בביתו של אבו כאיד כאמל יוסף בחיפה, שוכנים כבוד, אכפתיות, צחוק ונתינה אין קץ

(חי פה) – דו קיום, אכפתיות, נתינה וכבוד – בביתו של אבו כאיד, כאמל יוסף, יו"ר ועד שכונת חליסה.

מדור זה מביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן – היכרות דרך סיפורים, מטענים ונקודת המבט הייחודית – של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה שחיים פה. בדיוק כשם המדור – "גם אני חי פה".

• גם אני חי פה – קישור לכל הכתבות •

החיים בשכונה

החיים בשכונת חליסה הסמוכה לוואדי רושמיה – נחל הגיבורים, מתנהלים לא פעם באווירה מאתגרת, אך בכתבה זו שעיקרה ביקורנו במעונו של יו"ר ועד השכונה, אבו כאיד, הוא כאמל יוסף, נזכור להתרכז באדם, בחייו, במשפחתו ובמעונו ולא במעלותיה וחסרונותיה של השכונה.

איך אפשר שלא להתאהב…

ביום של חול, בשעת בוקר נעימה, ברחבת המבואה שלפני דלת הכניסה לביתו של כאמל יוסף – זוכה הרוח לחיזוק קל מידי מאוורר גדול ממדים. על השולחן שליד כורסאות הישיבה מוגש הקפה החם וריחני עם תקרובת של מאפים, וברקע השיחה הקולחת, ניגר הצחוק כנקטר האלים. מיד ברור לי שאין כל אפשרות שלא להתאהב באדם המבוגר היושב מולי.

צריף קטן על שפת הים

בשנת 1933, בצריף קטן אשר לשפת הים בשכונת שמן – נולד כאמל יוסף, ולו כבר 4 אחים בוגרים. לימים, נולדו חמישה אחים נוספים. בהיותו כבן שנה עברה המשפחה להתגורר בצריף מעט מרווח יותר בשכונת חליסה.

את לימודי כיתות א-ב עשה במסגד שבחליסה ומעט לאחר מכן עברה המשפחה לגור בשכונת ואדי סאליב, אלא שלא היה זה לזמן רב. בהיותו כבן 15 נשלח על ידי אימו להביא מזון לארוחת הצהריים לאחיו הבוגר בן ה-27, שהיה אז כבר נשוי ואב, ועבד בבית המטבחיים ששכן בשכונת שמן. היה זה אותו היום בדיוק בו התחולל אחד הקרבות המכריעים ביותר שניטשו במלחמת העצמאות.

3 שנים בבית המטבחיים

באפריל 1948 כבשו כוחות ההגנה את בית "איחוד השכונות הערביות", כדי למנוע מהתושבים הערבים לחסום את גשר רושמיה. רוב תושבי חליסה ברחו, ביניהם גם משפחתו של כאמל. למעט שני האחים, כל בני המשפחה עזבו דרך הים אל עכו ומשם לירדן. כך קרה שכמאל נשאר במקום העבודה של אחיו הבוגר. 3 שנים נשארו האחים יחדיו בבית המטבחיים. ישנו על "מיטות סוכנות", עבדו וקיבלו מזון ומקום מחסה.

ביטויים ביידיש

על אף התנאים הקשים, גאה כמאל להדגיש את העובדה שלא התדרדר לעישון חשיש, לקלפים או דברים גרועים אף יותר מכך. אין הוא מסתיר את העובדה שהיה "שובב גדול" ועל כך מעידה כתובת הקעקע הגדולה שעל זרועו הימנית. למרות זאת, הוא מקפיד לציין שערך נתינת הכבוד להוריו הוא שמנע ממנו מלהתדרדר לפשע. בזכות זאת הצליח ללמוד ולהבחין בין טוב לרע. כאן הוא מציין את הפסוק "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב". יתר על כן, ומופלא הוא הדבר, שכמאל ממשיך ומטבל את דבריו בביטויים ובפתגמים רבים ביידיש (!)

בחזרה לחליסה

בהיותו כבן 28 הצליח כמאל לאסוף סכום כסף ולעבור ממגורים בשכונת שמן לבית אבן בחליסה, ממש סמוך לוואדי.

במהלך השנים עבד כסבל בשוק תלפיות ואחר כך כנהג המוביל ירקות לחנויות, כמו גם מוביל עופות לבית השחיטה בבית שאן. הוא התנסה כעצמאי באיסוף ומסחר בגרוטאות ברזל, אך שב להובלת חלב בקו של תנובה. כארבע שנים אף עבד כמלטש עדשות משקפיים במפעל אופטיקה.

העבודה בעיריית חיפה

כל עבודות החלוקה השונות והמזדמנות וגם עבודות הסבלות הרבות לא היטיבו עימו, ורק בשנת 1979 הצליח להתקבל כעובד מן המניין בעיריית חיפה, כנהג במחלקת התברואה.

כעשרים שנים עבד בעיריית חיפה, בתחילה כנהג ברכב מטאטא מכני, אחר כך כנהג משאית אשפה, ומשם עבר למחלקת תיקונים ושירותי מנועים. עם השנים צבר השתלמויות רבות ומהן הפנים ידע מקצועי ואף יכולות ניהוליות. משם הועבר למחלקת שכונות ורבעים בתפקיד של תחזוקת הגנים הציבוריים ושיפור תיקונים בשכונות השונות.

'פויילע שטיק'

בשנים הראשונות למגוריו בחליסה הצטרף כנציג שכונתו לוועד המשותף עם שכונת תל עמל. שם למד כיצד יש להתנהל כנציג ציבור ומהם – כלשונו – "שתה בצמא את כל הפויילע שטיק ("תיחמונים") שביכולים לסייע בקידום מטרות הוועד. ב-1985 הוא התגייס למשמר האזרחי כשחבר ל-12 תושבים שהיוו את הבסיס של "המשמר האזרחי" של אותה העת בחליסה. קבוצה זו שמה לה למטרה למגר את שוק סחר הסמים המאסיבי שהיה במקום.

המשמר האזרחי

"באותו הזמן היה יותר קל להשיג ק"ג של סם מאשר ק"ג של עגבניות", הוא אומר. בעזרת הקבוצה הצליח המשמר האזרחי לסגור את דרכי הכניסה והיציאה מהשכונה ומנע חלק ניכר מהסחר והשימוש בסמים. הרבה מהנרקומנים אז נעזרו ועזרו לעצמם ואפילו השתקמו ושבו לחיים נורמטיביים. 5 שנים פעל ללא לאות בשירותו במשמר האזרחי, ובזכות זאת זכה באות ההוקרה "מצטיין משמר אזרחי" ב-1990.

יקיר חיפה

בד בבד עם עיסוקיו הרבים, היה גם חבר במפלגת העבודה ואף שימש כמזכיר סניף. בין שאר התעודות המצויות בביתו מצביע כמאל על תעודת "יקיר העיר חיפה" אשר ניתנה לו בשנת 2006. הוא מונה בגאווה את שמות ראשי העירייה אשר תחתם עבד: אריה גוראל, עמרם מצנע ויונה יהב. בהתרגשות ובהתלהבות רבה הוא מספר על היחס החם, החברי, המכבד והמכובד מחד והמקצועי לעילא ולעילא מאידך, אשר בהם הם נכונו.

אותות ותעודות הוקרה

ככלל, במעונו של כמאל יוסף מצויים אותות, תעודות הוקרה ועיטורים רבים מספור. אל ביתו הנוכחי עבר מהדירה המרווחת בה התגורר עד לפני כ-4 שנים, עם אשתו ועשרת ילדיו – ששה בנים וארבע בנות – אשר כיום גרים עם בני משפחותיהם בסמוך. לפני שנים מספר חלה כמאל אבו כאיד. הוא נאלץ לעבור 4 צנתורי לב ולאחריהם ניתוחי מעקפים. בשל רצונם לשמור על בריאות ההורים הגיעו כל בני ובנות המשפחה להחלטה שהוריהם יעברו לדירה במפלס צמוד קרקע. לאחר כשנתיים נפטרה רעייתו ומאז הוא חי לבדו.

נגד עין הרע

כל יום עם שחר, בשעה שש ושלושים, מובאת ארוחת הבוקר אל רחבת המבואה בה אנו יושבים, ובשעת הצהריים דואגות כלתו או בתו לשלוח עם אחד הנכדים את ארוחת הצהריים. בשעות הערב מתכנסים ברחבת המבואה מירב בני המשפחה, חברים ושכנים לדיוני דיומא ולסעודת ערב.
כשהתבקש אבו כאיד לבחור ממדף הספרים ספר אחד הקרוב אל ליבו, בחיוך רחב, במהירות וללא כל היסוס שלף את הקוראן, ומיד לאחר מכן הוא מנתב ומצביע לעבר תבליט יפיפה התלוי על הקיר וממנו הוא מקריא את פסקת הסורה הייחודית המשמשת כתפילה ובקשה כנגד הכעס הקנאה והעין הרעה.

אוכלוסיה מעורבת ולא מעט קשיים

כידוע, אזור השכונות תל עמל-נוה פז-חליסה, חובק בתוכו אוכלוסייה מעורבת ומאופיין בחוסן חברתי ובמצב סוציו אקונומי נמוך. בתקופה האחרונה ובתדירות גבוהה מדי, התרחשו בו אירועים רבים של שימוש בנשק חם, על רקע סכסוך בין משפחות יריבות. אך יחד עם כך ולמרות זאת, ישנם גם הישגים מרשימים שאפשר לזקוף לזכות השכונה.

התחדשות

בסוף שנת 2017 נחנך ברחוב הירדן מתנ"ס (במימון משותף של קרן קלור, קרן חיפה ועיריית חיפה), בניין מפואר בן 4 קומות, אשר נותן מענה לכלל תושבי השכונה. לאחרונה אף הוכשר מגרש חניה ברחוב הירדן ושופץ אשכול הגנים "וינר 1" שהיה הרוס.

אנשים שאכפת להם

אבו כאיד מציין שלצד התושבים שלא מקדמים את השכונה ולא איכפת להם מה קורה בה, ישנו צוות של מתנדבים איכותיים ופעילי חברה נפלאים. עיניו זורחות כשהוא מדבר עליהם וכדוגמה הוא מזכיר את חברתי המיוחדת, הפעילה החברתית נאדיה עבד אלטיף, שהיא גם זו שחיברה ביני לבין כמאל למען כתבה זו. כמאל מציין שכל המתנדבים הקהילתיים פועלים ללא לאות לקידום הנוער מחד, ולמען המבוגרים בשכונה מאידך.

כדורגל חליסה

משנות ה-50 ועד שנות ה-80 פעלה בשכונה קבוצת הכדורגל "הפועל חליסה". הייתה זו קבוצה מעורבת, שרוב השחקנים בה היו יהודים, בהם תושבי השכונה. גם כיום, בפתח ביתו של אבו כאיד, תלויה בגאון תמונה קבוצתית של אותם קבוצת כדורגל. לאחרונה, לאחר הפסקה של 25 שנים, הוקמה הקבוצה מחדש ותודות לעזרה מטעם העירייה, אשר הקימה אולם ספורט תיקני היכול לשמש לתחרויות רשמיות. כן שופץ ברחוב הגיבורים מגרש כדורגל חדיש, עם דשא סינטטי משובח. גם בזה מתהדר אבו כאיד, שכן בנו איימן הוא הוא מדריך הספורט, המאמן והמנהל של קבוצות הכדורגל של נוער חליסה. אבו כאיד מוסיף ומונה שבע קבוצות כדורגל בשכונה: שש מהן של בנים וקבוצה אחת של בנות – וכולם גרים בחליסה.

עוד יבואו ימים טובים יותר

כמאל גורס שיש לשכונה פוטנציאל להיות שכונה משגשגת, משום שרוב בתיה ממוקמים על גבעה המשקיפה אל נמל חיפה והנוף ממנה הוא מרהיב. יש בשכונה בתי אבן מיוחדים, והדרים בה חיים בדו הקיום בין תושביה הערבים והיהודים. לכן הוא מאמין ומייחל שביחד עם השיפורים של היכל הספורט המפואר, המרכז הקהילתי המהודר וקבוצות הכדורגל – יצאו התושבים מאדישותם ויעזרו לעצמם – ואזי, סביר להניח, שעוד בוא יבואו ימים טובים יותר.