חני משי יונה – הליצנית החרדית

 חני משי יונה, בת 49, המתגוררת בחיפה, היא אמא לשמונה ילדים, מתוכם שני ילדים עם צרכים מיוחדים. למרות הקשיים, הכרוכים בגידול ילדים עם צרכים מיוחדים, חני עשתה מהחיים לימונדה והפכה לליצנית רפואית, שגם בימים קשים אלה היא עושה ומצחיקה. חני מתנדבת כבר למעלה מ-4 שנים בבית חולים בני ציון בחיפה.

חני מספרת לחי פה: "אינני עובדת עכשיו, כיוון שבתי הספר נעולים עקב וירוס הקורונה. בדרך כלל אבל אני מעבירה קורסים בליצנות רפואית לילדים ונוער, אך בעקבות הסגר, פעילות זו נפגעה קשות. גם הלימודים שלי נפגעו  והכל דרך מיל, ואטסאפ.".

מהו סדר היום של ליצנות רפואית?

"בימים כתיקונם, אני יוצאת למשמרת פעם בשבוע, בשעות הבוקר, אחרי שארגנתי את הבית, הכנתי אוכל לילדים ונפגשת עם השותף שלי, יגאל  שריקאר, ועם השותפה שלי, נורית בן ציון. יחד, אנחנו הולכים לשמח את המחלקות בבית החולים.

בד"כ המחלקות הן:  פנימית, מיון, נשים, אורטופדיה, שיקום – אלה מחלקות שמשוועות לחיוך וצחוק הרבה יותר מילדים וכי ליד הילד תמיד יהיה בן משפחה וליד מבוגר הרבה פעמים הוא לבד".

מי הוא קהל היעד שלך בימים אלה?

"כיוון שאין באפשרותנו כרגע להגיע לבתי חולים, בתי אבות והוסטלים בגלל הקורונה, החלטנו לצאת במיזם "נלחמים על החיוך". לפני שהמיזם החל, הייתי עושה באופן  פרטני שיחות וידאו בוואטסאפ עם ילדים, מבוגרים, בעלי צרכים מיוחדים, והייתי משמחת אותם. יחד אנחנו שרים , רוקדים, עושים קסמים והכל דרך הטלפון. בהמשך לקחו על עצמם דוד (הליצן בנאפו) ומיטב – קבוצה שבה מקבלים ומארגנים את הפניות לקבוצה נכבדה של ליצנים (בערך 80 במספר) וכך גורמים להרבה מאוד ילדים, חולי סרטן, סבא וסבתא וסתם ילדים שמשעמם להם, לחייך ולשמוח".

כמה מפגשים באמצעות המחשב יש לך?

"בתקופת הסגר, עשרות הורים פונים ומבקשים שיחות כאלה. לפעמים אני יכולה להיות נעולה בחדר שעה עד שעה וחצי עם שיחות כאלו".

איך בכל זאת שומרים על אופטימיות?

"המוטו שלי הוא: "כי שמחה היא דרך חיים". אני באמת משתדלת, בימים טרופים אלה, לחפש נקודות אור שיעלו אותי מעלה ולא יורידו אותי. כי בכל זאת לא פשוט להיום עם הרבה ילדים רעבים ומשועממים בבית".

כיצד הפכת לליצנית רפואית?

"באחד הימים בהולכי לתומי ראיתי שלט על אוטובוס של עמותת "שמחת הלב" שבו הם מזמינים להירשם לקורס ליצנות רפואית. התקשרתי כמה פעמים, ביטלתי ושוב התקשרתי, כשאמרתי לאימא שלי ז"ל שאני רוצה ללמוד, היא אמרה שלי שבמקצוע הזה אין פרנסה ושאלמד משהו אחר. בגיל 44 כבר הייתי אימא ל- 8 ילדים. להתחיל ללמוד משהו עם מקצוע היה לי ממש קשה… אז עזבתי. כמה חודשים לאחר שאימא שלי נפטרה התקשרתי שוב, ביקשתי סליחה מאימא שלי למעלה בשמיים ועוד באותו יום נרשמתי לקורס ליצנות רפואית, שלהפתעתי החל יום למחרת".

איפה עבדת לפני שהתחלת עם הליצנות?

"לפני לידת בני הרביעי, עבדתי מזכירה בבית ספר חרדי בשכונה שלנו.
נאלצתי לעזוב את העבודה הזאת, כי נכנסתי להריון וזה לא הסתדר. מאז נולדו עוד 4 ילדים אחד אחרי השני וישבתי בבית וגידלתי אותם".

תמיד היית מצחיקה?

"מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ילדה, נערה, אישה שמחה, מחפשת תמיד איפה אפשר להצחיק. שרה שירים, מצחיקה (עד היום אני מעלה בפייסבוק סרטונים מצחיקים) אני גם יודעת  להיות רצינית, אבל בכל דבר שאני עושה אני משתדלת להכניס צחוק ושמחה".

את חרדית, מתי חזרת בתשובה?

"אני דתייה, לא ממש חרדית, אבל אני הולכת עם כיסוי ראש. חזרתי בתשובה לפני בערך 23 שנים, כשהייתי בהריון עם הבן השני שלי. באותה תקופה התחלתי להתחזק, בעקבות בעלי, אשר שמע קלטות ומאז הכל היסטוריה. במהלך השנים, הילדים בגרו והחליטו כל אחד ללכת בדרכו. חלקם לא הלכו בדרכנו וזה בסדר, כשהיו קטנים אנחנו בחרנו בשבילם והם מספיק בוגרים כדי להחליט בעצמם מה טוב להם. אנחנו בכל מקרה מאחוריהם, עם הבחירות שלהם, או יותר נכון להגדיר זאת, לצידם".

ספרי לנו קצת על הילדים שלך

"יש לי 8 ילדים "בלי עין הרע", מתוכם 2 ילדים עם צרכים מיוחדים.
אוריאל בן 20, חירש. אוריאל הוא שחקן כדורגל בליגה של חיפה ובנבחרת ישראל ללקויי שמיעה וחרשים הגיעו להישגים מכובדים השנה.

א. אוטוטו בת 11, היא ילדה מהפנטת עם תסמונת דאון. היא מלאת שמחת חיים וייתכן שתהיה דור ההמשך של "טופי הליצנית" שזו אני.
חלק מילדי עם בעיות קשב וריכוז כך שהבית שלנו הוא ממש אנרגט".

איך את מצליחה לטפל בהם בימים אלו?

"האמת רובם כבר גדולים לשמחתי ועצמאיים חוץ מאביגיל שצריכה תעסוקה, ואוכל כל הזמן, ילדים כאלה צריכים את השגרה הברוכה שלהם שבימים אלה התערערה לחלוטין. מדי פעם יוצאים עם  הכלבה שלנו ג'ולי, מכינים במטבח אוכל, ועושים מלאן ת'לפים בלגן."

איך מתפקדים גם כאימא לילדים עם קשיים וגם כליצנית?

"כיוון שהילדים התבגרו, אני מטילה עליהם אחריות לשמור ולטפל בצעירים יותר. הילדים מסייעים לי עד שאסיים את השיחות. בדרך, אני משתפת אותם בכל מיני דברים שיהיה להם שווה להשתתף במצווה לשמח. חברה יקרה (נומורולוגית – דניאל)  אמרה לי פעם שאני כמו גנרל – הכל  על הכתפיים שלי – אני משתדלת  לתמרן בין הכל, אבל היום אני בפחות לחץ להספיק ממה שהיית פעם".

האם הנכות של ילדיך השפיעה על בחירתך להיות ליצנית?

"הנכות לא השפיעה עלי. מסתבר שכבר בתיכון היה לי חלום כזה, אחרי שישבתי עם מורתי היקרה מכתה י"ב שושנה סנפיר – ובספר המחזור רשמתי שהחלום שלי זה להיות ליצנית… אז נכון, הגשמתי אותו כמעט 30 שנה אחרי אבל, היי, לפחות הגשמתי".

איך ממשיכים לצחוק בימים אלה?

"צריך לקחת דברים בפרופורציה נכונה וגם בשעות כאלה לחפש נקודות של אור. מדי פעם אני נזכרת שאני עם כולם בבית ושהם לא מפסיקים לאכול ושאני רצה מחדר לחדר כדי לחפש קצת את הלבד והשקט וגם על זה אני צוחקת, עד שאני נכנסת למקלחת ואומרת שאני מתקלחת רק שיעזבו אותי: חה חה חה".

מה את ממליצה לעשות לאלו הנצורים בבית?

"יש הרבה אופציות. ותלוי במי מדובר, על ילדים?  מבוגרים? מתבגרים? ראשית, צריכים לנשום עמוק, מותר לפעמים להתעצבן שהשגרה קלעה אותנו בבית, ושמשעמם, אבל זה גם הזמן לניצול הכישרונות החבויים שלנו, שלא ידענו שיש או  שידענו  אבל לא היה לנו זמן להתעסק בהם. פתאום רואים, אנשים מבשלים, אופים, מציירים, מזמרים, קוראים  ספרים, עושים סרטונים והיד עוד נטויה".

האם את אופטימית לגבי הבאות? ומה יהיה?

"אני תמיד אופטימית. אדם חייב שתהיה בו קצת אופטימיות. פאסיביות לא הועילה הרבה, אנשים כבר לא יחזרו להיות ממש ממש כמו שהיו. חלקם יהיו חשדנים יותר, סטרילים יותר, אולי מנבאים שחורות יותר (כי שמענו רבות על זה בימים אלו).

הכאב גדול על המתים ז"ל. החולים ירפאו ב"ה.
מלבד המתים והחולים, בסה"כ הקורונה, לפי מה ששמעתי וראיתי, עשתה הרבה טוב להרבה אנשים, שגילו בעצמם צדדים ולא רק בהם, אלא גם בקרוביהם, בילדים, בבני זוגם, צדדים שלא היו נחשפים  אילו כל זה לא היה קורה".

עד כמה פגעה בך הקורונה והאם זה הפוך?

"ב"ה אני מאמינה שהכל לטובה,  לא נפגעתי, ב"ה כמו עסקים אחרים כי בסה"כ  אני מתחילה ולא היו לי הפסדים גדולים,  והכל בעצם הפוך ויכול להיות לטובה אם רק נאמין שיש לנו את הכח לשנות".

לאן עוד את רוצה להתפתח?

"כיוון שהתחלתי הכל מאוחר (בגיל 44), אז אני כמו נערה ובחורה שהשתחררה מהצבא ומגששת מה טוב לי ומה לא, זה לפעמים מתסכל בגיל הזה. אני מרגישה שזכיתי. אני מגיעה לשלב הזה עם יותר ניסיון מהחיים ובשלה  הרבה יותר מבחורה צעירה, אז כרגע התחלתי לימודים (שנעצרו בגלל הקורונה) – "הנחיית קבוצות, וטיפול פרטני באינטליגנציה רגשית", אתיקה וביו אתיקה (קשור לאוניברסיטת חיפה) ויוגה צחוק. בהמשך אשלב את זה יחד עם הליצנות הרפואית ונראה שהולכת לצאת תוצרת משובחת של לימוד ניסיון והומור כדרך חיים".

ומה עם הבריאות שלך?

"ב-31/12/2018 עברתי ניתוח להסרת 2 גידולים סרטניים בבלוטת התריס. לשמחתי, לא נזקקתי לשום טיפולים רפואיים מעבר לניתוח, אבל הליצנות הרפואית בהחלט עזרה לי להפוך את הידיעה על מחלתי למשהו קל יותר, כי הרי כולנו יודעים שהמילה "סרטן" היא מפחידה באשר היא, במיוחד לאור העובדה שחודשיים לפני אחותי המהממת, בתיה כהן, חלתה בסרטן ונזקקה לטיפולי כימו, והקרנות.

כאשר חליתי, זוכרת שכאשר הובילו  אותי עם המיטה לחדר ניתוח, שמתי אף אדום והתחלתי לספר לצוות חדר הניתוח בדיחות וצחוקים ואז אמרתי להם זהו עכשיו אתם יכולים להרדים אותי, אתם במצב רוח טוב".