נא לא להפריע לדברים היפים בחיפה • פרשנות • ד"ר יריב שגיא

העיר חיפה יפה. כמובן שלא כל העיר יפה באותה מידה, ויתכן אפילו שיש מקומות שהיינו מעדיפים לכסות בברזנט צבעוני. אבל עובדה היא שברוב המקרים מזוהה העיר מאוד עם היופי הנופי שלה. העיסוק הזה ביופי אורבני הוא אמנם חשוב אבל יש לו משמעות עמוקה הרבה יותר כשמדובר בעיר עם מאות אלפי תושבים. על מנת להמחיש זאת איעזר באחת ההגדרות החשובות שאני מכיר עבור המושג "עיר". לפי הגדרה זו, "עיר היא ביטוי לרעיון חברתי". הקשר הטבעי בין מחשבה, מעשה ונוף לא פוסח על אף מקום. וכמובן שהוא מאוד רלוונטי למערכת היחסים שבין החיפאים לבין חיפה. לאור זאת, הרי שהעיר חיפה היא לא סתם נוף גשמי, אלא היא גם ביטוי מוחשי לכל הרעיונות, המחשבות והאמונות המתקיימים בעיר לאורך מאות שנים.

לאמץ, לשפר, לאפשר או פשוט לא להפריע

בעיר חיפה צמחו תנועות פוליטיות, תנועות חברתיות, מוסדות חשובים ומפעלים קהילתיים לרוב אשר השפיעו גם על נופה של העיר. גם היום מתרחשים תהליכי שינוי והתפתחות אנושיים בכל פינה. רוב התהליכים הללו מתרחשים אמנם מתחת לפני השטח, אך מיעוטם יפרוץ החוצה ויתבטא גם בשינוי פיזי של העיר. השינויים האלה עשויים להיות מינוריים, אך הם גם יכולים להיות משמעותיים מאוד. לכן, אחד התפקידים של הרשות המקומית הוא להחליט מה לעשות כאשר שינוי כזה פורץ ועולה. ההיסטוריה החיפאית רוויה בהחלטות עירוניות ביחס לשינוי הנוף האנושי והפיזי של העיר בגלל רעיונות חדשים שפרצו אל פני הקרקע. לעתים בחרה הרשות לאמץ את הרעיון, לעתים בחרה לשפר אותו, לעתים מספיק רק לתת לו לצמוח ולפעמים בחרה להפריע לו.

העוצמה האדירה של שוק הפשפשים

שוק הפשפשים הוא דוגמה לתוצר של תהליך כזה. מה שהתחיל כמסע לילי בין גרוטאות ועתיקות של בודדים בליל שבת, הפך עם השנים להתרחשות המרכזית בעיר בסופי השבוע. ההתפתחות המבורכת הזאת לא נעלמה מעייני השלטון. בתחילת הדרך בחר אמנם השלטון "לאפשר", אך בשלב מסוים התחלפה המדיניות הזו במדיניות מצערת של "להפריע". זה קרה דווקא כשהשוק השתקע במקומו הנוכחי והתבסס כמוסד חיפאי מוכר.

בדיוק אז חשב מישהו שאולי כדאי להעתיק את פעילות השוק לרחוב העליון ביותר בשכונת ואדי סליב. הרעיון הזה היה רע ולו רק בגלל שנגד באופן מהותי את רוח השוק. לכן, באותה תקופה אמרתי לכל מי שרק הסכים לשמוע שהשוק יותר חזק מהעירייה. לא ניתן יהיה לנתק את בסיס הפעילות מהמקום בו הוא נולד. זאת מכיוון ששם הוא גם הצליח – אז למה להזיז?
לקח אמנם כמה וכמה שנים אבל השוק נטש לבסוף את הרחוב העליון והשתקע שוב במקומו הטבעי באזור רחוב קיבוץ גלויות. גם ניסיון מאוחר יותר להעתיק את פעילות השוק לחניון המכס נחל כישלון מוחלט מאותה הסיבה.

המסקנה פשוטה. זה פשוט לא יעבוד אם זה לא מתאים לרעיון העומד בבסיס קיומו של השוק. אותו רעיון הנטוע עמוק באנשים ובנוף שהם יצרו באזור רחוב קיבוץ גלויות.

פסטיבל החג של החגים לעולם לא יהפוך לקליפה ריקה ומנצנצת

שינוי מדיניות דומה קרה גם בתקופה האחרונה בכל הקשור לפסטיבל החג של החגים. במקום לתקן, לאפשר ולטפח את הפסטיבל, בחרה ראש העיר לקצץ ולנסות לכפות שינוי. הרעיון הזה היה רע ולו רק בגלל שהוא נגד באופן מהותי את רוח הפסטיבל. לכן, ראש העיר וסגנה למדו בדרך הקשה שעצמתו של הפסטיבל אינה תלויה בהיקף פעילותו, אלא בעיקר ברעיון שהוא מייצג. בגלל זה סיכלו אנשי בית הגפן את הניסיון של צוק וקליש לשנות את שם הפסטיבל. וגם הניסיון של זוג ראשי העיר לצמצם את פעילותו נמנעה על ידי יוזמות מקומיות של תושבים ואנשי עסקים. במלים אחרות, לא ניתן להכחיד רעיון טוב שמאחוריו יש אנשים וחזון. גם כאשר ניסתה ראש העיר לנכס לעצמה הישג כלשהו ביחס לפסטיבל אז זה יצא די עקום. משום מה בחרה ראש העיר לצייץ בטוויטר שההישג המדהים של הפסטיבל הוא העובדה שנחסכו 4 מיליון ₪ בהפעלתו.

אני לא רוצה לקלקל את החגיגה של ראש העיר עם עצמה, אבל לקצץ זה הכי קל. החיסכון גם לא יכול להיות מדד הצלחה, כי אם כן, אז מה החזון לשנה הבאה? להוריד את עלות הפסטיבל לשקל וחצי? פסטיבל החג של החגים לא יהפוך לקליפה מנצנצת וריקה. ראש העיר תוכל להמשיך לשחק בקווי המתאר שלו אבל הרעיון אינו בר חלוף. הרעיון הזה כבר שינה מזמן את פני העיר לא רק בעייני תושביה אלא גם בעייני תושבי המדינה כולה. ייתכן אולי שייקח עוד כמה שנים טובות עד שהפסטיבל יחזור ויגשים באופן מלא את החזון שלשמו נוצר – אבל זה יקרה.