סיפורבניין • מנזר הנזירות השתקניות
הליכה קצרה מטחנת הקמח הטמפלרית לכיוון ביה”ח רמב”ם, מוליכה אל בניין אבן מרשים הניצב ברחבה גדולה, עשירה בעצי דקל. זהו בניין מנזר הנזירות השתקניות, השייך למסדר הכרמליתי.
בניין המנזר, שנחנך בשנת 1892, בנוי בצורת האות ”ח”, כאשר שתי זרועותיו חובקות כיכר יפה, במרכזה מזרקה הפונה אל בית החולים. זמן לא רב אחרי השלמתו, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914), השלטון העות'מני גרש את הנזירות מן הארץ והפך את המבנה לבית חולים צבאי. ב-1919, עם סיום המלחמה, חזרו הנזירות לחיפה שהיתה כבר תחת שלטון בריטי. גם הבריטים שקלו הפיכת המנזר לבית חולים צבאי, בשל קרבתו למסילת הרכבת ולחוף הים, אולם תכנית זו נדחתה, וכך הוקם בניין מנדלסון – ע”ש מתכננו, האדריכל אריך מנדלסון – שהיה לגרעין שממנו צמח ביה”ח רמב”ם.
המנזר שהפך לבית ספר לאחיות
לאור השינויים שחלו בבת גלים, נטשו הנזירות את הבניין. הנזירות הכרמליתיות בנו מנזר חדש על רכס הכרמל, ברחוב טשרניחובסקי – מנזר ”גבירתנו על הכרמל”. לימים הפך המנזר הישן לבית הספר לאחיות הסמוך לביה”ח רמב”ם.
בית הספר לרפואה בחיפה
בשנת 1969, הוחלט ע"י הממשלה על פתיחת בית ספר לרפואה בחיפה. כמה עשרות סטודנטים לרפואה אשר למדו ברחבי אירופה – איטליה, שווייץ, צרפת, בלגיה – נענו לקריאה ושבו ארצה להמשך לימודיהם בחיפה (גילוי נאות: גם אשתי היתה ביניהם). אולם לא היה בניין מתאים להתנעת הפרויקט. הפתרון נמצא ע”י הסבת מספר חללים בתוך מבנה המנזר והתאמתם לצרכי ההוראה.
אכן, אפשר לומר כי בית הספר לרפואה של חיפה נוסד בין כותלי המנזר הכרמליתי הישן בבת גלים, מנזר הנזירות השתקניות. המחזור הראשון של רופאי חיפה סיים את לימודיו בבניין המנזר. כיום, כגמלאים, הם נזכרים בנוסטלגיה בחוויותיהם ששילבו חול בקודש באותם ימים בראשיתיים.
האם הכתבה עניינה אותך?
הייתה לי הזכות ללמוד במנזר, כסטודנט לרפואה, מחזור ד' בפקולטה, לאחר 3 שנים ראשונות בבולוניה. גם רעייתי למדה בהמשך בבנין ז את פרק השנים הראשונות בפקולטה.
בניין זה שבכל עיר אחרת היה הופך לאתר תיירותי או לכל הפחות תומך תיירות כמו מלון בוטיק, מסעדות, מוזיאון קטן – עומד סגור ומסוגר כלפי רחוב העלייה השניה, נכון שלפני כמה שנים הוסרה החומה כך שלפחות לא מוסתר מהרחוב, אבל סגור אליו. מסביב שומרים עם אקדחים שמרחיקים ומתשאלים את מי שרק עומד ומביט בו. מכונה ברמב"ם בשיא של כבוד "בניין האבן".
מה נעשה בבניין האבן, למה הוא חלק מרמב"ם, למה לא לעשות בו שימוש עירוני – שום דבר מזה לא עולה לדיון. כמו הקזינו, כמו התחנה המרכזית, הוא פשוט "שם". הציבור ממודר מכל החלטה על מבנים כאלו, כאילו בת גלים לא שייכת כלל לתושבי חיפה – היא מתחלקת בין נמל חיפה, חיל הים, רמב"ם, רכבת ישראל וארגוני הגולשים. כל אלו קובעים עבור תושבי חיפה מה ייבנה או לא בשכונה וזו הטרגדיה שלה.