מה בוער? יומנו של תל אביבי בחיפה • שיר הטלפון ◄ חיים קפון 

מוקדש לחברי האהוב, שלום זמירין ז"ל, מעמודי התווך של העיתונות המקומית בחיפה. מאז לכתו, תשעה קבין של חכמה ושנינות נילקחו מהעולם. 


שיר הטלפון: איפה עוד שומעים מילים כמו צירקוס?

בסופו של הטור הראשון שפרסמתי באכסניה מכובדת זו, הופיע מספר הטלפון שלי. באותה עת לא שיערתי שמעשה זה משול לכבשה שמנמנה המלחכת עשב בטריטוריה של להקת זאבים מזי רעב. במילים אחרות, זו הזמנה מפורשת לכל דיכפין: התקשרו אלי בבקשה, בכל יום, בכל שעה ובכל נושא. וכך היה.

יום שבת, השעה 7:30 והסלולרי מצלצל בעקשנות. אני מתעלם והצלצול מפסיק. 
בשעה 7:33 הסלולרי שוב מצלצל. על המסך מופיע מספר לא מוכר. עשיתי טעות ועניתי. 

הלו? אני מסנן בטון נטול שמץ חביבות בתקווה שהמצלצל ישחרר אותי במהירות.
המצלצל: זה אתה שכותב דברים רעים על חיפה? 
אני: וזה מה שחשוב לך לדעת ביום שבת בשבע וחצי בבוקר?
המצלצל: אה, אדוני האריסטוקרט מתל אביב, זה מוקדם לך? רקדת כל הלילה באיזה קלוב? מה אתה חושב שתבוא לפה ותעשה צירקוס מהעיר השניה בגודלה בישראל?
אני: השלישית (שוב טעות, הייתי צריך להסכים והשיחה הייתה מתקצרת)
המצלצל: השנייה. ירושלים זה פיקציה. הם החליטו לספור גם את התושבים של מאה כפרים ערבים ולקרוא להם ירושלים. זה קשקוש. 
אני: (בניסיון נואל להביא את השיחה לידי סיום) אהה… שבת שלום.
המצלצל: אני מבין שאתה לא מעוניין לשמוע מה שיש לי להגיד. אז רק שתדע שזה לא יפה ככה לכתוב. כיפת הזהב יש לכם שמה בתל אביב? וכרמלית? ונוף? ושקט מתי יש? 
אני: (על סף סיום סבלנותי) לא אדוני אין כיפת הזהב בתל אביב. גם לא כרמלית.
המצלצל: (בתרועת ניצחון) או, אתה רואה אדוני הפרימדונה שאני צודק? אז בפעם הבאה שאתה כותב, תחשוב טוב טוב לפני שאתה נותן ביקורת על חיפה. פה לא ממהרים וככה טוב לנו. 

סיים המצלצל את דבריו וניתן היה לחוש עד כמה הוא מתענג על המעשה. רצתי לכתוב את השיחה כל עוד היא טרייה בזיכרוני.


יצחק קרונזון: לזכרו של חיפאי ותיק

כיוון ששמעתי לא פעם את האמירה "אתה יכול להוציא את האדם מחיפה, אבל אינך יכול להוציא את חיפה מהאדם" וכיוון שעברתי כמה פעמים ברחוב גאולה, נזכרתי ביצחק קרונזון המנוח, שנולד ברחוב גאולה 21 וחי שם בילדותו. 

הסיפורים הקצרים של יצחק קרונזון (1939-2021) החלו להתפרסם בעיתונים "דבר" (כן היה פעם דבר כזה…) ו"ידיעות אחרונות" אי שם בשנות השמונים וכבשו את ליבי עם הקריאה הראשונה.

קרונזון הפליא לתאר בפרטי פרטים את החיים בחיפה שלפני ואחרי מלחמת העצמאות, סיפורים קצרים עטורי הומור כבוש, כאשר בין השורות מבצבץ תמיד איזה עצב בסיסי המוטמע ברקע, כל אירוע מתואר בדייקנות, מבלי שהכותב יפרש או יסביר אותו. את מלאכת הפרשנות הוא מותיר לקוראיו. 

קרונזון חי את מרבית חייו, למעלה מחמישים שנה, בניו-יורק, שם עשה חיל והפך לאחד מגדולי הקרדיולוגים בעולם ועם כל זאת נותר ישראלי, חיפאי בכל רמ"ח ושס"ה, כפי שכתב עליו דן מירון בהספד שפורסם ב"הארץ" ביום 28.5.21:
"…ישראל של ילדותו ונעוריו שאותה זכר בחיוניות מדהימה, לא היתה טובה ונוחה כל כך וקרונזון נזהר שלא להפליג בשבחיה, עם זאת הוא אינו יכול להינתק ממנה, וזאת למרות שכל מפעלו כרופא עתיר הישגים הוקם מחוץ לישראל".

הרי לכם דוגמה מובהקת לכוח העצום של חיפה שנותרה טבועה עמוק ביצחק קרונזון ולא הרפתה ממנו עד יומו האחרון.

ספריו "אמא שמש ומולדת" "מי מקבל את בלגיה" ו"כי מנגד תראה" ראויים שכל חיפאי יתור אחריהם למרות שהם קשים להשגה, יקרא אותם בשקיקה וירגיש איזו צביטה בלב בד בבד עם החיוך הרחב.

בשנותי הראשונות בתל אביב הייתי מזהה חיפאים על פי זה שהם היו הולכי הרגל היחידים שלא העזו לחצות את הכביש באדום, גם כשלא נראתה אף מכונית באופק. כי כאמור, קשה להוציא את חיפה מהאדם ובחיפה לא חוצים כביש באדום. 

אמא שמש ומולדת – כריכת הספר (צילום: חיים קפון)

הקשקשת של ערוצי החדשות

מן המפורסמות היא העובדה שכל אדם החס על בריאותו, איתנות גופו ושלוות נפשו, ראוי שלא יצפה במהדורות החדשות בטלוויזיה, אלה שאולפניהם רוחשים פרשנים ומומחים בשלל נושאים, היושבים סביב איזה שולחן וצורחים זה על זה מבלי שאי פעם קרה שצרחן א' הצליח לשכנע בדבריו את צרחן ב'. אין זכות דמוקרטית יותר מזכות הצריחה – היא ניתנה לכולם, ומסתבר שמי שמגיע לאולפן חדשות משתמש בה במלוא המרץ.

אם כבר יש לי זמן מסך, מהרהר הצרחן, הבה נמרח אותו ככל האפשר ומה שניתן להסביר בשני משפטים, אסביר בעשרים, שיוכלו הצופים להמשיך ולחזות בזיו פני עוד כמה דקות. עבדכם הנאמן נאה דורש, אך לא נאה מקיים ומדי פעם צופה במהדורות החדשות ומתפלץ עד לשד עצמותיו ולו רק בגלל שגיאות הכתיב הנוראיות, האיומות, המזעזעות, הגורמות לכל אוהב עברית רצון להטיח ראשו בקיר ולזעוק הצילו.

את מי הם מעסיקים שם במחלקת הכתוביות? עובדים זרים מהפיליפינים? עולים חדשים מנובוסיבירסק שפתיתי השלג עדיין לא נמסו ממעיליהם? מורות למחול בשנת שבתון? אפרים הג'ינג'י ממחלקת התחזוקה?

אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שכמעט בכל כיתובית, המופיעה במהדורת החדשות, יש לפחות שגיאת כתיב אחת?

כפי שתראו בצילום המסך, לא ניתן לסתור את דבריי. צפייה נעימה. 

סתרו סטרו? צילום מסך - שידור חדשות (צילום: חיים קפון)
סתרו סטרו? צילום מסך – שידור חדשות (צילום: חיים קפון)

בקשה מהקהל 

את אחד הטורים הבאים אני מתכונן להקדיש למילים ולביטויים שנולדו בחיפה וקיימים רק בחיפה. אשמח מאוד אם תשלחו אלי מילים וביטויים שכאלו בצרוף הסבר קצר, למייל שבתחתית הכתבה. 

כמה דוגמאות: "קייאביץ'", מילה שהיא שיבוש של כיאט ביץ' לימים חוף הכרמל, ופרושה בית עלמין. "אתה רוצה לשלוח אותי לקייביץ'?"

בחיפה "בלורות" במחוזות אחרים גולות. ומה שנקרא רוגטקה, היה נקרא בחיפה "מקלעת". בכל הארץ זו היתה תחנה מרכזית, בחיפה זה תמיד היה "אגד" (נהג, אתה מגיע לאגד?)

תודה מראש על שיתוף הפעולה. 

הגיבו כאן לכתבה

11 תגובות
  1. עירית+לנדסברגר אמר/ה

    תודה חיים,היה לי כמובן מעניין. שבוע טוב. 🙏🏼

  2. רונית הדר אמר/ה

    נפלא!!! אהבתי!!!

  3. ענת ר. אמר/ה

    כמו בכל שבוע הטור שלך הוא עונג שבת, רק מי שחיפה זורמת בעצמותיו יכול לכתוב על ״צרותיה״ באהבה שכזו!

  4. Judita אמר/ה

    כרגיל. תענוג לקרוא את התיאורים שלך שאין בהם שמץ התנשאות או קטילה וברור מהם כמה אתה אוהב וקשוב לעיר. מצפה לטורים הבאים…..

  5. יוסי רדק אמר/ה

    חיים שלום רב,
    בשנות השמונים היינו משחקים עם מטבע וצריך היה לנחש על איזה צד הוא יפול. למדתי בהית ספר מעלה הכרמל, בשדרות הציונות ליד כיפת הזהב, למשחק קראו: טור, או יאס.
    כאשר נפגשתי עם קרובי משפחה מערים אחרות, לא היה להם מושג על איזה משחק אני מדבר וכאשר הדגמתי להם, הם אמרו מיד, אה זה עץ, או פלי.
    בברכה,
    יוסי רדק

  6. דוד החיפאי אמר/ה

    באופניים, בחיפה וגם בירושלים היו "שיחים", בשאר הארץ נקראו "שפיצים"
    לעץ של הרוגטקה קראו "שאוב" כנראה מערבית

  7. רן אמר/ה

    חיים שלום קראתי בשקיקה והנאה. סדרת הטורים על חיפה, משעשעת ואותנטית וכתובה עם הרבה חן. נולדתי בק. חיים בתחילת שנות השבעים. הייתי כחמש וחצי שנים "בגלות" בת"א. אני לא חובב פרופייליניג מטבעי. אך מוכן להשבע שישנו דבר כזה הגן החיפאי. ומוכן לנמק את דבריי ולעמוד מאחוריהן בהזדמנות. להלן תרומתי הוורבלית: כשהאוטובוס מקרית חיים נהג להגיע לרחוב ביאליק, בהדר הנהג הכריז…
    תחנה אחרונה בהדר יורד העירה. מילים נוספות שכפי הנראה מיוחסות לחיפה (ק. חיים) יא ג'דבה- אהבאל יא חנונה(נזלת)- רכיכה. חנון..
    היה לנו גם אחד בחבר'ה שכינויו היה קרשינדו ואף קיים גרפיטי בתחנת הרכבת בק. חיים שיש אזכור של שמו. כלשהו ואעפ"י שיש לכך ייחוס מאוד ספציפי. זה הפך למושג ושם דבר. עוד נהגו לקלל בשכונה וללעוג האחד לשני הה הה יא ג'דבה, המקור לא ידוע לי הפירוש, למיטב ידיעתי זה אחד טיפש. עילג. שאיו לו מושג, נכשל. אחד מהחבר'ה בילדותנו בא ממשפחה ארגנטינאית. הוא טס לשם וחזר עם סוג מאוד ספציפי של מקלע, שהיינו טוענים בגולגלך( עצים שהיו בכל קרן רחוב כמעט. גם זה אולי מילה חיפאית?
    למקלע קראו קפוטרה…אני הבאתי את "הבשורה" בילדותנו לחיפה עצמה,אליה עברתי בגיל 9. ועשרות רבות שלי ילדים, בני גילי בנו כזה ושיחקו בזה

  8. יצחק התשואל אמר/ה

    מתנצל לשיח אישי כאן .
    האם זה לא אתה , אשר , כקבלן שיפוצים , עבדתי בדירתך , בסוף שנות השמונים , כמדומני ברחוב הלל , או מסדה .והגעת אלי ,דרך חבר משותף בשם מוקי וולפשטיין , אשר הנני מכירו מבית הספר היסודי – דוד ילין ,בהמשך – ביה"ס לקציני ים -עכו , ודרך שבט "אגמון " בשבט "צופית " ?
    נ.ב סיימתי /נו את הלימודים בשנת 1969 וזה אף שנת גיוסנו , כאשר מוקי – שירת בחיל הים !

  9. נו אשר... אמר/ה

    לא זה אשר מהמספרה בנביאים, או פינת הרצליה, שעבדת כקבלן חשמל לתקן אצלו דלפקים, בסוף שנות השבעים, דרך חבר משותף בשם יוסי קוקרשמיץ, אשר אתה ודאי מכירו מבית הספר מעלה הכרמל, או מועדון יורדי הסירה, או משבט הצופים 'העולים' 'חילזון' או 'שבלול' בחלק היורד של רחוב עולי הגרדום, אחרי הסיבוב. לפני שהתגייסנו למשטרה הצבאית חיפה, סיימנו את הלימודים מחזור ט"א, שנת תרפפ"י. לא זוכר? קיצר אשר שהתגרש שלוש פעמים ואז פתח את המדור ליד המדור הכחול במקומון חיפה שהפך אינטרנטי, עשית את התקנת הנברשות בחתונה השלישית שלי ונפל לך המפתח השבדי לתוך העוגה ואמרת אז שזה סימן שלא נחזיק מעמד וצדקת, אחותך הייתה עורכת הדין של גרושתי, לא זוכר?

  10. רפי רפול - חסון.חיפה עיתונאי אמר/ה

    נפלא. אהבתי חיים קפון. שבוע טוב.

  11. יעל אמר/ה

    חיים קפון, חוש הומור גבוה ונוסטלגיה חיפאית. תודה. ולמגיב "נו אשר" התפוצצתי מצחוק

הגיבו כאן לכתבה