36 אחוזים! כן, רק 36% מבעלי זכות הבחירה בחיפה הטריחו עצמם לקלפי כדי לבחור בראש עיר ובתנועה שתייצג אותם במועצה. ואם נצלול לעומק, 50 אחוז מתוכם בחרו ביונה יהב להמשיך ולכהן כראש עירם, כלומר, 18% מתושבי חיפה בעלי זכות בחירה קבעו לרוב מי יהיה ראש העיר הבא שלהם.
האם מדובר באדישות? האם מדובר בחוסר אמון בתהליך הדמוקרטי? האם מדובר בשביעות רצון מראש העיר המכהן והנחת המוצא לפיה בוודאי ייבחר?
סביר להניח כי התשובה תהא חיובית לשלושת השאלות. העיר חיפה, כמו מרבית הערים מתאפיינת באחוזי הצבעה נמוכים. נתון זה אינו עולה בקנה אחד עם העובדה כי התושבים אוהבים להתלונן, הרבה פעמים בצדק, על התנהלות העירייה ועל התמורה הנמוכה לה זוכים בגין הארנונה הגבוהה. תלונות לחוד, ומעשים לחוד. בית ספר הרצל בשכונת כרמליה הוא מקרה דוגמא קלאסי. מרבית ההורים מתלוננים על הצפיפות והגידול הדרמטי במספר הילדים הנקלטים בבית הספר ועל היעדר תשתיות הולמות , אך בפועל רבים מהבוחרים נותרו בבית. רוצה לומר: "תנו לי לבכות בשקט".
ועדיין, יש לציין כי שיעור ההצבעה ברכס הכרמל גבוה יותר לעומת שיעור ההצבעה בשכונות המערביות. רבים מתושבי שכונות אלו טוענים לאפלייתם אל מול שכונות הכרמל. פעילה שכונתית בקרית אליעזר אמרה לי כי תושבים אלו, אשר לא יוצאים להצביע איבדו מהלגיטימיות של טענותיהם כלפי השלטון.
חשוב לציין, לצד האכזבה משיעור ההצבעה הנמוך, ניתן לרשום סיפוק מהרענון שניתן למצוא בקרב חברי מועצת העיר. מועצת העיר משנה פניה ונכנסים חברי מועצה חדשים. גם אם כל אחד מחזיק בדעות שונות משל חברו, הרי שהפנים החדשות יהוו בשורה להתחדשות, רענון וחשיבה יצירתית לטובת העיר.
מילים אחרונות לסיום. יעקב בורובסקי הפסיד בבחירות לראשות העיר ואיתו ביחד הפסידה חיפה הזדמנות לשינוי בתפיסת ניהול העיר אותה מביא בורובסקי עימו.בימים האחרונים אני שואלת את עצמי האם החיפאים, לא רק אוהבים לבכות בשקט, אלא גם תושבים שמרנים המעדיפים לבחור במוכר והנוח. אין לי תשובה חד משמעית, אבל אכן למדתי שהסטטיסטיקה לא משקרת – ראש עיר מכהן קשה עד מאוד לנצח.
