מאחורי הקלעים של הכתיבה • סופ"ש מלהיב ומרגש שחוויתי עם גדולי הסופרים בישראל

כתיבה היא מקצוע – לא חלטורה ○ חוויות מיוחדות ותובנות שאספתי בסופ"ש מיוחד עם הכותבים הגדולים והמפורסמים בישראל

נוסע במכונית הלבנה,
לתוך היער הירוק.
כביש צר, פיתולים חדים,
ולא רואים ממטר.
סע לאט.

פתאום התחילו חדשות… "לפני  זמן קצר עצרה המשטרה תושב עכו החשוד שתקף באמצעות אלה, נהג רכב שלא אפשר לו להיכנס לנתיב נסיעתו…במקביל נפתחה חקירה בעקבות תקיפת נהג אוטובוס, הלילה בקריית אתא, בידי מספר נערים…"

ניגוד אכזרי

אלוהים! אני שולח אצבע נחושה ומכבה את הרדיו. המציאות שבחדשות מחללת את היופי הנגלה לעיני מבעד לחלונות. אני מטפס במעלה הכביש העקלקל העולה מנשר בואכה פסגת הכרמל. זה כבר דצמבר ואין סימן לחורף. השמש בהירה, השמיים כחולים ללא רבב, העצים ירוקים ורעננים ונוף מפרץ חיפה פרוש כעל כף היד, חד, צלול ובהיר. כשאני חולף ליד כלא דמון בדרכי לבית-אורן, אני תוהה האם הבחירה להקים דווקא כאן בית כלא, הייתה מקרית, הניגוד בין שלילת חרותם של דיירי המקום הזה לבין הנוף המדהים הנשקף מבעד לסורגים, אכזרי.

בית אורן – למרות היופי בו טובל הקיבוץ, קשה להימנע מלהרהר במה שארע כאן בדיוק לפני 12 שנה פחות  יום. ב-2  לדצמבר 2010 פרצה על הכרמל השריפה הגדולה שגבתה קורבנות בנפש וחרכה את ההר עד לבלי הכר. המראה המתגלה לעיני הינו הוכחה נחרצת לעוצמתו של הטבע, יכולתו להשתקם, לקום מהאפר ולפרוח מחדש במלוא הדרו. הרהורים אלה מלווים אותי בדרכי למלון שבמקום. אני ממהר לחדרי כדי להתארגן לקראת המפגשים המרגשים המצפים לי כאן.

לפני ימים אחדים את עיניי תפשה פרסומת שנשאה את הכותרת: "רטריט הפקולטה לכתיבה – סופ"ש של סדנאות ותרגולי כתיבה עם גדולי הכותבים בישראל". על המסך התנוססו תמונותיהם של מאיר שלו, דורית רביניאן, יניב איצקוביץ', נועה ידלין, רוני סומק, אורלי קסטל בלום ועוד.

לא דבר לוותר עליו

וואו! חשבתי, אין מצב שאני, ככותב ספרים, אוותר על ההזדמנות לפגוש סופרים בעלי שם, לשמוע כיצד הם כותבים, לתרגל חשיבה ספרותית ויצירתית ולתרגל ביחד איתם כתיבה… זה לא משהו שאפשר לוותר עליו.

הסופרת דורית רביניאן – כתיבה אפקטיבית

אני נכנס לאולם רחב ממדים שבחזיתו חלון ענק הפונה מערבה. נוף מהמם משתקף בעדו – מורדות הכרמל, חוף עתלית ואופק כחול שמתחיל לקבל גוון זהבהב של שעת אחר הצהריים. רבים ממשתתפי הסדנה ישובים כבר במקומותיהם. תובל, מארגן הסדנה, נושא מילות פתיחה ומעביר את המיקרופון לסופרת דורית רביניאן, זוכת פרס וינר, פרס וינגייט, פרס ראש הממשלה, פרס ברנשטיין ופרס אקו"ם ואשר ספריה שתורגמו ל-18 שפות. אני יושב במקום טוב באמצע ודי מתרגש לראות מקרוב את הסופרת המפורסמת.

"חדר הכושר של הכותבים"

הרצאתה של רביניאן היא בנושא 'כתיבה אפקטיבית'. היא מדגישה כי נושא הסיפור חייב להיות קרוב לליבו של הסופר, וממליצה להשקיע בקריאת ספרים רבים ככל האפשר, מהז'אנר בו כותבים משום ש… "הקריאה הוא חדר הכושר של הכותבים."

"הסיפור חייב להיות אותנטי, מדויק ואמין. הסופר חייב להזדהות עם גיבוריו", היא חוזרת ומדגישה, "וכדי שזה יקרה, צריך המחבר לבסס את הסיפור על זיכרונותיו ועל דברים שהוא מכיר".

'אין מאבק – אין סיפור'

"בסיפור טוב יש מאבק. אין מאבק, אין סיפור! ככל שנטמון לגיבור יותר קשיים וככל שדרכו תהיה פתלתלה יותר, כך יהיה הסיפור מעניין יותר… זה צריך להיות יותר מאבק מאשר מסע. הגיבור צריך לעבור במהלך הסיפור טרנספורמציה. הוא צריך להיות שונה בסופו של הסיפור מכפי שהיה בהתחלה…"

איזהו גיבור?

אבל מיהו גיבור?" שואלת רביניאן ועונה: "מי שנוטל את גורלו בידיו. היום שבו מתחיל הסיפור הינו היום בו שיגרת חייו של הגיבור משתנה… הרגע שבו מתרחש השינוי, הוא הרגע שבו מתחיל הסיפור".

'המוזה כבר תגיע'

בנוסף לעלילה טובה ולדמויות מרתקות, חייב הסופר לעשות שימוש בשפה משובחת, ודבר חשוב לא פחות – לא לחכות למוזה. "כשמתחילים לכתוב, המוזה מגיעה מעצמה", מסכמת רביניאן.

הפסקה. המשתתפים מתחילים בגישושי הכרות ראשונים. האווירה נחמדה ואני מרגיש שהולך להיות ממש כיף.

המשורר רוני סומק – דימויים בשורות פתיחה וסיום

כ"הכנה" לסדנה, קראתי משיריו של המשורר רוני סומק וממש התלהבתי, על אף ששירה היא לא תחום העניין שלי. סומק הוא משורר וסופר בולט ומיוחד, שיריו תורגמו לעשרות שפות ופורסמו בכתבי עת מהמפורסמים בעולם. הוא זכה בפרס ראש הממשלה, פרס יהודה עמיחי לשירה, זכה בתחרות ״שירי יין״ במסגרת פסטיבל השירה הבינלאומי בסטרוגה, מקדוניה ובפרס הנס ברגהאוס לשירה בפסטיבל השירה הבינלאומי במאסטריכט, הולנד.

כיתת אמן

המפגש עם סומק פשוט נהדר. אין זו הרצאה פרונטאלית וגם לא שיעור בניתוח שירים, אלא מוגדר "כיתת אמן", והוא אכן כזה. סומק זורק לחלל האוויר מילה או משפט פתיחה מתוך שיר ומבקש מהמשתתפים לכתוב את ההמשך.

רמה גבוהה

התוצאות מפתיעות בעיני ומעידות כי רמת המשתתפים היא גבוהה. ישנה השתתפות ערה וסומק מפרגן ומעודד. לבסוף הוא מציג את סיומו של השיר, כפי שכתב המשורר עצמו. האיש שובה את ליבי באישיותו הנעימה ובווירטואוזיות שלו בהבעת כל כך הרבה באמצעות בחירה קפדנית של מילים מעטות.

היום הראשון מסתיים בארוחת ערב ובהופעה אקוסטית של רותם בר אור. הללו מאפשרים חיבורים נוספים בין המשתתפים ואני מגלה אנשים נחמדים שהמשותף לכולם הוא אהבת הכתיבה.

הסופר ד"ר יניב איצקוביץ' – השפה הספרותית

את היום השני פותח הסופר ד"ר יניב איצקוביץ'. על המסך שמאחוריו מופיעה שקופית הנושאת את הכותרת: "השפה הספרותית". אני חייב להודות שאת הסופר המחונן הזה לא כל כך הכרתי. אני פותח גוגל ומבין שהפסדתי. איצקוביץ' הוציא לאור, עד כה, ארבעה רומנים. על הראשון שבהם זכה בפרס ספר הביכורים לשנת 2007. על הבאים אחריו זכה  בפרס ראש הממשלה, בפרס תרגום של קרן עם הספר, בפרס רמת גן לספרות, בפרס עגנון וכן היה מועמד פעמיים לפרס ספיר. ספרו "תיקון של חצות" מעובד בימים אלה לסדרת טלוויזיה.

הסופר כבעל מלאכה

שפתו של האיש רהוטה והופעתו מרשימה. בקלות אפשר לדמיין אותו כמנכ"ל של חברת הייטק מובילה.

"סיפור מורכב מעלילה, דמויות, שפה והשקפת עולם", אומר איצקוביץ'. השפה הינה המרכיב החשוב מכולם. כדי לכתוב טוב צריך להיות בעל מלאכה מיומן. זה יביא את ההשראה. למה דומה הדבר?, אני חושב לעצמי, לצייר המדמיין תמונה, אך כדי שיוכל לציירה כראוי, יהיה חייב לעשות שימוש מקצועי בכלים ובצבעים העומדים לרשותו. ללא מיומנות במלאכת הציור, ייכשל בהצגת הרעיון למתבונן. כמוהו, גם כותב הנעדר כלים ומיומנויות, ייכשל בהצגת הרעיונות שלו לקורא.

"הבחירה באיזה גוף לספר את הסיפור," מוסיף איצקוביץ', "היא קריטית ובעלת השפעה רבה על הסיפור. אני אוהב לספר בגוף ראשון, למרות שזו דרך קשה יותר לספר", הוא אומר. הרצאתו משופעת בדוגמאות מהספרות הקלאסית.

"לפרוץ את גבולות הדמיון"

"נוסף לכל אלה, לא חובה להיות ריאליסטי", ממשיך איצקוביץ', "משום שהספרות מאפשרת לפרוץ את גבולות הדמיון ולהלהיב את הקוראים. אין בעיה עם סוסים מדברים, בתנאי שזה משולב בקונטקסט המתאים ומתאים לרוח הסיפור".

"לספר יש מוזיקה וקצב. הסופר צריך לחשוב על המוזיקה של הטקסט שלו ולהחליט איך הוא רוצה שהטקסט שהוא כותב, יישמע לקורא".

וואלה, אני חושב לעצמי. בשלב האחרון של כתיבת ספר שאני כותב, אני נוהג להקריא אותו לעצמי בקול רם. לא תאמינו כמה תיקונים אני עושה בשלב הזה. "לבסוף", אומר איצקוביץ', "חשוב לארגן את הספר. זה לא בהכרח צריך להיות על ידי חלוקה לפרקים".

הסופרת אורלי קסטל בלום – מוקדם ומאוחר

המפגש הבא הוא עם הסופרת אורלי קסטל בלום. אני מוצא אותה יושבת נינוחה ומחויכת באולם הקטן בו תציג את משנתה, תחת הכותרת "מוקדם ומאוחר בכתיבה".

הגברת החביבה והחייכנית מתבלת את דבריה בהומור דק, מיוחד במינו. רקורד כתיבתה מעוטר אף הוא בפרסים רבים: פרס ראש הממשלה, פרס ספיר, פרס תל אביב, פרס אלתרמן ופרס ניומן. 

תוך כדי כתיבה

בניגוד לסופרים האחרים אותם שמענו עד כה, קסטל בלום מספרת שהיא דווקא איננה מתכננת את העלילה מראש. "אני כותבת פרק פתיחה ומשם ממשיכה, מבלי לדעת לאן יוביל אותי הסיפור. אבל כדי להפוך אותו למעניין אני מרבה להכניס לעלילה נקודות מפנה, PLOT POINTS".

"המילים הן חומר הגלם של הסופר וחובה עליו לברור אותן בחרדת קודש ובתשומת לב רבה …המילה באה לעולם, יפה ומכוערת כאחד!" היא אומרת, "ואופן השימוש בהן קובע לא מעט את טיבה של היצירה".

חשיפה איטית ומתוחכמת

קסטל בלום מדגישה עניין שחשתי בו היטב בזמן כתיבת ספריי: קצב חשיפת הסיפור והתפניות שבו – "צריך  סבלנות רבה בחשיפת הסיפור והיא צריכה להיות איטית ומתוחכמת". היא מזכירה את סדרת הטלוויזיה 'סמוך על סול' כדוגמה ליצירת מופת בעניין משום שיוצריה עשו במרכיב החשיפה האיטית שימוש מדויק.

הסופר מאיר שלו – לגדול במשפחה של מספרי סיפורים

ארוחת הצהריים משמשת למפגשים חברתיים נוספים. כולם מתרגשים לקראת המפגש הבא עם הסופר מאיר שלו. זו איננה ההרצאה הראשונה שאני שומע מפיו, אך הפעם ידבר הסופר הגדול הזה, על "תהליך הכתיבה הספרותית" אותו הוא עובר במהלך הכתיבה. שלו הוא אחד מהסופרים הנמכרים והנקראים בישראל. פרט לרומנים הידועים, כתב גם ספרי ילדים וספרי עיון והוא בעל טור בעיתון. שלו זכה בפרסים רבים על יצירותיו הספרותיות, ביניהם: פרס ברנר, פרס ברנשטיין, פרס פראט, פרס ניומן ועוד…

בשפתו הבהירה, בקולו השקט ובחוש ההומור המשובח שלו, מפליא הסופר האהוב לתאר את הדרך בה הוא כותב את ספריו.

אספן סיפורים

"בראש ובראשונה צריך שיהיה סיפור. שתהיה עלילה, שייקרו דברים. זו החובה הראשונה של סופר: להרגיש שיש לך סיפור ושאתה רוצה לספר אותו," אומר שלו.

"הייתי ילד שגדל במשפחה עם המון סיפורים… מספר שלו. "אני שומע דברים ורושם…" את הסיפורים שהוא רושם הוא מכניס אח"כ לספריו והוא מציע לנו לעשות את אותו הדבר. שלו מצטט את עמוס עוז: "לספר לסופר סיפור טוב, זה כמו להתחבק עם כייס."

שלו מזכיר שספר יכול להשתרע לאורך שנים רבות ועל פני מאות עמודים, וכדי להימנע מטעויות מביכות בלוחות הזמנים, כמו גיל הגיבורים למשל, רצוי לארגן טבלה או תרשים שיעשה לנו סדר.

"הספרים שלי אינם כרונולוגיים… כשאני מתחיל לכתוב, הסיפור שלי כבר יושב לי בראש. …בהתחלה אני כותב תמונות מחיי הגיבורים ללא סדר כרונולוגי…" אומר שלו, אבל ממשיך בכך שלפני שהוא מתחיל לכתוב את הספר, הוא מסדר את הקטעים בעזרת כרטיסיות, בסדר המתאים לעלילה. "…ואז אני הולך איתו הלוך ושוב, מההתחלה ועד הסוף… אני מעבה ומתקן וזורק משהו כמו 30 אחוז… ואז אני מתחיל ללטש…"

"אני רואה את עצמי בעל מלאכה… אני אוהב שהמשפטים מלוטשים, שתהיה הרגשה שבעל מקצוע היה פה".

מאיפה הוא יודע?

"את כל הרומנים שלי כתבתי בגוף ראשון. זה בא באופן טבעי… כאילו אני מספר סיפור, למרות שהאני הזה הוא איננו בהכרח אני… הכתיבה בגוף ראשון הרבה יותר קשה, משום שאתה צריך להסביר לקורא וגם לעצמך, מאיפה המספר שלך יודע את מה שהוא מספר?"

מותר לשקר?

"מותר לך לשקר. קובע שלו, "אפילו מצפים ממך שתשקר. הקורא אומר לך: 'שקר אותי ורמה אותי כאוות נפשך, אבל אל תטעה טעויות! …מכיוון שיש לי בספרים אנשים שעושים דברים שאינם תואמים לחוקי הטבע, אני אוהב שהקרקע העובדתית תהיה מוצקה." בשביל הקרקע המוצקה הזאת הוא מבצע תחקירי עומק, פוגש אנשי מקצוע ומראיין אנשים שחיו בתקופה הרלוונטית.

מאיר שלו מפליג בסיפורים משעשעים, באמצעותם הוא מדגים את עקרונות הכתיבה עליהם הוא מדבר. הוא מסכם בעצה אחת חשובה: "מה שאנחנו כסופרים צריכים לעשות זה פשוט לספר סיפורים!"

טל מנקס – ממחשבות היומיום ליצירה

מסופר מרגש, מצחיק ושנון, אנחנו עוברים לפעילות מעט שונה, המוגדרת כסדנה שבה נלמד איך להשתמש במחשבות היומיום כדי ליצור.

מנחה הפעילות הוא טל מנקס. בחור צעיר, שנון, חריף ומבריק. הוא איננו סופר ולא שמעתי עליו מעולם לפני כן, אולם רצף השקופיות, השאלות והאמירות השנונות שהוא מציג, בהחלט מעוררות מחשבה ומתוות דרך אפשרית להנביט את היצירתיות שבנו. בתרגול שביום למחרת, הוא מסכם את המסרים שהעביר בשורה של טיפים, המלווים בהמחשה ויזואלית מעולה, בהם הוא מדרבן אותנו לחשוב קצת אחרת: "תתחילו בקטן ותגיעו לדברים גדולים" ממליץ מנקס.

הגענו לערב שבת והקינוח שהכינו לנו המארגנים הוא מופע שירה על גיטרה עם יוני שלזינגר, גיטריסט וזמר מחונן, שהלהיב וריגש את הקהל עד לשעת לילה מאוחרת, כמעט ללא הפסקה. באמת אמן יוצא דופן ומיוחד במינו.  

הסופרת נעה ידלין – כתיבת דמות ספרותית

הגענו ליומה האחרון של סדנת הכתיבה. חותמת את האירוע נעה ידלין, סופרת, תסריטאית, עיתונאית ומרצה לכתיבה יוצרת. היא כלת פרס ספיר וספרה "שטוקהולם" עובד על ידה לסדרת טלוויזיה בשם זה.

ידלין מדברת אתנו על הדרך שבה בונים דמות ספרותית משכנעת ועל חשיבות הדמויות בספר, שבלעדיהן אין סיפור.

בין דמות אמיתית לדמות ספרותית

"אין הבדל בין דמות ספרותית לדמות אמיתית, למעט העובדה שהראשונה נולדה בספר והשנייה נולדה אל העולם המציאותי. לשתיהן צריכות להיות אותה כמות של תכונות. לא כולן חייבות לצאת החוצה בעת כתיבת הספר", אומרת ידלין. לפני שהיא מתחילה בכתיבת הספר היא קובעת מי הן הדמויות שיופיעו בו ובונה אותן לפרטי פרטים.

תיקיה ושמה 'דמויות'

יש לי תיקיה בשם: 'דמויות'. מאחורי כל דמות שתופיע בספר, אני יוצרת ביוגרפיה שלמה, ממש כמו שיש לדמות אמיתית, גם אם לא כל הביוגרפיה תמצא ביטוי בספר".

אני פונה לעודד, הפסיכולוג שבחבורה, ומציע לו למכור לסופרים את ספריית המטופלים שלו כ"תיק דמויות". הוא מחייך ומאשר שאכן, יש באמתחתו מגוון עצום של דמויות, מכל הסוגים, המינים והתכונות.

יחסים

"ברור שיצירת דמות מורכבת איננו עניין של מה בכך…הדרך הטובה ביותר לסקירת דמות," אומרת ידלין, "היא דרך מערכות היחסים שיש לה עם הדמויות האחרות שבחייה. מערכת היחסים עם ההורים היא ההתחלה.

לאורך כל הכתיבה אל תפסיקו לשאול שאלות על הדמות ולהיות "נודניקים" כדי להכיר את האישיות שלה לעומק".

תם ונשלם

עברתי בחיי לא מעט סדנאות כתיבה. זו ללא ספק הטובה והמיוחדת מכולן, הן מבחינת הארגון, הן מבחינת התכנים והן מבחינת האווירה. בנוסף להתרגשות מהמפגש הבלתי אמצעי עם הסופרים, נחשפתי כאן לחבורה של אנשים כישרוניים במיוחד, שהמשותף לכולם היא אהבת הכתיבה. לא היה טקסט אחד שחבריי לסדנה הקריאו, שלא היה איכותי ומרגש. אני נפרד מצדוק, יורם, אלכס, חנית, אורית, נורית, אודי, גיא, שחר ומכל האחרים, ויוצא בחזרה הביתה. מזג האוויר מאיר פנים ואני…

נוסע במכונית הלבנה,
לתוך היער הירוק.
כביש צר, ירידות חדות,
ולא רואים ממטר.
נוסע לאט ומבין:

כתיבה היא מקצוע ולא חלטורה. מיומנות כתיבה היא תנאי הכרחי לכתיבת ספר טוב וכעת אני בטוח יותר מאי פעם שאמשיך לכתוב ספרים.