ברוך מ-מגנצה, אחד מנכבדי הקהילה בעירו, נאשם ברצח 2 בנותיו, במשפט שנערך בחיפה בשנת 1950
לפני שיתרבו המפקפקים באמיתות הצהרה זו, החלטתי לפרט את האירוע, שיבהיר לספקנים מה קושר את חיפה וילד כמוני, לסיפור רצח שהתרחש בגרמניה לפני שנים רבות, הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות הרגילה.
לא רחוק מבית המשפט המחוזי
יום לימודים אחד, בהיותי ילד בן 12, ייצור היפר-אקטיבי במונחים של ימינו, הוזעקה אמי – ולא בפעם הראשונה, להגיע יחד עמי למפגש עם ד"ר גולדשטיין, סגן המנהל של "גימנסיה ביאליק" ששכנה באותן שנים ברחוב יונה, לא רחוק ממשכנו המפואר של בית המשפט המחוזי.
הגימנסיה הייתה מוסד חינוכי פרטי עמוס מורים-פליטים המוכרים לנו כ"יקים", שהצליחו לחמוק מהגורל שהועידו להם הנאצים. במרחק 70 השנים שחלפו מאז, מיקום בית ספר זה היה חשוב בעיני על שום קרבתו לבתי המשפט ולבתי קולנוע שאליהם הייתי חומק בריצה קלה, מלימודים משעממים. באותם ימים היה דין רוצחים עונש מוות ואני חיפשתי ומצאתי, משפטים שבהם הזדמן לי לשמוע פרקליטים טוענים לעונש מוות או לזיכוי רוצחים ואת ששמעתי לא שכחתי.
במצב נפשי "מוכן לקרבות משפטיים שבמרכזם רוצחים", צצה לה העלילה שאפרוס עתה בפניכם.
בעקבות הזימון, נכנסתי בעקבות אמי, בחוסר רצון, לחדרו של סגן המנהל, חדר שהיה מוכר לי מפגישות נזיפה קודמות, ושם ניצבתי לצד אמי, מלא חשש שמא הגיע הרגע בו תינתן נגדי הוראת גירוש מבית הספר, בגלל גילויים של התנהגות עוינת למוסד.
"ייתכן שהילד משועמם…"
ד"ר גולדשטיין נכנס לחדר בצעד איטי, ובתנועה מרגיעה סימן לנו לשבת ואמר לאמי החרדה: "גברתי, הבוקר, להבדיל, יש לי בשורות טובות, שישמחו גם את בעלך. קיימנו ישיבת מורים בעניין עתיד שלמה במוסד, בגלל ריבוי תלונות על התנהגותו הפרועה, שאינה הולמת לימודים בבית ספר פרטי ומכובד כשלנו. והנה, באופן מפתיע, צצו להם מורים-סניגורים וקיבלנו חוות דעת, שיתכן שמדובר בילד משועמם, שיודע יותר מידי, והוצע לאתגר אותו במשימות שיעסיקו וירגיעו אותו. ברוב דעות, החלטנו לתת לבנך הזדמנות להוכיח למפקפקים בינינו, שיש תקווה לשינוי בהתנהגותו וכדאי להמשיך לחפש בו פן חיובי, שעדיין לא זיהינו", ובדברו הצביע עלי באצבע שחדלה לפתע להיות מאיימת.
סגן המנהל המשיך: "בהמלצת המורה לספרות, בחרנו באירוע היסטורי שנלמד בשיעור לספרות, והוא מתואר בבלדה שכתב המשורר שאול טשרניחובסקי, על פרעות ביהודי גרמניה בימי הביניים, בתחילת מסע הצלב הראשון, שמתוארך לשנת 1096 (ומוכר כפרעות תתנ"ו). בפרעות אלה עונו ונספו 1000 יהודים שגרו ב- 3 קהילות לאורך הריין: שפירא, וורמייזא ומגנצה.
סגן המנהל המשיך לדבר אל אמי: "המשורר תיאר איש יהודי שרצח את 2 בנותיו, על מה שאנשים דתיים קוראים "קידוש השם", כדי שלא יפלו בידי נושאי הצלב.
השאלה הגדולה שמעסיקה אותנו, המורים, היא האם ניתן להצדיק רצח שכזה, ובית הספר מעוניין שהתלמידים יתמודדו עם שאלות אלה, על אף גילם הצעיר, וינהלו משפט בהליך מעין פלילי, וישיבו לשאלה – האם יש הצידוק לרצח הבנות על רקע פרעות תתנ"ו. "מבין חבריו של שלמה לכיתה", סיכם המנהל, "כבר מיניתי שופט, קטגור ועדים", ואני שאלתי עצמי, "ומה עם הסניגור…?" , זוכר את שחוויתי בבית המשפט המחוזי.
שלמה קל הדיבור
ד"ר גולדשטיין כאילו שמע את שאלתי והשלים דבריו: "אני הצעתי ששלמה, קל הדיבור, ישמש הסניגור של האב שרצח את בנותיו ויתמודד עם טענות הקטגוריה". ד"ר גולדשטיין סיכם: "סניגור הוא איש מפתח בכל משפט רצח וכך גם במשפט התלמידים, במיוחד על רקע השואה, ואני מאמין ששלמה, שסופר לי כי הוא בולט בשיעורי הספרות, יעלה ויצליח, ולא יהיה פנוי לתעלולים שחביבים עליו".
אני הנדתי בראשי לאות הסכמה, מעלים במבט עמום את התלהבותי מן המינוי. כך, ללא תכנון מוקדם, הימר סגן המנהל על הצלחתי, וצעדתי בלי להעמיק חשוב, צעד ראשון וחשוב בקריירה המשפטית שלי.
מאותו הרגע הוספתי לתוכניות הפעולה שלי איסוף חומר רקע על קהילות יהודיות בגולת אירופה, ושיננתי פרקי היסטוריה על מסע הצלב הראשון כשנעזרתי בידע של אנשי אמונה וידע היסטורי על הפרעות בקהילות יהודים.
כילד שגדל במשפחה עם זיקה למסורת, הכרתי את הפיוט "ונתנה תוקף" ממחזור ראש השנה, שמתאר את ר' אמנון מ-מגנצה, שמת על קידוש השם בייסורים לאחר שקצצו את ידיו ואת רגליו, ותכננתי לשלבו בנאום הסיכום שלי.
התעמקות שמעולם לא הרפתה
ימי ההכנה של המשפט ובחירת העדים שיספרו את סיפור הבנות, ועדות האב – הנאשם, היו עבורי, הילד, ימים של התעמקות שאחזה בי, ומאז לא הרפתה.
חכמים ממני עזרו לי לרכז עדויות, מהן למדתי שרוב היהודים סירבו להמיר את דתם והעדיפו למות על קידוש השם ולא להתנצר, ובמקרים רבים, רצחו יהודים את בני משפחתם והתאבדו, כדי שלא להיטבל לנצרות בכוח.
מצאתי גם בספרות הנוצרית תיאורים ואיורים בהם נראה הטבח במהלך מסע הצלב, הן באירופה, והן לאורך מסעם במזרח התיכון, ובייחוד בארץ ישראל.
המשורר שאול טשרניחובסקי
במסגרת הכנת טיעוניי, למדתי שהמשורר שאול טשרניחובסקי שהה מספר שנים (1896-1902) כסטודנט לרפואה, באוניברסיטת היידלברג בגרמניה, קרוב לסביבה הגיאוגרפית של 3 הערים הנוגעות לפרעות. כולן בטווח 50 עד 100 ק"מ מן האוניברסיטה. אחת מהן, מגנצה היא מיינץ של היום, שהיא עיר תאומה לחיפה.
המשורר כתב את הבלדה מדם ליבו. הוא תיאר את המרחב שבו התחוללו הפרעות, ובתוך סערת שירתו מצאתי את כל מרכיבי קו ההגנה, בהם התכוונתי לעשות שימוש.
הודאה מפורשת ומקפיאת דם
מצאתי בבלדה נקודת מוצא מכבידה עבור כל סנגור: הודאה באשמה במילים מפורשות ובדיוק מקפיא דם. הצהרת נאשם שליבו לא יודע רחמים ואין בו רגש אב: "אֲנִי הָאִישׁ, אֲנִי הָאָב, שֶׁשָּׁחַט בְּנוֹתָיו, וְלֹא שָׁב
סַכִּינוֹ אָחוֹר, טֶרֶם דָּם כִּסָּהוּ, מַעֲלֶה אֵד חָם!
לְעֵינַי יְעַלְעוּ דָּם, מִכְּאֵב יְפַרְפְּרוּ וִינִידוּ גֵּו – – –
עִם מַר-הַמָּוֶת נֶאֶבְקוּ הֵן, וְלֹא יָדַע לִבִּי רַחֲמִים, וְאֵין
בִּי רֶגֶשׁ אָב… הַאֻמְנָם פַּס?!
התיאור המצמרר הזה מסתיים בשאלה שרציתי לבסס עליה טענות ההגנה, לפיה הנאשם עצמו אינו יכול להשיב לשאלה האם חדל מלהרגיש רגש אב.
נפשו של ברוך
התפתחה בי הערכה שרגש האב התערער וכי המצב הנפשי של הנאשם חייב לעמוד במרכז טענות ההגנה. האם היה מופרע בטרם התחילו הפרעות? האם התחילה התערערות נפשית כשהגיעו לברוך, החרד למשפחתו, השמועות על מה שמעוללים נושאי הצלב למשפחות היהודים שמתנכלים להן?
ניסיתי לדמות מה היו יכולים לגרום הסיפורים והעדויות של הקורבנות, על אלימות, רצח, אונס נשים ונערות, ביזת רכוש והריסת בתים ושריפתם, פגיעה בבתי כנסיות ומקומות לימוד תורה וחוסר כל נכונות מצד שליטים להגן על היהודים.
קראתי ושבתי וקראתי את תיאורי הרופא המשורר לגבי נבכי נפשו של ברוך, וגיליתי שהרופא זיהה תהליך של התפתחות מצוקה נפשית, שעברה כמה דרגות, החל ממצב של מודעות ושליטה עצמית וקבלת החלטות שמבוססות על היות ברוך אדם מאמין, הבוטח בקיומו של הגיון אלוהי שהוא חייב לקבלו. הרגשה של אדם חרדי שמשלים עם גורלו בנוסח "אלוהים נתן ואלוהים לקח, יהי שם אלוהים מבורך".
במסגרת חשיבה שכזו, עזיבת העולם הזה לחסות בצל האל, היא פתרון שמשחרר מאומללות החיים המשפילים בעולמנו. מניעת נטישת האמונה באלוהי ישראל היא ערך עליון – "טוב מותנו מחיים כנוצרים".
כמעשה אברהם ויצחק
ברוך רואה עצמו כמקריב קרבן שאלוהים צווה אותו להקריב, כמעשה אברהם ויצחק. עם שוני קטן: הוא לא סרב לאלוהים ואלוהים לא מנע את הקרבת הבנות לקרבן, וכמאמר המשורר:
בין המחשבה על מניעת חילול בנותיו לבין נטילת חייהן במו ידיו, האישה-האימא נלכדה ע"י שליחי הכנסייה ונדרשה להתנצר. האישה, חדורת האמונה, התנגדה ונרצחה.
באותם הרגעים בשלה ההחלטה של ברוך, למנוע מבנותיו ליפול בידי הפורעים והוא מחליט, בהגיון של איש חדור אמונה, לחדול מלחיות בעולם הנורא. גמלה בו החלטה לפעול כאחד מקנאי מצדה. להרוג ולהתאבד.
אז חלה תפנית: ממש לאחר הריגת הבנות, כאשר אמור היה ברוך ליפול על חרבו, החליט להישאר חי בעולמנו. את ההשלמה עם גורלו כיהודי נרדף, החליט להמיר ברצון עז לנקום. לשם נקמה, חייב היה להתחיל בהתנצרות, להישאר חי ולוהט בזעמו.
בו בזמן, כסנגור, היה עלי להתמודד עם טענת התביעה, שברוך בחר בחיים מתוך חולשה. ככל שחשבתי על טענה זו, החלטתי לדבוק במצג, שרצון לנקמה של הרוצח היה מחובר בהתנתקות מוחלטת מן המציאות. מצב של טירוף דעת. מצב של חוסר שליטה במעשיו. רצון לסיים את חייו תוך כדי הפעולה האחרונה בעולם הזה, שריפת הכניסה והתאבדות בלהבות שיצית.
במושגים משפטיים, הקדשתי מחשבה רבה – לא תואמת לגילי הרך – לניסוח טענות שישכנעו את חבר השופטים, שברוך איבד את היכולת להבחין בין טוב לרע, וגם שיננתי לעצמי, כי היה מונע מ"דחף שאינו בר שליטה" ושמקומו יכול היה להיות בכלא שמיועד לחולי נפש, אילו נותר חי…
זכרתי גם, שבלשון המשורר, רואה ברוך עצמו כאיש שמת ביום שהתנצר. כךסיפר לאשתו בדברו אליה מעל קברה. משפטנים אמרו לי שטיעון "שלא ניתן לשפוט מת", לא התאים לשנת 1100 וגם אינו יכול לשמש טיעון קביל ב- 1950. ועתה, צפו להפתעה.
להבחין בין טוב לרע
בהגיע יום המשפט, ביקשתי להעלות טענה מקדמית (שכעבור שנים למדתי שהיא נשק נהדר למי שיודע משפט), לפיה ראוי להקדים ולקבוע אם הנאשם כשיר לעמוד לדין, במצבו הנפשי. טענתי שיש סימנים רבים לאבדן היכולת להבחין בין טוב לרע, ובקשתי להעיד, כעד מומחה, את ד"ר טשרניחובסקי בנושאי שפיות, כפי שהם משתקפים בלשון הבלדה…
הבקשה המקדמית שיבשה לחלוטין את ההליך, ונקבע בסוף הדיון, שהנאשם אינו כשיר לעמוד לדין.
ד"ר גולדשטיין נותר פעור פה. לצערי, נותר ברוך גיבור יהודי בודד בספר שירי ד"ר טשרניחובסקי.
לימים שמעתי חוות דעת משפטן בכיר, שהצעיר שניהל את הסניגוריה ראוי לקידום.
מעניין מאוד. סיפור מקורי של תלמיד "גימנסיה ביאליק" המצוינת.האם הכתבה עניינה אותך?
אדם ילד גדול מהחיים ????האם הכתבה עניינה אותך?
מדהים.האם הכתבה עניינה אותך?