בלב שכונת אחוזה פועל עד היום בית הספר “זכרון יוסף”. אך המבנה שבו החל הכל, בית הספר הראשון של השכונה, איננו עוד. הוא נעלם בתוך גלגוליו של המקום, והותיר אחריו סיפור בלבד.
קיצור תולדות “זכרון יוסף”
ראשיתו של בית הספר “זכרון יוסף” בשנות ה־20 של המאה הקודמת, עם ראשית התבססותה של שכונת אחוזה. ראשוני המתיישבים, עולים מרומניה, הגיעו למקום בשנת 1924 וביקשו להקים קהילה חדשה, על מוסדותיה הציבוריים, ובראשם מערכת חינוך.
את הקמת בית הספר יזמה אגודת “ידידיה”. יוסף סגל, חבר האגודה יליד בוקרשט, היה ממייסדי המוסד, מנהלו הראשון ודמות מרכזית בעיצוב חיי החינוך בראשית אחוזה.
בית הספר נפתח ב־19 בספטמבר 1926, כבית ספר חילוני (במונחים של היום: ממלכתי), בשונה מבית הספר “כרמל” שנוסד מאוחר יותר כבית ספר דתי. כבר מראשיתו שימש “זכרון יוסף” מוקד חינוכי מרכזי לקהילה המתהווה.
שמו של בית הספר ניתן ככל הנראה על שמו של יוסף גצלר, נדבן מרומניה שרכש את הקרקע, עליה הוקם המוסד; עם זאת, לפי מקורות אחרים נקשר השם דווקא ליוסף סגל, מנהלו הראשון.
במקביל להקמתו נבנה באותו רחוב גם בית הכנסת הראשון של אחוזה, ״אליהו הנביא״, וכך נוצר גרעין ראשוני של מוסדות קהילה, חינוך ודת זה לצד זה.
עם התפתחות השכונה בשנות ה־30 וה־40, ובעיקר עם הצטרפות עולים מגרמניה, הלך וגדל מספר התלמידים. עיקר השינוי התרחש בשנות ה־70 וה־80, אז הורחב המתחם ונבנה מחדש, תהליך שבמהלכו נעלם לחלוטין המבנה המקורי.

על הבניין
מתחם בית הספר “זכרון יוסף”, בשדרות סיני, מורכב ממספר אגפים שנבנו בשלבים שונים ונקשרו לכדי מכלול אחד. הבנייה ההדרגתית ניכרת היטב ומשקפת את התפתחות המוסד לאורך השנים.
המרכיב המרכזי הוא מבנה בן שלוש קומות, שבו מרוכזות כיתות הלימוד ומשרדי ההנהלה. המבנה מתארגן בתכנית בצורת האות ר׳, ולצדו מבנה אולם הספורט. שני הגושים יחד יוצרים ביניהם חצר פנימית המשמשת כמרכז פעילות הפנאי של התלמידים.
מבנה הכיתות תוכנן, ככל הנראה, בידי מחלקת התכנון של עיריית חיפה, ומייצג את הסגנון הפונקציונלי והצנוע של שנות ה־70: מסות תיבתיות פשוטות, גמר טיח גס וחזיתות נטולות עיטור. אולם הספורט, שנבנה בסיוע מפעל הפיס, משלים את המתחם כגוש עצמאי.
התוצאה היא קומפלקס רב־אגפי, חסר חזית מרכזית ברורה, שנוצר מתוך הצטברות של שלבי בנייה שונים.
בתוך מכלול זה בולט דווקא היעדרו של המבנה הראשון, שנעלם לחלוטין עם הרחבת המתחם.
השבת הזיכרון ל“זכרון יוסף״
כך הופך “זכרון יוסף” למעין אתר זיכרון סמוי, מקום שבו העבר אינו מתבטא עוד, אלא בסיפור בלבד; עדות לימים שבהם קהילה קטנה בראשית דרכה בנתה לעצמה מרכז חיים, בטרם עוצבה סביבו האדריכלות שאנו רואים כיום.
דווקא משום כך, ראוי כי במקום יוצב לוח זיכרון צנוע, שיזכיר לדורות הבאים כי כאן פעל בית הספר הראשון של אחוזה, ראשיתו של מוסד חינוכי ושל קהילה שלמה.
תודות
תודתי לידידי רמי חן, על עזרתו הרבה בגיבוש המידע אודות בית הספר ובכך תרם תרומה משמעותית להשלמת הכתבה.
קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.״


ביוני 1986 היה כנס בוגרים של בית הספר לרגל מחזור 50 של בית הספר עממי אחוזה זכרון עוסף. התרגשתי מאד והיה לי מאד מרגש לראות חברים מהכתה הכרתי בוגרים ממחזורים קודמים. אני בן 85 בוגר בית הספר מחזור כ תשטז . מנהל בית הספר היה דר אילון ומחנך הכתה היה מנשה תמיר. אינני יודע אם מבני כתתי חי אבל אחד מהם אני רואה לפעמים נפתלי בלבן ישבנו יחד באותו שולחן. מתניה מתי טיקטינסקי
תאריך 1970 בו ארע שינוי המבנה אינו מדויק.למדתי בבי"ס בשנת 1956+ ואז כבר היה בדמות המבנה דהיום,למעט ההרחבות שבאו מאוחר.
אימי(ז"ל), למדה אצל המנהל הראשון יוסף סגל.
ידידיה סגל היה בנו שנרצח ע"י ההגנה בזמן הסזון.
כרגיל שמחתי לקרוא הכתבה ולגלות שהבניין ובית הספר הראשון בשכונה נבנה ע"י יוצאי רומניה, כמוני, ןשאפילו למייסדו ומנהלו הראשון היה שם משפחה כמו שלי….😁
תודה על תגובתך, אכן יש סיבה טובה לגאווה.
ושוב תודה לדוד. ראוי לציין שיוסף סגל היה דודו של חגי סגל, אביו של עמית סגל מחדשות 12. אחפש ואביא תמונה של תלמידי בית הספר ״זיכרון יוסף״ וכן תמונת מכתבו של יוסף, שמבקש הלוואה מוועד הקהילה, משום שלדבריו – המעבידה שלו, ״אחוזה״, הלינה את שכרו ומשפחתו הגיעה, לדבריו, לחרפת רעב.
תודה על המידע , אורי יקר, לא הייתי משער שלעמית סגל יש שורשים כאלה.
יוסף סגל ז"ל לא דודו אלא סבו של חגי סגל. חגי הוא בנו של שלום סגל ז"ל שהיה מורה ביה"ס לקציני ים בעכו. אחיו של ידידיה ז"ל שנהרג ע"י אנשי ההגנה.
בעבר נקרא ביס עממי אחוזה המנהל היה ד״ר איילון אבי זל לימד בביה״ס ציור ( הצייר עוזר שבת )
בהסכם הראשוני נרשם שזה יהיה על שם גצלר ואסור אף להחליף. פשוט בבי"ס לא יודעים היסטוריה והם מספרים משהו אחר. מקור – חוברת 80 שנה לאחוזה.
תודה על המידע, גם בכתבה מובא הסבר זה.
תודה על הנוסטלגיה.
למדתי שם בכיתות ה-ו, 1957-9
בילינו בחגים בבית הכנסת "אליהו הנביא" ממול.
גרנו שם חילונים ודתיים,חיינו ביחד כל אחד באמונתו,לפי ההעדפות הפרטיות שלנו ובלי שום אילוצים וכפייה.סתם כבוד הדדי מובן מאליו.
גם אני למדתי שם, בגלל מספר הרב של התלמידים שהמקום היה קטן מידי החליטו ללמד במשמרות משמרת בוקר ומשמרת שנייה מהצהורים אבל אז לקחו מבנה ששימש לפני כן לבית חולים לחולי שחפת והפכו אותו לבית ספר ושם למדתי עד כתה ו' ובנתיים בנו בית ספר חדש ששחכתי את שמו נדמה לי שקראו לו הרצל ועברתי ללמוד שם בכתות ז' ח' עם עוד תלמידים שהעבירו לשם מבית ספר אחר.
זו הייתה תקופה נהדרת.
תודה על הכתבות היפות והציורים
תודה רבה, תגובתך מעודדת אותי להמשיך בפרויקט.