מַתְאִים לָךְ לשאול אם מתאים לו?
ככה אני שואלת מורה שמדווחת לי על ילד סרבן שמתקשה מאוד, אבל מאוד מאוד, להעתיק מהלוח.
מה, עכשיו על כל דבר אני אבדוק אתו? היא עונה. יש לי 37 ילדים בכיתה, הצחקת אותי. ואם הוא יגיד: לא מתאים לי ! ? אז הכנסתי את עצמי לבעיה. אין מצב למשא ומתן על כל שטות. הוא צריך ללמוד לקבל סמכות.
תגידי, אני שואלת אותה, א ת היית רוצה שיבדקו אתך אם מתאים לך לעשות דברים?
אני זה לא דוגמה, הוא ילד ויש דברים שלא פתוחים למשא ומתן.
כשאת אומרת לי את המשפט הזה עכשיו, רך לך בתוכך או קשה?
מה זאת אומרת? לא מבינה את השאלה.
אני שואלת כי חשוב לי שנביט רגע פנימה, לא מ ה את אומרת לו, אלא מאיזה מ ק ו ם את פונה אליו, מעבר למילים. מתאים לך שניגע בשאלות שאנחנו לא רגילות ששואלים אותנו וגם לא שאנחנו שואלות את עצמנו?
היא צוחקת: מתאים לי.
נפלא. אז שוב, את אוהבת לעשות דברים בלי שבודקים אתך?
ברור שלא, אבל מה הקשר? הוא ילד, אני מורה.
התפקידים ברורים, אין כל ספק, אבל כשאותך מחייבים לעשות משהו בניגוד לרצונך, א י ך תעשי אותו?
וואי פזית, אני מאבדת את הסבלנות, בחיי, יש לך פתרון או אין לך? למה את הולכת איתי סחור סחור?
כי אני רוצה להזכיר לך למה הגעת אלי. אמרת שאת שוקלת לעזוב את המקצוע כי את מרגישה שהתרחקת מעצמך, שאת כבר לא שמחה להיכנס לכיתה ושאת דרך קבע בלחץ, חייבת לטפל בעניינים שמעצבנים אותך, רוצה לגמור עם זה…
נכון, אבל איך זה קשור בדיוק?
משהו במי שאת בעבודה לא מתאים לך, נכון? נכון. אז זה הזמן לכתוב על בריסטול גדול: "מתאים לְךָ?" ומשם לצאת לעבודת בירורים. וזה אומר גם להוריד שכבות של פחדים ואלימות. נסי רגע לשמוע את מה שאני אומרת, כי זה אותו דבר גם עם הילד שלך. זוכרת שסיפרת לי שאת מנסה לשכנע אותו להיכנס למקלחת ואת אומרת לעצמך שאין לך זמן למשא ומתן?
בטח.
או-קיי, אני מבינה. אני רואה עכשיו שזה אני, גם בתפקיד שלי כאימא וגם בתפקיד שלי כמורה.
בדיוק. תרגישי איך כשאת מזוהה לגמרי עם חליפת הלחץ של 'התפקיד', אין לך אוויר, ואין לך סבלנות ואין לך סקרנות. ואז הילד לא פוגש את בת האדם השלמה שאת. ואם תחשבי על זה עוד קצת, תראי שגם כשאת מסתכלת במישהו מעיניים של 'תפקיד' ומדברת משפתיים של תפקיד, את לא פוגשת את הבן האדם השלם שהוא, אלא רק את 'התפקיד' שלו מולך. גם במקרה של המקלחת בבית, את מצמצמת את הילד הקסום הזה לתפקיד ה'בן שלי', זה שאני 'אחראית' עליו והוא ירגיש את התדר המצמצם הזה.
אבל שתי המילים הכי פשוטות בעולם, "מתאים לְךָ", שמלוות בסימן שאלה, תכנסנה א ו ת ך למצב תודעה אחר, לאיכות של עולם הקשר, עולם הכבוד וההתחשבות והמכוונות לשלום ולהרמוניה. זה מצב הוויה עם מוסיקה אחרת לגמרי. אימוץ השפה החדשה הוא תהליך של התעוררות שמערער מבנים ישנים. נצטרך להתאמן על זה, לא לומדים לנגן בשיעור אחד.
היא חושבת. פזית, קשה לי להאמין שזה ישפיע עליו.
את צודקת אם כל מה שמעניין אותך זה להשפיע עליו לעשות את רצונך. אבל אם אכפת לך ממערכת היחסים שלכם לטווח הרחוק…
אבל כ ן , בטח שאכפת לי!
אז תְּפַתְּחִי לאט לאט לב פתוח, לב ששואל, מתאים לְךָ? ולא מהשפה ולחוץ כאיזה טיפ להשיג את התוצאה שאת רוצה בה, אלא ממקום של סקרנות, איך הילד הזה היקר חווה את הדברים? זה מצריך לגלות בתוכך רצון אמיתי להיחלץ מעולם הורדת הידיים תוך שאת מוכנה לכל תשובה שלו. את הרי רוצה לבנות תהליך רב צעדים שיאפשר לך להשתנות, לא רק שהוא ישתנה.
נכון, הלוואי… אבל עוד לא הבנתי מה לעשות בכיתה אם הילד יגיד למשל שלא מתאים לו להעתיק מהלוח כמו כולם ואפילו יתחצף?
או! זה העניין. כשהילד ירגיש שאת לא פוחדת מה'לא' שלו, שאת לא מתנגדת להתנגדות שלו, הוא וכל הילדים יעברו אתך מעולם המלחמה לעולם השיח. כולם יקלטו שאת סקרנית להבין את הלא שלו ולדבר אתו במקום להדביר אותו.
הם יבינו שאת מחפשת יחד אתו אסטרטגיות חלופיות שיתאימו לו, למען מטרה שהיא גם שלו. את יודעת איזה דבר גדול זה אם הצד השני, יחוש ויאמין שאכפת לך ממנו לא פחות משאכפת לך מעצמך? שאת לא לכודה באג'נדה שלך? הנשמה שלו תקלוט את הכבוד שאת מעניקה בכך גם לעצמך, וגם לו כמובן! ושאת מממשת את 'ואהבת לרעך כמוך', שתלוי בכל בית ספר ובית כנסת כשלט שאין לו הופכין.
גם בבית שלך, בכל פעם שהבן שלך יתנגד לבקשותיך, תהיי עבורו מקור השראה לעוצמה. תעצרי להתבונן פנימה ותגידי לעצמך: הילד הזה הוא כרגע הקואצ'ר שלי לעוצמה שבסבלנות, לגבורה שבאיפוק. את יכולה להרגיש שבלי סבלנות אין אמון ואין אהבה, יש רק אגוצנטריות ורצון להשתלט?
וואו. בלי סבלנות אין אמון ואין אהבה… את צודקת אבל זה קשה. והוא לא ינצל את הסבלנות שלי ויתפוס אותי כחלשה שמוותרת ונכנעת לגחמות שלו?
הוא יעשה מה שהוא יעשה, ואת לא שולטת בזה. זה התפקיד שלו במחזה. אבל כשאת באמת סקרנית להכיר אותו ולהבין אותו עד הסוף, התדר משתנה. סקרנות זו תרופת פלא לשחרור התכווצויות. את לא יכולה להיות גם בסקרנות וגם בפחד או בשנאה. המקום המתעניין, שממנו תחשבי ותדברי ותפעלי, כשאת לא מוותרת על הקשר אתו הוא מקום מאד מאד חזק. והוא יקלוט שאת בת אדם כמוהו, שרואה ומרגישה, וכועסת ומתלבטת ויודעת, ולא יודעת, ומתוסכלת ומשתפת ומתנצלת… אבל לא נכנעת לכוחות הניתוק שקיימים בכולנו. משהו בתוכו ירגיש שאת מתפללת ומאמינה ומשתדלת ונופלת וקמה, ופתאום ניסים קטנים, הילד מסתכל עלייך בעיניים חדשות, הוא מקשיב לך באוזניים חדשות, ואת יודעת למה? כי עבדת על ע צ מ ך ולא עליו ! ואני מאמינה שהוא ירצה עוד מהטוב הזה, ולא, הוא לא ינצל אותך, הוא יאהב את הדגם וההשראה שאת.
היא צוחקת. וגם הוא ילמד לשאול אותי: מתאים לך?
אם תתני לו מספיק דוגמאות… ורק כשיתאים לו.