(חי פה במוזיקה) – גבריאל זאודו הוא כוכב עולה במוזיקה הישראלית, שזכה להכרה דרך הרשתות החברתיות, וכיום מתחזק עמוד אינסטגרם עם קרוב ל-50 אלף עוקבים. לאחרונה הוציא את אלבום הבכורה שלו ולרגל המאורע סיפר לחי פה על החיים בשיכונים, על הדרך שעבר ועל גילויי הגזענות שחווה בשל מוצאו.
מאז ומתמיד
זאודו, חיפאי בן 20, מתעסק במוזיקה מגיל 8 בערך וכותב למגירה את כל שעל ליבו מאז שהוא זוכר את עצמו. בגיל צעיר התחיל לפקוד את מתנ"ס מיתר והשתתף בחוג למוזיקה לנערים בסיכון. תמיד נמשך לסגנונות ההיפ הופ, דנסון, ראפ, אר אנד בי וכיו"ב. את שנות היסודי העביר בבתי הספר חופית ורמות וגם בחטיבה עבר בין עירוני ג', הדסה נעורים וקורצ'אק.
כשהיה בן 16 הצטרף ללהקה של הקהילה האתיופית "אביסיניה" במתנ"ס נווה דוד, והחל להופיע איתם בבתי ספר. אז גם החל להעלות סרטונים עם השירים שלו לרשתות החברתיות ובתעשייה החלו לגלות התעניינות.
"לשנות עם המילים"
בקיץ 2019 התחוללו המחאות הגדולות של העדה האתיופית, בהשפעתן העלה גבריאל לעלות סרטון לאינסטגרם עם המנגינה של אחד השיר של טו פאק (ראפר בינלאומי שנרצח) וכתב מילים משלו שקשורות למחאה. השיר תפס תאוצה ברשתות החברתיות והגיע ל90 אלף צפיות.
דרך הצלם שלו, סלמון טקה (שם זהה לשם הנער שנהרג בתקרית הירי הטראגית בקריית חיים, אך מדובר באדם אחרי. ש"ק) שמצלם אותו לרשתות ועוזר לו בקליפים, הגיע לזמר גלעד נוריאל, שהציע לו לשתף פעולה בשיר, ולמעשה תומך בו ודוחף קדימה עד היום.
גבריאל חוזר ומדגיש: "אני לא מחפש לגעת רק בעדה האתיופית, מחפש לגעת בכולם, באתי לשנות עם המילים שלי".
בזכות הקשרים שיצר (והכישרון כמובן), הצליח להגיע ולהופיע על הבמות ובמועדונים שונים ברחבי הארץ, ביניהם תיאטרון הצפון, הבארבי בתל אביב, ועוד רבים. בעזרת גלעד נוריאל, הגיע למפיק מוטי סיימון, שהחל להפיק לו את השירים ולעבוד איתו.
"הצבא ויתר עליי"
גבריאל התגייס לחוות השומר וכבר בטירונות הראשונה חווה גזענות, לדבריו. "הייתה שם חיילת שהגישה תה לכולם, רק לי לא, בגלל שאני אתיופי, הוא מספר. "הלכתי למפקדות שלי ואמרתי להן, אבל הן הגנו עליה. אז התחלתי לשיר לה שהיא גזענית… בסוף עליתי למשפט וישבתי 20 יום בכלא". בכלא, הוא מספר, הרגיש תסכול והיה חייב לכתוב. הוא ביקש מהסוהרת דף ועט, וכך נולדו הבית הראשון והפזמון של השיר "חוות השומר".
◄ "חוות השומר" | גבריאל זאודו • צפו
השיר הושלם
אחרי שיצא מהכלא ועבר טירונות מחדש, שוב נשפט ל-5 ימים בכלא, לאחר שלטענתו התעכב ב-3 דקות למסדר הבוקר. בפעם השנייה בכלא כתב את יתר בתי השיר ואח"כ הוציא אותו.
אחרי כל זה זומן לשיחה עם המפקדים, שם אמרו לו, לדבריו, שהשירות הצבאי הוא לא בשבילו. "הצבא ויתר עליי. לקחו אותי לשיחה והסבירו לי למה אני לא צריך לשרת". כך הוא יצא מהצבא עוד לפני גיל 20.
"אנשים שגדלו במקום עם כסף קל להם להגיע גבוה ולהופיע על הבמות הגדולות, אני אומר לאנשים שבאו מלמטה, כמוני, להרים את הראש ולקוות"
גבריאל מצליח למצוא את המילים הנכונות לכל סיטואציה, אפילו שלאוזניים מסוימות הן עלולות להישמע קצת בוטות. "חשוב לי בעיקר להביא את עצמי, לספר את סיפור החיים שלי, לתאר כל מיני סיטואציות הזויות שקורות לי. לפעמים אני כותב גם שירים על אהבה, אבל יותר אני מתעסק במציאות שצריך לשנות, ואני מאמין שזה אפשרי ושעוד אצליח לחולל שינוי", הוא אומר.
לטענתו, עדיין קשה לזמר אתיופי להצליח, "נטו בגלל צבע העור", הוא אומר. "בשביל באמת להגיע למקום טוב בתעשייה, צריך ללכת לריאליטי. אם אני לא הולך לאודישן בפריים טיים, כמו עדן אלנה לדוגמה, לא באמת יכירו אותי. אני חושב שזה מיותר התוכניות ריאליטי, תעשה את המוזיקה שלך וזהו".
הכי גבוה שאפשר
לפני שנתיים חבר לזמר בנצ'ו וביחד יצרו את השיר "ראפיטמפי" שהגיע למאות אלפי צפיות ביוטיוב. לאחר שהחוזה עם מוטי סיימון המפיק הסתיים, החליט גבריאל לעבור לאותה חברת הפקות בה בנצ'ו חברו נמצא "אלעל הפקות בע"מ".
ללא ספק, האותנטיות של זאודו, עם הכנות והכישרון, מייצרים קול ייחודי ומסקרן במוזיקה המקומית, ולנו לא נותר אלא להמליץ לכם בחום – רוצו להקשיב!
היי זאודו
לפני 49 שנה התחלתי את השרות הסדיר בצה"ל, היה לי מאוד קשה. איכשהו בבסיס הקבע (הכוונה לאחר הטירונות והקורס המקצועי), הגעתי לקב"נית שהפנתה אותי לעזרה נפשית בתל השומר (בתוך הצבא כמובן). זה עזר לי לסיים את השרות, גם לקבל "חייל מצטיין פלוגתי" ולהמשיך אח"כ לשרות מילואים כולל "שלום הגליל". מהפן הזה יש לי מילים טובות להגיד על הצבא, נעזרתי בו והוא כמובן נתרם ממני. הלקח שלי הוא שלא צריך להרים ידיים גם אם נתקלים בקשיים, יש אנשים טובים שעוזרים גם בצבא וגם בהמשך החיים
אוהב אותך זאודו
ביג אפ תותח אני מעריץ אותך מגיל קטן תמשיך לטפס למעלה ואל תתייחס לביקורות שליליות אוהב זאודו
הייתה שם חיילת שהגישה תה לכולם, רק לי לא, בגלל שאני אתיופי.
נשמע מופרך לחלוטין. משם ישב בכלא ומשם "הצבא ויתר עלי".
לספר שקרים כאלו – פשוט נשמע שאלו סיפורי עלילות.
אלפי חיילים אתיופים משרתים ורק הוא נתקל בגזענות בחלוקת תה?
אולי המצב האמיתי זה:
"אני החלטתי לצעוק גזענות גזענות ולשבת בכלא כדי להשתחרר"
אייל אתה נשמע לי כמו אדם ממורמר למה לו להמציא סיפור על גזענות? הבן אדם רצה לשרת כמו כולם הצבא בחר לוותר עליו תקרא את הכתבה שעשו עליו בחמ"ל תשמע את השיר שלו "חוות השומר" ואז תבין.
כתבה יפה שלך שרי קאדרי