נישאנו, לקחנו הלוואות, הבאנו ילדים ובהדרגה חיינו את ה"בית" שהקמנו כמקום של ביטחון… המקום אליו חוזרים בתום יום עבודה וממשיכים לנהל חיים
הפרט זקוק, "כמו צב", לגוננות של המסגרת, המעניקה לו ביטחון ומפחיתה חרדות. זוהי "ההשתבללות" (מהמילה "שבלול") שבה אנו חשים מוגנים, באופן יחסי, וכך אנו ממשיכים, עד ש…
אצל חלקנו, לקראת גיל הארבעים והחמישים, כשהילדים כבר עצמאיים, מתחיל השלב הראשון, המוכר בחיי הנישואים: הגירושין, בשל התחושה של ההחמצה.
צפו בכתבה ששודרה בערוץ N12 בנושא זוגיות וקורונה | בהשתתפות ד"ר רות אנגל
של מי ומה?
של עצמנו…
רבים מגיעים לטיפול זוגי, משפחתי או אישי, בשל תחושת דיכאון, מחנק, תגובות חרדה וסדק הנוצר בתוכנו.
התפתחותה של זוגיות מתוחמת לשלושה שלבים:
- הקמת הבית והולדת ילדים.
- גיל הארבעים, חמישים, החיפוש אחר ה"אני"-העצמי, מי אני באמת ומה אני רוצה בחיים.
- השלב האחרון הוא סביב גיל השישים, כשהזקנה מאותתת באופק והחשש מסיום החיים לצד בן זוג הרחוק מלספק אותנו, כשכבר הדרך שנותרה קצרה יחסית וה"סופיות" של החיים ניטעת במוח האדם.
הקורונה העלתה בצורה משמעותית את מצבי המשבר בתוך הבית ובעיקר אצל הפרט, היחיד. מדוע?
התיאור הסכמטי שהעלנו, לא תמיד מסתיים בשבירת מסגרת. האדם "מסתגל", מפחית דיסוננס, ממשיך בהצדקות עצמיות שונות, גם במחיר של תחלואה פיזית ונפשית.
הקורונה כקטליזטור
הקורונה היא קטליזטור. היא האינקובציה בה אנו מחויבים לחיות בצמידות, בקרבה, ללא מנגנוני בריחה של טיולים, חברים, משפחות ואולי גם לחצים כלכליים, אך לא בהכרח.
הקורונה היא ההזדמנות למדיטציה ולבחינה עצמית, שלא מעט המירו אותה בעבר בנסיעות יחיד, כמו נסיעות למסע רוחני, לחיפוש עצמי או לטיפול נפשי…
"למה, אם טוב לי בעבודה, אם אשתי אימא טובה, בכל זאת, אני סובל מדיכאון, מחוסר סיפוק?…"
הקורונה מחייבת אותנו להתבונן בעצמנו ובחיינו הזוגיים, דרך מראה: להתבונן במיניות שביננו, ביכולת שלנו לתקשר, לחשוב, לשוחח ולחיות האחד עם השני/ה. כשהזוגיות אינה תואמת את בחירתנו המקורית – לחופה ולילדים – המתח עולה ואנחנו "משתגעים"…
הלחץ התוך ביתי פורץ ביתר שאת, במסגרות בהן ממילא לא התאמנו לשלב ההתפתחות הבא באישיות שלנו. הקורונה זרזה את שאלות ה"מי אני?" ו"עם מי אני ח?י" ו"מה הייעוד שלי בחיים?…"
"לשלם משכנתא ולצאת לרודוס, מידי פעם? זה מי שאני? לזה יועדתי?"
שאלת הייעודיות האישית צומחת באינטנסיביות והבחינה של בן/בת הזוג, כמתאימים להמשך חיינו.
טיפלתי בלא מעט זוגות שהגיעו במהלך הקורונה. מעבר לתסמינים של בלבול ואולי תחושת שבר, הגיעה שאלת הייעודיות: מי אני? מה אני באמת רוצה לעשות בחיי? האם אני מרגיש/ה נכון עם בן בת הזוג שלי? האם נותרנו חברים? או שהפער והמרחק ביננו גדל, עד שאנחנו מתבוננים באחר ושואלים: מה? האם איתה/איתו אני רוצה להמשיך?
ובכן, הקורונה, על כל קשייה והמתח האובייקטיבי שהיא מערימה על המשפחה, מעצימה ומהווה קטליזטור לבדיקה עצמית ולבדיקת הזוגיות – כיצד הזוג מנהל את המשבר? האם הם חברים? שותפים? אוהבים? או שהקרע שהחל עוד קודם, מביא לקריסה.
לא ניתן להגיב