אנשים עם מוגבלות מתמודדים עם עצם מוגבלותם. אולם בבחינת מערכת היחסים בין אנשים עם מוגבלות לבין אלה ללא מוגבלות, מסתבר שהאחרונים מוגבלים בדעות קדומות, בורות וחוסר מידע שיאפשר להם את "קבלת האחר" באופן טבעי. כאשר נשנה זאת נעלה מדרגה נוספת בדרך לחברה טובה יותר.
מידי שנה ב- 3 בדצמבר, היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מצויין ברחבי העולם. היום הזה מוקדש לקידום ההבנה כלפי אנשים עם מוגבלות, לעידוד התמיכה בכבודם, בזכויותיהם ובשלומם תוך הגברת המודעות לתועלת בשילוב אנשים עם מוגבלות בשלל היבטי החיים החברתיים, הכלכליים, התרבותיים, הביטחוניים והפוליטיים.
שיאו של יום זה הגיע אתמול בהקרנת הסרט "חיים אחרים" בסינימטק ודיון שנערך בעקבותיו.
"חיים אחרים" מתאר את סיפורו של בחור בשם זאק עם תסמונת דאון, שבהעדר מסגרת תומכת לשילובו הראוי בחברה ה"נורמלית", מערכות הרווחה במקום מגוריו בארה"ב הכניסו אותו למסגרת לא מתאימה למצבו, במוסד לאנשים זקנים אך "נורמליים". זאק מסרב להשלים עם רוע הגזירה וממאן להשתלב בבית האבות. לאחר פעמיים כושלות מצליח פעם השלישית לברוח משם. זאק פוגש באדם "נורמלי" בשם טיילר החי בשולי החברה, הנמלט מרודפיו ומצטרף למסעו. טיילר מנסה לנער מעליו את זאק בתואנות שונות עד שזאק אומר לו "קוראים לי זאק ואני אדם עם תסמונת דאון". טיילר משיב לזאק שזה ממש לא מעניין אותו.
במהלך הסרט מתפתחת מערכת יחסים חברית בין השניים כאשר טיילר מתעלם ממוגבלותו של זאק ומתייחס אליו כשווה לכל דבר. זאק לא נותן למוגבלותו להשפיע עליו ונענה לכל דרישה ואתגר פיזי או חברתי שמציב לו טיילר.
בשלב מסויים מאתרת את השניים המטפלת של זאק בשם אלינור, שיצאה בעקבותיו בכדי להחזירו לבית הזקנים. זאק מסרב להצטרף אליה ואומר לה שהוא מחפש חיים אחרים שאותם יגשים במרכז אימונים להיאבקות חופשית שם נמצא האליל שלו מסרטי הוידאו בהם צפה אינספור פעמים בבית הזקנים. טיילר אומר לאלינור שלפחות תאפשר לזאק להגשים את חלומו לפגוש את אלילו ולאחר מכן תחזיר אותו לבית הזקנים. אלינור מצטרפת למסע הרגלי ועל גבי רפסודה. במסע מתגלה הפער בין החברה הממוסדת (היא אלינור) לעומת החברה חסרת העכבות ומקבלת האחר ללא תנאים (הוא טיילר) בייחסם לאנשים עם מוגבלות, הלוא הוא זאק. אלינור החוששת לשלומו של זאק מנסה "לגונן" עלי מפני כל פעולה הכי בסיסית שהוא עושה, שמא ייפגע חס ושלום. לעומתה טיילר "משחרר" לזאק מאחר ומלכתחילה לא ראה בו אדם מוגבל.
חיים אחרים – טריילר – 12.3 בקולנוע
אט אט, אלינור "משחררת" לזאק ולמעשה ניכר שהמוגבלות נמצאת אצלה, בדרך חשיבתה – כמו מרבית החברה – על אנשים עם מוגבלות. אלינור צופה כיצד זאק חי ומתנהג ככל אדם ללא מוגבלויות ונפעמת. למעשה, אלינור מצטרפת לטיילר וזאק במעשי הקונדס שלהם כגון: קפיצה מקרס מנוף למימי האגם, אכילת דג שזאק לכד בידיים חשופות ושנצלה במדורה. בתוך כך אלינור לומדת מזאק וטיילר כיצד להסיר את פחדיה שלה.
סוף דבר, הסרט מעמיד דילמה אמיתית לצופה בבואו לבחון מי יצא נשכר יותר ממערכת היחסים בין זאק, טיילר ואלינור. בעיניי, זאק וטיילר, פשוט חיים את החיים המשותפים כנורמליים מבחינתם, בעוד שניכר כי אלינור הממוסדת, זו שלמדה באוניברסיטה "כיצד לטפל" באנשים מוגבלים, עוברת שינוי מהותי בדרך חשיבתה והאופן בו יש לקבל את האחר – פשוט לפרוש ידיים מחבקות ולקבל.
בפנאל שהונחה על ידי שרית אירח את רוית הרוש – אם לילדים ללא צרכים, בת אל – נכה מלידה בת 33 ואת איווט – אם לנערה בת 22 עם צרכים מיוחדים.
הכל בראש….
הדבר שחזר ועלה לאורך כל הדיון היה שקבלת האחר נעוצה בעצם המחשבה של אנשים ללא מוגבלות על אנשים עם מוגבלות. על החברה לעבור עוד דרך ארוכה ומוטב כי השינוי יתחיל כבר מגיל גני הילדים. האופן בו הורה מסתכל על ילד או אדם מוגבל הוא המסר והדוגמא לילדים הצעירים. זו בדיוק הסיבה מדוע ילדים ללא מוגבלות שאינם סובלים מדעות קדומות מקבלים את הילדים המוגבלים ללא עכבות ומתייחסים אליהם כשווים. גם עזרה שהם מושיטים לילדים המוגבלים הופכת לטבעית ולא מגיעה ממקום של יחס נדרש לחריג.
בצה"ל כבר הטמיעו את הפתיחות לקבלת נערים ונערות עם מוגבלויות. הדבר נכון אף לתנועות נוער ובשנת הלימודים הנוכחית על פי הוראת משרד החינוך החלו להעמיק את שילוב התלמידים עם מוגבלות בכיתות עם תלמידים רגילים.
כמובן שעל מערכת החינוך לתת הדעת על הכשרה מתאימה לצוות ההוראה הרגיל בהתמודדות עם תלמידים "רגילים" בלבד.
הבעיות האמתיות מתחילות אחרי גיל 21
דבר חשוב נוסף שהועלה בפאנל היה ההבדל בין המענה הניתן למוגבלים עד גיל 21 מכורח מסגרות החינוך להפסקת טיפול מערכתי ו"יציאה" לחיים של בעלי המוגבלויות. לפתע מוצאים עצמם המוגבלים ללא מסגרת מסודרת, ללא חברים ודרך נאותה למלא את זמנם.
זה המקום לקרוא לרשויות המוסמכות לתת פתרונות לחוסר הזה.
התפתחות החברה המערבית איננה מוגבלת רק לעולם הטכנולוגיה אלא גם לעולם החברתי. בשנים האחרונות נעשה שינוי דרמטי בדרך קבלת החברה את האחר, את בעל המוגבלות.
עם זאת, אנו נמצאים עדיין רק בתחילת הדרך לשינוי מערכתי שניתן יהיה לראותו ואת השפעתו המשמעותית בכלל מרכיבי החיים. עד שנזכה לראות את החברה מקבלת את האחר באופן טבעי ולא כחריג, נמשיך מדי שנה לציין את היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
