בריאות הנפש הנשית • התמודדויות וקשיים ייחודיים בצמתי חיי האישה • ראיון

אירה אשכנזי – גרטמן פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה במרכז לטיפול בטראומה נפשית ברמב"ם

שלבים ייחודיים במעגל חיי האישה ותהליכי גוף נפש נשיים • ראיון עם אירה אשכנזי-גרטמן מרמב"ם

לרגל חודש האישה המצוין מדי שנה בחודש מרץ, ראיינו את אירה אשכנזי-גרטמן, פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה במרכז לטיפול בטראומה נפשית ברמב"ם, בנושא בריאות הנפש של האישה ועל הצמתים השונים במעגל החיים הנשי והשפעתם על הגוף והנפש.

"בשנים האחרונות גוברת המודעות לגבי הצרכים הייחודיים של נשים בתחומי הרפואה בכלל ובתחום בריאות הנפש כחלק מכך. נשים מתמודדות עם שלבי חיים ייחודיים ועם תהליכי גוף-נפש אשר מאפיינים צמתים הקשורים למעגל החיים הנשי", מספרת אירה בראיון לחי פה.

האם יש שוני בבריאות הנפש של האישה לעומת זו של הגבר?

"לשינויים הקשורים למעגל הפריון הנשי יש השלכות פיזיולוגיות ורגשיות ספציפיות, אשר יכולות לעיתים להוביל לקושי נפשי אשר דורש מענה מותאם וייעודי ומתמחה בתחום זה".

כל שלב טומן בחובו התמודדות ופוטנציאל לקושי

כיצד השינויים הפיזיולוגיים אצל נשים עלולים להביא לקושי נפשי או מצוקה?

"כל שלב, עם המאפיינים הספציפיים שלו, טומן בחובו התמודדות ופוטנציאל לקושי, לצד פוטנציאל להתפתחות מתוך ההתמודדות. החל מההתפתחות המינית הראשונית, השינויים ההורמונליים המובילים להופעת הווסת ולעיתים הופעת תסמונת קדם-ויסתית, הבאה לידי ביטוי בכאבים עזים, בתנודות במצב הרוח ועוד". 

קושי להיכנס להריון

"בשלבים הבאים אנו יכולים לפגוש מצוקה רגשית הקשורה לקשיי פריון. האישה ובן זוגה נתקלים בקושי להיכנס להריון, נשאבים לבדיקות רבות ובהמשך לטיפולי הפרייה מייגעים, חשופים לתסכול, אכזבות, החלקים הזוגיים והאינטימיים שבקשר הופכים להיות פרוצדורות רפואיות, הקושי הרגשי והנפשי הוא כמעט בלתי נמנע. ישנם מקרים אחרים, בהם יש פחד מהריון והתלבטות לגבי הרצון להיות הורה, לעיתים יש פער בין בני הזוג בנושא, קיים חשש מתגובת הסביבה ואיך יקבלו את זה, דבר שמעורר מתח וקונפליקט פנימי ובין-אישי מורכב". 

חרדת לידה

"חרדת לידה (טוקופוביה) יכולה להיות קשורה לחוויה שלילית מלידה קודמת, אך יכולה להופיע גם אצל נשים שלא חוו הריון כלל, מסיבות שונות, כמו פגיעה מינית בעברן, למשל. נשים אלו לעיתים יעדיפו להימנע מהריון או שיבחרו ללדת בעזרת ניתוח קיסרי, שלא לצורך. התערבות טיפולית מותאמת בשלב זה יכולה לסייע לאישה לבחור מה נכון עבורה וללוות אותה בתהליך הצפוי".

אובדן הריון ותגובת אבל

"גם בהריון עצמו יכולים להתרחש אירועים מצערים, כגון הפלה, אובדן הריון או לידה שקטה. אנחנו יודעות שאובדן הריון גורר אחריו תגובת אבל ואובדן, ללא תלות בשלב בו הוא מתרחש. מדובר באירוע שקוטע את הציפיות, הפנטזיות והתקוות שמלוות את ההיריון כבר משלבים מוקדמים מאוד. הנשים פעמים רבות, כבר מדמיינות עצמן כאמהות, מתלבטותלגבי שם לתינוק, מפנטזות איך התינוק יראה. האכזבה, האובדן ולעיתים תחושת הכשלון שחווה האישה, יכולים להיות קשים מאוד".

תחושת בדידות

"המסרים שיגיעו מהסביבה יהיו הרבה פעמים 'את צעירה, יהיו עוד ילדים'. מסרים אלה, שמטרתם לעודד, וגם מציאותית הם נכונים, יפגשו את האישה במקום רגשי כואב, בהתמודדות עם אבל ואובדן ולא יספקו נחמה בשלב זה. כאשר ההיריון בשלבים ראשונים, זהו אבל 'לא נראה' כשהתחושה היא שאין לו מקום בעולם – דבר התורם לתחושת בדידות קשה". 

ידיים מלאות ונפש כואבת

"לעיתים אישה תחווה לידה מורכבת, מסובכת, שהיה בה מצב של סיכון לה ולעובר, שהיו בה תחושות של פחד, כאב, אובדן שליטה, חוסר אונים. האישה תחזור הביתה בידיים מלאות, אך עלולה להמשיך לחוות חרדה, מחשבות חוזרות על מה שעברה, סיוטים, קושי להירדם. אלו הן תגובות נורמליות לאירועים קיצוניים, טראומטיים ולרוב הן דועכות לאחר מספר ימים. חשוב לנרמל תגובות אלו, לא להיבהל מהן ולאפשר ליולדת מעטפת תומכת ככל האפשר, כדי לסייע לה בתהליך ההתאוששות.

לדוגמה, אישה שהיתה לאחר לידה שהסתבכה, ובכל פעם שנרדמה חוותה סיוטים הקשורים למה שעברה, תגובה שהיא נורמלית בשלב זה. כתוצאה מכך, היא חששה לישון ונמנעה מלהירדם. ברור שההשלכות של חסך שינה מצטבר עבור יולדת טרייה הן קשות מאוד, לכן היה חשוב להתערב ולעזור לה להבין מה קורה לה ולעבד את מה שחוותה". 

אירה אשכנזי-גרטמן פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה במרכז לטיפול בטראומה נפשית ברמב"ם

כ-80% מהנשים יחוו "בייבי בלוז"

"לידה עם מאפיינים טראומטיים עלולה גם להגביר סיכון לדיכאון לאחר לידה. יש להבחין בין דכדוך שלאחר לידה לבין דכאון לאחר לידה. כ-80% מהנשים יחוו "בייבי בלוז" – בכי, קשיי שינה, עוררות רגשית, שינויים קיצוניים במצב הרוח, חוסר תאבון ועוד. לרוב תסמינים אלו יחלפו תוך כמה ימים וקשורים לשינויים ההורמונליים ולהסתגלות לשינוי ולמצב החדש. אם המצב לא משתפר ואף מחריף ונמשך יותר משבועיים, זה כבר מוגדר כדיכאון לאחר לידה, ממנו סובלות כ-10% מהנשים.

זה יכול לבוא לידי ביטוי במצב רוח ירוד ועצבות במשך רוב שעות היום, אובדן עניין והנאה מדברים, קשיי שינה, עצבנות, מחשבות על מוות ועוד. אישה במצב זה תחוש גם רגשות אשם על מצבה "אני לא אמא מספיק טובה", לעיתים תתקשה לטפל בתינוק מה שיחמיר את רגשות האשם. חלקן יטפלו בתינוק במסירות אך לא יהיו זמינות מבחינה רגשית ואף יזניחו את עצמן (לא אוכלות, לא מתקלחות). לדיכאון לאחר לידה יכולות להיות השלכות חמורות על האם, על התינוק ועל המשפחה, לכן חשוב להכיר את הסימנים כדי לתת תמיכה בהקדם ולפנות לטיפול.

מרבית הנשים מצליחות לחזור לתפקוד מלא לאחר קבלת עזרה מתאימה (טיפול שיחתי, תרופתי במידת הצורך).

לסביבה תפקיד מכריע בסיפור. החל משלב בניית הפנטזיה, בה האישה רואה עצמה פורחת בהריון, דרך בניית תוכנית הלידה והשאיפה לתהליך הלידה המושלמת מבחינתה, השחרור מבית החולים עם תינוק בריא כשהיא לבושה בג'ינס שלבשה לפני ההיריון.

הציפייה לעומת המציאות

הציפייה להיות אמא רגועה, תקתקנית, שמצליחה לטפל בתינוק, להניק, לבשל, לנקות את הבית… הפער בין הפנטזיה לבין המציאות, בה את יכולה למצוא עצמך מותשת לאחר שעות עם תינוק צורח, רק מחכה שמישהו ייקח אותו, כאבים איומים בהנקה, ללא אנרגיה לתפעל את הבית, שלא לדבר על לצאת לבילוי זוגי עם בן הזוג… כמובן שפער זה עלול לעורר תסכול רב, ותחושת כשלון ואשמה.

הסביבה יכולה להיות ביקורתית, שיפוטית, להעביר מסר שהיא אינה עומדת בציפיות, מה שיחמיר את המצב. תפקיד הסביבה הוא כמובן לספק מערכת תומכת, מנרמלת, לא שיפוטית, לאפשר לאם לדאוג לצרכיה הבסיסיים – שינה רצופה ככל האפשר, תזונה מספקת לצורך התאוששות וריפוי, היגיינה, לדאוג לטיפול רפואי במידת הצורך".

"מה לא בסדר איתי?"

"ניקח למשל דוגמה טריוויאלית, של אם צעירה שלאחר שעות ארוכות בהן היא מנסה להרגיע את תינוקה הצורח ללא הפסקה, מגיעה הסבתא, מלאה בכוונות טובות, ואומרת "תני לי אותו, לכי לאכול ולישון". והופ, הפלא ופלא התינוק נרגע מייד. אז תהיה אישה שתצליח לשחרר ובאמת להנות מהרגע שהתפנה לה, ואישה אחרת תוצף בתחושה של חוסר מסוגלות, ביקורת עצמית "למה אני לא מצליחה להרגיע אותו? מה לא בסדר בי?" במצב זה, סביר שהשינה והתאבון יהיו ממנה והלאה…

חשוב להיות מודעים לאפשרויות האלה ולשים לב מתי התמיכה והעזרה עלולים לפגוע בתחושת הבטחון והמסוגלות של האם ואף לייצר תלות במישהו חיצוני.

המלצות נוספות: מומלץ לאם לשתף ברגשותיה ובקשיים שהיא חווה, לשמר או לייצר מעגל חברתי של אימהות בשלבים דומים לשלה. החיבור החברתי לנשים שיכולות להזדהות עם מה שאת שעוברת, יפיג תחושת בדידות, יאפשר לצאת מהבית להתרעננות וייתן תוכן נוסף ומהנה בתקופה הזו.

דיברנו הרבה על האישה, אך אין ספק שגם בן הזוג הוא חלק משמעותי בתמונה, שכן גם הוא חווה שינוי משמעותי ולא פשוט במעבר הזה. נכון יהיה לשים לב גם לזה ולחבר אותו לתהליך הטיפולי עם בת הזוג, בטח ובטח כשמדובר על אובדן או משבר שחווים שניהם, ובכלל חשוב לראות את התמונה המשפחתית הכוללת. 

אירה מוסיפה ומסבירה על השירות בבריאות הנפש הניתן לנשים ברמב"ם: "המענה הטיפולי הנפשי ברמב"ם ניתן כעת ע"י נשות מקצוע ביחידות השונות – במחלקות ובמרפאות הנשים,  במרפאת IVF, במחלקות ובמרפאות לבריאות הנפש, ביחידת ברה"ן לגיל הרך ובמרכז טראומה. יש לנו תקווה להקים מרפאה ייעודית לבריאות הנפש של האישה, אשר תאגד בתוכה את כל רצף הטיפול תחת קורת גג אחת".

"התערבות מתאימה תשפר את התמודדותה של האישה, תמנע תחלואה נפשית רחבה יותר וכן תהיה בעלת השפעה רבה מאוד על המעגל הסובב"

"חשוב להדגיש שבסופו של דבר, אנו מדברים על רצף שכולל בתוכו, לרוב, תגובות תואמות ונורמליות למצבים אלו, שיחלפו עם הזמן ועם התמיכה המתאימה, עד למצבים בהם נדרשת התערבות טיפולית נפשית מקצועית. חשוב לזהות את הסימנים בזמן ולפנות לטיפול. התערבות מתאימה תשפר את התמודדותה של האישה, תמנע תחלואה נפשית רחבה יותר וכן תהיה בעלת השפעה רבה מאוד על המעגל הסובב – הקשר הזוגי, הרווחה הנפשית וההתפתחות של הילדים במשפחה, וכמובן, כמו בכל התערבות נפשית – יכול להתרחש תהליך של הכרות רבה יותר עם עצמי, הרחבת היכולות להתמודדות גם בהמשך, ותחושה של התפתחות והעצמה".


הגיבו כאן לכתבה