במסגרת פרויקט 'שבת ישראלית' של משרד התרבות, מוזיאוני חיפה יהיו פתוחים בסופי שבוע לציבור – ללא תשלום. תתאפשר כניסה חינם בימי שישי ושבת למוזיאון חיפה לאמנות, למוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית ולמוזיאון העיר חיפה.
יש לשריין מקום באתר מוזיאוני חיפה
מדובר על מוזיאון חיפה לאמנות, מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית ומוזיאון העיר | המוזיאון הימי הלאומי ומוזיאון הרמן שטרוק ומרכז האמנויות סגורים לקהל בשלב זה.
"מה יגידו השכנים?"
לקהילה הגאה בחיפה היסטוריה עשירה, מרתקת וחשובה בקנה מידה ארצי, אך היא נותרה נסתרת. במחקר של ההיסטוריה הקווירית בארץ, כתחום העוסק בסיפורם של מיעוטים מיניים ומגדריים, ובזיכרון הקולקטיבי של הקהילה הגאה המקומית תועדה בעיקר ההיסטוריה התל אביבית. צירי זמן היסטוריים של המאבק הגאה בארץ וסרטים בנושא נוטים לספר סיפור תל אביבי עם הבלחות ירושלמיות. אזור חיוג 04 בולט בהיעדרו. תולדות הקהילה הגאה בחיפה סובלות משוליוּת כפולה: זאת של ההיסטוריה הקווירית בכלל, הנתפסת כנישתית וככזאת שעשויה לעניין את הקהילה הגאה בלבד, וזאת של ההיסטוריה הקווירית שהתרחשה מחוץ לתל אביב.
תערוכה חלוצית זו היא מאורע חשוב: זוהי הפעם הראשונה שבה מוזיאון בארץ מקדיש תצוגה מקיפה להיסטוריה גאה. התערוכה חושפת את סיפורה של קהילת הלהט"ב בחיפה, שהתקיימה בעיר מאז ומתמיד – גם בתקופות שבהן היא הסתתרה או הושתקה, וגם בתקופות שבהן היא לא הייתה מאורגנת ולא פעלה בכלים המקובלים כיום במאבקים חברתיים. תערוכה ייחודית זו שיזמו חברי וחברות פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית מבקשת לבחון את הקהילה כחלק בלתי נפרד ממארג החיים בחיפה ומההיסטוריה של העיר.
התערוכה הופקה בשיתוף האגודה למען הלהט"ב בישראל ובסיוע קרן תרבות חיפה.
במסגרת שבת ישראלית ייערכו הדרכות בתערוכה "מה יגידו השכנים?"
סיור אוצר בתערוכה "מה יגידו השכנים?" • חיים קוויריים בחיפה 2007-1932
בואו לשים את המשקפיים הוורודים ולקבל מבט מקרוב על התהליכים שמאחורי הקמת ויצירת התערוכה המספרת, לראשונה, חלקים מסיפורן של הקהילות הלהט"ביות בחיפה ועל העבודה המחקרית והאוצרותית שנרקמה בין אוצרות מוזיאון העיר עם חברי וחברות "פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית".
הירשמו לאירוע בקישור:
תערוכה בשיתוף עם הארכיון הציוני המרכזי – "אני ישראלי"
עידו בק (נ. 1988) נולד וגדל בחיפה, והוא בעל תואר ראשון בתקשורת חזותית בבצלאל ותואר שני בתקשורת חזותית מטעם האקדמיה לאמנות וייסנזה בברלין. במהלך לימודיו בברלין פיתח בק משחק מחשב בשם "Me, The stranger", המתאר את חייו ואת חוויותיו כחיפאי. המסע שלו לברלין החזיר אותו אחורה בזמן, ודרך המשחק שפיתח הצליח לבטא 31 שנים של חוויה אישית וציבורית כאחד.
לצורך התערוכה התפתח המשחק הלאה והפך לחדר שלם, המתאר גם הוא היסטוריה עירונית.
שתי היסטוריות אלו – של עידו בק ושל הארכיון הציוני – אוחדו יחד לכדי תערוכה אחת, למשחק אחד, לחוויה אחת כוללת המתארת את מסעו של בק בעיר שבה נולד, וכן את המסע המשותף של המתגוררים בעיר אז והיום. חלל זה בתערוכה הופך למרחב לילי, שבו אנשי העיר כבר ישנים והחיות יוצאות לשוטט ברחובות – כמעין משמרת לילה בעיר. כך, דרך משחק המחשב, האנימציות והדמויות של החיות, העיר מתגלה מנקודת מבט חדשה ומקורית.
שני חללי התערוכה חושפים בפנינו מרחב עירוני המגולם באמצעים חזותיים – דו־ממדיים ותלת־ממדיים – ודרכם אנו כצופים מתוודעים לעברה של חיפה, להווה שלה ואולי גם לעתידה של העיר.
התערוכה מבקשת לתת כבוד לאוסף הכרזות והכרוזים המרשים של הארכיון הציוני ולמצוא בו את הייחוד החיפאי דרך פרשנות רלוונטית וחדשה לאוסף ההיסטורי.
60 הדפסים יפניים עכשוויים – מוזיאון טיקוטין לאומנות יפנית
התערוכה "60 הדפסים יפניים עכשוויים", העומדת בסימן חגיגות שישים שנה למוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, היא פרי יוזמה משותפת של גלריית יוסיידו (Yoseido Gallery) בטוקיו ומוזיאון טיקוטין. לכבוד אירוע חגיגי זה מוצגות במוזיאון יצירותיהם של שישים אמני הדפס יפנים בני זמננו מן השורה הראשונה. חמישים ושבעה אמנים החליטו לתרום את יצירתם לאוסף המוזיאון עם סיומה וגלריה יוסיידו תורמת למוזיאון את שלושת היצירות הנותרות.
האמנות היפנית העכשווית היא קוסמופוליטית בעיקר בשל מהירות השגת המידע, הניידות של האמנים והתערוכות הבינלאומיות שהם נוטלים בהן חלק. כל אמן מנסה לשקף בעבודתו את חשיפתו הטבעית להלכי הרוח ולזרמים הרווחים בעולם האמנות בימינו ואת גישתו האישית לסובב אותו, ומיישם את המתרחש ב'מילון מונחים' אישי. מטבע הדברים, ביצירות המוצגות בתערוכה ניכרת רבגוניות נושאית וסגנונית.
בעקבות המפגש של האמנות היפנית עם האמנות המערבית, המדיום הגרפי השתנה. אמצעי ביטוי חדשים שיובאו ליפן בשלהי המאה ה-19, כגון ליתוגרפיה, הדפס משי, תחריט ותצריב נוספו לטכניקות המסורתיות, הדפסי העץ והסטנסיל, שיש להן עבר ארוך ומפואר ביפן, אך פסקו להיות דומיננטיות. על אף זאת האמנות היפנית המסורתית לא התבטלה בפני החדש – האמנות בת הזמן היא סינתזה בין המורשת מבית להשפעות שהגיעו מבחוץ. כמו עמיתיהם במערב, אמני ההדפס היפנים מחפשים את דרכם באמנות ההדפס הבינלאומית העכשווית הן מבחינת התוכן והן מבחינת המדיה.
אוצרות אוסף מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית
מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, השוכן במרומי הכרמל, מוקדש להצגתם ולשימורם של חפצי אמנות יפניים והינו יחיד מסוגו במזרח התיכון. המוזיאון הוקם כמוסד עירוני בשנת 1959, ביוזמת פליקס טיקוטין (1986-1893) מהולנד וראש העיר חיפה, אבא חושי (1898-1969).
פליקס טיקוטין, ארכיטקט במקצועו, היה לסוחר ולאספן של חפצי אמנות יפניים בעל שם עולמי. משך למעלה מארבעים שנה אסף חפצי אמנות יקרי ערך ומיוחדים במינם וארגן תערוכות אמנות יפנית במוזיאונים רבים. במלחמת העולם השנייה ברח טיקוטין מן הנאצים והסתיר את אוספיו בהולנד. לאחר המלחמה, החליט טיקוטין שלאוסף ייעוד מיוחד ועליו להימצא בישראל. בשנת 1956 הגיע טיקוטין לישראל כדי לתרום את האוסף לאחד המוזיאונים. בעת ביקורו בחיפה, נפגש עם ראש העיר אבא חושי והביע נכונות לתרום את האוסף לעיר חיפה, ולהקים ביתן מיוחד שיוקדש כולו לתצוגת אוספיו.
במסגרת שבת ישראלית ייערכו הדרכות במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית:
מרחבים במשבר – אשכול תערוכות במוזיאון חיפה לאמנות
משבר הקורונה, על השלכותיו המרובות, הציף על פני השטח את קיומנו השברירי בהקשרים הנוגעים למרחבים הפרטיים ביותר, כמו גם לסדרים החברתיים הרחבים. לצד החששות ותחושת אי־הוודאות, בתקופה זו טמונה גם הזדמנות להתבונן לעומק דרך הסדקים שנפערו ביסודות קיומנו וכך לבחון אותם מחדש, גם אם המפגש לא נוח ומטלטל.
אשכול תערוכות זה מבקש לבחון את המרחבים המוּכרים שהופכים לעיתים למתעתעים וזרים בשעת משבר. בפסיכולוגיה המודרנית ידוע היטב המונח שטבע זיגמונד פרויד, ה"אלביתי" ("Das Unheimliche"), המתייחס לחוויה מטרידה זו של דבר שהוא מוּכר אך זר ומאיים גם יחד. ואכן, נראה כי עבור רבים המשבר הנוכחי חשף תחושה של אמביוולנטיות ביחס למרחב הביתי והמשפחתי, המשמש עוגן אך גם הופך לסיר לחץ מבעבע ומחניק.
התערוכות הכלולות באשכול זה מתייחסות למרחבים קיומיים שונים שנִבְעו בהם סדקים בעקבות המשבר העמוק שאנו חווים. בחלקן בולט העיסוק הנרחב בערעור על מושג הבית כמרחב בטוח של פרטיות ומשפחתיות. באחרות מופיעה התייחסות למרחב של הגוף, הנתון לפיקוח ולמשטוּר ממסדי בזמן מגפה. גם גופה של האישה, המזוהה עם הבית, הופך לפגיע יותר בזמנים של הסתגרות. לצד זאת, אפשר להיווכח בעיסוק בגבולות המתערערים בין האדם והטבע, עם פלישת בעלי החיים למרחבי הקיום האנושיים בימים של סגר. כמו כן, האשכול מתייחס להשתלטות הגוברת של העולם הווירטואלי על תודעתנו בזמנים של בידוד חברתי, עד כדי התנתקות מהחוויה הגופנית הממשית ומהמרחבים הפיזיים הסובבים אותנו.
אשכול התערוכות הנוכחי מציג מגוון רחב של עבודות מתקופות שונות של האמנות הישראלית. לצד עבודות עכשוויות, ובכלל זה כאלו שנוצרו ממש בחודשי המשבר, מוצגות בו יצירות מוקדמות יותר – בהן עבודות הכלולות באוסף מוזיאון חיפה לאמנות. כך העיסוק ההיסטורי של האמנות הישראלית במרחבי הקיום המאוימים מקבל רובד משמעות נוסף לנוכח המשבר העכשווי.
מה אירע לנו ומה מצפה לכל אחד מאיתנו? איזה חותם תתיר המגפה על האנושות? האם נוכל אי פעם לאחות שוב את הסדקים במרחבי הווייתינו ולהפוכם למוכרים ובלתי מאיימים? או שלהיפך, תחושת הפחד והאימה שאופפים כעת כל רגע של חיינו, ישארו אתנו גם בעתיד? שאלות אלה ואחרות עולות בהקשר לאשכול הנוכחי. התערוכות המרכיבות אותו, נוצרו כתגובה מיידית לאסון שפקד אותנו בימים אלה. הן מזמינות את כולנו להרהר על השלכותיו.
הדרכות בתערוכה: שבת 24/4/21 – שעה 11:00 | 12:00
'שבת ישראלית' במוזיאוני חיפה
המוזיאונים יהיו פתוחים בסופי שבוע לציבור – ללא תשלום.
שעות פתיחה במהלך השבוע – מוזיאון חיפה לאמנות, מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית ומוזיאון העיר | המוזיאון הימי הלאומי ומוזיאון הרמן שטרוק ומרכז האמנויות סגורים לקהל בשלב זה.
- ראשון ורביעי: 10:00-16:00
- חמישי: 12:00-20:00
- שישי: 10:00-14:00
- שבת: 10:00-16:00
