון מצוין," התלהבה גלי, "את מי אתה חושב שכדאי לנו לצרף?"
"אני חושב שדרור יכול לעזור לנו מאד," הציע יותם.
מאז עברו גלי ויותם ללמוד בחינוך ביתי, שמר יותם על קשרים עם חברו הטוב מתקופת בית הספר. דרור היה ילד גבוה ומעט שמנמן. בלורית מתולתלת בצבע שחור פחם עיטרה בגאווה את ראשו. הוא היה אמור לעלות לכתה ו' בסוף חופשת הקיץ. דרור היה תלמיד בעייתי – לא חביב על המורים ולא פופולארי במיוחד על הילדים בכתה. הוא השתעמם בשעורים והציק למורים.
יותם חיבב אותו דווקא בגלל זה, אבל גם בגלל שהיה פְריק מחשבים של ממש. היה לו מחשב נייד והוא לא זז לשום מקום בלעדיו. המכשיר הזה היה צמוד אליו אפילו כשהלך לשירותים. דרור בילה את רוב שעות הפנאי שלו מול מסך המחשב, היה אלוף במשחקי רשת והצליח לפצח סיסמאות בכוחות עצמו. לא פעם הזהירו אותו שהוא ילך לבית הסוהר בגלל הדברים האלה. בקיצור, גאון מחשבים של ממש. מדי פעם התעייף מהמסכים ושמח לבלות עם יותם בבית העץ. הם היו מרכלים ומדברים על הארי פוטר וגיבורי העל החביבים עליהם וכשגלי הצטרפה אליהם, הצחוקים איתה היו בשבילו משב רוח מרענן.
"אני מקווה שדרור יוכל למצוא דרך לפרוץ את המנעול של ארון התקשורת ואולי אפילו לפרוץ למחשבים של השכן," אמר יותם.
"אני מציעה לצרף גם את עלמה," אמרה גלי.
עלמה, נערה בעלת שיער בהיר ארוך וחלק ועם חיוך מתוק מלווה בשתי גומות חן, היתה בעלת ידע רחב כמעט בכל תחום. רצית לדעת מתי פרצה מלחמת העולם השנייה, או מי אלוף העולם בשחמט? קרוב לוודאי שעלמה ידעה את התשובה. היא ניצחה בכל משחקי הטריוויה של בית הספר. למרות זאת, רחוקה היתה מהדימוי של חנונית. גלי פגשה את עלמה בחוג לריקוד ובחוג לג'ודו. שתיהן היו ממש קרובות לקבל חגורה שחורה.
גלי ויותם החליטו ליצור איתם קשר עוד הערב, אחרי ש"ילכו לישון."
הזמן טס וארוחת הערב היתה כבר מאחוריהם. לאחר כיבוי האורות התגנב יותם בזהירות ובשקט מוחלט לחדרה של גלי. השניים קיוו שדרור ועלמה עדיין ערים ויענו מיד. כל אחד מהם שלח את הודעת הווטסאפ הבאה:
"עָלִינוּ על סיפור מדהים שקשור בשכן שגר ממול לבית שלנו. אנחנו זקוקים לעזרה. מוכן/מוכנה להצטרף?"
"מתי נפגשים?" שאלו בהתלהבות.
"מחר על הבוקר", התקבלה התשובה.
דרור הגיע ראשון. הוא נשלח לחדרו של יותם על ידי אמא, שהופתעה לראות ילדים ערים בשעה כל כך מוקדמת.
דקות אחדות לאחר מכן הופתעה שוב כשפגשה בפתח ביתם גם את עלמה.
"מה קורה לכם שקמתם כל כך מוקדם בבוקר? אתם סובלים מנדודי שינה?" שאלה את עלמה.
ילדים ערים בשבע בבוקר בחופש הגדול, היה חיזיון נדיר.
זמן קצר לאחר שהחבורה התכנסה בחדרה של גלי, נקראו כולם להתייצב לארוחת הבוקר. אמא שמחה על ההזדמנות לארח את השניים. היו אלה החברים החביבים עליה.
במהלך ארוחת הבוקר המעיטו הילדים בדיבורים והתרכזו בארוחה כדי לסיימה מהר ככל האפשר ולהתפנות לעניין שלשמו התכנסו.
בדיוק כשעמדו לסיים, נכנס אבא והסתכל בחשדנות על חבורת הילדים.
"מה אתם זוממים הפעם"? שאל.
"למה אתה חושב שאנחנו זוממים משהו"? שאלה גלי בתמימות.
"אתם שתקנים מדי ויש לכם מבטים מסתוריים," אמר ברצינות.
הילדים החליפו מבטים.
"נו עלמה, מתגעגעת לבית הספר"? המשיך אבא לנג'ס.
"לא בדיוק", ענתה עלמה בנימוס. גלי ויותם החמיצו פרצופים, אבל אבא התעלם והמשיך, "ואתה,
כבר פרצת למחשבים של ה-FBI?, שמעתי שכמה תיקי חקירה חשובים שלהם הוגדרו כתיקים באפלה… חחחח…" אמר ופרץ בצחוק.
"אבא, מספיק עם הפדיחות," אמר יותם בפנים זועפות. "אמרנו לך כבר אלף פעם שאתה לא מצחיק!"
כשהתכנסו בבית העץ, סיפרו גלי ויותם את קורותיהם ביממה האחרונה ולא החסירו דבר. הם הראו את התמונות שגלי צילמה ואת התרשימים שעל הלוח.
באיזו תחנת טלוויזיה הוא צפה?" שאלה עלמה כשגלי הראתה להם את תמונת המסך שצילמה בסלון ביתו של גולדברג.
"תבדוק בגוגל מה זאת התחנה הזאת IRIB?", אמרה לדרור.
דרור פתח את המחשב הנייד הצמוד אליו, התחבר לרשת והקיש את האותיות. על המסך הציגה ויקיפדיה תשובה שהשאירה את הארבעה בפה פעור…
IRIB היו ראשי התיבות של תחנת השידור הממלכתית של איראן!
עכשיו זה ממש נראה רע!" אמרה גלי. "יש מצב שהגולדברג הזה קשור לאיראן? הוא לא נראה כמו עולה חדש מפרס וגם השם גולדברג זה לא בדיוק שם פרסי. למה לכל הרוחות הטיפוס הזה מחובר לתחנת השידור של איראן?" שאלה.
"עכשיו זה באמת נהיה דחוף לברר מה הוא עשה בארון התקשורת. בואו נציץ לתוך הארון כדי לנסות ולראות אם יש שם משהו חריג. יכול להיות שהגולדברג הזה שם מכשיר האזנה לקו טלפון של מישהו חשוב". אמרה עלמה.
"איך לעזאזל פותחים את הארון הזה?" שאל יותם.
"תן לי לבדוק מה יוטיוב מציעה בעניין הזה," אמר דרור והחל לגלוש.
"המנעול של ארונות התקשורת נראה די פשוט. בטוח נמצא סרטון שמסביר איך פורצים דבר כזה," אמר דרור תוך כדי חיפוש. כל השאר הסתכלו בסקרנות מעבר לכתפיו. תוך דקות מצאו סרטון שבו הוצגה דרך פשוטה לפריצת מנעולים באמצעות חוט ברזל.
"זה נראה די קל אבל בטוח שזה לא פשוט כמו שזה נראה. חייבים להתאמן," אמר יותם, "אני הולך להביא חוט ברזל ומנעול."
הוא מיהר לרדת מבית העץ ונשם לרווחה כשראה שבית המלאכה של אבא פתוח והוא איננו שם. זה עוד חסר היה לו עכשיו שאבא יחקור אותו בשביל מה הוא צריך את הדברים האלה.
מנעול מתאים מצא במגירה צדדית. חבילת חוט ברזל מצא על המדף שמעל המלחם החשמלי. הוא חתך באמצעות פלייר חתיכה באורך שנראה לו מתאים ולא יכול היה להימנע מהמחשבה על כך שיש לו מזל שהוא מתעניין לפעמים במה שאבא שלו עושה, אחרת לא היה יכול למצוא את הידיים ואת הרגליים בסבך הכלים, המפתחות, הכבלים והגרוטאות התלויים על הקירות ומונחים במגירות והמדפים.
הוא הזדרז לחזור לחבריו כשהשלל בידיו. דרור הציב מולו את המחשב ויותם נטל את המנעול והחל לנסות לפתוח אותו תוך שהוא צופה בסרטון ההדרכה, שלב אחר שלב. להפתעתו ולהפתעת כולם, הוא הצליח לפתוח את המנעול בניסיון הראשון.
"וואלה, זה היה קל"! קרא יותם בשמחה.
"מזל של מתחילים". צחק דרור.
"בואו נראה אם שוב אצליח," קרא יותם בהתלהבות וניסה בשנית. הפעם זה לא הלך כל כך בקלות. הוא לא ויתר ולבסוף זה עלה בידו. הוא חזר על הפעולה שוב ושוב, כשברקע חבריו לא מפסיקים לתת עצות. כשנראה שהשתלט על העניין, ניסה לפרוץ את המנעול גם בעיניים עצומות. זה לקח קצת יותר זמן אבל בסופו של דבר הצליח לא רע."
אתה פורץ מלידה," התלוצץ דרור, "אולי נפרוץ לתוך הבית של השכן ונראה מקרוב מה יש לו שם?"
"אולי במקום זה עדיף שתפרוץ לתוך המחשב שלו", אמר יותם, "נראה לי שנמצא שם דברים יותר מעניינים ממה שנמצא בבית."
"חוץ מתמונות פורנו, מה אתה חושב שנמצא אצל זקן חביב וערירי"? התלוצץ דרור.
ההערה שלו העלתה סומק על פני חבריו והוא מיהר להפיג את המבוכה.
"אל תעשו את עצמכם סתומים!" הקניט אותם בקריצה.
האחרים ניסו אף הם לפתוח את המנעול והצליחו לאחר ניסיונות חוזרים, אולם כולם היו תמימי דעים שיותם הוא הפורץ המוכשר שבחבורה.
כעת, כשבעיית פתיחת הארון נפתרה, התפנתה החבורה לתכנן את המשימה לפרטיה.
היה להם ברור שאת הפריצה חייבים לבצע בשעות הלילה, כשהרחוב ריק מעוברים ושבים. כדי להיות בטוחים שלא ייתפסו, הם החליטו להציב תצפיתנים בנקודות הגישה אל הרחוב כדי שיתריעו על סכנה מתקרבת.
הוחלט שיותם יפרוץ את המנעול של הארון, יראה מה יש שם ויצלם. באמצעות הצילומים קיוותה החבורה לגלות מה עשה גולדברג באותו ארון. גלי הציעה שיצלמו גם בווידאו.
"בווידאו רואים יותר ממה שהעין האנושית רואה," הסבירה, "ובנוסף לזה, בתנאי תאורה גרועים, צילומי ווידאו נותנים תוצאות טובות יותר מתמונות רגילות."
"מאיפה את יודעת את זה?" שאל דרור בהתפעלות.
"מצפייה בתוכניות מדע ומהאזנה לפודקסטים," הסבירה גלי בגאווה.
התקרית עם הכלב של גולדברג הדגימה עד כמה הידע שלה יכול להיות מועיל.
"אתה באמת יכול לפרוץ למחשב שלו?" שאלה גלי את דרור אחרי שסיימו את תכנון מבצע הפריצה לארון התקשורת.
"אני יכול לנסות. אתם יודעים שזה לא חוקי," אמר דרור תוך שהוא בוחן את הרושם שעשו דבריו על האחרים.
"אני חושבת שהסיכון כדאי", אמרה עלמה, "אם נצליח למצוא שם הוכחה לפעילות לא חוקית, נוכל לדווח למשטרה. אני בטוחה שיסלחו לנו על הפריצה אם נחשוף עבריין או מרגל רציני."
כמה זמן ייקח לך לעשות את זה?"
"לפרוץ למחשב ביתי פשוט לא צריך לקחת יותר מכמה דקות," אמר דרור, "תלוי כמה הוא פעיל באינטרנט ועד כמה הוא השקיע בתוכנות הגנה על המחשב שלו".
"אז קדימה. בוא ננסה," הציעה גלי.
כולם הנהנו בראש להסכמה ודרור ניגש למלאכה. הם לא הבינו מה בדיוק הוא עושה ודרור ניסה להסביר דרור תוך כדי הקשה על המקלדת.
"קודם כל בואו נראה אם יש פעילות כלשהיא של הגולדברג שלנו ברשת".
הסתבר כי לגולדברג יש דף פייסבוק לא פעיל במיוחד, אבל זה הספיק לדרור כדי להתקדם הלאה.
"עכשיו אאתר את כתובת ה IP של המחשב שלו ומשם הדרך תהיה קצרה כדי לחדור אליו באמצעות תוכנות הפריצה המשוכללות שיש לי על החמוד הזה". הניד את ראשו לעבר המחשב הנייד שלו.
"מה זה כתובת IP?" שאלה עלמה.
"זהו מספר המשמש לזיהוי מחשב ברשת האינטרנט. כמו כתובת של בית בעיר," הסביר.
השלושה הביטו כמהופנטים במסך שהכיל מספר חלונות שעליהם ריצדו אותיות ומספרים בערבוביה בלתי מובנת, תוך שדרור מקיש במהירות מדהימה על המקלדת. חלפו כעשר דקות עד שדרור הפר את הדממה.
"אני לא מבין את זה. האיש חפור עמוק בבונקר," קרא, "חומת ההגנה שבנה סביב המחשב שלו מתאימה לפנטאגון," קרא בתדהמה.
"אתה מתכוון למשרד ההגנה האמריקאי?" שאלה עלמה?
דרור הנהן תוך שהוא ממשיך במלאכתו.
"נראה לי שהשכן שלכם חבר באיזשהו ארגון רציני ביותר. אולי אפילו לארגון ביון של מדינה זרה. אנשים פרטיים לא משתמשים בכלים כאלה," פסק.
"זה אומר שהאיש לא תמים כמו שהוא נראה," קבעה גלי.
"יכול להיות שהוא מרגל איראני?" אמרה לפתע עלמה וכולם נעצו בה מבט נדהם.
בשבוע הבא יסופר …
מה גילתה החבורה בתוך ארון התקשורת ולְמָה הובילה התגלית?
