התנגדות הירוקים של חיפה לתכנית הרחבת בז"ן

התנגדות זו הוגשה על ידי יו"ר הירוקים של חיפה, שמואל גלבהרט.
אדריכל ומתכנן ערים, חבר מועצת עירית חיפה

לקריאה נוספת:

• תגובת הירוקים להתנגדותה של עיריית חיפה לתכנית בז"ן
• עיריית חיפה הציגה את התנגדותה לתוכנית מתחם בתי הזיקוק
• תכנית הכפלת שטח בתי הזיקוק בז"ן פי 4 – חפאג/1200/ב

לכב' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, חיפה
הנדון: התנגדות לתכנית מיתאר בתי זיקוק חיפה, חפ/1200ב',
מוגשת בזאת לפי חוק תו"ב התשכ"ה 1965

א. המתנגד:
שמואל גלבהרט, אדריכל ומתכנן ערים, חבר מועצת עירית חיפה
ת.ז.010706364 נעמי 21 חיפה ת.ד.7384 טל. 057-7548025
ב. פרטי נסיוני המקצועי והציבורי, וזיקתי לנושא.
הנני יו"ר סיעת הירוקים של חיפה, השניה בגודלה במועצת העיריה, מייצגת עשרת אלפי בוחרים.
במקצועי הנני אדריכל ומתכנן ערים, בעל נסיון של כ-40 שנה, כבעל משרד עצמאי ומתכנן פרוייקטים
גדולים ומורכבים בכל התחומים, לרבות עבור המפעלים במיתחם בז"ן.
בתקופות שונות במשך כ-20 השנה האחרונות כיהנתי כיו"ר וכחבר מוסדות התכנון ברמה מקומית,
מחוזית וארצית, כסגן ראש העירייה, וממונה על מינהל הנדסה, וכיו"ר הועדה לאיכות סביבה.
התנגדותי מוגשת הן בתוקף תפקידי כנבחר ציבור, והן בהיותי תושב חיפה, לאור הפגיעה האנושה
שהתכנית המוצעת תגרום לי ולמשפחתי, לבריאותנו, בטחוננו ואיכות חיינו, שלנו ושל הדורות הבאים.

ג. התנגדות לתכנית בז"ן כולה, לא רק לפרטים או חלקים ממנה.
הפקדת התכנית מעידה שהיא מקובלת בעקרון על הועדה המחוזית, בהתאמה להתנגדויות צפויות
בהיבטים מקצועיים, כמו תחבורה, סביבה, מינהל תעופה, וכו'. אולם ההתמקדות בהם, גם אם תביא
לכולם מענה, עלולה להאפיל על המסקנה הבלתי נמנעת, שהתכנית כולה בלתי ראויה!
נדירים מקרי דחייתה של תכנית אם אושרה כבר להפקדה. לכך יש לדון תכנית זו, ל"חלופת אפס",
דחייתה המוחלטת, משיקולי שלטון החוק, שלום הציבור, ופיתוח אמיתי של מרחב "עוטף מפרץ".
יש להעדיפם על פני האינטרס הצר של בעלי השליטה בבז"ן, למרות תמיכתם של ראש עירית חיפה
והנהלתה, אשר נתפסת בעיני רבים לא כליקוי מאורות, אלא כיבוי מאורות!

ד. תכנית חריגה מחייבת הכנת התנגדות בהתאם.
לא בכל יום, שנה, או עשור, מוגשת תכנית כה בעייתית בתכניה, היקפה והשלכותיה. כמות התעוד
והמפות, המסמכים והנספחים, מעידה על כך. לא ייפלא שגם ההתנגדות המוגשת בזאת, למרות כל
הנסיונות לקצר ולתמצת, עדיין ארוכה למדי. לא התייחסתי לפרטי התכנית, מכיוון שגם תיקון ליקוייה,
והם רבים, לא יהפוך אותה מבלתי רצויה – לרצויה. זו השאלה המרכזית המרחפת מעליה, ומאפילה
על כל יתר הפרטים. בכך עוסקת התנגדותי – בהוכחת אי-היתכנותה וחוסר הצדקתה של התכנית,
אשר למיטב שיפוטי המקצועי אחת דתה – להידחות.

ה. "ראיה כוללת" של התכנית, מנקודת המבט של מי?
תכנית בז"ן חסרת תקדים בארץ בהיקפה, בחומרת הסיכונים הטמונים בה, ובגודל השטח ומספר
התושבים שיחשפו להשלכותיה. עליה להיבחן בראיה רחבה לטווח ארוך, מנקודת מבט של הציבור,
המצפה מנבחריו לתעדף אינטרסים שלו על פני כל אינטרס אחר. האמנם כך נהגו במקרה זה ראש
עירית חיפה והנהלתה? סימן השאלה המרחף מעל שאלה זו, יהפוך לסימן קריאה בסיכום ההשוואה
שתפורט בהמשך.

ו. הועדה ה"משותפת", שיתוק הציבור במקום שיתוף הציבור.
לקידום תכניות בז"ן מינו ועדה מקומית מיוחדת, שנועדה להרחיק את דיוניה ממטחווי מעורבותם
של נציגי ציבור ואופוזיציה, להדיר מהם פעילי סביבה, ולשלול אפילו את זכותם להרהר או לערער על
החלטותיה. הועדה נקראת משותפת, אך כשמה כן לא היא. 700 אלף תושבי האזור, הרעיל הדליק
והנפיץ במדינה, אינם משותפים בה, אלא רק 4 ראשי הרשויות הנהנות מארנונת בז"ן, ו/או תרומות
בעלי השליטה. יו"ר הועדה ה"משותפת", הממונה על המחוז, מנהל בכובעו זה את דיוניה, ובכובעו
השני הוא מכהן כיו"ר הועדה המחוזית, המאשרת את החלטות ה"משותפת"… ועדה זו ונהליה ממש
תפורים למידותיהם ולצרכיהם של בעלי השליטה בבז"ן. אפשר רק להשתומם בשלב זה, ולהבין אולי
בהמשך, מדוע ראש עירית חיפה והנהלתה נתנו לכך ידם.
שתי ועדות אלו, ה"משותפת" והמחוזית, בראשות אותו יו"ר, הובילו את תכנית בז"ן. הציבור נותר
מאחור, בעמדת נחיתות מראש, כמתנגד לתכנית שכבר אושרה להפקדה. בל נחשיב, בטעות כמובן,
את הצגתה לציבור ע"י בז"ן, אחרי אישורה להפקדה, כהליך של "שיתוף ציבור"…

ז. תכנית מיתאר בז"ן – סגירת מעגל החנק על תושבי האזור.
התוצאה הבלתי נמנעת של תכנית חפ/1200ב' להלן, ויישומה ע"י הועדה ה"משותפת" לעיל, תהיה
הפקעה סופית ומוחלטת של זכות הציבור להשפיע על פיתוח האזור, המוביל בארץ כבר היום באחוזי
תחלואה ותמותה. אישור תכנית בז"ן כמוהו כחתימה מראש, "בליינד", על כל מיזם עתידני שישתלם
לבעלי השליטה, סתימת פיהם מכאן ואילך של התושבים, והפקרת בריאותם, תוחלת חייהם, וכלכלת
האזור, בידי ועדה שאין להם כל ייצוג אמיתי בהרכבה. אם התכנית תאושר, דיון זה בהתנגדויות הינו
הפעם האחרונה בה ישמע קולו של הציבור. להבא יישמע רק קולם של בעלי השליטה, היות ואישור
תכניתם יסמיך את ה"משותפת" להחליט ולהנפיק היתרים מיידית, מעבר לדלפק, לדלג מעל משוכת
ראשה של הועדה המקומית ה"רגילה", ומאחורי גבם של התושבים. זאת ה"רפורמה" בהתגלמותה,
חסל סדר פירסומים והתנגדויות, עררים ועתירות.

ח. אישור הפצחן המימני ממחיש את הצפוי בעתיד אם תכנית בז"ן תאושר.
בהעדר תכנית מיתאר מאושרת, הסתמכה קבוצת עופר על התכנית הבלתי מאושרת משנת 1988,
שמעולם לא פורסמה כחוק. כך, ללא ידיעת התושבים וללא התנגדויות, אישרה הועדה ה"משותפת"
את מיתקן הענק, בהשקעת כחצי מיליארד דולר, המתחרה בסיכוניו רק במיכל האמוניה, ועולה עליו
בפליטות המזהמות. ולואי והיה מוגן מפני איומים מבחוץ, כפי שהוגן מפני מתנגדים מבית, ע"י חסיון
"בטחוני". חברי לסיעה הוא סגן אלוף במילואים במודיעין, וגם לי סיווג בטחוני גבוה, אך לשוא בקשנו
לעיין בהחלטות הועדה. החסיון הוסר רק בחלוף כל המועדים הנקובים בחוק לעררים ולעתירות.
תכנית חפ/1200ב', הגדולה והמשפיעה ביותר על מרחב חיפה והצפון, נועדה לייתר את השימוש
בתרגילים אלה, ולסלול את הדרך לאישורים עתידיים "כחוק", בהליך "לייט" נטול יסורי הפקדה.

ט. ניגוד עניינים – או שילוב עניינים?
השנה נדון בכנסת החוק לגמילת רשויות מקומיות מ"תרומותיהם", ויש אומרים השקעותיהם, של
בעלי ענין והון. גם ועדת פרופ' פרידמן פסלה גירסה זו של התופעה המכונה "קשרי הון-שלטון".בין
שוללי החוק החדש היה כמובן ראש עירית חיפה. מיזמים כמו איצטדיון והיכל ספורט, בי"ח רמב"ם,
ואימוץ קבוצת כדורסל, ממקור חיצוני, יפים לתעמולת בחירות. ה"תרומה" להם, בסך עשרות מיליוני
דולרים, לבטח לא הזיקה לאישור מיזמי בז"ן, בהשקעת מיליארד ורבע דולר, אשר הועלמו ממצגות
העיריה, למרות שהיקפם עובר את כל תכניותיה ותקציבה השנתי. אופציית "הגביר הנדיב" מסחררת
ומסיחה דעתם של פרנסי העיר מתג המחיר האמיתי של "ארוחות החינם" האלו. רק כך ניתן להבין,
אם כי לא לקבל, את תמיכתם בתכניות בז"ן, למורת רוחם של רוב התושבים, המיטיבים מהם לדעת
כי ארוחות חינם יש רק בבתי תמחוי ו/או בבתי סוהר…

י. יצוג בעייתי של חיפה בועדה ה"משותפת", ובמחוזית.
חיפה היא העיר הראשה במטרופולין, מיתחם בז"ן נמצא בשטחה, וטבעי שלעמדות נציגיה תהיה
השפעה רבה. נציג חיפה בועדות הינו ראש העיריה מר יהב, שמינה עצמו גם לראשות איגוד ערים
לאיכות סביבה, והועדה העירונית לאיכות סביבה. אולם אין זה מלמד על מודעותו לנושא, נהפוך הוא,
לאור עמדותיו האנטי-סביבתיות, מדחייתו במשך שנים את יישום BAT, עד תקציב שנתי של 10 אלפי
שקלים, שהוא מעניק לצוות היגוי להפחתת גזי חממה, אף הוא בראשותו… גם עברו כדירקטור בחב'
תעשיות אלקטרוכימיות (פרוטרום עכו) הזכורה לדראון, מעמיד בספק את כשירותו ליצג נאמנה את
חיפה בנושאים קריטיים לסביבה ולתושביה. גם ממלאת מקומו, סגניתו הגב' חדוה אלמוג נוקטת קו
דומה בהצבעותיה. תושבי חיפה נאלצים איפא להשליך יהבם על נציגים פרו-תעשייתיים, בדיונים על
נושאים קיומיים לבריאותם, בטיחותם, ואיכות סביבתם.

יא. הלבנת הבניה ה"שחורה".
במסמכי התכנית מצאנו 25 אלף מ"ר מאושרים. שום רמז למטראז' הענק שהוקם כל השנים, ללא
אישור, לנוכח עיניהן העצומות לרווחה של הרשויות. זו אחת התכליות האמיתיות של התכנית, ודוקא
היא לא זכתה ל"רובריקה" הראויה, "שטחי בניה בלי היתרים". לא קל היה לחלץ מאדריכל התכנית
את הנתון המדהים: 200 עד 300 אלף מ"ר כבר קיימים! לא מרפסות או גגונים זניחים, אלא מיתקני
ומיכלי חומ"ס! יתרה מכך, חישוב שטחי תעשיה לפי מ"ר אינו מבטא את גדלם כמו בבנין רגיל. מיתקן
ייצור בשטח אלף מ"ר לכאורה, עשוי להכיל עשרות אלפי מטר אורך של צנרת חומ"ס. נחוצים מדדים
אחרים לחישוב הבניה, הקיימת והמבוקשת, ולתימחור הארנונה ויתר ההיטלים בהתאם. נושא הכסף
הוא שגרם לעיריה להתעמת עם בז"ן, לא זיהום הסביבה, אף לא סיכון תושביה.

יב. איפה ואיפה בחיפה.
לאחרונה עתרה עירית חיפה לבג"צ, נגד הטמנת מיכלי הגז במקומם בצומת הל"ט. ראש העיריה
הסביר: "יש מי שרואה במפרץ חיפה חצר אחורית, שניתן לאחסן בה כמות בלתי מוגבלת של חומ"ס.
ימים אלה עברו מן העולם. אין היגיון לרכז את המיכלים המסוכנים בלב אזור צפוף אוכלוסין. הכוונה
להטמינם היא ניסיון להנציח את החטא ולמסד את הנזק לעתיד. אנו קוראים לשופטים לקבל החלטה
אמיצה לטובת הציבור. אולי תיפגע נוחות חברות הגז, אולם יובטחו עתיד התושבים ורווחתם".
הצהרה כה רלוונטית גם לתכנית בז"ן, נחסכה מקבוצת עופר. ציניקנים טוענים כי היה על חברות
הגז לתרום גם הן גן עירוני, או לאמץ להקת מחול מקומונית…

יג. הכרזה על אזור חיפה כנפגע זיהום אויר.
בשלהי 2011 הבשילה ההחלטה במשרדי הבריאות והגנת הסביבה, להכריז על אזור חיפה כנפגע
זיהום אויר, על כל המתחייב מכך עפ"י חוק אויר נקי, לרבות חובת הרשות המקומית לגבש וליישם
תכנית להפחתת זיהום האויר בתחומה. ודוק, החלטת המשרדים התבססה על מימצאי זמננו, בטרם
הפעלת הפצחן המימני, והגדלת בז"ן פי 4. הצעתי לדון בכך במועצת העיריה, נדחתה על הסף. תחת
זאת קיים מנכ"ל העיריה מפגש סגור עם רופא המחוז, ולחץ עליו להימנע מההכרזה, מאחר ולדבריו
הנתונים המופצים ע"י אירגוני סביבה הם חסרי בסיס. אולם האירגונים לא מייצרים נתונים, אלא רק
מצטטים מתוך פירסומי הלמ"ס, משרדי הבריאות והג"ס, וכיו"ב. מנכ"ל העיריה, בעברו יו"ר המיגזר
העסקי בחיפה, ניסה בזמנו לסכל החלטת מועצת העיריה על הרחקת מיכל האמוניה מהאזור, ובדיון
בועדת הפנים והסביבה בכנסת תמך בהמשך שינוע הברום בנמל חיפה. הוא האחרון הרשאי להטיל
דופי באירגוני הסביבה. חמור הדבר שהתערב בנושא החורג מסמכותו ומומחיותו, ותמוה שזכה לאוזן
קשבת, וה"הכרזה" אכן הושהתה לבקשתו.

יד. "תכנית העיריה" להפחתת זיהום האויר.
במענה ל"איום ההכרזה", הציגה העיריה "תכנית" להפחתת זיהום האויר, המכוונת כולה… אלינו,
האזרחים! המזהמים את הסביבה במכוניותינו, למרות שלפי נתוני איגוד ערים חיפה לאיכות סביבה,
כשני שלישים מזיהום האויר באזור מקורם בתעשיה. עידוד המעבר מרכב פרטי לתחבורה ציבורית,
הוא כמובן בברכתנו, אך לא כשיטה להסיח את הדעת מזיהום האויר התעשייתי, שב"תכנית העיריה"
אין לו זכר, גם לא מענה. והנה כעת מבטיחים לנו, אם כי לא מתחייבים במסמכי התכנית, כי הגדלת
בז"ן פי 4, לא תגדיל את זיהום האויר, ועוד מצפים שהציבור יאמין…
אין בכוונתי לפתח את הנושא ברמה של חישובי פליטות, לבל יוסיפו התחייבות כזו מן השפה ולחוץ,
אשר ניטורה ואכיפתה יהיו תלויים בעירית חיפה "יקירת התעשיה". ממילא הבהרתי בפתיח, ומדגיש
בשנית, את התנגדותי למכלול, ולא למרכיביו ולפרטים בתוכו.

טו. "תכנית העיריה" להפחתת התחלואה.
גם זו מכוונת רק אל התושבים, מייחסת להם את הסיבות לתחלואה והתמותה החריגות, וניתלית
בנתונים דמוגרפיים כגון גיל, ארצות מוצא, עישון, עודף משקל, פעילות גופנית וכיו"ב, למרות שאינם
שונים מיתר הערים בארץ. מחקרים מדעיים בכל העולם הוכיחו זה מכבר את הקשר בין זיהום אויר,
לתחלואה ותמותה חריגות, אבל הנהלת העיריה מעדיפה בעקביות מוזרה את גירסת התעשיינים על
גירסת המדענים, מתחפרת בטענת ה"טרם הוכח" וגו', ו"מזמינה" בכך על עצמה ניחושים עממיים
באשר למניעי הנהלתה והעומד בראשה. ושוב, הציבור מתבקש להאמין כי התחלואה לא תגדל…

טז. מקבץ נתונים לגבי התחלואה במרחב חיפה, ממקורות מדעיים רשמיים.
– התחלואה במרחב חיפה בסרטן, ובמחלות לב וכלי דם, גבוהה מהממוצע הארצי בכ- 22.5%.
– מנהל בנק הדם ברמב"ם: אזור חיפה ראשון בעולם בתחלואת סרטן הלימפומה NHL, המיוחס
בעיקר לזיהום אויר. אין לחכות לעוד מחקרים וראיות, יש להפחית מיד את הזיהום, להצלת חיים!
– מחקר השואתי של המכון האונקולוגי בבי"ח הדסה עין-כרם, החל משנת 2000, בקרב 175 אלף
תושבי חיפה וכל הארץ, מצא באזורנו תחלואה מעל הממוצע הארצי: 48% בסרטן צוואר הרחם,
29% בסרטן הריאות, 16% בסרטן המעי הגס, 50% בסרטן הלימפומה, ופי 2 עד 3 באסטמה.
– תוחלת החיים באזור חיפה נמוכה ב-3.7 שנים מהממוצע הארצי.
– מנהלת המכון ההמטולוגי בבי"ח כרמל דיווחה על גידול חד במקרי הסרטן בשנים האחרונות.
– קופ"ח "מכבי" דיווחה לאחרונה, כי פניות מבוטחיה בחיפה לחדרי מיון, חורגות מהממוצע הארצי
ב-15%, ופניות של ילדים – חורגות ב-26%!

יז. מקבץ נתונים כלליים על תחלואת ילדים, לפי מקורות מדעיים בינלאומיים.
אשתקד הכינה החוקרת אלה נווה, עבור הקואליציה לבריאות הציבור, דו"ח על הקשר בין זיהום
אויר לתחלואת ילדים. מחקר ביזמת ארגון הבריאות העולמי בשנת 2005, מצא קשר סיבתי מובהק
בין זיהום אויר, לתחלואת ילדים ואף עוברים, המפריך את טענות בעלי המפעלים (זה מובן), וראשי
עיריית חיפה (זה כבר תמוה…), כאילו התחלואה נגרמת מזיהום "שהיה פעם", מה שלא מתיישב
עם התחלואה החריגה של ילדים הנולדים היום, וגם כאלה שטרם נולדו!
במדינות נאורות הותאמו תקנים לסף הבריאותי של ילדים, בהיותם קבוצת סיכון רגישה ביותר.
המערכת החיסונית, העצבים, והמוח, פגיעים מאד בשלבי התפתחותם. דרכי הנשימה עדיין צרות
ונוטות להחסם ע"י דלקות. ילדים צורכים יחסית למשקלם 50% יותר אויר, שהם גם יותר מזהמים,
ואותם אי אפשר להאשים בעישון, שתיה, או כל הרגל מגונה אחר, רק לא להאשים את התעשיה.
הפגיעה בילדים מתחילה עוד לפני לידתם, ונמשכת אחריה:
– לפי מחקר באוניברסיטת קוינסלנד, אוסטרליה, זיהום אויר מעלה את הסיכון ללידת פגים, ב-26%.
– הוכח הקשר בין זיהום אויר, לפיגור בגדילה התוך-רחמית, מומים מולדים, ואף תמותת תינוקות.
– סקר שנערך באזורי תעשיה כימית בארה"ב ובגרמניה, מצא בקרב ילדיהם 27% תחלואה חריגה.
– חוקרים מצאו קשר בין זיהום האויר למחלת הסכרת אצל ילדים.

יח. מקבץ נתונים על תחלואת ילדים באזור חיפה.
– אישפוז ילדים באזור גבוה מהממוצע הארצי בכ-30%.
– שכיחות מחלת האסטמה גבוהה פי 2 עד 3 מהממוצע הארצי.
– רמת העופרת שנמצאה בדם אצל ילדים גבוהה פי 3.77 מהממוצע הארצי.
– מחקר של בתי"ח "כרמל", ו"מאיר" בכפר סבא, מצא באזור חיפה אחוז חריג של מומים מולדים.
– הפלות לא-רצוניות באזור חורגות מהממוצע הארצי בכ-25%, עד שיא של 51.7% בקרית אתא.
– מספר לידות הפגים במרחב חיפה חורג ב-8.3% מעל הממוצע הארצי.
– מחקר במסגרת המרכז לחקר הבטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, מצא כי במרחב חיפה, 10%
משטח המדינה, מרוכזים 25% מהמפעלים המסוכנים והמזהמים.
– לפי המכון הלאומי לרישום סרטן, באזור חיפה כ-8% מתושבי המדינה, 17% מכלל חולי הסרטן
במדינה, וכ-20% מהילדים חולי הסרטן!

יט. מקבץ נתונים על מרכיבי זיהום האויר באזור חיפה. והשפעתם על התחלואה.
– מתכות כבדות: גורמות לסרטן, לפגיעה במערכות החיסון והעצבים, בזכרון, ובכושר הלמידה.
– תחמוצות חנקן NOx: פוגעות במערכות הנשימה, במערכת החיסונית, וגורמות למחלות לב.
– תחמוצות גפרית SOx: גורמות למחלות לב ודרכי הנשימה, מסוכנות לחולי אסטמה וברונכיט.
– פחמימנים ארומטיים טבעתיים: ברובם מסרטנים.
– חלקיקים: גורמים למחלות לב, דרכי הנשימה, סרטן הריאות, לוקמיה, ומיני סרטן אחרים.
– אוזון: פוגע בתפקוד הריאות, ובמערכת החיסונית.
– תרכובות אורגניות נדיפות VOC: פוגעות בכבד, בכליות, במערכת העצבים, חלקן מסרטנות.
– דיוקסינים, פוראנים: רעילים ומסרטנים גם בריכוז זעיר שאינו מתגלה בניטור. עמידים ביותר,
חודרים לשרשרת המזון, פוגעים במערכת החיסונית וההורמונלית.
– קדמיום, עופרת, מנגן, ארסן: גורמים לסרטן הריאות, להפרעות נוירולוגיות ופרקינסון,בריחת
סידן, פוגעים בכליות ובעור, בפוריות, בהתפתחות העובר לפני הלידה, ובילד לאחריה.
– פליטת גזי החממה בישראל, בתרחיש "עסקים כרגיל", תוכפל עד שנת 2030, אם לא ננקוט
צעדים מתחייבים, מבעוד מועד. בנסיבות אלו מה ההצדקה לאשר לבז"ן מ"ר אחד נוסף?

כ. מקבץ דיווחים על זיהום אויר ותחלואה באזור חיפה.
– נובמבר 2011, פרופ' גרוטו מנהל שרותי בריאות הציבור במשרד הבריאות: נתונים של למ"ס
ומשרד הבריאות מראים כי מחלות לב, ריאה, ואסטמת ילדים, חורגים מהממוצע הארצי בנפת
חיפה. מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים עדיין על סיכון בריאותי באזור.
– מאי 2012, דו"ח איגוד ערים חיפה לסביבה, 2010: לאור שיקלול ממוצע של גורמי זיהום אויר
לסוגיהם, כ-70% הם מהתעשיה, וכ-30% מתחבורה. רוב המזהמים נמצאו בריכוזים הגבוהים
מערכי היעד שנקבעו בחוק אויר נקי.
– ינואר 2012, איריס שמר, מנהלת אגף איכות אויר במשרד הג"ס: אזור חיפה והקריות מאופיין
בריכוז תעשיה ובעומס תנועה גדול, וקיים חשש לפגיעה חמורה בבריאות הציבור בגלל זיהום
האויר, על רקע עומס הפליטות, ומידע על עודף התחלואה באזור.
– אוקטובר 2010, ד"ר בר חנא, משרד הבריאות: יש אצל ילדי האזור תחלואה חריגה במחלות
ריאה. באסטמה היא גבוהה מהממוצע הארצי פי 2 עד 3. משרד הבריאות הוסיף: ידע על קשר
בין זיהום אויר לאסטמה אינו חדש, ידוע שנים רבות בארץ ובעולם.
– יוני 2009, ד"ר ביטרמן, בי"ח כרמל: עליה ביותר מ-20% במקרי סרטן הלבלב באזור חיפה,
ביחס לשנה שעברה.
– יוני 2011, ד"ר מרים קויט, מנהלת המכון ההמטולוגי בבית החולים "כרמל": יש עליה גדולה
ב-5 שנים אחרונות במספר הטיפולים בחולי סרטן.
– יולי 2008, ד"ר דובנוב, סגן רופא המחוז, מתייחס לסקר בז"ן: זיהום האויר במפרץ חיפה הוא
מהגבוהים בארץ. לראשונה ניתן לייחס את התחלואה החריגה לפליטות מבז"ן. אין להוסיף עוד
מוקדי זיהום באיזור, מאחר והזיהום הנוכחי פוגע בבריאות הציבור.
– דצמבר 2008, המשרד להגנת הסביבה: בעקבות נתוני משרד הבריאות לגבי תחלואה חריגה
באזור, בצענו השנה דגימות, ובחלק ניכר גילינו ריכוזים גבוהים של חמרים רעילים ומסרטנים.

כא. מסקנות התסקיר הבריאותי שוללות הוספת מוקדי זיהום.
במסגרת מסמכי התכנית ונספחיה, נדרשה בז"ן ע"י משרד הבריאות להכין תסקיר בריאותי.
עורך התסקיר, שהוזמן ומומן ע"י בז"ן, קבע כי אין קשר בין הפליטות מבז"ן, לתחלואה החריגה
באזור, והשוני ביחס לאזורים אחרים אינו משמעותי, ונובע ממדדים סוציו-אקונומיים ודמוגרפיים.
משרד הבריאות דחה מסקנות אלו, כמשתמע מחוו"ד שהוגשה מטעמו, ע"י סגן הרופא המחוזי:
– הסקר כן מראה השפעת הפליטות מבז"ן על מחלות לב ודרכי הנשימה, ופניות יתר לחדרי מיון.
– הסקר הוכן במתודה אקולוגית, על כן גם מימצאים חלשים לכאורה עלולים להעיד על קשר חזק.
– לראשונה ניתן לייחס תחלואה חריגה גם לפליטות מבתי הזיקוק.
– כבר היום פוגע זיהום האויר בבריאות התושבים, לפיכך אין להוסיף מקורות זיהום אויר באזור.
בחודש יוני 2009 ניתנה לחוו"ד הזו גם גושפנקא משפטית. בית הדין לעבודה בחיפה קבע כי
שני סוגים של מחלת הסרטן שחלה בהן גימלאי של בז"ן, נגרמו בגין מקום עבודתו. ואולם לגביו
כבר היה זה מאוחר מדי, הוא לא שרד את ההליכים המשפטיים הממושכים.

כב. זיהום קרקע ומי תהום.
זיהום האויר הכבד מטביע חותמו גם בקרקע. חוקרי המכון הגיאולוגי גילו ריכוזים גבוהים של
מתכות רעילות כמו קדמיום, עופרת, מנגן וארסן, בקרקעות באזור חיפה. עדות להמצאותן באויר,
בטרם חדרו לריאותינו, נספגו בקרקע, והמשיכו וחילחלו למי התהום. עירית חיפה נאלצת לקנות
מדי שנה מחברת "מקורות" כחמישה וחצי מיליון מ"ק מים, כתחליף לבארות שהזדהמו!

כג. הפגיעה בכלכלה, לא רק בבריאות.
"תקן מחמיר נגד זיהום אויר, יפגע בכלכלה ובתעסוקה". מנטרה זו מעולם לא הפריעה לבעלי
המפעלים לפטר עובדים רק משיקול עסקי. אולם בחשבון העירוני הרחב, לא רק התעשייתי הצר,
ידוע כי ההפך הוא הנכון, וזיהום האויר פוגע גם בכלכלה, בתעסוקה, ובתחומים רבים נוספים.
חוקרים בארה"ב מצאו כי עלות הטיפול בילדים, רק ב-4 סוגי תחלואה – הרעלת עופרת, סרטן,
אסטמה, והפרעות נוירו-התנהגותיות – מגיעה ל-54.9 מיליארד דולר בשנה!
חוק אויר נקי נחקק בארה"ב ב-1970, ועלות יישומו משך 20 שנה הגיעה לכחצי טריליון דולר.
אולם במקביל חסך למשק האמריקאי 22.2 טריליון דולר! 42 דולר תשואה לכל דולר שהושקע!
היכן יש עוד השקעות כאלו, בתוספת "מוצר לוואי" – מיליוני משפחות בריאות, "בעד אותו כסף".
אולם הבעיה היא שאצלנו זה לא אותו כסף ולא אותו הכיס. את המחיר משלם הנושם, בבריאותו
ובכספו. בעלי המפעלים גורפים את הרווח, ומשאירים לנו על השולחן את החשבון לתשלום!
תכנית בז"ן מחצינה את עלויותיה, ומשיתה אותן על האזור ותושביו, בבריאותם, בתוחלת חייהם,
באיכות ובמוניטין של סביבתם, על חשבון ענפי משק ותעסוקה עדיפים. לעומת זאת תכנית בז"ן
מפנימה את התועלות שלה, ומירב הרווחים יגיעו לידיהם של בעלי השליטה. מאזן זה של רווח
והפסד – כולו רווח ל"בעלי הבית", והפסד לתושבים שהפכו ל"דיירי משנה", ללא ייצוג בתהליכי
קבלת ההחלטות.
עלות הפחתת הזיהום לפני, נמוכה בהרבה מעלות הטיפול בנפגעיו אחרי. עסק משתלם לכל
הדעות, אך לא לכל הגורמים. בעוד המפעלים חוסכים במתקני הפחתת הזיהום, נאלץ הציבור
לשאת בתוצאותיו ובהוצאותיו. בפסיקה ידועה נגד בז"ן נכתב כי בהעדר תקנים מחמירים, הטיל
המפעל את עלויותיו הסביבתיות על כלל הציבור, ויש בכך הטבה כספית מופלגת למפעל.
הנזק הכלכלי הישיר לאזור בגין תחלואה חריגה, אבדן ימי עבודה, אישפוז, תרופות, וטיפולים
יקרים במיוחד לאור סוג המחלות – מגיע לכ-505 מיליון שקל בשנה במחירי 2006, מחושב לפי
מודלים כלכליים שפותחו ע"י האיחוד האירופי, והסוכנות הפדרלית להגנת הסביבה בארה"ב. יש
להוסיף לכך נזקים פחות ישירים אך לא פחות כבדים – פגיעה בדימוי של חיפה, והברחת תיירים
משקיעים ומשפחות צעירות. אילו המפעלים הפטרוכימיים היו "ביזנס" כל כך טוב, חזקה על ערי
מדינת תל-אביב, שהיו מעתיקות מחיפה גם את מפעלי המפרץ, ולא רק את תעשית ההיי-טק.
סקר שנערך בקרב סטודנטים בטכניון העלה כי רובם יעזבו את חיפה בסיום לימודיהם. שתי
הסיבות העיקריות לדבריהם:
– התעסוקה באזור המרכז יותר אטרקטיבית. מסקנה: הם לא ממש נלהבים לעבוד בפטרוכימיה.
– בריאותם ובריאות ילדיהם קודמת לכל. מסקנה: הם יותר חכמים מראשי העיריות באזור חיפה.

כד. נחוץ סקר כלכלי-סביבתי בטרם קבלת החלטה כה דרמטית על עתיד האזור.
בהיותי יו"ר הועדה לאיכות סביבה, קבלנו החלטה הקוראת להכין סקר כלכלי-סביבתי באזור,
מאזן רווח והפסד, ישיר ועקיף, תועלות מול עלויות, בראית הציבור הרחב ולא רק התעשיה, כדי
לברר אם הקונגלומרט הפטרוכימי בלב המטרופולין משתלם לתושביו, או רק למפעליו, ואם כל
מקום עבודה אצלם, אינו על חשבון משרות איכותיות בתעסוקות יותר נקיות. ראש העיריה דחה
זאת על הסף, להערכתי בידעו שהמימצאים יטפחו על פני הנהלות העיריה והתעשיינים…

כה. השקעת בז"ן בנושאי סביבה, זניחה בהשוואה להשקעה בהגדלת הייצור.
ההשקעה בתכנית בז"ן מגיעה קרוב למיליארד ורבע דולר. הנהלת בז"ן יודעת לטעון כי חלק
משמעותי ממנה, 270 מיליון דולר, מיועד לנושאי סביבה. אולם בניתוח "ההשקעה הסביבתית"
למרכיביה מתגלה כי הסכום האמיתי קרוב יותר ל-30.7 מיליון, שהם רק 2.7% מכל ההשקעה,
עבור מסננים לארובות, קרוי מיכלים פתוחים, ופעילות נוספת למניעת ריחות, גם זאת לא ממש
בהתנדבות, אלא לאור דרישות מהמשרד להגנת הסביבה. איך בכל זאת הגיעו עד 270 מיליון?
פשוט "צבעו בירוק" השקעות בהגדלת הייצור, ובראשן כמובן המעבר לשימוש בגז הטבעי. על
זאת התרענו מראש – הגז ינוצל יותר להגדלת הייצור, מאשר להפחתת הזיהום!
הגדלת שטח המיתקנים בבתי הזיקוק בהכרח נועדה להגדלת הייצור, רק חלק זעיר מתוכה
קשור למיתקנים סביבתיים, גם אם הם זוכים להבלטה בכל המצגות. זיהום האויר הסגולי לכל
מ"ק ולכל טון ייצור עשוי אמנם לרדת, אולם הירידה תקוזז כתוצאה מהגדלת הייצור, ביחס ישר
להגדלת הבינוי, אם לא למעלה מכך.

כו. איך באמת מתייחסים בז"ן והתעשיינים לנושאי סביבה.
– מנכ"ל בז"ן היוצא: הצוים האישיים ודרישות מחמירות של המשרד להגנת הסביבה הן גזירה
שהציבור לא יוכל לעמוד בה! (אולי יתקשה לסגל שוב את ריאותיו לאויר נקי?…).
– שר התשתיות: השבתת בז"ן תפגע בפרנסתן של מאות משפחות! (האם הגדלת בז"ן והמשך
הזיהום לא יפגעו בבריאות של אותן משפחות עצמן?).
– נשיא התאחדות התעשיינים: ביקש ממשרד האוצר למנוע אישורו של חוק אויר נקי כחלק
מחבילת הסיוע הממשלתי ליצואנים…
– יוע"מ של המשרד להג"ס, מחוז חיפה: בז"ן מתחמקים מהדרישות שהיו חייבים למלא מזמן,
בלי קשר לגז הטבעי. הסבלנות שלנו פשוט נגמרה. כבר כמה שנים שאנחנו עובדים מול בז"ן
במסגרת תכנית להפחתת זיהום האויר במפרץ, אולם אין התקדמות. בחלק מן הנושאים אפילו
לא הגישו עדיין תכניות, או הגישו תכניות דלות שלא לשביעות רצוננו, ואני כבר לא מדברת על
ביצוע. בפועל מילאו רק רבע מהדרישות.
שאלת המראיין: יכול להיות שהגישה השיתופית והסבלנית שלכם ספגה מהלומה?
היוע"מ: במקרה הזה נראה לי שכן, היא לא הניבה תוצאות.
המשרד להגנת הסיבה אינו ממהר להרפות מבז"ן. באפריל 2010 דרש מהם לסלק עד סוף
השנה 15 אלף טון פסולת מסוכנת, ההולכת ומצטברת בשטחיהם. הנהלת החברה מתעלמת
מהחלטה שהתקבלה על דעתה, להקים מיתקן ייעודי לטיפול בפסולת זו. לאחרונה זומן מנכ"ל
החברה לשימוע, והפסולת הצטברה בינתיים לכדי 30 אלף טון!
גם הקישון זכה לטעום מתוצרי בז"ן. כל יום גשם החורג מהממוצע, וישנם כאלה גם בשנים
שחונות, מציף את הנחל בשפכים תעשייתיים הגולשים אליו מהמאצרות, שתכולתן חושבה לפי
ממוצע המישקעים, חס מלהוסיף כמה מ"ק ליתר בטחון, חלילה מלהסיק מסקנות מתופעה זו,
החוזרת בעקביות מדי שנה, ומשיבה אחור את השתקמות החי והצומח, ללא תגובה מינימלית
מצד העיריה.
זו החברה המבקשת לגליזציה למאות אלפי מ"ר מיתקני חומ"ס שהוקמו ללא היתר, ואישור
להגדלתם פי 4. וזו העיריה האמורה לנטר ולפקח על המיחחם כולו. הנוכל לסמוך עליהם?

מדינת ישראל התקבלה לאירגון לשת"פ ופיתוח כלכלי OECD, אולם רחוקה עדיין מלעמוד
ב"כללי ההתנהגות" במועדון יוקרתי זה. המדינות החברות בו משקיעות עד 18$ בשנה לנפש,
בפיתוח אנרגיות מתחדשות, בהשוואה ל-8 סנט פתטיים בישראל. המודעות של עירית חיפה
לנושאי סביבה אינה גבוהה יותר, כפי שעולה מסיכום שנתי שהוכן ע"י הירוקים של חיפה, לגבי
פעילותה בנושאים אלה:
– האמנה להפחתת גזי חממה נשארה על הנייר, הצוות לקידומה מתוקצב ב-10 שקל בשנה;
– הועדה לאיכות הסביבה משותקת, מאז שראש העיריה מינה עצמו לעמוד בראשה;
– במקום תכנית לחסכון במים ובאנרגיה, מדווחים כל שנה על "פיילוט", ודבר לא מיושם;
– נדחו כל ההצעות לניצול גגות האיצטדיון החדש להפקת אנרגיות מתחדשות;
– מחלקה לנושאי סביבה בהתאמה לגודל העיר ולהיקף הבעיות לא קיימת;
– הסמכה לתו תקן סביבתי ISO-14001 לא מתבצעת, ולא ידוע על כוונה כזו;
– מכוניות הנקיון של העיריה הן המזהמות ביותר, לפי אזהרת משרד הג"ס;
– תקציבים שהמשרד להגנת הסביבה העמיד לרשות העירייה נוצלו כדי 25% בלבד;

כז. בתי הזיקוק והגדלתם אינם צורך לאומי או מטרופוליני, אלא עסק פרטי פטרופוליני!
במשך שנים טופח מיתוס המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה, כתשתית לאומית שהמשק
אינו יכול בלעדיה. אולם המפעלים הם פרטיים, הגדלתם תשרת רק את האינטרסים של בעלי
השליטה, ותשמור על המונופול שרכשו בשוק התזקיקים ומוצרי הלואי שלהם, מבלי שיש בכך
יתרונות לציבור, רק חסרונות, ואת חלקם מניתי לעיל. כדי להבין ולהפנים זאת, יש להשתחרר
מכל הפרדיגמות, ולדון בנושא בפתיחות מלאה. יבוא נפט גולמי לצורך ייצור מקומי של דלקים
ומוצרי לואי, באזור כה בעייתי, אינו עדיף על יבוא שלהם מן המוכן. התלות ביבוא תישאר בכל
מקרה, הכנסות למדינה אפשר לקבל גם מהיטלי יבוא, ואין למדינה כל יתרון יחסי מתעשיה זו.
מקומה במדינות הנהנות משטחים גדולים ושוממים, כח אדם זול, ובארות נפט משלהן. סיביר
זה לא כאן, ויציאה הדרגתית של התעשיה הפטרוכימית מהאזור, כפי שהמליצה ועדת שפיר,
אינה דמיונית. גם תעשית טקססטיל פרחה בארץ לפני שנים, עד אשר נעלמה מרגע שאיבדה
את הרנטביליות.

כח. מפרץ חיפה מככב ב"בנק המטרות" של האויב.
כאשר בתי הזיקוק הוקמו בשנות ה-30, הידע על סיכוני רעידות אדמה באזורנו היה ראשוני,
ואיש לא צפה את האיום הקבוע והמסיבי של מטחי טילים, דיוקם, עצמתם, וכמויותיהם, ואשר
חלק הארי מהם מכוון למיתחם בז"ן. רמזים עבים על כך מתקבלים כל העת מהצפון הקרוב,
ותהיה זו טעות גסה לזלזל בהם. לפני 80 שנה די היה בפלוגות הלילה של וינגייט להגנתו של
צינור הנפט. בהינתן הנתונים של היום, הבריטים לא היו מעלים על דעתם את אשר היהודים
מתכננים – הנצחתו והגדלתו של מערך המיתקנים המסוכנים והמזהמים, בליבו של מטרופולין
מאוכלס בצפיפות. כך קבע כזכור אפילו ראש העיריה עצמו, בהקשר של חוות הגפ"מ, ותמוה
ששכח את תלמודו בהקשר של בז"ן. בעת הזו, בעוד הכל עוסקים במוכנות העורף לבאות, אין
מנוס מהמסקנה כי ארצנו הקטנטונת והצפופונת צרה מלהכיל את הצרה הזו. אל לנו להוסיף
פרק מביך לספרה הידוע של פרופ' ברברה טוכמן…

כט. יש חלופה כלכלית ותעסוקתית, "יותר עדיפה" מהתעשיה הפטרוכימית.
בעוד שבהנהלת העיריה רואים במפעלי המפרץ את היתרון היחסי של חיפה, ופיתוחם זוכה
למקום של כבוד בתכנית העבודה השנתית שלה, מתפתחת במדינות הנאורות בצעדי הזנק
תעשיית ה"קלינטק", תחום חדש של מחקר ופיתוח, ייצור ויישום מוצרים וטכנולוגיות, שיתנו
מענה לדרישות המחמירות בנושאי סביבה, הן להגנת האקלים, והן כחלופה למקורות אנרגיה
מתכלים. תעשיה זו כבר מעסיקה בעולם מיליונים, ומגלגלת מיליארדים. אירגון האו"ם לאיכות
סביבה UNEP מעריך כי בשנים הבאות יוסיף המיגזר הירוק עשרות מיליוני משרות בתחומים
כמו אנרגיה מתחדשת, חקלאות אורגנית, תחבורה מודרנית, וכיו"ב. יש לנו באזור כל הדרוש
להסבתו כחממת סטרט-אפ אחת גדולה בתחום הזה: אקדמיה טכנולוגית ורפואית, תשתית
תעשייתית מיושנת כמודל יישומי, וסטודנטים שיעדיפו תעסוקה זו על עבודה בתעשיה הקיימת.
זהו חזון מפרץ חיפה שאני מייצג, וזה המקום והזמן להשקתו, ע"י דחית תכנית חפ/1200ב',
ואימוץ עקרונות החלופה שלנו בהמשך, לבל תהפוך חיפה להיות "פלויישטי" של המדינה!

ל. בחינה אחראית של התכנית מחייבת ביטולה מכל וכל!
תקנה 8(ב)(2) לתקנות תו"ב (תסקירי השפעה על הסביבה) מחייבת: "(2) בחינת היתרונות
והחסרונות של התכנית המוצעת ביחס לסביבה…" וכן "חלופה לא לבצע את המוצע בתכנית".
בחינה אחראית כפי שהחוק מחייב, תוך העדפת האינטרס הציבורי הרחב על האינטרס היזמי
הצר, מובילה בהכרח ל"חלופת אפס", לאמור – ביטול התכנית כולה!
לא מצאתי בין מסמכי התכנית בחינה השוואתית שכזו, אולי נעלמה ממני בתוך כל החומר,
שעד היום לא הושלמה הצגתו באינטרנט. להלן השוואת יתרונות וחסרונות, ברמת הכותרים
בלבד, בראית האינטרס הציבורי כפי שאני מבין אותו, והעדפתו על כל אינטרס אחר:
1. פיתוח כלכלי – לאזור ולתושביו עדיפים כיווני פיתוח מבטיחים יותר, גם בהיבט הכלכלי.
2. רווח כלכלי – הרווח הנאה לבעלי השליטה, יצא בהפסדו של הציבור.
3. עצמאות כלכלית – התלות ביבוא הנפט תישאר, רק מונופול בז"ן בשוק התזקיקים ישמר.
4. תעסוקה – עדיף בענפים איכותיים יותר. במדינת ת"א יותר תעסוקה גם בלי בתי זיקוק.
5. איכות סביבה – אין כיסוי להבטחות שהתכנית תשפר את המצב הסביבתי החמור באזור.
6. תרומת הגז הטבעי – תקוזז בגין הגדלת הייצור, ובסה"כ הזיהום עלול אף להחמיר.
7. שיקום הקישון – יש לחייב בכך את בז"ן גם בלי קשר לתכניתם, בגין חלקם בזיהום הנחל.
8. הגנת העורף – טרוף מוחלט בעת הזו, ובכל עת, להוסיף מטרות וסיכונים אסטרטגיים.
9. בריאות הציבור – התחלואה החריגה אינה מ"הימים ההם", אלא מהזמן הזה, ועוד תחמיר.
10. אטרקטיביות האזור למשקיעים אחרים, למשפחות צעירות – תיפגע עו יותר.

לא. עקרונות מוצעים לתכנית חלופית.
לאחר שנים ארוכות של פיתוח תעשיתי נרחב, תוך התעלמות מחוק התו"ב, עצם הכנתה
של התכנית לאזור כה בעייתי, הינו מעשה מתחייב. אך לא לתכנית הזו פיללנו, מאחר והינה
בבחינת "הרבה מדי, ומאוחר מדי".
בשלהי מסמך ההתנגדות שלי, קצרה היריעה מלהציג במלואה תכנית חלופית, אשר הנני
מקוה כי הועדה תורה על הכנה. אולם פטור מבלי להציג כמה מעקרונותיה – הרי אי אפשר,
ולו גם בקליפת אגוז":
– שינוי פניו של מפרץ חיפה הינו תנאי להתחדשות חיפה והמטרופולין עוטף בז"ן.
– יש להשית על המפעלים תקינה סביבתית מחמירה, ללא שיקולי "רנטביליות" מבחינתם.
– לגליזציה תינתן אך ורק למיתקנים שיעמדו בתקינה המחמירה ביותר.
– מיתקנים שאינם עומדים בתקינה המחמירה יחויבו להתפנות מהאזור.
– היתרים לבניה חדשה ינתנו רק למיתקנים שכל יעודם הוא פתרון למיפגעים סביבתיים.
– הרכב הועדה המקומית "המשותפת" יתוקן, וינתן בו יצוג לגורמי סביבה ואופוזיציה.

לב. לסיכום.
יתרונה העיקרי של תכנית מיתאר בז"ן, הוא בכך שפתחה לדיון את שאלותינו, שהוסרו כל
השנים מסדר היום למרות היותן "המלטיות" בעצמתן, איפשרה לנו לענות עליהן לשיטתנו,
ומחייבת את הרשויות להתייחס אליהן. אלו השאלות האמיתיות והנוקבות, המכוונות למכלול,
מעל ומעבר לפירטי פרטיו:
– האם המיכלול הפטרוכימי שהוקם ע"י שלטון זר, בזמנים ובנתונים אחרים, כה רצוי לאזור
ולתושביו, עד כדי שאיפתם להנציח ואף להגדיל את היקף מפעליו ומתקניו? לדעתנו – לא!
– האם ניתן עדין לשנות מן היסוד את פניו של מפרץ חיפה, לפנות ממנו באופן הדרגתי את
מוקדי הסיכון והזיהום, ו"לנקות אחריהם"? לדעתנו כן, ובעולם יש לכך דוגמאות רבות!
– האם יש חלופות כלכליות ותעסוקתיות, שיאפשרו למפרץ לפרוץ לדרך חדשה, לשנות את
מרחב חיפה מ"פטרופולין" – למטרופולין? לדעתנו כן, עדיפות על כניעה למצב הקיים!

זה החזון שלנו, לא דמיוני לקץ הימים, אלא מציאותי, כלכלי, ובסופו של דבר בלתי נמנע.
אז למה לא בתחילתו של דבר? בצומת זה בו אנו ניצבים היום, "בזכותה" של תכנית בז"ן.
לבטח צורמים הדברים לבעלי השליטה במפעלים, ולראשי רשויות הנהנות מ"תרומותיהם".
אך לא רק בהם צריך להתחשב, אלא להעמיד את חזון המפרץ המתחדש, ולא מאוחר עדין,
להליך אמיתי של שיתוף הציבור!

בכבוד רב
שמואל גלבהרט, אדריכל ומתכנן ערים

[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="בזן – חפאג/1200/ב" tag="42" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]