כשמטיילים באזור חיפה ומגיעים לעוספיא אשר ברכס הכרמל – נמצא אתר אטרקטיבי ומעניין, זהו מתחם מנזר כרמל סנט ג'וזף, וכן כנסייה הצמודה למנזר – היא הכנסייה המארונית.
אלו הם שני מבני דת שונים במתחם אחד. המתחם בכללתו היה שייך לכרמליטים, אך
הנסיבות, רצון טוב ושכנות כנה והדוקה, הביאו לשיתוף פעולה פורה בין כל הגורמים. הלוואי שנדע ללמוד ואף ליישם התנהלות כה אצילה של בני עדות ולאומים שונים.
סנט ג'וזף והכנסיה המארונית ע"ש שרבל בעוספיא • צפו
• מומלץ מאוד לצפות במסך גדול •
פינה של שקט בלב הכפר הסואן
כיום, כ-200 נפש מהמארונים מתגוררים בעוספיא אשר על הכרמל והם חולקים מתחם שקט ונרחב הנמצא בטבורו של הכפר הסואן. במתחם נמצאת הן הכנסייה והן מנזר כרמליטי וביניהם מוליכה שדרת ברושים מרשימה וסביבה גינה עם פסלים רבים. בשולי המתחם ישנו מטע זיתים.
שער הכניסה נמצא במרכז עוספיא, בסמטה המקבילה לדרך הראשית (כביש 672).
אדם, טבע ואלוהים
גינת המנזר היא מקום מפגש בין האדם לטבע ובין האדם לאלוהים. הנזירות שבמקום מסתפקות במועט ועל כן גם גינת המנזר משקפת צניעות ופשטות יחד עם שאיפה ליופי ושלמות.
שלום, שלמות ושלווה
הגינון הנזירי לא מתחכם ולא מתיימר, ועל כן גינת המנזר פשוטה במובן הטוב של המילה. אין כאן ניסיון לדמות יערות אקזוטיים, מפלים או נופים מארצות רחוקות וגם אין מופעים של גינון מרהיב שבא לפאר את הגנן או את בעלי המקום. אפילו דשא קשה למצוא והסיבה פשוטה – גינת המנזר היא מקומית והיא מקיימת ומשמרת את אותו סגנון גינון לאורך הדורות, הרבה לפני שהמושג ‘קיימות’ הפך לאופנתי באורח החיים המודרני. גינת המנזר בעוספיא מציעה למבקרים בה פינה של שלום, שלמות, שקט ושלווה.
ודאו את שעות הביקור
לפני הביקור חשוב מאד לבדוק את שעות הכניסה אל המנזר. מי שלא מקפיד על כך מוצא שערים נעולים. גם אם הגעתם בשעות הכניסה לא מובטח שתיכנסו – לעתים השער נעול… כדאי לצלצל בפעמון.
מסדר האחיות הצרפתי
מסדר האחיות הצרפתי סן ז'וזף נוסד במרסיי בשנת 1843 במטרה לעסוק ברפואה ובטיפול ביתומים. המסדר החל לפעול בעיר העתיקה בירושלים בשנת 1851.
במאה השתים עשרה, הקימו הצלבנים את המבנה על שרידים של כנסייה קדומה יותר. המבנה עמד שומם מאות שנים והוקם מחדש על ידי הפרנציסקאנים.
הנגרייה של יוסף
המנזר הכרמליטי בנוי על פי המסורת, במקום בו הייתה הנגרייה של יוסף אבי ישוע. אבן הפינה לבניין הנוכחי הונחה ביום 2 באוקטובר 1921.
האחות אווה חדד
תחילת פעילותו של מנזר נזירות הכרמל שבעוספיא, באחות אווה חדד בת 98 (ילידת אפריל 1924) בת למשפחה הארמנית חדדיאן. היא נולדה בסוריה אך אמה פרידה נפטרה בגיל צעיר. לכן, אווה ואחיה יוסף ומארי, גדלו בבית היתומים של נזירות הכרמל בחיפה ע"ש יוסף הקדוש.
חיים מקודשים
אווה הייתה ילדה פעילה ומלאת חיים. ב-1938 כשמלאו לה 14, נזירות הכרמל החליטו לשלוח אותה ללבנון, שם החלה לעבוד כמטפלת בחולים ובחיילים פצועים. בהגיעה לגיל הנעורים (כשהיתה בת 17) ביקשה להצטרף לחיים המקודשים כנזירה במנזר ובשנת 1943 חזרה לחיפה.
בשנת 1958 נסגר בית הספר "יוסף הקדוש" אשר היה בחיפה ו-12 הנזירות שעבדו בו עברו לגור במנזר הכרמליטי שבעוספיא. לאחר שהות של שנת לימודים בפריז, אווה הצטרפה למגורים בעוספיא.
מארמניה לישראל
בשנת 2013 הגיעו נזירות חדשות למנזר ומאז אווה ממלאה את חייה במנוחה ותפילה והיא מהווה זיכרון חי של היסטוריית מנזר כרמל סנט יוז'ף במזה"ת: מארמניה לישראל.
כעת נמצאות במנזר 7 נזירות בלבד, אשר דואגות לה ואף מקפידות להשאיר את המנזר פתוח תמיד לשם קליטת נשים, ילדים וקשישים נצרכים.
האחות מארי אלן ג'ורו
כיום האחראית על המקום היא האחות מארי אלן ג'ורו (בת 55) שבמקצועה הינה רופאה פנימית (למרות עבודתה כרופאה פנימית במשך 22 שנה – היא מנועה מלעבוד כרופאה בישראל, בגין ויזת עבודה 3 A).
תרבויות
בזמן שלמדה סיסטר מארי רפואה בפריז – היא התעניינה בתרבויות שונות, אז נשלחה לעזור בקמרון, אח"כ בבריסל ומשם שבה לאפריקה. הנה עתה, האחות מארי אלן נמצאת בישראל כבר 8 שנים וכאמור היא האחראית על המנזר ועל שיטחו.
הכנסייה המארונית בעוספיא ע"ש שרבל הקדוש
צמוד לשדרת הברושים המרשימה נמצא שער הכניסה לכנסייה המארונית, ממש בסמטה המקבילה לדרך הראשית (כביש 672).
כמוזכר מעלה, מרכזה של הכנסייה המארונית הוא בלבנון, אך ישנם מארונים גם בישראל, רבים מהם מתגוררים בחיפה כמו גם בגוש חלב ועוד.
• ראו כתבה על הכנסיה המארונית בחיפה בחי פה – בקישור:
ביישוב הדרוזי עוספיא ישנה קהילה מארונית והכנסייה במקום ע"ש שרבל הקדוש.
יוסף אנטון מחלוף
שרבל, אשר לו מוקדשת הכנסייה – הוא יוסף אנטון מחלוף אשר נולד בשנת 1828 באחד מהאזורים הגבוהים והיפים ביותר בלבנון – בקה כפרא. שרבל נפטר בחג המולד 1898 והמסורת מספרת שבעת שנפטר, היה השלג כה רם, עד כי בקושי הצליחו להביאו לקבורה.
יוסף אנטון היה יתום מאב כבר בגיל 3, אך יחד עם ארבעת אחיו ואחיותיו, גדל בבית נוצרי אדוק. אביו החורג היה כהן דת ושניים מדודיו היו נזירים. כנער צעיר, לכשהיה רועה את צאן המשפחה, התקין איקונה של מרים במערה, והפך אותה לקפלת תפילה פרטית משלו.
שרבל
בגיל 23 בחר יוסף אנטון 'לעזוב את העולם' ולהקדיש את חייו לנזירות. את זאת עשה במסדר המארוני הלבנוני, שם החליף את שמו ל'שרבל', על שם המרטיר הנוצרי מהמאה השנייה לספירה.
למעשה השם שרבל הוא ארמי, כשפתם ההיסטורית של הנוצרים בלבנון (ובסוריה) ומשמעותו הינו שם של מלאך: שר באל, כלומר מלאך המהלל ומשבח את האל.
עושה הניסים
שרבל נודע כעושה ניסים וכמי שמשפיע קדושה וברכה על בני האדם. סיפורי הניסים שלו חצו גבולות ויבשות, כך קרה שבשנת 1965, החליט האפיפיור פאולוס השישי לקדש אותו לדרגה של "מבורך". בחלוף 12 שנים נוספות מלוות בניסים רבים, החליט האפיפיור להעלות את שרבל לדרגה הגבוהה ביותר: "קדוש". לא רק קדוש "רגיל" אלא: שרבל הקדוש הוא "אנטוניוס הגדול השני", אנטוניוס הגדול של לבנון.
קדוש אהוב
שרבל הוא קדוש אהוב במיוחד ולכן הרבה מאד ילדים נקראים על שמו. כמו כן, בכנסיות ובבתים רבים ניתן לראות תמונותיו, פסליו ותפילות רבות מופנות אליו.
מידי שנה בשנה, ביום א' השלישי בחודש יולי, חוגגים המארונים חג, באופן מיוחד בעוספיא, עם הבישוף המארוני אשר מגיע במיוחד ממקום מושבו בחיפה.
מַר מרון
השם "מארונים" נלקח משמו של האב המייסד של הכנסייה: מַר מארון, כלומר מארון הקדוש.
המילה הארמית " מַר", כלומר- אדון, עודנה בשימוש בעברית של ימינו. "מַר ישראלי " – כלומר האדון ישראלי… המילה איננה עברית, אלא ארמית.
מַר מרון (או מאר מארון) היה נזיר במאה הרביעית שחי חיי קדושה באזור אנטיוכיה שבסוריה ובהרי הטאורוס שבתורכיה. בשל דמותו הכריזמטית נחשב למבסס הנצרות באזור בו השפה המדוברת הייתה ארמית.
תלמיד שלו הביא את מורשתו ללבנון ומאז הנצרות הלבנונית מזוהה בעיקר עם המורשת המארונית.
השנים הקשות וההיסטוריה העצובה של לבנון הביאה להגירתם של מאות אלפים אל מעבר לים, כמו גם אל מדינת ישראל.
הפטריארך המארוני אל-ראעי
בראש הכנסייה עומד הפטריארך המארוני של אנטיוכיה אל-ראעי אשר מושבו בבקרקה, צפונית לביירות.
מאז עצמאות לבנון מסתפק הפטריארך בשלטון דתי בלבד. הפטריארך נבחר על ידי הבישופים של הכנסייה המארונית והמינוי מקבל את אישור האפיפיור.
לכנסייה המארונית יש נציגות פטריארכלית בירושלים שנוסדה ב-1895 וגם נציגויות בדמשק ובפריז.
הדיאקונים וכהני הדת של הכנסייה המארונית אינם מחויבים לפרישות בניגוד למקביליהם בכנסייה הקתולית. לעומת זאת, הנזירים והבישופים מחויבים להישאר רווקים.
הכנסייה המארונית היא חלק מתוך הכנסייה הקתולית. במשך השנים היו ניסיונות של הכנסייה הקתולית ללטיניזציה של התפילה, שנפסקו רק לאחר מועצת הוותיקן השנייה, אבל המארונים שמרו על הליטורגיה הסורית של אנטיוכיה המבוססת על הניב הארמי־סורי (שפה שהמארונים עצמם דיברו בה עד המאה ה-18).
ערבית מתובלת בארמית
חלק גדול מהתפילה נאמר כיום בשפה הערבית שהיא השפה הרשמית בלבנון.
כלומר המארונים הינם ארמים-נוצרים דוברי דיאלקט אשר ברובו מתבסס על דקדוק ארמי בתערובת של מילים רבות מארמית – שפתם המקורית.
משפחת מארון
בשנת 1903 הגיעה משפחת מארון מלבנון הישר לעוספיא. בתחילה הם התפללו עם אנשי הכנסייה המלכיטים ופעם בשנה הגיע כהן דת מארוני מלבנון לחיפה ולעוספיא. בחלוף הזמן משפחת מארון המורחבת החליטה לקנות חלק מאדמות מנזר הנזירות הכרמליטי ובאישור מיוחד מאת אנשי הכנסייה שבצרפת, אכן נמכרה האדמה למארונים.
אבן פינה
הכסף לבניית הכנסייה נאסף מכ-80 – 90 משפחות המאמינים בעוספיא. בשנת 1971 הגיע מלבנון הבישוף המארוני יוסף, ובטקס רב פאר הונחה אבן הפינה לכנסייה ייחודית זו.
חום ורוגע
אל אולם הכנסייה רחב הידיים יש לעלות בגרם מדרגות מהודר אשר מביאנו אל אולם ובו תחושה של רוגע מחד ומאידך של מקום חם, מכיל ומחבק. תחושה זו נובעת מהשימוש הברור בצבעוניות צבעי הטבע.
ניצחון על המוות
מדלת הכניסה ובמבט מהיר ניתן לראות בקיר המזבח צלב עץ גדול ובולט, אך ללא דמותו של ישוע. הסיבה לכך הינה התובנה במסורת המארונית שהרי ישוע כבר קם לתחייה – ובכך הסימבול הינו של אי הדגשת הכאב ואפילו הניצחון על המוות.
חיבור לאל וליקום
בשנת 1975-6 הותקנו חלונות הויטראז' המיוחדים בכנסייה. האמן האחראי למלאכה מופלאה זו הינו נזיר מ"מנזר השתקנים" אשר ליד לטרון. הראציונל הצבעוני בזכוכיות הויטראז'ים הינו צבעים של הטבע המעניקים תחושה של מרחב מחד ומאידך חיבור לאל וליקום כולו. מלבד זאת ישנו היגיון של זרימה צבעונית: יש להתחיל במבט ממרכז המזבח בכיוון של תנועת השעון ימינה, ומשם זרימה שמאלה. בעת כשהשמש זורחת על זגוגיות הויטראז'ים – המראה הוא מרהיב ביופיו והתחושה הינה של קדושה מיוחדת.
פסלו של שרבל
פיסלו של שרבל הקדוש המוצב לפני גרם המדרגות הוקם בשנת 2019, התמונה המוצבת באולם מצד ימין הינה צילום מודפס שהובא מלבנון. באולם מצד שמאל ציור המדונה האם עם בנה ישוע. ציור זה צויר בידי סמיר רוחנה.
צלילי הפעמון
אל מגדל הפעמונים מוביל סולם ארוך, וכמגיעים מעלה ניתן לראות את הרי ירדן ואף את החרמון. הפעמון עצמו הינו פעמון עתיק אשר הובא הישר מלבנון דרך חיפה אל עוספיא. פעמון זה הוכן בכפר בית שבאב, שהוא הכפר היחידי במזה"ת שמייצר פעמונים מיוחדים שכאלו. בעת צלצול הפעמון, נשמעים צליליו בכל עוספיא כולה.
את צלילי הפעמון נוכל לשמוע לפני המיסות המתקיימות בימי שבת בשעה 18:00 ובימי ראשון בשעה 11:00.
3 צלצולים
לפני כל מיסה יצלצלו ויהדהדו הפעמונים 3 פעמים במרווחים של 15 דקות. הצלצול הראשון יזכיר לקהל המאמינים להפסיק את עבודותיהם, השני – להתלבש בהתאם ולהגיע למקום התפילה, והשלישי יציין את זמן תחילת המיסה.
יום שרבל הקדוש
בנוסף לזמני תפילה אלו – בכל 22 בחודש מתקיים יום תפילה מיוחד בכנסיה, זהו "יום שרבל הקדוש", בו מתאספים לתפילות תחינות ובקשות מהקדוש שרבל מאות אנשים מכל קצוות הארץ. מאמינים מכל זרמי הנצרות, מוסלמים ואף דרוזים מגיעים להתפלל לקדוש המפליא במעשי ניסים, במיגור מחלות ועזרה למזור מלא. התפילה ביום זה מתחילה בשעה 18:00, אך רצוי להגיע זמן רב לפני כן, בגין התגודדות של מאות מאמינים.
ב-15 בדצמבר, בחצות
כמו כן, בכל 31 בדצמבר, בחצות הליל, מצלצל פעמון הכנסייה במהלך 15 דקות רצופות… וכידוע הפעלת הפעמון הינה ידנית!
בעוספיא כ-200 מאמינים מארונים וכולם בני משפחה מורחבת – היא משפחת מארון. משפחות הארמנים שבעוספיא חדורי מטרה אלי נשק החיים בעולמנו, כאשר להווייתם נשק זה הינו הלימוד.
אנשי שלום והשכלה
לכן יש ביניהם אחוז גבוה במיוחד של אנשים בעלי תארים אקדמאיים, בהם רופאים, מהנדסים, עורכי דין, 2 פרופ' (והשלישי עוד מעט קט…) פסיכולוגים וכו'. ההסבר והסיבה לכך הם שכל אנשי המשפחה חדורים באמונה שהם אנשי שלום מחד, ומאידך "הנשק" היחידי שיש להם הוא נשק הלימוד.