"הניצחון על המוות ואי הדגשת הסבל"
כשאומרים "מארונים" מיד נפתחת בתת ההכרה מגירת "הכפר בירעם", כפר שהיה עד תקופת מלחמת העצמאות כפר נוצרי-מארוני.
| רצוי לצפות בסרטון המצורף במסך גדול |
מבצע חירם
המקום נכבש במבצע חירם בסוף מלחמת העצמאות, באוקטובר 1948. מיד לאחר כיבוש הכפר, נדרשו כל התושבים להתפנות ממנו, אך הובטח להם שהדבר זמני בלבד… נאמר, הוצהר והובטח להם שכולם יוכלו לשוב אליו בחלוף מספר ימים. אך הבטחה זו מעולם מומשה. על קרקעות הכפר הכבוש הוקמו המושב דובב וקיבוץ ברעם.
ההבטחה שלא קוימה
עד היום, שנים רבות לאחר האירוע, עדיין מנהלים עקורי הכפר המארוני "בירעם" וצאצאיהם, מאבק משפטי ופוליטי בגין עניין זה. כל זאת בדרכי נועם ובהתאם לחוק ולכללי הדמוקרטיה הישראלית. המחשבה על ההבטחה הבלתי ממומשת צובטת את הלב, בעיקר לאור העובדה כי ייתכן כי לא תמומש לעולם.
הסמל המארוני
בלשכתו של ראש הקהילה, כהן הדת אבונה יוסוף יעקוב, היה שולחן הישיבות עמוס במטעמים לרוב והקפה המיוחד (והטעים) מוגש בכוסות עליהן מוטבע הסמל המארוני. משפחת אבונה יוסוף יעקוב יצאה מבירעם לגוש חלב ולצפת.
ההגעה לחיפה
כשהיה יעקוב בן שנתיים, בשנת 1979, עברה המשפחה חייפתה. כנער צעיר, נהג יעקב להשתתף עם חבריו בפעילויות של תנועת הנוער אשר פעלה בכנסייה, אזי, בשילוב עם לימודיו בביה"ס "נזירות נצרת" (השוכן כידוע בחיפה) ומתוך אהבתו הרבה לתורת ישוע, התמקצע בתחום הדת, עד להגיעו לתפקיד כהן הדת של הקהילה המארונית בחיפה בו הוא משמש, כאמור, כיום.
בני הלאום הארמי
המארונים הם בני הלאום הארמי. הם משתייכים לכנסייה האנטיוכית ארמית מארונית-נוצרית, אשר שייכת לנצרות המזרחית קתולית, והיא מקבלת את מרות האפיפיור.
הנזיר מאר מרון
המסורת מספרת שהכנסייה המארונית נוסדה במאה הרביעית על ידי מאר מרון שהיה נזיר ארמי אשר חייו המופתיים, רוחניותו והנסים שעשה עמדו לו לזכות. מרון נולד באמצע המאה הרביעית והלך לעולמו בעשור הראשון של המאה החמישית. הוא חי כנזיר וכמתבודד באזור ההררי ליד אנטיוכיה.
עמי ארם והפיניקים
המארונים הינם ממוצא אתני של עמי ארם והפיניקים. הם שמרו על קיומם וזהותם בהרי הלבנון באזור בעל טופוגרפיה סבוכה שהגישה אליו קשה, כך במשך כ-1,600 שנים. אבונה יוסוף יעקוב מספר שכיום מניין קהילת המארונים בחיפה והסביבה הוא כ-4,000 איש, ובישראל כולה ישנם כ-10000 איש ואישה. למותר לציין שהמארונים אינם רואים את עצמם כערבים.
הליטורגיה הסורית של אנטיוכיה
כאמור, הכנסייה המארונית היא חלק מתוך הכנסייה הקתולית. במשך השנים היו ניסיונות של הכנסייה הקתולית ללטיניזציה של התפילה, אלה נפסקו רק לאחר מועצת הוותיקן השנייה, אבל המארונים שמרו על הליטורגיה הסורית של אנטיוכיה, המבוססת על הניב הארמי־סורי, (שפה שהמארונים עצמם דיברו בה עד המאה ה-18.
ערבית בדיאלקט ארמי
חלק גדול מהתפילה נאמר כיום בשפה הערבית שהיא השפה הרשמית בלבנון. כלומר, המארונים הינם ארמים נוצרים דוברי ערבית בדיאלקט המתבסס ברובו על דקדוק ארמי ומתובל בתערובת במילים רבות מהארמית – שפתם המקורית. כמו כן דוברים המארונים ערבית – בשל השפעת הכיבוש הערבי המוסלמי, מעט טורקית – בגין התקופה העות'מאנית וגם הרבה צרפתית, מאז התקופה הקודמת של המנדט הצרפתי.
ירושלים, דמשק ופריז
בראש הכנסייה עומד הפטריארך המארוני של אנטיוכיה, אל-ראעי, אשר מושבו בבקרקה, צפונית לביירות. מאז עצמאות לבנון מסתפק הפטריארך בשלטון דתי בלבד. הפטריארך נבחר על ידי הבישופים של הכנסייה המארונית והמינוי מקבל את אישור האפיפיור. לכנסייה המארונית יש נציגות פטריארכלית בירושלים, אשר נוסדה ב-1895, וכן נציגויות בדמשק ובפריז.
הנשואים והרווקים
הדיאקונים וכהני הדת של הכנסייה המארונית אינם מחויבים לפרישות, בניגוד למקביליהם בכנסייה הקתולית. לעומת זאת, הנזירים והבישופים מחויבים להישאר רווקים. כך אבונה יוסוף יעקוב, נשוי ואב לבן ולשתי בנות (ועוד רגע קט, תגיעה, בשעה טובה, הבת השלישית!).
הקדושים והמבורכים
האפיפיור הכריז על שלושה נזירים מארונים "קדושים של הכנסייה הקתולית" שהם:
- שרבל מכלוף (הוכרז קדוש ב-1977)
- רפקה אר-ראיס (הוכרז קדוש ב-2001)
- ונימטולה יוסף אל-הרדיני (הוכרז קדוש ב-2004).
כן, הוכרזו נזירים מארונים נוספים כ"מבורכים" (משמעות הדבר: קדושים זוטרים, במינוח של הקתולים), ביניהם שלושה נזירים מארונים שנרצחו בטבח של 1860.
המארונים בארץ הקודש
הבישוף האב מוסא אל-חאג' הוא ארכיהגמון הקהילה המארונית בארץ הקודש. הוא התמנה לתפקיד ב-16 ביוני 2012, על ידי פטריארך המרוני בישארה אל-ראעי שבחר בישופים חדשים לכנסייה המרונית בלבנון ובעולם. מעון הבישוף ממוקם ברחוב יוברט המפרי בעין התכלת בחוף הים.
הקהילה המארונית בישראל
הקהילה המארונית בחיפה מונה כיום כ-4000 נפש. כ-6000 נפש נוספים מתגוררים בג'יש – מרבית תושביו נוצרים מארוניים. מארונים מתגוררים גם בעכו, עוספיא, שפרעם, יפו וירושלים.
ראשוני העדה הגיעו לחיפה מלבנון בראשית המאה ה-19, בהמשך הגיעו אליה גם תושבים מגי'ש וממפוני הכפר בירעם שביקשו לעבור מהכפר ולהתגורר דווקא בעיר הגדולה.
'יום שישי הטוב'
הקהילה שבחיפה היא קהילה מגובשת וסולידרית. לתפילות המיסה בימי ראשון מגיעים בין 300 ל-400 אנשים, ובחגים אף רבים יותר. אבונה יעקוב מספר כי בחגים מגיעים לתפילה כ-70% מאנשי הקהילה. אך גם בין החגים ישנם הבדלים. למשל: ב"יום שישי הטוב" באים הרבה מאד אנשים, ולעומת זאת ב"יום התחיה"- מגיע קהל רב, אך מעט פחות.
רוב אנשי הקהילה הם אנשים משכילים, אקדמאים, משפטנים, רופאים ועוד. הידוע שביניהם הוא השופט בית המשפט העליון לשעבר, סלים ג'ובראן.
חצר הכנסייה המארונית על שם סנט לואי
מתחם הקהילה המארונית נמצא בעיר התחתית בחיפה. המתחם מוקף חומת גדר וממוקם בין סמטת המארוניטים לסמטת רובין, כאשר במרכזו נמצאת כנסיית סנט לואי.
לואי הקדוש
הכנסייה נקראת סנט לואי על שמו של לואי התשיעי "הקדוש" – שמלך בצרפת מ-1226 ועד מותו בשנת 1270. לואי התשיעי היה בנם של לואי השמיני ובלאנש מקסטיליה. הוא השתתף בשני מסעות צלב, השביעי – למצרים, והשמיני – לתוניסיה. זאת הסיבה שזכה לכינוי "קדוש".
בניית הכנסייה החלה בשנת 1880 בעת שלטון סולטאן עבד אלחמיד. הכנסייה נבנתה על קרקע שנתרמה על ידי שני האחים אבראהים וסלים חורי. חנוכת הכנסייה התקיימה בפברואר 1890.
שיני הזמן
בשנת 1919 מיקום הכנסייה בעיר התחתית של חיפה משך אליו מתפללים רבים, אך במהלך השנים נגסו שיני הזמן במבנה שהלך ונהרס, חלקים בו נהרסו והתבלו מאוד.
כהן הדת אבונה יוסוף יעקוב, אשר משמש כראש הקהילה החל משנת 2013 – הוא זה שהאיץ ודחף לבצע את שיפוצי המתחם. הוא האיץ הן את שיפוץ הכנסייה והן את שיפוץ מתחם מגורי כהן הדת. למותר לציין שכל זאת בעזרת תרומות מאנשי הקהילה, כמו גם תרומות רבות שהגיעו מחו"ל.
תחושת חמימות
השיפוץ נעשה בניהולו ובניצוחו של אבונה יוסף יעקוב, כאשר הדגש הוא הבאת חומרים טבעיים המחברים את האדם המתפלל אל הטבע, וכן הושם דגש על בחירת צבעים חמים הנותנים תחושה של בית ותחושה של שהייה במקום מכיל, עוטף וחמים.
הכנסייה בנויה בסגנון מארוני. המזבח פונה לכיוון מזרח. במבט ראשון מדלת הכניסה ניתן לראות בברור שבקיר המזרח ממוקם צלב עץ גדול ומהוקצע, אך ללא דמותו של ישוע.
הניצחון על המוות
הרציונל שעומד מאחורי הבחירה הזו הוא שהרי ישוע כבר קם לתחייה, לכן מקומו איננו עוד על הצלב. המשמעות העמוקה היא הבחירה באי הדגשת הכאב והניצחון על המוות.
משמאל למזבח ממוקם ארון עשוי שיש לשמירת לחם הקודש ומימין לו ממוקם ארון דומה, המיועד לשמירת השמנים הקדושים.
סנטה מריה והתינוק ישוע
את קירות הכנסייה מעטרים ציורים ואיקונות יפיפיים, בהם הקדוש מארון, הקדוש יוחנן מארון סנט לואי הצרפתי, סנטה מריה והתינוק ישוע בנוף חיפה. חלק ניכר מן הציורים המשופצים הם פרי עבודותיו של האמן מיכאל קארו.
בכיפת הכנסייה נראה מפתח עליון מעניין, המחדיר אור יום ולמטה ממנו בצדדיו, ציורי ארבעת האוונגליונים – בלוויית האטריבוטים הרלוונטיים.
המלאך גבריאל
במרכז הכיפה נראה את דמותו של ישוע. ממערב – המלאך גבריאל שהוא המלאך השומר של הכנסייה. במזרח דמותה של האם מריה, כמו כן נראה את פטרוס (עם אטריבוט המפתח) וגם את הקדוש מארון.
הפעילות חזרה
במהלך תקופת הקורונה הפעילויות והביקורים בכנסייה הצטמצמו מאוד, אך עתה הפעילות שבה לסדרה וכעת חיה פועלת במלואה. במתחם שתי קבוצות של תנועות נוער שונות, בהן פעילים בין 150-180 ילדים. כן פעילה במקום קבוצת נשים בשם "אחוות נשים" המיועדת לנשים מגיל 55 ומעלה.
מוזמנים לבקר
הכנסייה המארונית בחיפה שוכנת בעיר התחתית בסמטת רובין 5.
שעות התפילה משתנות בין עונת החורף לעונת האביב, על כן יש להתעדכן טרם הגעה לביקור במקום. הציבור מוזמן להגיע ואף להיות נוכח בתפילה.
• (יש לדעת כי רק מי שנטבל – יכול לקבל את לחם הקודש).