בימים הקשים שעוברים על אוקראינה, עוקב העולם בדאגה אחר המתרחש בה, כשאלפי אנשים זוועות בלתי נתפסות. האזרחים שוהים במקלטים, בתחנות הרכבת התחתית, ואחרים נסים על נפשם מאימת התוקפנות הרוסית. תמונות החורבן נחשפות בתקשורת בזרם בלתי פוסק וסבלם של תושבי חשוף לעיני העולם כולו.
לעומת זאת, מצבם של תושבי רוסיה שונה מאוד. העם הרוסי מנותק כמעט לחלוטין מהמתרחש ולמעשה מרומה על ידי שקריה של ממשלתו. רוסיה מפיצה תקשורת שקרית שעיקרה להאדיר את פוטין ולהציגו כצד הצודק במלחמה הזו. ברשתות החברתיות נחסמים כל העת פרסומים וידיעות היוצאים נגד נשיא רוסיה ונראה כי מתנהל מעקב שוטף אחר כל תנועה ברשתות. האמת כמעט חסומה בפני העם הרוסי ואין ביכולתו לדעת באמת מה מתרחש, מעבר לכך, אזרחי רוסיה, גם אלה שמודעים לאמת, חוששים לגורלם ולמה שעלול לקרות להם אם ינסו להפיץ את המידע.
לא נחשפים לאמת
בזמן שעם הרוסי כמעט לא זוכה למידע האמיתי, חיפאים רבים יוצאי אוקראינה, רוסיה, בלארוס ומדינות אחרות יוצאים להפגנות, מפיצים תמונות וסרטונים אמיתיים, מארגנים תרומות למען האוקראינים כדי לחשוף את השקרים ואת המעשים הנוראיים כלפי אוקראינה.
סבתא חושבת שהאוקראינים אשמים
סשה טריגובובה, חיפאית בת 23 ממוסקבה, עלתה לארץ בגיל 16. אביה החורג וחבריה של סשה נמצאים באוקראינה. היא לא מסוגלת לתאר לעצמה את כל הדברים הנוראים שהם חווים ומאוד מודאגת. סשה מספרת שברוסיה אנשים לא יודעים איפה להשיג מידע, הדבר הפשוט ביותר עבורם הוא להדליק את הטלוויזיה ולהיות מוזנים מהדברים שהממשלה בוחרת לשדר. סבתא שלה, למשל, משוכנעת שהאוקראינים אחראים לתקיפות ואחראים להרג של בני עמם.
לא מודעים למתרחש
נטלי פונומרנקו היא חיפאית בת 25 שנולדה באוקראינה. היא עלתה עם משפחתה לישראל כשהיתה בת שנה וחצי וכעבור כעשר שנים חזרה עם המשפחה לאוקראינה. עד גיל 21 גרה בקרים, העיר ששייכת לרוסיה מאז 2014, בעקבות הכיבוש הבלתי חוקי שבוצע על ידי הצבא הרוסי. בסופו של דבר, חזרה לארץ לפני 3 שנים.
אמא של נטלי וחבריה חיים בקרים וכמו כל האזרחים שם כמעט, הם בקושי מודעים למתרחש ואפילו מאמינים למידע שמגיע אליהם, מידע שעבור שאר העולם, שרואה את החורבן שמחוללת רוסיה באוקראינה, הוא כמעט בלתי נתפס.
נטלי על חבריה בעיר קרים:
יש לי חברים בקרים שבטוחים שבאוקראינה יש נאצים. הם התחילו לפרסם בפייסבוק ובאינסטגרם דברים נוראים. מבחינתם המלחמות הקודמות באוקראינה, בערים דונייצק ולוגנסק, אורגנו על ידי נאצים אוקראינים שפוצצו את השטחים והצבא הרוסי כביכול הגן עליהם, למרות שלא היה שום צבא רוסי בערים האלה. תמיד היו פייק ניוז ושמועות בעניין הזה. תמיד יהיו אנשים שיאמינו לחדשות מזויפות או יהיו בעד פוטין, מסיבה אחת פשוטה: חוסמים בפניהם את המידע ואין להם גישה לחדשות אמיתיות.
"אנחנו כבר לא באוקראינה"
סיפורה של נטלי פונומרנקו הוא לא פחות ממדהים. בשנת 2014 החלה באוקראינה מהפכה עצומת ממדים והעיר קרים בה התגוררה נכבשה ע"י רוסיה. באותו היום אמרה אמה של נטלי לבתה: ״עכשיו אנחנו ברוסיה, אנחנו כבר לא באוקראינה״. החיים השתנו ביום אחד.
למרות זאת, נטלי נשארה בצד של אוקראינה: ״הבנתי שהם עושים פרופגנדה כל הזמן ושוטפים לכולם את המוח. בבית הספר תמיד סיפרו לנו על ברית המועצות בגאווה. תמיד שמו לנו סרטים רוסיים. הספינות של הצבא הרוסי נכחו בקרים כי אוקראינה אישרה להן להיות כאן. אף פעם לא התייחסתי לדברים האלה, כי הלב שלי נשאר עם המדינה שלי – שהיא אוקראינה״, היא מספרת.
השלטון הרוסי הוא בלתי אנושי
סשה טריגובובה גרה במוסקבה כל חייה. כאשר ביקרה באוקראינה בפעם הראשונה, התאהבה במדינה ובמנטליות האוקראינית. ״מה אני יכולה לומר על האוקראינים? הם מאוד אוהבים את המדינה שלהם, זה עם מלוכד מאוד, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. אם זה היה הפוך, ורוסיה היתה מותקפת, העם האוקראיני לא היה נותן לזה לקרות", היא אומרת. טריגובובה תומכת באוקראינה בלב שלם: "הפעולות של השלטון הרוסי מנוגדות לכל ערכי המוסר, הממשלה הרוסית היא אנוכית ובלתי אנושית", היא מכריזה בנחרצות.
החברים והמשפחות בסכנה
טריגובובה מודעת לכל מה שמתרחש באוקראינה. חבריה חיים בקומונה. משפחות של כמה מחבריה נמצאות תחת הפצצות והפגזות, מסתתרים במרתפים במשך שבועות. המצב במדינה לא מספק להם מסדרונות ירוקים, אין אספקת מזון ומים, החשמל והאינטרנט מופסקים כמעט כל העת.
נטלי על החברות שלה בקרים:
אני מפחדת בשביל החברים שלי ובני משפחתי. הם נמצאים בסכנה בלתי נתפסת. יש לי חברת ילדות שגרה בקרים ופרסמה המון תמונות באינסטגרם על מה שקורה באוקראינה. בינתיים פוטין הוציא חוק שאם מישהו יפרסם מידע על אוקראינה שלדעתו זה פייק, הוא יקבל עונש של עד 15 שנים מאסר. כל המשפחה שלה בחרדות עכשיו.
דיקטטור
"הכל די ברור", אומרת נטלי, "רוסיה היא מדינה שנשלטת ע"י דיקטטור, ששכנע את האזרחים ואת הצבא שאוקראינה צריכה 'עזרה' ושהם צריכים להציל אותה, לא מובן ממה. התקשורת הרוסית שוטפת לאזרחים את המוח, משכנעת את כולם שהם הצודקים. החיילים הרוסים מתנהגים כמו חיות, נכנסים לבתים, גונבים, הורסים, אונסים… ערים נכבשו, הירי לא מפסיק לרגע, אלפי אנשים מתו…" מספרת פונומרנקו בצער.
המצב הכלכלי מידרדר
כפי שידוע, מדינות רבות הפסיקו את שיתוף הפעולה עם רוסיה בתחום הכלכלי והטילו סנקציות רבות על המדינה, עצרו אספקת מוצרים וכיו"ב. אט אט הכלכלה הרוסית קורסת ועדיין קשה לומר לאן הדברים יתפתחו.
המחירים מטפסים, המדפים ריקים
נכון להיום, עפ"י מה שמספרת אמי טטיאנה שמתגוררת ברוסיה, המחירים מטפסים במהירות, אך יחד עם זאת, מחירי המצרכים הבסיסיים, כגון סוכר לבן, קמח וכיו"ב נותרו כשהיו, אך כפועל יוצא, מדפי המצרכים האלה בחנויות כבר ריקים לחלוטין.
נטלי פונומרנקו מספרת על בת הדודה שלה שחיה במוסקבה ויש לה תינוקת, היא ומשפחתה נמצאים במצב מאוד קשה. המחירים עולים, אין להשיג מצרכים לתינוקת ואין לדעת מה יהיה בימים הבאים.
נמשיך במחאות
נטלי השתתפה במחאות ומתכוונת להמשיך ככל שתוכל. הפגנה. ״אני רוצה שנשיג שינוי. מחאה זה משהו שמראה על דמוקרטיה ולהענקת זכויות לאזרחי מדינה. זה מה שמבדיל אותנו מרוסיה״ היא אומרת.
חופשיה
סשה טריגובובה השתתפה במחאה ליד משרד הפנים בחיפה ומספרת שמעולם לא הרגישה חופשיה כל כך. היא מתכוונת להמשיך להגיע למחאות, במטרה להראות לאוקראינים ולקרוביהם שישראל איתם, כמו כל מדינות המערב. חשוב לה לציין שיוצאי רוסיה שמגיעים למחאות מתביישים בפעולות של ממשלת מולדתם ומתנגדים עמוקות למעשיו של פוטין.
אכן, האוקראינים ה"אומללים".
בזמן מבצע ברברוסה, שבו הנאצים פלשו לאוקראינה במלחמת העולם השניה, האוקראינים ברכו אותם כאילו היו המושיעים שלהם, וחברו אליהם ברצח היהודים. השיא היה כמובן בטבח באבי יאר.
ניצולים מן הזוועות ההן העידו שהאוקראינים היו בהרבה יותר אכזריים ונלהבים מן הנאצים.
שלא לדבר על הפרעות ביהודים במשך השנים לפני כן, על ידי הקוזאקים, שמוצאם הוא מאוקראינה.
היום זה דור חדש, והאוקראינים בימינו הם צדיקים תמימים? אשרי המאמין.
בואו לא נשכח שמאז עלית זלנסקי, היהודי הטוב, לשלטון, אוקראינה הצביעה 35 פעמים באו"ם נגד מדינת ישראל.
מאז שהמשבר התחיל, ישראל נתנה את העזרה הכי מסיבית לאוקראינה, בהתחשב בגודלה הקטנטן. (של ישראל). אך למרות זאת, זלנסקי לא מרוצה, ומשמיץ אותנו שלא עזרנו מספיק, והפך למעצב הבגדים של בנט.
למה שלא נשב פעם בצד ולא נתערב במשהו?
סופו של וולדוף פוטלר מתקרב.