יוסי יוסף לוי המתקשר שחזה את הקורונה מסביר את נקודת מבטו על המשבר ועל סיפור חייו • ראיון עם אורי אבירם המפיק מחזה על חייו של יוסי

יוסי יוסף לוי הוא מתקשר חיפאי ששמו הולך לפניו, ומגיעים אליו מכל קצוות הארץ גם ידוענים רבים. יוסף לוי הוא אוטיסט שמצא את דרכו למרות כל הקשיים ועל אישיותו וחייו המורכבים נכתב  מחזה ע"י הבמאי והמחזאי אורי אבירם, שמעולה בימים אלו להצגה.
לדבריו, הוא חזה את מגיפת הקורונה, שנים רבות לפני שמישהו חלם שתסריט בלהות כזה יכול ליפול עלינו יום בהיר אחד.

מדוע הגיעה הקורונה עפ"י יוסי יוסף לוי?

"הקורונה החלה בגלל מלחמות הסחר בין ארצות הברית לסין. תודה לאל  שכרגע קיים הסכם שנחתם בינואר. אבל היו אנשים רעים שרצו לצאת נגד הבונים החופשיים כמו קוריאה הצפונית וכמו איראן"

איך מתקשרת ישראל למלחמה הבינלאומית הזאת? 

" אנחנו, העם היהודי שבמקום להיות אור לגויים, להראות אחדות, ערבות הדדית אהבת חינם  לאורך כל ההיסטוריה, שרינו  בתאוות הגוף, שאני רואה בזוגות נשואים, שיש שם בגידות, השפלות מול הילדים במקום לחנך את הילד על דרכו… אנחנו כופים את המציאות שלנו על הילדים וחושבים מה טוב להם ויש גם את הניכור ההורי בהליכי גרושים שבן או בת הזוג לא יכולים לראות את הילדים שלהם.

הרוע אכל בנו בכל פה גם היום  עכשיו בימי הקורונה אנשים מעלים את שכר הדירה. האנדרלמוסיה בפוליטיקה במדינת ישראל גם לא תורמת למצבנו. מי שמנהל אותה הם טייקונים בעלי תאגידים, והם פיצלו אותנו לשמאל ימין כי זה טוב להם – לאינטרס הכלכלי שלהם. חברי כנסת שפעם פעלו מתוך אידיאל, פועלים היום רק מתוך מחשבה על אינטרס אישי.

אנחנו מתייחסים בצורה נוראית לערבים – רואים אותם כאזרחים סוג ב' והפכנו את כולם ל"טרוריסטים". אנשים, במקום להיות לטובת עצמם ולפרגן לאחרים – רק אומרים לעצמם אני אפגע באחר, כדי שלי יהיה טוב. מרכלים, מדברים לשון הרע, משקרים במקום להיצמד לעובדות".

מתי חזית את הקורונה וכיצד זה הגיע אליך התקשור הזה?

"שנים ראיתי את הקורונה באוויר. אני זוכר שאמרתי את זה בקיסריה אחרי הרצאה שנתתי שם. היינו קבוצה ואנשים אמרו לי שככה לא מדברים ואני עניתי, שאני אגיד מה שבלב שלי ולבסוף קיבלו את זה, שאני נאמן לרגשותיי ולתקשורי.  ועל זה בדיוק מדברת גם ההצגה, שאורי אבירם עשה עפ"י סיפורי. ההצגה מספרת על לראות את האחר אחרת. הבורא יסגור בפנינו  את העולם אם נמשיך בדרך הזאת ולא נשנה את דרכינו".

למה? 

"כי הרוע הוא לא דרכה של התורה, אנחנו מצווים ליראה ולא לעשות רע בין אדם לחברו, אלא לכבד אחד השני. אם אנחנו לא נתיישר לדרך ארץ ולא נאמץ את השלום והאהבה ולערבות הדדית והפרגון, אז הקורונה זו רק ההתחלה. אסור לפגוע בטיבה של ארץ ישראל – ארץ  שמשולה לשושנה בין החוחים.  עם ישראל מהותו היא לעשות מצוות הבורא, שהוא תדר הרחמים".

אז בעצם הקורונה נגרמה בגלל כעסו של האל עלינו עפ"י הראייה הדתית שלך? 

"כן הוא כועס עלינו שאנחנו הולכים נגדו – שהפכנו מבקשי שלומנו בלבד. מתייחסים אחד לשני בסתלבט אז לא פלא שהעונש הוא כה אכזר".

איך אתה רואה זו במקרה חייך?

"האוטיזם שאני לוקה בו, שהוא תיקון קרמאתי, שלמרות הקושי שבו, בחרתי לתת מעצמי ולאהוב למרות כל הסטירות  שחטפתי. אני מקבל אותן  זה באהבה, כי ז ה רצונו של הבורא כי אין פרס בעולם הזה ואהבה היא לא פרס.  אני זוכר שהדגשתי כמעט בכל פרזנטציה על הקורונה שאנחנו לא בשמחה. במיוחד אנשים בגילי שנמצאים על הספקטרום שהחברה דוח ה אותנו ולא מסוגלת להתמודד עם אנשים כמונו."

ספר בעצם מהו סיפור חייך המורכב שהביא אותך לתקשור בדרכך הייחודית?

"אני יוסי יוסף לוי, נולדתי בחיפה בשכונת ואדי סאליב, לאבא ימאי ואימא עקרת בית. אני מגיע ממשפחה רוחנית, ששורשיה הם מאימא. במהלך הלידה שלי, אימא התעלפה ותוך כדי כך, חלמה חלום על סבא רבא שלי, רבי יוסף נחמני מחפודה, שנולד בגרמניה והיה סבא של אבי, ואחר-כך עבר למרוקו והיה מקובל גדול. יש אומרים שאני גלגול שלו.

אני מאובחן על הספקטרום האוטיסטי והיום אני מסייע להורים לילדים אוטיסטים – מלמד אותם כיצד לתקשר עם ילדיהם. בנוסף, אני מורה למודעות קולקטיבית מצד התפיסה של הקבלה היהודית ומתקשר."

הסבר בבקשה מה זה אומר "על הספקטרום האוטיסטי"?

"בגיל 8 חודשים אבא האכיל אותי בדגים חריפים, דבר שגרם לי להתנתק מהגוף, כנראה כדי לא לסבול. דגי ים מכילים יוד. מאוחר יותר, גילו שאני רגיש ליוד, וכתוצאה מכך, נמצאתי על הספקטרום האוטיסטי, כלומר – כבר מגיל ינקות לא הצלחתי לתקשר, הייתי נושך את עצמי, מרביץ לעצמי, מכה על הרצפה, דופק ראש בקיר עד זוב דם, אוכל את הצואה שלי ועוד.

לאמא שלי לא היו כלים לסייע לי וכל תרופות הסבתא לא סייעו. אבא ניסה לחנך אותי בדרך אלימה. הוא נהג להרביץ לי עם חגורה, להכות עם סכין רותח ולנעול אותי בשירותים של המחסן למספר ימים. הוא היה אלים גם כלפי אמא שהייתה חסרת אונים וטיפלה ב-4 ילדיה. מגיל 3, הוכנסתי למסגרות החינוך המיוחד. בגיל 11 חוויתי חוויה רוחנית עוצמתית אשר שינתה את חיי."

מה קרה שם?

"אני זוכר את עצמי בגיל 11 יושב בכיתה, רואה את הקולות שבחוץ ושומע אותם בתוכי. קולות של תורה, צדיקים, שופרות, מלאכים, תנאים, פיות. אני מתחיל להרגיש אנשים אחרים בתוכי, את נפשם ורוחם. מוצא את עצמי מתאר במילים למורה שולה ז"ל את סיפור חייה – אופייה, הוריה שנפטרו, ילדיה ונכדיה, המלאכים המלווים אותה. שולה ז"ל נשארת בשוק וקוראת למנהלת אלינור ז"ל, וזו מתחילה לשוחח איתי ואני מספר גם לה את סיפור חייה. הן מתקשרות לאימא, אשר מגיעה מיד לבית הספר, מנערת אותי, מחבקת בחוזקה ובו בזמן מחטיפה לי סטירה."

מה קורה הלאה אחרי גיל 11?

"בשנת 1982 עברנו לגור בקריית ביאליק. למדתי בבית ספר לחינוך מיוחד רגבים. זוכר את ההכנות לחגיגת בר המצווה שלי, שהייתה מפוארת, אך אני שנאתי כל רגע. הייתי אז עם טיטולים, פוצע את עצמי, דפוק ראשי בקיר ומכניס ידיי לחשמל. אבא היה מחזיק את ידי כי הוא פחד שאתפרץ ואבייש אותו.

אבא היה דמות ציבורית פוליטית חשובה באיגוד הימים. כמתנת בר מצווה הוא לקח אותי להפלגה סביב העולם. גם בהפלגה הוא היכה אותי ושם גם נאנסתי על ידי פדופיל שאיים שאם אספר לאבא, אז הוא יזרוק אותי לים. אני זוכר את עצמי מתבודד בחרטום מפוחד. לא סיפרתי לאבא כי ידעתי שהוא יאשים אותי שאכלתי "לא כשר" וימשיך להכות אותי. האונס נמשך 3.5 חודשים. בשנת 1984, בערב פסח, אבא היכה את אימא מכות רצח, ואני יצאתי להגנתה, עמדתי עם כיסא ואיימתי עליו. הוא דחף אותי. בעקבות הצעקות, הגיעה משטרה, אבא הורחק מהבית ואימא הופנתה למקלט לנשים מוכות. למחרת, כשאבא חזר הביתה, סירבתי להכניסו וקיללתי אותו. לאחים שלי היה קשה לקבל את המעשה הזה. אני הבנתי שהם רצו את אבא, אך אני לא יכולתי לסבול אותו יותר."

מתי נולדה ההצגה "יוסי ילד שלי" וכיצד ?

"זו הצגה שנולדה בעקבות סיפור חיי. המחזאי והבמאי, אורי אבירם, פגש בי בערב תקשור, התלהב ממני ומהראיה שלי את האנשים והזמין אותי לכוס קפה. במהלך השיחה הוא אמר על עצמו בהומור – "אני מפגר", ואני עניתי לו שאני אוטיסט ושאפילו כתבתי על כך ספר שירים. אורי נדהם כששמע שאני לא צוחק. ההצגה מספרת את סיפור חיי דרך העיניים של אנשים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי ומעבירה מסר ברור וחד – איך לקבל באהבה את השונה והאחר."

שיחה עם המחזאי אורי אבירם

אורי, ספר לנו איך נולדה ההצגה על סיפור חייו של יוסי יוסף לוי?

"את יוסף יוסף לוי  פגשתי בסדנת תקשור שהוא העביר". מספר הבמאי והמחזאי אורי אבירם שכתב את ההצגה "סיפור שיוספה רוצה לספר", עפ"י סיפורו של יוסף לוי, "בסדנה פגשתי איש אמיץ מאוד וישר ולא שרלטן. כבר באותו ערב הבנתי שיוסף הוא אדם שונה צנוע ובעל ידע רחב.

בתום ההרצאה קבענו להיפגש לקפה ובבית הקפה יוסף שאל אותי אם הוא יכול להגיד לי מספר דברים עלי. הסכמתי והסמקתי על הדברים שהוא אמר לבסוף קמתי קצת מבוהל וקביעתי עם יוסף פגישה נוספת כי גם אני הרגשתי משהו. אכן קבענו פגישה בבית קפה ולפגישה יוסף לוי  הביא לי ספר שירים שהוצא עבורו".

מה שבה אותך דווקא ביוסי?

"לאחר שקראתי כמה משיריו המרגשים שאלתי אותו תגיד אתה מפגר? והוא כהרגלו ענה לי שלא – הוא אוטיסט. נבהלתי ואף התביישתי. לא ידעתי איך להגיב ושאלתי אותו למה הוא לא עושה אם שיריו כלום ויוסף שאל מה אפשר לעשות עם עוד ספר שירים מיני רבים?
אז יצא הבמאי שבי החוצה והצעתי לו לעשות הצגה על סיפור חיו, כאוטיסט, כך נולד לי הריאיון  לכתוב את סיפור חיו ולשלב את שיריו במחזה: "סיפור שיוספה רוצה לספר"

הבנתי שאוטיזם לא מצחיק. בדרך כלל כשרואים ושומעים אדם חריג ושונה-מפנים את המבט הצידה. לא נעים לצאת משגרת חיינו המוגנים, המוכרים והנעימים. גם אני נהגתי כך. עד שיום אחד לפני כ-5 שנים, פגשתי אדם בשם יוסי-לוי.

זה אומר בעצם תסמונת אספרגר?

"יוסי מאובחן עם תסמונת אספרגר. לקות התפתחותית על הקשת האוטיסטית. הלקות מתבטאת בעיקר בקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, הבנת הבעות פנים וביצירת מערכות יחסים אישיות. בעלי תסמונת אספרגר הם לרוב בעלי אינטליגנציה גבוהה, יכולת טובה בהבנת הנקרא, לימוד שפות וזכרון חד במיוחד. ע"פ הערכות אנשי המקצוע, אוכלוסיית האנשים עם אספרגר בישראל מונה כ – 60,000 איש. יותר ממחציתם אינם מאובחנים.

לאחר שהכרתי את יוסי, נחשפתי לסיפור חייו. שהוא סיפורם של אלפי אנשים החיים ביננו ומתמודדים עם תסמונת אספרגר, עם הדחייה החברתית היומיומית, עם הקושי ליישב את מנת המשכל הגבוהה והכישורים שנחנו בהם-עם הקשיים שהלקות מערימה עליהם.

יחד החלטנו לכתוב מחזה שישלב את שיריו הנפלאים של יוסי על פי קורות חייו. וזאת במטרה לעורר את המודעות לתסמונת, לרסק סטיגמות ולפתוח פתח בחברה שעדיין מתקשה להכיל את האחר, את החריג."

איפה עומדת נכון להיום ההצגה באילו שלבי העלאה על הבמה?

"לאחר מסע של חמש שנים של תחקיר ולימוד וליווי שיוסף מלווה אותי, עמדנו להעלות את הצגת הבכורה בחודש יוני, אך לרוע המזל גם אותנו עצרה מחלת הקורונה. הציפייה לחזור לחזרות  ולהעלות את ההצגה סוף סוף ואולי בעידן של תקופה זו ההצגה והנושא הפך לעוד קצת רלוונטי, כלומר, להכיר את עולמם ובדידותם של אוכלוסייה זו, שהסגר מצד אחד עושה להם טוב כי גם כך הם בעולמם הפנימי  אך ביחד אם זה הם חווים חוויות מאוד קשות ואפילו הצעירים שבין האוכלוסייה האוטיסטית נסוגים לאחור בטיפול בהם."