חמלה, קבלה, נתינה, אהבה, שלמות, שלווה…האם המילים הללו מעוררות בכם משהו? האם מהדהדות בתוך הנשמה שלכם כאילו זיכרון מרוחק, שאיפה שהוא כן קיימות התכונות האלו, אלא שנשכחו לזמן מה.
ההורים, ההשכלה, החינוך, והמערכות דאגו לכך במהלך השנים.
אסתר פומרנץ – מנחה לציור אינטואיטיבי ומארגנת המרתון
היום זה הזמן לחזור אל עצמינו, אל מה שאנחנו באמת, לגלות מחדש את היופי הפנימי שלנו, את היושר ואת האושר, את העושר של כל הסגולות שנמצאות בירידה בימינו: כבוד עצמי, הגינות, סובלנות, אכפתיות, וכמובן, אהבה. אהבה אמיתית שהיא בסיס להכל. ואם אתם חושבים שזאת אגדה, אז זאת לא. זאת אמת של כל אחד מאיתנו. ואם מישהו מכם מעוניין להגיע לזה, אז מרתון ציור אינטואיטיבי עם אסתר – אחד המקומות שבו יכולים לעזור לכם בכך!
אם חשבתם אי פעם על טרנספורמציה בחייכם, בזמן קצר יחסית, אז מקומכם איתנו!
בשישי-שבת האחרון 23-24 לינואר, קבוצה של אנשים בטווח גילאים שונים, עברה חוויות מדהימות, שסביר להניח, שינו את השגרה שלהם לתמיד. הכול התרחש באווירה קסומה בעיר התחתית, בבית גלריה, אשר מסתתר במיומנות ברחוב יפו 30.
התאספנו בצהרי יום שישי, חלקינו מכירים וחלקינו לא, בלי שיודעים למה לצפות. והמשכנו למסע עמוק של יומיים אינטנסיביים מאוד, למסע שלא נגמר אף פעם – היכרות עצמית. להכיר, להבין, לקבל, להתקדם, לזהות ולהזדהות, לתת, לשנות, לאהוב – אלה הם המניעים של הסדנה הזאת להתפתחות רוחנית ובהמשך ייתכן שיהפכו גם למניעים של חיי היום יום שלנו.
כל אחד מהמשתתפים בא מתחום אחר, עם רקע שונה וציפיות מגוונות. מה שאיחד את כולנו – הוא הרצון לאהבה עצמית, חשק ללמוד את עצמנו לעומק, להרחיב את הגבולות ולהמשיך את דרכינו יותר מאושרים, יותר פתוחים, יותר מודעים.
מה שעשינו במהלך פגישתינו ללא הרף – זהו ציור אינטואיטיבי, כתיבה יצירתית וטעימה של תנועה משחררת. חמישה ציורים תוך 45 דק' בהנחיות שיכולות להשתנות כל רגע. כי שינוי הוא כוח. השינוי הוא בסיס לחיים מלאים ומאושרים. "תחליפו בין הציורים שלכם", אומרת המנחה והמארגנת של המרתון – אסתר פומרנץ. "בואי, תמצאי לך פינה בתמונה של יצחק ותביעי את אהבתך כלפיו"… ומעניין לראות את התגובה של אותו בחור – הרי הוא יכול לזוז טיפה ולאפשר להיכנס לעולמו, אבל גם יכול לקרות שלא מתחשק לו ואז הוא יגונן על תמונתו, כדי לא לתת מקום.
בדיוק כמו בחיים אמיתיים. במשך כל הסדנא אסתר נותנת הנחיות אישיות וקבוצתיות. לדוגמה ולספור מ-160 עד 78 בקול רם תוך כדי ציור, תוך כדי תנועה או לקום ולצייר בתמונה של השכן בלי שהוא מצפה לכך. ואז אותו אדם יכול לשמוח מעזרתך או להיפך – להתעצבן ומשתדל להעלים את מה שציירת על התמונה שלו.
"את כל ההנחיות אני עושה באופן אינטואיטיבי", מספרת אסתר. אני פועלת על פי מה שאני מרגישה נכון לאותו רגע בו אני נמצאת ליד התלמיד, בהתאם למה שהוא צייר. אני מקשיבה לאינטואיציה שאומרת לי מה בדיוק לעשות. וכמובן שאת כל ההתנהלות עם הציור, אנחנו מעבירים לחיי היום יום שלנו. זוהי בדיוק ההתנהגות שלנו בחיים".
וכאן ועכשיו זה המקום להתבוננות לגבי ההתנהלות שלנו והאפשרות לייצר שינוי בחיינו.
ביומיים האלה הפכנו להיות ילדים במרחב שכולו חופש, יצירתיות, צחוק, אנרגיה ומחשבות חיוביות. הוצאנו את הכעסים, תסכולים ומועקות כדי לתת מקום לשמחת חיים ואושר.
מארגנת האירוע – אסתר פומרנץ – היא הומאופתית קלאסית מזה 20 שנה ומדריכה, מטפלת ומנחה בציור אינטואיטיבי ב-15 שנה האחרונות. מרתון ציור אינטואיטיבי בהדרכתה מתקיים בחיפה פעם בחצי שנה.
"המטרה של המרתון הוא לאפשר ביטוי חופשי של עצמך, של מהותך האמיתית. לתת לכל הרגשות שלנו לזרום באופן ספונטני. להרשות לילד שבתוכנו להיות אמיתי, אוטנתי. לא לדכא אותו אלא לעודד. בחיוך, במילה טובה, בחיבוק. ואז, כשאנחנו בעדו, הוא פורח ומגיע למקומות גבוהים. ילד שטוען שמתחשק לו להיות נשיא המדינה, ואבא שלו קונה לו ספר על צ'רצ'יל, בעצם, אומר לו: "כן, אתה יכול! לעומת זאת, אם היו מזלזלים ברצונו של אותו ילד, הוא היה נסגר וחושב שאסור לו לחלום כי בכל זאת שום דבר לא ייצא".
ארוחה אינטואיטיביתלהורים יש השפעה עצומה על הילד. תהיו מודעים, בבקשה למה שאתם אומרים ואיך אתם אומרים משהו לילדים שלכם.
כתיבה אינטואיטיביתאת השבת בבוקר פתחנו בתנועה חופשית בהנחיית דלית הראל (ניה). הרי הכול אצלינו מחובר – גוף, נשימה ונשמה, מחשבות. כולנו אורגניזם אחיד ואם משהו לא תקין יש הדהודים בכל המערכת.
שיעור תנועה
המשתתפים השתמשו בצבעי אקריליק וצבעי פנדה על בריסטולים ועל קנווסים בהנחיית אסתר פומרנץ ומנחה אורחת אירית חבקין.
הציור בעיניים עצומותבאותה שבת קיבלנו משימה נוספת – בחוץ חיכה לנו בד לבן ענק, בסמוך אליו – גדוד של בקבוקי צבע שונים, סינרים וכפפות וחופש לבטא את עצמינו איך שבא לנו – בירוק, שחור, טורקיז, חום, לבן או בערבוב של כל הגוונים. בגנון שלנו אין השוואות, ואין תחרות!
אנחנו נהנים בלי שיפוטיות. פשוט נהנים ועושים שינוי. שינוי לעצמינו ושינוי לאחרים, על ידי תעוזה ושאיפה לחיים טובים יותר.
-מה היית רוצה לומר כרגע? – מתעניינת אצל אסתר.
אסתר משיבה: "אני שואלת את עצמי – איך זה שעד עכשיו אנשים עדיין לא הגיעו לכאן?! זהו הרי תהליך כ"כ ייחודי – לגלות את עצמך ואת מה שאתה באמת, במקום לקחת תרופות ולהתעלם מסימני הגוף שמדבר אליך (הייתי רוקחת 25 שנה). אני קוראת לציור אינטואיטיבי – "רפואה מונעת", כי הוא בהחלט יכול למנוע מחלות רבות. אני בעצמי באתי ממקום של חוסר ביטוי, ובאיזושהו שלב עצרתי את זה, כי תפסתי את עצמי בנקודה שאני יכולה להעביר את זה לילדים שלי. כהומאופתית ומדריכה בציור אינטואיטיבי יש בי היכולת להעביר את התשוקה לשינוי לאחרים, מתוך אינטואיציה וניסיון מקצועי של שנים רבות.
אני מדברת לתוך האמת של אנשים – ואז קורה משהו.
ועכשיו, אחרי המרתון, המסר שלי אלייכם – קיבלתם כלי לחיים – עשו בו שימוש בלי פחד! טפחו את הילדים שבכם ושלכם כי הם העתיד.
במהלך הסופ"ש האינטנסיבי עשינו עבודה יפה, התפתחות שהתבטאה במידות, מרחבים, תנועות. זה מסע אישי וקולקטיבי יחד. וזהו היופי שבו, כי ברגע שאנו מכירים בשוני של האחר, בלי שיפוטיות, אנחנו תורמים גם למען השלום העולמי. כל אחד לחוד וכולנו יחד בונים את היצירה המשותפת שלנו."
-לאיזה קהל היית רוצה לפנות?
אסתר משיבה: "קודם כל לראשי מחלקות של בתי-חולים. כי אלו הם אנשים שיש להם את הכוח לקבוע, לשנות. הייתי רוצה מאוד שהם יבינו שעל מנת לרפא את הבן-אדם צריך להגיע לנפש שלו, לשורש הבעיה ואז משם הטיפול מתחיל. אפשר היה למנוע הרבה מחלות אם היינו מטפלים בהם בזמן.
הייתי רוצה להגיע למוסדות וארגונים בהם עובדים בהמון לחץ.כפי שיש חדרי כושר במקומות עבודה הייתי שמחה לשילוב שיטת "לצייר את השינוי" להגברת היצירתיות בעסקים וארגונים.
קהל נוסף שאני פונה אליו – נשים. נשים בנקודות צומת בחיים. נשים מציירות את השינוי, בלי פחד, עם מנות גדושות של אהבה עצמית ותוך הפחתת הביקורת העצמית.
העתיד הורוד שליאת המרתון סיימנו במשימה לצייר את "העתיד הוורוד שלי", עתיד שכל אחד לוקח אתו הביתה, יחד עם כלים נוספים שקיבל ושיעזרו לו להביא את אותו העתיד הוורוד לתוך חייו.
הכלים הללו כבר נמצאים ברשותנו, קיבלנו אותם בלידה: גמישות, כבוד עצמי, תעוזה, סובלנות, אהבה, הגינות ועוד רבים נוספים. אנשים "מבוגרים" התרגלו לעובדה שה"מציאות" היא מקום של מאבק קשה ותמידי וכשאומרים להם על "עתיד הורוד" אז הם צוחקים: "מה אני – ילד?" וממשיכים להיאבק בביטחון שהדרך שלהם היא לא ניתנת לשינוי בשום פנים ואופן. במקום לשחרר. לשחרר את הילד הפנימי שנחנק בבית המעצר של המבוגר "הכול יודע", לאפשר לקול הפנימי לפרוץ החוצה ולהביא אותו למקומות של חופש, איזון ושלווה. ב"גנון" שלנו אנחנו מודעים שעתיד הורוד הוא קיים והוא בידיינו ובהחלט אפשרי. הכול תלוי רק בנו!
ולסיכום כמה תרגילים לאלו שרוצים כבר לעשות קפיצה:
1. תחשבו מהר כמה פעמים אתם מסוגלים לקפוץ על רגל אחד במשך 30 שניות ואחר כך תקפצו. ותראו מה קורה.
2. תסיימו את המשפט הבא 12 פעמים: הכול מותר________________________. כשאני משחררת_____________________
ממחר אני עושה שינוי__________________________________
ותהנו. תהנו כבר עכשיו, כל רגע של חייכם, לא משנה איפה אתם ועם מי אתם ומה אתם עושים. פשוט תהנו. ואם לא טוב לכם – תקומו ותלכו ותמצאו לכם מקום טוב יותר, מספק יותר. ואל תחפשו תירוצים. פשוט תעשו. אף אחד לא אומר שזה קל, אבל זה אפשרי בהחלט.
ניתן להצטרף לסדנאות שבועיות בחיפה בהנחיית אסתר פומרנץ
http://www.estherart.com
להתראות בציור הבא!
[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="רוחניות בחיפה" tag="547" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]
אסתר פומרנץ היא מכלול של כשרונות והשכלה. סדנת ציור אינטואטיבי שהיא מנחה ביחד עם אירית חבקין המקסימה, היא חוויה שהולכת אתך לתקופה. גם אם עשית את הסדנה רק פעם אחת, כמוני. נכון, לא חזרתי לעוד סדנאות, רק משום שסופי השבוע אצלי מוקדשים ללימודים ואם אפשר, גם למעט הליכה ליד הים בשביל הבריאות, עמוד השדרה, הנפש ויופיו של הים שאני כה אוהבת לצלם. לפיגורה ההליכה כבר לא מועילה בגילי. בשביל זה צריך מכון כושר וזה ממש לא תפור עליי. ממליצה. מי שמנסה – חווה.