חיפה חיפה, לו רק היית לומדת מעכו • דעה • גילה לבני זמיר

לחיות בעיר נמל

עיר נמל – זו הוויית חיים ייחודית. החיים ליד קו המים במפרץ הגדול מקפלים בתוכם סיפורים של שנים רבות, אודות סירות הדייגים, רשתות הענק הנפרשות אל המצולות ושולות מתוך הים את שלל יומם המגיע לשווקים המקומיים. נמל המטענים המביא סחורות מרחבי העולם, את אניות הקרוזים המפזרות סביבן עליצות ונהנתנות של חיים טובים הממוסגרים בים כחול ואופטימי. כל אלו שוכנים בסביבת הנמל – ומעניקים למקום את הסיפור המקומי-האישי שלו.

״דוכני ימאים״

לא בכדי הדוכנים ברחוב העצמאות כונו במשך שנים: ״דוכני ימאים״ עם קריצה של מביני עניין מקומיים החולקים את הידע החיפאי אודות הרובע ההסטורי של עיר נמל, בו ניתן לקנות סחורות מוברחות שאין למצוא בשום מקום אחר, מקסטות ועד ג׳ינסים אמיתיים, חיילי מארינס, ימאים וזונות מבלים בברים אפלוליים ליד מסעדות דגים ושוק טורקי עתיק – ממנו נותר רק השם.

סמטאות העיר התחתית עטורות הדקלים ומבנים בני מאות שנים, מכילות את חיי העבר של חיפה העתיקה והווי היומיום שהיה בה. את העיר הקדומה אפשר לראות בתיעוד של צילומים ורישומים המתארים את חיי המקום לפני מאות שנים. ומעל הכל, התיאור הדימיוני והמכונן של בנימין זאב הרצל מאלטנוילנד בפרק אודות חיפה. עם נבואה שמזכירה במשהו את הכרמלית ואולי אף את הרכבלית.

חיפה בספר ״אלטנוילנד״ – מאת בנימין זאב הרצל

״במפרץ-הים, בין עכו ובין מורד הכרמל, עמדו אניות ענק על העוגן, כאניות שכבר ראו בקץ המאה התשע עשרה. מאחורי קבוצת האניות האלה ראו את תחום המפרץ המפיק חן. לפאת צפון – עכו בתפארת בִּנְיָה מזרחית עתיקה, חומות מבצר אמיצות, כפות עבות ומגדלים דקים שנשקפו לאור תכלת הרקיע בבקר.
כבואם מדרום כסה ההר מעיניהם את מראה העיר חיפה ואת מראה החוף, ועתה הנה גם היא מולם.

העיר ששכנה לחוף הים הכחול התגלתה כיפהפייה. סוללות אבן עצומות על פני המים יצרו בעיני המבקרים בנמל רחב הידיים רושם נכון: זה היה הנמל הנוח והבטוח ביותר בים התיכון. אניות בכל הגדלים, מכל הסוגים, תחת דגלן של כל האומות, עגנו בו בשלום.

לעיניהם השתרע כר נרחב ומסביב עטרוהו כפות בנינים רמים ונהדרים. מקיפים אותם עצי תמרים, שהם פה כעצי השדה, צמחו מימין ומשמאל בכל פינות הרחובות המגבילות את המגרש הזה. ביום היה צילם פרוש למחסה, ובלילה זרעו אור יקרות, כי מנורות החשמל היו תלויות בהם, ונראו כפירות אור וזכוכית.

נראה היה לעיניים, כי זה מקום מקווה של כל העמים: בגדי הצבעונים של אנשי הקדם התבוללו בבגדי אנשי המערב. חינים, פרסים וערביאים התהלכו בקרב ההמונים הטרודים המראה היה כמראה עיר חוף איטלקית גדולה. תכלת השמים והים ובהירות הצבעים היו מעין הַרִיווויֶרַא. רוח המתינות של אנשי המזרח, רצפת הרחובות בתוך היתה חלקה כרצפת המפשעות אשר בצדי הדרכים, והאוטומובילין רצו בלי רעש על אפניהם של שְׁרָף, ולא נשמע קולם בנסעם. פתאום ראו האורחים מסעות רצוא ושוב מעל לראשיהם, ויביטו למעלה.

– בני השטן, מה זאת? צעק קינגסקורט, ויורה באצבעו אל מרכבת ברזל גדולה שעופפה מעל לעצי התמרים, ובעד חלונותיה נשקפו היושבים בה. המרכבה היתה תלויה ותרחף על פני רשת של גשר ברזל כביר.
ודוד ליטוואק ענה: זאת היא מסילת הברזל החשמלית המעופפת. הלא ראית כמוה באירופא.״

כבר הפלגת לעכו בספינת נסיכת הכרמל?

בחג השני של סוכות, כשעלינו, אמנון בן זוגי ואני, על המעבורת "נסיכת הכרמל" שלקחה אותנו לעכו, שאלנו את עצמנו איך לא עשינו זאת עד היום:
תחושת החירות האינסופית של האופק הפתוח ביציאה משער הנוסעים בנמל, מעניקה את תחושת הקפיצה הקטנה לחו״ל בלי הטירחה הגדולה הכרוכה בכך. פשוט לשלם 55 ש״ח לאדם לכרטיס הלוך חזור בספינה קטנה המזכירה את המעבורת המפליגה מנמל קאבאטס – נקודת היציאה באיסטנבול, לאיי הנסיכים הסמוכים לו. מסלול הפלגה וטיול, מרהיב ופופולארי לתושבי המקום ולתיירים הרבים באיסטנבול.

למרות החג לא היו הרבה נוסעים בהפלגה של נסיכת הכרמל. היציאה אל הים והמראה של חיפה הנשקפת ממול – ריגשו את כל הנוכחים עליה. הדרך עוברת מרציף נמל חיפה, ליד רציף כרמל והנמל הסיני, מול קו החוף של הקריות, מחדדת הכרת החיים ליד הים ואת השאלה הגדולה: האם אנו באמת יודעים לחיות ליד האוצר הטבעי והנפלא הזה ולגמול לו ולעצמנו?

לאחר חצי שעה של הפלגה, עכו כבר נראית במלוא יופייה. ככל שהתקרבנו, התבהר מראה החומה העתיקה, צריחי המסגדים, הדקלים, הספינות והסירות הצבעוניות העוגנות בנמל ואנרגיות של חיים שוקקים. המראה מרהיב ושונה מאוד מנמל הבית ממנו יצאנו.

◄ חומות עכו – מבט מהכניסה לנמל עכו (צילום: גילה זמיר)

---

קפיצה קטנה לחו״ל – לעכו

חווית המפגש עם העיר העתיקה קורית מייד עם הירידה לחוף. אם יכולתי לתאר לעצמי את חיפה העתיקה של לפני מאה שנה, הייתי חושבת על ההוויה הזו של קריאות ההזמנה של בעלי הסירות הצבעוניות הקשורות למזח, המציעים לעלות עליהן לסיבוב חווייתי, בתי אבן שחלונותיהם הגדולים עטורי תריסי עץ צבועים בכחול ובחזיתם – דלתות ברזל צבעוניות, עציצים פורחים ואמנות קירות. מוסיקה רעשנית, דוכני שוק עמוסי צעצועים, כלים, בגדים וסחורות אחרות. דוכני ממתקים ערביים מרהיבים בצבעוניותם, תבלינים, דוכני מיץ לימון ותמרהינדי, סירי פח עמוסי פול ותורמוס חמים ומבושלים במי מלח, סמטאות צרות וצבעוניות ובהם בתי קפה ותה, בהם יושבים תושבי המקום, מעשנים נרגילה ועל השולחן הקטן לידם כוס תה עם נענע. דוכני כנאפה אותה מכינים במחבת קטנה על פרימוס – כדי לקחת ולאכול במקום, חנויות סידקית וצרכי בית, מסעדות דגים וחומוס קטנות, דוכני פיצה ומלבי – האפילו מלבי טבעוני. שלטים בעברית, ערבית ואנגלית המכוונים לכנסיות, בתי כנסת, והחמאם המקומי.

הכל מטופח, נקי, ססגוני, הומה אדם ובליל של עברית ערבית ושפות אחרות. נשמע כמו רוח התיאור של הרצל הווינאי הפוגש את חיפה, עיר נמל מזרח תיכונית, בשנת 1923.

ככה פועמים החיים בעיר מעורבת, עתיקה תיירותית ומחוברת לסיפור שלה, היודעת לחיות אותו במלוא הססגוניות ולהפוך אותו לנכס.

הטיול בעכו

טיילנו בסמטאות השוק. אמנם אפשר לבקר בעוד מקומות: המוזיאונים הנמצאים בקרבת מקום מציעים שלל אפשרויות אבל לנו הספיקה חווית הטיול הנינוחה בסימטאות, הצצה לפינות וחצרות, ארוחת צהריים במסעדה היושבת על קו המים וחזרה לחיפה בספינה היוצאת בשעה 14:30. כשעלינו עליה, הבטנו אל חומות עכו והעיר המתרחקת בעת שאנו מפליגים דרומה לחיפה, החלטנו לחזור לכאן שוב ולהמליץ על כך לכל מי שאנו רוצים בטובתו.

מפליגים חזרה לחיפה ואז מבינים את ההבדל

ההפלגה חזרה הביתה משמחת, כי תמיד כיף לחזור הביתה. לחוף מבטחים במייפלאואר הקטנה שלנו, כשהקברניט שלה משמיע לנו ברמקולים מוסיקת רקע רגועה.

הרוח היתה רכה ומלוחה. חיפה הלכה והתקרבה. ברקע התנגן שיר הנושא של טיטאניק. כשסלין דיון שרה בדרמטיות את שיאו של השיר – כבר היינו בפתח נמל חיפה והתכוננו לירידה לרציף.

את המכונית שלנו השארנו בחניון רכבת מרכז השמונה וכעת הלכנו לשם ברגל. חשבתי שהיה נחמד לו היה שאטל שהיה מסיע אותנו את כברת הדרך הזו. ציבור הנוסעים שהיה ברובו משפחות עם ילדים קטנים ופעוטות עייפים, השתרכו לחניה כשהילדים נישאים על ידי הוריהם המותשים לא פחות. הדרך מרציף העגינה לאורכו של המזח הענק והשומם הייתה אנטי-תיזה מוחלטת לחדוות החיים שעזבנו רק לפני 40 דקות בעכו. בנייני הנמל הענקים, הקודרים הקיפו אותנו בדממה חמורת סבר, הלכנו והלכנו, עלינו וירדנו בגרמי מדרגות לא ידידותיים, יצאנו אל מתחם החניה הצחיח של תחנת רכבת השמונה ונכנסנו לאוטו. העליצות היחידה שראינו התרחשה ליד הפודטראק של דוכן מאכלי הים.

◄ הכניסה לנמל חיפה על סיפון הספינה "מלכת הכרמל" (צילום: גילה זמיר)

---

מפגש הנמל והחוף

לפתע הכתה בי ההכרה של הפער בין מפגש הנמל והחוף העירוני בין עכו לחיפה. אנו מצפים לשער נמל תיירותי ושוקק העוטף את הבאים לחיפה בתחושה שרק ציפו להם כדי לפגוש במקום חוויה מסעירת חושים, אותנטית המשווקת את חיפה מעצם המפגש הראשון והמיידי איתה, ממש כמו החוויה שחווינו בעכו. אולם המפגש עם חיפה הוא יבש, לא נעים. לא מפצה על כך הנוף המרהיב הניבט אלינו מחזית ההר וגם לא הגרפיטי הצבעוני של הברוקן פינגאז על הקיר הסמוך, המציף את הסיפור ההסטורי המקומי עם מחווה לרכבת החיג׳אזית. התחושה היא של צחיחות וקדרות הפוגשים את מי שמגיעים אל הרציף ויורדים אל המזח."

לחבר את חיפה אל הים

בשנת 2013 -2012, הובלתי, עם עינת קליש רותם וקבוצת אזרחיות ואזרחים, את המאבק לפתיחת חזית הים והסרת חיץ הרכבת כדי לחבר את העיר אל הים. דרשנו מציאות חיים של עיר המתחברת לנכס המדהים שלה-חוף הים ומציעה מבחר של מקומות וחוויות תיירותיות ותרבותיות הממחישות את הערך העצום של עיר חוף ונמל. כל זה נמצא כפוטנציאל ובהישג יד כשעומדים על רציף הנמל מול פסי הרכבת הקורעים את חיפה מהים, הגדרות החוצצות בין הרציפים לרחוב קדושי קהיר והנמל.

בקדנציה של קליש כראש עירייה היא מתעקשת להילחם על נמל תעופה למרחקים בינוניים שערכו והתכנותו נתונים במחלוקת. חזון חיבור חיפה אל חזית הים ומציאת פתרון אחר לפסי הרכבת הוא אקטואלי והכרחי וכולם מסכימים לגביו. אבל באופן בלתי מוסבר הוא נעלם מהשיח ולא ברור מה הסטטוס שלו אם בכלל.

ההחמצה הגדולה בתיירות של חיפה

אם יש החמצה קשה בתיירות בחיפה, היא התחדדה לנו בהפלגה שלנו לעכו. בחוויה הכל כך זמינה ומקסימה בהפלגה מעבורת בין שתי ערים נהדרות עם מכנה משותף כל כך רחב, כשהאחת מציעה לנו בזמינות ובמיידיות את כל הקסם שבה והשניה חוסמת את הקסם שלה בבניינים אפורים וניתוק מהים

לא צריך ברלין, לא ציריך ולא פריז. הפליגו לעכו וראו את ההבדל בינה לחיפה.