עתירת עיריית חיפה נגד תכנית שימושי הנמל החדש (המזרחי) • ההיבטים הסביבתיים • הדיון בבית המשפט 30/07/19

גילוי נאות: הכותבת היא פעילה בנושא איכות סביבה ומשיבה בתיק

המאבק על עתידו של מפרץ חיפה בכלל ועתיד העיר חיפה בפרט
בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, קיים דיון, בפני שלושה שופטים, בעתירתה של עיריית חיפה נגד תכנית שימושי הנמל החדש (המזרחי). הדיון התקיים בפני כב' השופט רון שפירא (נשיא ביהמ"ש המחוזי), כב' השופטת בטינה טאובר , וכב' השופט נאסר ג׳השאן. הדיון התקיים ביום שלישי, 30/07/2019. המהלך שמקיימת עיריית חיפה, בראשותה של עינת קליש רותם, נועד להגביל את שימושי הנמל החדש במרחב מפרץ חיפה ושפך הקישון ולאפשר שימושים אחרים כגון שדה תעופה בינלאומי, מגורים ותיירות.
במהלך הדיון, התאפשרה תגובתנו כנציגות "אמהות ואבות מצילים את חיפה והקריות", בין היתר על טענות עירית חיפה על פגיעה בזכות הטיעון של העוררים שקרתה בטרם ההחלטה לאשר את התכנית.

הדיון נפתח בשיח ער על סוגיית שדה התעופה בין עירית חיפה, הפרקליטות, חברת נמלי ישראל ושאר המשיבים, אך בין היתר, עורך הדין של עירית חיפה, התייחס גם לסוגיית הפגמים המנהליים שנפלו בקבלת ההחלטה, תוך פגיעה בזכות הטיעון של הצדדים בתיק. טענה זו גובתה בתצהיר של חבר ועדת המשנה לעררים, טל אל-על, שתמך בטענה כי הליך קבלת ההחלטה היה הפגום. על הפרק, עמדו מול בית המשפט עוד שתי עתירות נוספות על התכנית, של "הפורום הישראלי לשמירה על החופים", ושל עוד גורם – לגבי עתירת הפורום הישראלי לשמירה על החופים כנגד התכנית . עניין עתירת "הפורום"– טרם ניתנה החלטה (ראה עתירה בהודעה קודמת של הפורום)  

התצהיר של חבר ועדת המשנה לעררים, טל אל-על

טענותינו לא קיבלו התייחסות במהלך התכנון:
בית המשפט, אפשר את תגובתנו גם בזמן טיעון ארוך בעל פה, וכך אישרנו כי  טענות עיריית חיפה, בהקשר של פגיעה בזכות הטיעון – מוצדקות: במהלך הדיון בעררים המשרד להגנת הסביבה נעדר, וכתוצאה מזה נמנעה התייחסותם של נציגי המשרד לסוגיות כמו הסיכון בתוך תחומי התכנית, הסיכון המצרפי ביחד עם תכניות אחרות, הגדלת האחסון והתזקיקים בתכנית, השפעות מזיקות על בריאות הציבור, וכו'. אנו העלינו את טענותינו שיועצי התכנית הפנו את שאלותינו בחזרה למשרד להגנת הסביבה – שלא היה, וכך התכנית אושרה מבלי שניתנה תגובת משרד הגנת הסביבה לכלל הטענות החמורות שהועלו על ידינו.

סיכונים נפיצים שלא נלקחו בחשבון בעת הכנת התכנית ואישורה:
בין היתר טענו בפני בית המשפט לחוסר סבירות קיצוני שנפל בהחלטה לאשר את התכנית,  למשל, כשוועדת המשנה לעררים גילתה בדיון בעררים שבתכנית נבנה כבר בסיס של מסוף תזקיקים, אך היא המשיכה בהנחה – כאילו שטח התכנית נקי ואין השפעות הדדיות בין הדלקים ומצבורי החומרים המסוכנים בתכנית, או, למשל, כשהתברר באותה הועדה שוולעדת המשנה לעררים אין שום מידע על הכמות המקסימלית של החומרים המסוכנים שתעבור בתכנית…וחוסר סבירות קיצוני בכך שלא נבחנו סיכוני גז טבעי דחוס, חומרים רדיואקטיבים, חומרי נפץ וכו', חומרים שחברת נמלי ישראל הודתה שעוברים בשטחה, לנוכח העובדה שישראל היא יצואנית משמעותית של חומרי נפץ…

בית המשפט התרשם מכובד הטענות שהועלו, ופנה אל הפרקליטות ולעיריית חיפה בשאלה לגופו של עניין –  על האפשרות שהתכנית תוחזר לדיון במועצה הארצית לתכנון ולבניה. בתוך כך גם התייחס בית המשפט לחבר ועדה אחד שהיה בעמדת מיעוט ונבצר ממנו לקבל תשובות בטרם קבלת ההחלטה.

"תשים רגע בצד את שאלת הפרוצדורה המדויקת…השאלה לגופו של העניין מה עמדתכם לאפשרות, עולות פה כל מיני טענות, שכתוצאה מתקלות דיוניות יש נושאים שלא זכו לדיון…שהנושא יבוא לבחינת המועצה הארצית, ישמעו את כל הטענות? …איכות הסביבה, המשרד להגנת הסביבה, שלא נמצא פה ולא ברור לנו מה עמדתו…המליאה תשמע.."

הפרקליטות התנגדה, וטענה כי המשרד להגנת הסביבה לא צריך להיות צד לערר ולא הוזמן כצד לערר..

השופט שאל – "עלו פה  סוגיות וטענות של נושאים שונים… שאולי היה ראוי לשקול אותם ומה שאנו שאלנו – אם אתם תהיו מוכנים לשקול להחזיר את זה לדיון בכל אותן הנקודות שאנו לא בטוחים שהיתה להן התייחסות – בין אם בוועדת הערר או במליאת המועצה הארצית שיתיחסו..לכל הנקודות האלו…" "משיבים שהם עותרים מוסווים העלו טענות…"…

הפרקליטות – אנו סבורים שהחלטת ועדת הערר התייחסה לכל הנקודות שהועלו בפניה….אין נקודה שעלתה בדיונים ולא נדונה…אין הצדקה לקיים דיון נוסף כזה.."

עירית חיפה מצידה, תמכה בהצעת בית המשפט – להחזרת התכנית לארכאות של מוסדות התכנון.

טרם ניתנה החלטה סופית – הנה ההחלטה שפורסמה ביום הדיון, על כך שההחלטה תתקבל בימים הקרובים

להלן תמלול של טענותיי אתמול בבית המשפט:

אלה נווה:

" למעשה, אפשר לתמצת את כל הקלסר עב הכרס הזה …

ולהצטרף לטענות של עירית חיפה בסעיפים….

לטענות האלו כמובן שאנו מצטרפים ואם אפשר לתמצת את כולם לדבר אחד -זה שהמשרד להגנת הסביבה ומינהל התכנון- הם נמצאים בלב כל הסוגיה,

למעשה, אין ספק ואין עוררין שהיועץ הסביבתי של ועדת התכנו ן זה לא ועדות התכנון עצמן אלא  המשרד להגנת הסביבה. כאשר תכנית נבחנת, כאשר תסקיר נבחן – כאשר מדברים על זיהום אויר, כשמדברים על סיכונים לציבור על חיי אדם, על אנשים שיכולים להתפוצץ מחומר נפיץ מטילים – מי שמחליט בנושא הזה הוא המשרד להגנת הסביבה.

טוענת עירית חיפה ובצדק שלעוררים נפגעה זכות הטיעון. טענה זו מוצדקת – הזכרתי את הסעיפים שלהם בתגובה ואני רוצה לחדד ולהדגיש. התקיים דיון בועדת המשנה לעררים בירושלים. המשרד להגנת הסביבה נעדר. על כל על מאות ואלפי העובדים שלו, אף אחד לא מצא את המקום והזמן להגיע לדיון הזה. במהלך הדיון עולות שאלות קריטיות בנושאי זיהום אויר ובנושאי חומרים מסוכנים. למעשה כל השאלות תוקפות מתודולוגיות והנחיות שהיועץ הסביבתי לועדות התכנון נתן עצמו נתן, זה המשרד להגנת הסביבה, ומגיעים יועצי הסיכונים ויועצי האוויר של חברת נמלי ישראל ואומרים…

כב' השופט רון שפירא- אנו לא בתכנית טד  אנו עוסקים בטענות מאוד מסויימות… יכול להיות שהעובדה שהמשרד לא בא- כי חושב שאין לו מה להגיד?  לא ביקש להצטרף פה

אלה- בתגובתו שהוא כן שלח בכתב כלאחר יד – וללא יכולת של מענה – הוא כן כתב כי התכנית מאפשרת הגדלה של תעשית הדלקים במפרץ חיפה, למעשה הוא _דיבר על _ הגדלה של תזקיקים של הדלקים – בתכנית.

זה לא חלק מה?

אלה- זה במסמך של ההבהרה…

נתבקשה הבהרה מהמשרד להגנת הסביבה, הגיעה תשובה של המשרד להגנת הסביבה –

מישהו – זה לא חלק מהעתירה..

אלה – מאחר והם טוענים שנפגעה זכות –

חדד- הטענה שלנו היתה פגיעה בזכות הדיון…..בכל ההקשרים . המשרד להגנת הסביבה רצה להגיע, לא אפשרו לו להגיע בגלל בעיתו..אנו צופים שהקומפטיזציה מבחינתנו היתה…

כב' השופט רון שפירא – המשרד להגנ"ס לא ביקש לטעון פה…

חדד- …….

אלה – התחלתי לספר למעשה ..על התסריט שאני קוראת לו תשריט המשושה, באמצע בלבו-.. יושבים רשות התכנון – גופי התכנון והמשרד להגנת הסביבה  – למעשה, בתהליך התכנוני – בדיון בעררים -חסר לנו היועץ הסביבתי  – וכתוצאה מזה, כל סוגיה שאנחנו בחנו – הסיכון בתוך תחומי התכנית, אם זה הסיכון המצרפי ביחד עם תכניות אחרות, אם זה השפעה על הגדלת האחסון והתזקיקים בתכנית והשפעה של זה על בריאות הציבור, אם הזיהום מהתכנית- וכמובן המינהל התקין והתכנון של התכנית. כשהמשרד להגנת הסביבה נעדר ואנו העלינו סוגיות- אתן לך דוגמא, סוגיות מהותיות שלא קיבלו מענה – למשל לו אמרתי לך שלבית המשפט הזה אני אכניס חומר נפץ ולידו חומרים דליקים, והיית רוצה לבחון סיכון כתוצאה מהדבר הזה, האם היית בוחן רק אחד החומרים? …

השפעה של חומר אחד או של שניהם אחד על השני? שאלה?

כב' השופט רון שפירא- גברת אנו לא מנהלים דיון בצורה כזו תמשיכי טיעון שלך..

אני אדגיש – בתשובתי, בתגובה של משיבה 12 – מודגש שהסיכון נבחן של מארז בודד, של חומר אחד, בלי השפעות הדדיות בין החומרים, והסיכון לכאורה,

כשמניחים שבתכנית קיים שטח נקי… יושבת משיבה 1 מגלה שבתכנית יש מסוף תזקיקים שנבנה הבסיס שלו והיא ממשיכה הנחה כאילו שטח התכנית נקי ואין השפעות הדדיות בין הדלקים והחומרים המסוכנים. הנחה הזויה לגמרי. וזו חוסר סבירות קיצונית. זו ההגדרה המשפטית לחוסר סבירות קיצונית.

לקחת תכנית להניח ששטחה ריק, כשיש בה מיכלים,  – נבנה הבסיס של המיכלים  האלו בתוך התכנית. בסיס שמגדיל את הדלקים, לפי התגובה של המשרד להגנת הסביבה, שהוסתרה מאיתנו.

מתודולוגית החומ"ס – היועצים של התכנית אמרו – כל ה… המתודולוגי של איך בחנו ומה בחנו – זה לא אנחנו – זה המשרד להגנת הסביבה, אבל המשרד להגנת הסביבה לא שם. שוקת שבורה. עומדים טוענים מקצועיים, ואין להם את מי לשאול. נכנסת משיבה 1 במהלך הדיון ואומרת – סליחה, אבל – אתם הגשתם איזשהי חוות דעת? ראשית הגשנו חוות דעת, של בכירי רפאל פנסיונרים שדיברו על השילובים של החומרים והאפשרויות להשלכות ארוכות טווח מבחינה של טווח פיצוץ – ושנית יש לומר, כשאנחנו תקפנו את אישור התכנית, תקפנו על הבסיס של המתודולוגיה של המשרד להגנת הסיבבה שהשתמש בהן, תקפנו את שיטת מרחקי הפרדה, לא צריך חוות דעת כדי להבין שאם אתה מודד מרחק בין חומר לציבור, זה לא השפעה בין חומר לחומר, הטענות המקצועיות שאנו טענו היו מעוגנות בשיטות שבהן נקט המשרד להגנת הסביבה. לא היה מקום לחוות דעת נוספת בשביל להדגים מה זה מרחק הפרדה, שכן זה ברור ממה שהמשרד להגנת הסביבה מגדיר כמרחק הפרדה.  אז למעשה, לא נבחנו תרחישים על החומרים המסוכנים בתוך התכנית, ומחוץ לה, לאחר אישור התכנית הגיע סקר סיכונים שהוא חלקי מאוד ולא כולל  בו 2,200 ודנם של בית זיקוק חדש שנקרא קרקעות הצפון ולא כולל את הנמל החדש שלנו, ועדיין מראה השלכות של החומרים המסוכנים של מפעלים אחרים על התכנית דנן. בין הדרישות שהעלינו בערר היתה הדרישה לבחון סקר סיכונים מצרפי. איך החומרים ישליכו אחד על השני – האם יהיו קרינות חום? אני אסביר, כשמיכל נפט בוער, יש קרינת חום, אי אפשר לכבות את זה. …

ואז זה משליך על חומרים אחרים והמארזים שלהם שיכולים להנמס כתוצאה מקרינת החום, איך הכל משפיע אחד על השני? איך .. המשרד להגנת הסביבה….? הענין שכמות החומרים המסוכנים – במעמד הדיון הסתבר שלועדת המשנה לעררים, משיבה 1 אין שום מידע על הכמות המקסימלית שתעבור בתכנית, למעשה גם משיבה 3 אומרת – אין לי מידע – זה לא בשליטתי. בסעיף 287 לתגובה שלהם – היא אומרת – אני לא יודעת איזה חומרים עוברים, זה בכלל לא בשליטה שלי, ואת כל זה משיבה רואה – מבינה שיש מסוף תזקיקים בתכנית, מבינה שיש כמות של חומרים מסוכנםי לא מוגבלת בתכנית, מבינה את כל זה, ומה היא עושה? אומרת אוקיי- אני אגביל את החומרים המסוכנים – על סמך מה? באיזה ישיבה אתם דנתם בזה? איזה נתונים הראו לכם? איזה נתונים רלוונטיים? אני רוצה להזכיר שהתסקיר לא בחן שורה ארוכה של חומרים – גט"ד, חומרים רדטואקטיבים, נפיצים. חומרים שחני אומרת – עוברים בשטח שלי. ישראל יצואנית משמעותית של חומרי נפץ. אז למה לא בחנתם את ההשלכות של זה?

תסקיר כזה גדול – אני אראה לך את התסקיר ואת זה הם לא בחנו? האם זו לא רשלנות? האם זה לא תהליך בחוסר סבירות קיצוני?

אומרת עיריית חיפה – קרה כאן דבר לא תקין מינהלית. אנחנו היינו צד לתהליך הזה.  מתחילתו. אנחנו סיפרנו איך המדינה , כדי להקל את הדרך כדי ל__ מתקנים, לקחה תכנית, תמ"א 30, שהכילה בתוכה את שטח הנמל, גזרה אותה, ואמרה אני אבחן עכשיו דברים לחוד, הקימה תמ"א 13/ב/1, חיפפה את הסיכונים, לא בחנה סיכוני זיהום , לא בחנה סיכוני חומרים מסוכנים, עד שהגיעה התכנית דנן. אני מדברת על תמא 30 – תכנית מתאר מ 2012 – ….

שופטת – תקופה?

נבנה בסיס של נמל – בלי שבדקו את ההשלכות של מה שיושב על הנמל.

השופטת טאובר – איזה תקופה?

בונים אותו ב- 2015-16 –  בונים את הבסיס של הנמל כשהתכנית שלנו מופקדת רק ב- 2018-2019 –

קודם בונים בסיס שקובעים בו מסוף תזקיקים ולאחר מכן אומרים- רק שניה, אנחנו .. אין מסוף תזקיקים בתכנית או אין פה הגדלה של התעשייה הפטרוכימית. טיעונים הזויים לגמרי. ועדות התכנון סתרו את עצמן. אנחנו בהתנגדות שלנו – באחד הסעיפים הראשונים להתנגדות מדבר על מינהל תקין. מדבר על חובת ההגינות המינהלית. רשויות תכנון, חברת נמלי ישראל שהיא חברה ממשלתית, לא יכולה לבוא ולהגיד אין נמל דלק, נמחק נמל דלק, ואז לספר בועדת הערר שנבנה כבר הבסיס שלו ולכן אי אפשר לתת לעירית חיפה את מה שהם רוצים.

יש כאן חוסר סבירות קיצוני בכל התיק הזה, אני לא משפטנית, אבל צריך להיות אדם עם הגיון בשביל להבין את זה. צריך קצת הגיון, זה הכל. כבוד השופט, סליחה אם אני קצת דרמטית ותיאטרלית. …

רון – …2 דקות

לפעמים הידע זועק – לא צריך להיות בעל מומחיות בשביל להסביר שהתכנית הזו היא לא הגיונית. לא הגיוני שישקיעו 4 מיליארד שקל בבסיס של נמל, שיבנו את בסיס מסוף התזקיקים ואז יגידו – סליחה אנחנו לא מקבלים טענות שלכם לגביו, זה לא בתכנית.

המשרד להגנת הסביבה במסמך שהוסתר מאתנו ..בטרם קבלת ההחלטה אומר שאכן יש הגדלה של התזקיקים, בנמל הדלק בתכנית. הגדלה של הדלקים.

כל מה שטענו על הגדלת של התעשייה הפטרוכימית, על הכוונות ביצוא – הוא בעצם מאשר.

איך משיבה 1 מקבלת תשובה כזו ואינה דורשת בכמה הגדלה מדובר?

באיזה מספרים אנחנו עוסקים? 600,000 קוב? יותר מזה? עבור מה ? עבור מי ? למי? מה הסיכונים של זה? איך אפשר לאשר את התכנית זו עם נמל דלק ברמה מיתארית – כשלא יודעים עליו שום דבר? לא סיכונים ולא זיהום? חוסר סבירות קיצונית.

אני רוצה אולי לסכם – ולהתייחס  בדקה האחרונה- מגיעה חנ"י ומגישה מסמך שהוא מיני עתירה  לכל דבר. השוויתי את המסמך שהם הגישו- ומצאתי טיעונים חדשים לגמרי שלא נטענו קודם. אחד הטיעונים – טיעון שבא לתקוף את דוח מבקר המדינה.

אני רוצה לשאול אותך כבוד אדוני השופט – בראש המוסד הנכבד של מבקר המדינה יושבים בד"כ אנשים מתחום המשפט, אנשים שאוהבים צדק, ואוהבים לתקן את העוולות החברתיות הציבוריות והתכנוניות. יושב מבקר המדינה משקיע לפחות 4 שנים בדוח שאומר- הרגולטור ורשויות התכנון לא פעלו כמו שצריך – הם לא לקחו בחשבון את הסיכונים באזור הזה לש הנמל הם גזרו אותו מתכנית שהייתה אמורה לשקלל את הסיכונים.  הם עשו כאן מעשה מעוול לאינטרס הציבורי. בא המבקר ואומר את זה ומי תוקף את זה- חברת נמלי ישראל, הגורם שהמבקר טוען שהוא גורם אינטרסנט. הגורם שגם תכנן את תמא 13/ב/1. ברור שהם רצו לתקוף את זה.

אני לא משפטנית – אבל א- הגשתם לי את המסמך באיחור לידיעתכם ולכן לפי תקנות בית המשפט ז הלא תקין. דבר שני השלמת טיעון- עד כמה שזכור לי מהתקנות, שנמצאות  אפשהו פה, להשלמת טיעון צריך לבקש רשות מהצדדים ולתת אפשרות להגיב –להשלמת הטיעון לא יתכן שהם.. יציגו טענות חדשות בלי לאפשר לי להגיב, כי למעשה אם הייתם מאפשרים לי להגיב, הייתי טוענת, שכבר בהתנגדות שלנו דיברנו על תמא 30,  תמא 13/ב/1 – ועל הגזירה והגדלת הסיכונים באמצעות תמא 13/ב/1 דיברנו על זה תראו את זה בתמליל של ועדת המשנה להתנגדויות , כך שזה לא משנה אם המבקר כתב על זה או לא, התכנית אנחנו סיפרנו שהתכנית שלכם מגדילה סיכונים ולא מצמצת סיכונים במפרץ חיפה. אם המבקר אמר את זה אחרינו, זה לא משנה, זו עובדה שהצגנו בראשית תהליך ההתנגדות. כמובן, כשמביאים תכנית כל כך מסוכנת, הדרך היחידה להעביר את התכנית הזו היא בחתיכה לחתיכות גזירה לגזירות וזה מה שאומרים בועדת העורכים של תמא 13/ב/1 יושבת שם חני, האינטרסנטית ואומרת- אני הולכת לגזור את התכנית הזאת , לחלק אותה לתתי חלקים, וכל אחד ירוץ עצמאית.

.. ואז אם מוצאים שיושבים מחסני חומרים מסוכנים ליד- או כל מיני שילובים אחרים? (לא בודקים, א.נ) כי זה יעכב את התכנית..

• קודם בונים אותה, לא בודקים שום סיכון סביבתי, שום זיהום סביבתי – אחרי שבונים אותה – מתחילים לחקור את הסיכונים ועדיין אומרים (א.נ. – על נמל הדלק למשל)
  "זה – לא בתכנית", וזה לא בתכנית – כאילו אנחנו הוזים.