תקציר
העיניים הירוקות שהביטו בו באימה מבעד לניקאב היו המראה האחרון שנחרת בזיכרונו של נמרוד לפני שעולמו חשך עליו. כשהוא מתעורר, שבות אותן עיניים ופוקדות אותו במקומות ובזמנים בלתי צפויים, והחיפוש אחר זהותה של הצעירה המסתורית הופך אצלו לאובססיה שאיננה נותנת לו מנוח.
בעזרת דויטש, ידידו החרדי, יוצא נמרוד למסע בעקבות הבדווית בעלת העיניים הירוקות. ככל שהוא מתקרב אל האמת, הולך ונחשף קשר מפתיע בין הצעירה המסתורית לבין הישרדותו בתאונת אימונים, מזימת ההתנקשות בחייו של רבין והיעלמותה המסתורית של ילדה חרדית בת חמש.
עלילת המתח, הנרקמת על רקע האירועים המטלטלים שעיצבו את ישראל בשנות השמונים והתשעים, שוזרת בתוכה יחסי יהודים וערבים, חילונים וחרדים, ימין ושמאל. ככל שהאמת נחשפת, כך מתבהרת השפעתם של מנהיגים על עיצוב דמותה, אופייה וגורלה של אומה, ומתוך כך עולה השאלה, האם בראי ההיסטוריה רצח פוליטי יכול להיות מוצדק?
"עיניים ירוקות" הוא רומן מתח פוליטי־היסטורי סוחף המעלה שאלות מוסריות, משלב מסתורין, דרמה אנושית ואירועים היסטוריים, ומוביל את הקורא אל המפגש הטעון שבין גורל אישי לטלטלה לאומית.
זהו ספרו השישי של המחבר והוא יצא לאור בשבועות הקרובים.
פרק ראשון – צווחת בז
צווחת הבז שנשמעה לפתע מעליי, הפרה את דממת שעת אחר הצוהריים החורפית שאפפה את אדמת הטרשים המדברית עליה פסעתי. דבר מה, אולי אינטואיציה, גרם לי לעצור במקום ולהפנות את ראשי לאחור, לעבר הגבעה הסלעית שהתנשאה מולי.
נשימתי נעתקה למראה המחזה המפחיד שנגלה לעיניי.
***
כשהתעוררתי באותו בוקר באוהל המפקדים האפלולי, היה זה רגע לפני שהשעון צלצל. אזרתי אומץ וזינקתי באחת מתוך שק השינה החמים, היישר אל האוויר המדברי הצונן ששרר באוהל. התיישבתי על מיטת השדה רועד כולי, ושלחתי מבט לעבר ג'קי, סמל המחלקה שלי. הוא שכב על המיטה שממול, מכורבל בשק השינה, ונחר קלות.
"בוקר טוב גבר," אמרתי בקול מנומנם ונגעתי קלות בכתפו, "עוד יומיים משתחררים. בוא נעיר את המחלקה, נתארגן בזריזות, נסיים את האימון האחרון ונעוף הביתה."
ג'קי פקח את עיניו, ובמקום לחייך כדרכו, שלח אליי מבט זועף וקם מבלי לומר מילה. חשדתי שזה בגלל שהוא כועס על כך שירדתי עליו אתמול בלילה, אבל החלטתי להתעלם.
ההמולה שהגיעה לאוזניי, העידה על כך שהפלוגה מתעוררת בזמן ליום האימונים האחרון. התלבשתי בזריזות, לקחתי את כלי הרחצה ומיהרתי לברזייה שבחוץ. את הדקות הבאות הקדשתי לצחצוח שיניים במים הקפואים ולתגלחת מהירה. מהמראה ניבט אליי פרצופי המנומנם, שהזכיר לאחרים, כך אמרו לי לא פעם, את ריצ'רד גיר, כוכב הסרט 'ג'יגולו אמריקאי' שיצא לאקרנים לפני חודשים ספורים.
"בוקר טוב," אמר עוזי המ"פ ונעמד מולי. "תהיו מוכנים בזמן?" שאל ופתח את ברז המים.
הצצתי בשעון, חייכתי והנהנתי. אחרי כמעט חודש ימים של מילואים, ולקראת האימון האחרון, כולם תקתקו את הכול כמו שעון שווייצרי.
ידעתי שהיום הולך להסתיים בפיצוץ, אולם לא העליתי בדעתי עד כמה הפיצוץ הזה יהיה גורלי עבורי.
***
ארוחת הצוהריים שהביא הרס"פ הסתיימה זה עתה. החבר'ה ישבו בתחתית הוואדי והמתינו שאני וג'קי נסיים את המלאכה. בשעות שקדמו לכך, הם הספיקו לקדוח חורים עמוקים בסלע הענק שבראש הגבעה, ולמלא אותם בפתיתי חומר נפץ ובפתילים רועמים. כעת נותרנו שם רק שנינו, ג'קי ואני. המשימה שלנו הייתה לחבר את הכול, לחמש ולפוצץ.
"נמרוד, תנסה לתקתק את זה כמה שיותר מהר, נמאס כבר מהתרגיל המזויין הזה," העיר ג'קי.
"אתה רציני? לתקתק דבר כזה זה מתכון לאסון," השבתי לו בקוצר רוח. "תמתין בסבלנות עד שאסיים לבדוק ולחבר הכל לנקודת הייזום. עד אז אתה לא נוגע בכלום."
איזה נודניק חצוף, חשבתי לעצמי. הוא באמת חושב שצריך לזרז אותי?
ג'קי, סמל המחלקה החדש שלי, התחבב עליי מהרגע הראשון, למרות שלא אהבתי את סגנון הדיבור שלו. הוא היה גבוה, שזוף, בעל עיניים שחורות ורעמת תלתלים שחורה ופרועה, שתאמה את מבטו החודר. הוא היה חרוץ ומנוסה, אבל כזה שנוטה לקיצורי דרך – מין שילוב מסוכן של מקצוענות, ביטחון עצמי מופרז וחפיפניקיות ישראלית. מאחר שהצטרף למחלקה רק בתחילת המילואים, לא ידעתי עליו הרבה חוץ מהעובדה שהוא גר באיזה מושב בדרום.
הרמתי את תוף התיל החשמלי הדו-גידי שהיה פרוש על הקרקע והושטתי לג'קי את קצהו.
"אתה לא מחבר את זה לפצץ עד שאני חוזר, זה ברור?"
"כן המפקד," הצדיע ברישול וצחק.
התרחקתי מהמקום תוך שאני מגלגל את התוף ומשחרר מאחוריו תיל חשמלי. ככל שהתקרבתי אל ראש הגבעה, האטתי וצעדתי ביתר זהירות, בוחן בתשומת לב את הקרקע שעליה דרכתי.
השמיים היו אפורים ורוח קרירה נשבה מעל אדמת הטרשים הסלעית שבראש אותה גבעה מדברית. הכרתי היטב את האזור מתקופת הקורסים שעשיתי במהלך השירות הסדיר בבסיס הסמוך. האזור הזה, בדרום מדבר יהודה, סמוך למשטרת אום-דרג', שימש כשטח האימונים של חיל ההנדסה.
סקרתי בתשומת לב את מערך הפתילים הרועמים שהיה פרוש לרגליי. הם נראו כמו נחשים לבנים ודקים שיוצאים מהסלע החום ומשתרגים בסדר מופתי לעבר נקודת הייזום.
למרות האוויר הצונן, הזיעה ניגרה על מצחי ואיימה לחדור אל מתחת למשקפי החבלנים. הרמתי והצמדתי אותם לקסדה כדי להיטיב את ראייתי. צעדתי בזהירות לאורך שורת הקדחים ובדקתי שוב בתשומת לב כל חיבור וכל פתיל, מוודא בפעם האחרונה שהכול מחובר ונמצא במקום.
הכול נראה תקין ומוכן להפעלה.
יאללה נמרוד, בוא נסיים עם זה, חשבתי. חרף העובדה שהשחרור נראה באופק, ריסנתי את הדחף המוכר להזדרז ולעגל פינות.
"מוטב להפסיד רגע בחיים מאשר להפסיד חיים ברגע," נזכרתי בשלט שהתנוסס בדרך למכון וייצמן. אסור לתת לעייפות ולשאננות להכתיב את הקצב. אין הזדמנות שניה.
חזרתי לנקודת הייזום ושלפתי מכיס חולצתי גליל מתכת קטן ותמים למראה, שמתוכו השתרבבו שני חוטי חשמל. החזרתי את משקפי המגן לעיניי וכרעתי בזהירות. בעזרת צבת הצימות המיועדת לכך, מעכתי את שולי הנפץ החשמלי על קצה הפתיל הרועם, ואת חוטי החשמל שהשתרבבו ממנו, חיברתי לתיל החשמלי שהיה פרוש על הקרקע.
הכול נראה תקין. חסר לי שלא!
התרוממתי לאיטי וסרקתי בפעם האחרונה את הקרקע שסביבי, מוודא שלא השארתי במקום בטעות דבר מה. כעת נותר לי לצעוד כמה עשרות מטרים חזרה אל העמדה שבה חיכה ג'קי, להודיע לעוזי המ"פ בקשר שאנחנו מוכנים, וברגע שהאישור יינתן, יחבר ג'קי את התיל החשמלי למחולל הזרם וילחץ על ההדק.
אם הכול יהיה תקין, יתרחש פיצוץ אדיר. הסלע העצום יתרסק לאלפי חלקיקים קטנים שיעופו לכל עבר ויפנו את מקומם לבור ענק בראש אותה גבעה סלעית שבדרום מדבר יהודה.
בכך תגיע לסיומה המרהיב המלאכה שעליה שקדנו משעות הבוקר.
נראה מושלם, חייכתי לעצמי בשביעות רצון. הסרתי את משקפי החבלה, הנחתי אותם על הקסדה והתחלתי להתרחק ממטען הנפץ.
ג'קי עמד וצפה לעברי.
"סיימת כבר?" צעק בחוסר סבלנות ונופף בידיו.
חייכתי ורציתי להרים את אגודלי כלפי מעלה, אולם דבר מה גרם לי לעצור ולהפנות את מבטי לאחור, לעבר הגבעה החמושה.
מה שהתגלה לעיניי גרם לליבי להחסיר פעימה.
"אל תיגע בשום דבר!" צרחתי לג'קי בבעתה במלוא גרוני, נופפתי בידיי והצלבתי אותן מעל לראשי, מסמן לו – 'דומם מנוע!'
הייתי בטוח שהוא שמע, ראה והבין את הסיבה להתנהגות המוזרה שלי.
הפרק הבא: עיניים ירוקות.
מה התגלה לעיניו של נמרוד שגרם לליבו להחסיר פעימה וכיצד החלטתו באותו רגע, שינתה את חייו?
יוסיפור – מדף היצירות של יוסי ברגר
https://yossi-berger.weebly.com
האם הכתבה עניינה אותך?