זוהר בן אלי ז"ל הלכה מן העולם, אך הספיקה להשאיר אחריה הרבה טוב…
לא הכרתי אותה באופן אישי. ידעתי שהיא גרה כמה בלוקים לידי, כאן, בשוק תלפיות, והיינו חברים בפייסבוק. ידעתי שהיא בחורה צעירה ולא שגרתית, שיוצרת אמנות מפעימה וייחודית.
הפוסטים שלה היו מלאים בתשוקה וגם חריגים באופיים. היו בהם את כל הסימנים לכישרון מאוד גדול ולאדם מאוד רגיש, ולצדם חרדות קיום.
"היי זוהר"
התרגלתי לקלוט את המילים והתמונות שלה על בסיס יום יומי תוך שיטוט בפיד. ככה, שכשהיא עברה לידי יום אחד ברחוב, ידעתי מי היא. רציתי לצעוק לה "היי זוהר", אבל הביישנות ניצחה. עכשיו כבר מאוחר מדי לזה.
בוקר אחד הפרופיל שלה בפייסבוק נעלם, כאילו לא היה. איש מאיתנו לא שם לב. זוהר בן אלי יצאה לוואדי שיח ולא חזרה משם.
דר רז היה חבר קרוב מאוד של זוהר
דר רז: "רק לפני שבועיים היא הייתה פה".
הראבן: "פה, אצלי בבית?"
דר רז: "פה בעולם. היא הייתה חברה כל כך טובה שלי, וזה בלתי נתפס שרק אתמול הייתי יכול לחייג אליה ומישהו היה עונה, ועכשיו כבר לא".
מילים לזוהר
מייד כשראיתי את המילים שכתב דר לזוהר, התחיל להתנגן לי לחן בראש, לחן מהסוג שחופר לך קשות ולא מרפה עד שאתה עושה איתו משהו. הגיטרות האקוסטיות של מאור ויזל היו שם בשביל להשלים את התמונה לשיר שלם שבו אני מצליח להעביר את המטען הרגשי הזה, שלי ושל דר.
זוהר • האזינו
זוהר – ביצוע – גנצ לאוניד, מילים: דר רז.
לחן ושירה: רועי הראבן (גנצ לאוניד)
גיטרות: מאור ויזל (גנצ לאוניד)
"זוהר"
"זו הראשונה שתחייך
זו הראשונה שתעמוד
זו הרימה ראש, כשהיה קשה
זו הרכינה ראש, כשהגיע הסוף
זו הרב נסתר משגלוי
זו הרב נפעם משגלום
זו הרים סוחבת
זו הרים פניה
זו הר של אושר
זו הר של אמת
זו ה ר זו ה ר"
הזוהר שנשאר
זה שיר אופטימי עם הרבה אור, כי זאת הייתה זוהר. אנשים שהאזינו לשיר אמרו שהוא ממכר, ואני לגמרי בעד הגישה הזאת, אז אני מאחל לכם התמכרות נעימה.
זאת גם הזדמנות טובה בשבילכם ללכת ולחפש את העקבות שהותירה זוהר בן אלי בעולמנו, לפני שהסתלקה מכאן בטרם עת.
זוהר תמשיך ללוות אותנו עוד הרבה, באורה הזוהר.
