בלם יד מתוח עד השן האחרונה, כרמלית שנוסעת אל העבר, וקרב מבטים עם חזיר בר מעל שקית הזבל: למה העיר עם נתוני הפתיחה הטובים בישראל בחרה להילחם בטופוגרפיה במקום להפוך לליסבון של המזרח התיכון?
בתל אביב רבים על חניה, בירושלים על קדושה, אבל בחיפה המאבק העיקרי הוא נגד כוח הכובד. החיים על רכס הכרמל אינם עניין גאוגרפי בלבד, הם ספורט אתגרי יומיומי והירידה היא לא רק זווית. היא מצב תודעתי.
התרגלנו לחיות בשיפוע, לפצות על מערכות שלא עובדות, להחזיק הכל בכוח שלא יידרדר לתהום, ולשכנע את עצמנו שככה זה צריך להיראות. כשעירייה שלמה מתרגלת לנהל את המרחב בירידה מתמדת, הפלא האמיתי הוא לא שהרכב מחליק, אלא שאנחנו עוד מופתעים מהתוצאה.
לשרוד את החניה: הפיזיקה של המדרון
זה מתחיל ברגע שבו נדרש לחנות במקביל למדרכה, בנסיעה לאחור, במורד של 35 מעלות. הגלגל הקדמי חייב לפנות לאבן השפה כדי שאם בלם היד יכשל, והוא יכשל, הרכב ייבלם בעץ ולא בסלון של השכן. נהג חיפאי מזהה את חריקת בלם היד המתוח כצליל ההרגעה הלאומי. היציאה מהרכב היא מאבק פיזיקלי: הדיפת הדלת נגד כוח המשיכה, זינוק מהיר וטריקה לפני שתחבוט בשוקיים.
תחבורה ציבורית: פלאי תכנון מתחת ומעל לאדמה
הכרמלית, שנחנכה בסוף שנות החמישים, חיברה בדיוק מושלם בין הנמל, הדר המסחרית ומרכז הכרמל. אלא שהמוקדים נדדו לקניונים שבשוליים, הדר נחלשה, והכרמלית נותרה קפואה בזמן, רכבת תחתית מדויקת שמחברת בין יעדי העבר של העיר, בזמן שהתושבים צריכים להגיע למקומות אחרים לגמרי.
מעל לאדמה הוקמה הרכבלית, שנועדה להסיע סטודנטים מהמפרץ לאוניברסיטה. בפועל קיבלנו נסיעת בוקר מלאת תקלות וללא מזגן, מעל צומת צ'ק הפוסט המפויח בתוך תא מתכת לוהט התלוי בין שמיים לארץ. מי שמוותר ובוחר באוטובוס, פוגש נהגים שמפגינים מיומנות שלא מביישת טייס קרב בחיל האוויר, בפניות חדות במורד שדרות קיש או הציונות, בזמן שהנוסעים נאחזים בעמודים כדי לא לגלוש אל תא הנהג.
שבע בערב: חלוקת סמכויות עם חי-בר
ובשעות הערב מצטרפים לניהול המרחב השותפים האמיתיים: חזירי הבר. במקום חתול רחוב, התושב עומד מול חיית בר כבדת משקל ליד פח האשפה. הכלל החיפאי פשוט: לחזיר יש זכות קדימה, אלא אם כן יש בידך מאפה חם, ואז מוטב שתפתח בריצה מהירה במעלה ההר.
הפער: מליסבון הים תיכונית להחמצה עירונית
הטופוגרפיה המאתגרת אמורה הייתה להפוך את חיפה לפנינה עירונית נדירה:
- בליסבון ובפורטו המדרגות הציבוריות הן צירי חיים שוקקים עם בתי קפה ותאורה חמה; בחיפה הן נותרו מעברי בטון חשוכים עם מעקות חלודים.
- בברצלונה ובסן פרנסיסקו מקימים נקודות תצפית מזמינות עם ספסלים והצללה; בחיפה הנוף המרהיב מוחבא מאחורי גדרות פח ומגרשי אספלט.
- במקום להפוך את הוואדיות לטיילות טבע מוצלות בין השכונות, הפכנו אותם לשטחי הפקר מנותקים.
הטרגדיה החיפאית אינה כוח הכובד, אלא התבוסתנות המובנית של מקבלי ההחלטות. עשרות שנים שהנהלת העירייה, ממצנע ועד יהב ומי שהיה באמצע, מתייחסת לרכס הכרמל כאל מום מולד שיש להתנצל עליו ו״לומדים לחיות איתו״, ולא כאל נכס תכנוני שאין לאף עיר אחרת בישראל.
במקום לייצר עיר מחוברת, תוססת ונועזת שנשענת על ההר, בלשכת ראש העיר שקעו בניהול מנומנם של פשרות הנדסיות וטלאי על טלאי. כל עוד קברניטי העיר ימשיכו לראות בשיפוע תקלה עירונית במקום מנוע צמיחה, חיפה תישאר בדיוק מה שהיא: פרבר שינה מותש עם נוף לים, שנרדם ב-7 בערב ומתפלל שבלם היד ההוא יחזיק מעמד עד הבוקר….
ולא נאמרה אפילו מילה אחת על שוק תלפיות ששיפוצו הוא הסימפוניה הבלתי גמורה והניקיון בו כנראה משימה בלתי אפשרית.הפך למזבלה,בעיה שניתנת לפתרון בעזרת 2 פועלי ניקיון בעלות אפסית לעומת כל הבזבוזים של יונה יהב
גם לא נאמרה מילה אחת על הבורות ליד האודיטוריום… לא ברור לי מה הקשר בין זה ושוק תלפיות לנושא הכתבה?
שרון,
במצבה הרע של חיפה אשמים שני נבלים קומוניסטים ודגנרל אחד טיפש.
ראשית, אמנה את יתרונותיה של חיפה, שקשה להאמין עד כמה הם לא מנוצלים:
1. העיר היחידית בישראל עם שתי אוניברסיטאות גדולות (חיפה וטכניון). במיוחד הטכניון שהינו המוסד בעל ההשפעה הגדולה ביותר על כלכלת ישראל והשפעה קטנה על כלכלת חיפה. להשוואה, כל הפיתוח של באר שבע נשען על אוניברסיטה אחד צעירה יותר מהשתיים.
2. הר בקרבת ים עם רצועת חוף מדהימה.
3. נוף ירוק וטופוגרפיה המאפשרת זרימת אוויר ונוף מרהיב, במיוחד כאשר יש זוויות תצפית לים, למישור החוף ולגליל. הגנים הבאהים בלב העיר, ריאות ירוקות, חורשות, מסלולי נחלים לטיולים נוחים ויערות הכרמל ממש ליד… מין שילוב של ברצלונה ופרייבורג.
4. נמל עיקרי ובסיסי חיל ים.
5. בתי חולים מרכזיים.
6. מרכז אורבני-מטרופוליני של איזור הצפון, כולל משרדי ממשלה, שירותי בריאות, מסחר ועוד.
אז אם כל היתרונות הללו, כיצד זה שחיפה נעצרה ולא התפתחה?
1. הרס המסחר הארצי – בכוונת מכוון (טיפש)
בימי המנדט הפריטי חיפה היתה מרכז המסחר של ישראל. הנמל היחיד ד'אז, וכל חברות הסחר היו ב"דרך המלך" (King's road) שהפך לרחוב העצמאות. אבל אז עלו לשילטון הקומוניסטים הארורים, אבא חושם ויד ימינו אלמוגי האלים (פלוגות הפועל). היה להם חזון-אסון, עיר פועלית! אלאה הקפיטליסטים המדכאים, אנחנו רוצים פרולטריון. ככה צמחה לה במפרץ התעשיה הכבדה והמזזהמת, למשל וולקן והתעשיה הפטרו כימית (לא בז"נ שהוקם על ידי הבריטים והיה הסיבה למנדט על ארץ ישראל, אלא התעשיות שסביבו). וכך, גרוע יותר גורשו עיסקי המשחר הבין לאומי והמסחר הסיטונאי הגדול מחיפה (ועברו לתל אביב). הקומוניסטים המטומטמים לא הבינו שיש יותר כסף, ארנונה ומקומות עבודה טובים בבורסה מאשר במכולת של מר כהן או במפעל של קומוררדביץ'.
2. אותם זוג מטומטמים היו אחראים גם להתפתחותו של כביש שלא היה בתוכנית המתאר הארצית, מכביש שירות קטן ומשני לדרך ראשית, אוטוסטראדה… כביש 2. כביש 2 והרכבת הם האסון המתמשך של חיפה! עיר על הים המנותקת פיזית מהים על ידי כביש ומסילת ברזל.
בכל עיר נורמלית השוכנת על הים, השכונות היקרות ביותר קרובות לים. בחיפה השכונות הקרובות לים הן סלאמס. מדוע? כן יש את ההיסטוריה של המעברות, אבל 75 שנים אחרי השוק היה צריך לתקן את המצב בעצמו ובקלות. ברם, כאשר בית מצוי 300 מטרים מקו המים, אבל להגיע לחוף צריך לעשות דרך של 3ק"מ, לחצות אוטוסטראדה ולעבור מתחת לגשר רכבת, אתה כבר לא באמת גר ליד הים, הילדים לא הולכים בביטחה לחוף לבדם, כל תרבות החוף, התיירות והפוטנציאל מתאדים.
הוצאת כביש 2 והרכבת מקו החוף היתה מקפיצה את ערך הנדל"נ ומכניסה לחיפה מיליארדי שקלים בפיתוח! (כן מיליארדים לא מיליונים).
3. המטומטם השלישי בסיפור אשם באי הבנת הנקודה האחרונה. היתה הזדמנות חד פעמית להציל את חיפה בימיו של הדגנרל מצנע. מה שהיה צריך לעשות הוא לבנות שלוש מנהרות ולא שתיים, לנתב את כבית 2 למנהרות ובמנהרה הנוספת את הרכבת ולשחרר את קו החוף. אבל הבנתו של מצנע בתיכנון אורבני וצרכי העיר (שלא היתה ביתו, אלא קרש קפיצה לתפקידים אחרים) עלובה יותר מהבנתו האפסית בצבא ואסטרטגיה… והתוצאות בהתאם.
אחרי כל אלא יש להוסיף את הקיפאון בבניה, חוסר ההבנה בתכנון ארוך טווח, עירייה שנשלטה \ נשלטת על ידי וועדים וגורמים הרואים את טובת עצמם לפני טובת העיר, וכך העיר בעלת הפוטנציאל הטוב בישראל הופכת לעיר מוזנחת בקפאון התפתחותי.
1
הניתוח ההיסטורי שלך מדוייק בדבר אחד מרכזי: הנתק בין חיפה לים והבידוד של הטכניון מהעיר, הם אכן אסון תכנוני. אבל לתלות את הכל בטעויות של מפא"י מלפני 70 שנה או לחכות למגה-פרוייקט של מיליארדים שימנהר את הרכבת וכביש 2, זה בדיוק להמשיך באותו שיתוק. זה כמו אחד שלא מתקן נזיה בברז כי בעוד 15 שנה יהיה פינוי בינוי לכל השכונה…
חיפה לא צריכה לחכות למיליארדי שקלים מהממשלה כדי להחיות את המרחב שלה. חיבור לים מתחיל ממעברים עירוניים ראויים, תחזוקה של שכונות החוף כמו בת גלים, ופתיחת המרחב להולכי רגל כבר עכשיו. אם נמשיך לחכות לתוכניות תשתית דמיוניות ולבכות על מה שעשו בשנות החמישים, העיר תישאר בדיוק באותו הקיפאון.
שרון, זה כתוב כל כך יפה (ומדויק להפליא).
מהיכן לקח הכתב את המיספר ההזוי של 35 מעלות של תלילות בחיפה?
הרחוב התלול בעולם לפי ספר השיאים של גינס הוא רחוב בולדווין (Baldwin Street) בעיר דנידין שבניו זילנד, עם שיפוע מרשים של כ-34.8%.
טז ליפה אלופת העולם בתלילות ומאחר ולא צויין רחוב כלשהוא, אז כנראה כל הרחובות בחיפה הם הכי תלולים בעולם. מעניין שבגינס לא מעודכנים
הנתון נכתב כמטאפורה לתחושת השיפוע, ולא כמדידה גיאודטית שמוגשת לאישור הנדסי של העירייה. תודה על הדיוק המדעי, אבל מי שמטפס ברחובות חיפה ברגל, מרגיש בדיוק את הזווית הזאת. ועל העובדה שיש איפשהו בעולם רחוב שנקרא ״דנידין״, אנחנו עוד נדבר.
אתה צודק אבל זה מספר להמחשת האבסורד. לא נתון מדעי.
השנינות בכתיבה שלך כל כך מוצלחת שרק בשביל זה היה שווה לקרוא את הכתבה:)
לגמרי
תודה 🙂 צפי לעוד
אני פה להזכיר ש-60 אחוז משיטחה המוניציפלי של חיפה הוא מישורי לחלוטין. 150 אלף מתושבי חיפה (50%) גרים בשכונות מישוריות לחלוטין רק שהן לא מחוברות בשבילי הליכה, נתיבי אופניים או טיילות, רק בצמתים, מחלפים ומעקפים לרכב.
אתה תמיד אומר דברי טעם ואתה צודק. נטפל גם בזה, פרוסה פרוסה.
אתה תמיד קולע בול. יטופל ויעודכן בהמשך הכתבות.
כל מילה. ניתוח מדוייק וכואב. עיר יפה, שנשבתה בידי עירייה כושלת. ניקוי אורוות מנהליות יסודי מאד,חייב להתבצע,גם אם יהיה צורך בהתערבות ממשלתית. הפגיעה בתושבים,היא גם כלכלית,כאשר אזורי מרכז העיר,הפכו לא ראויים משום בחינה. תיראו איך הופכים מקומות עלובים לשעבר,לפנינים,לימדו מתל אביב,שדחפה את תוכנית אונסקו. יש מה לעשות! א.נשים טובות וטובים,תתעוררו!
חיפה היא עיר שלא ככל הערים. היא דומה לתל אביב וירושלים בכך שאתה ״חיפאי״ כמו שאתה ״ירושלימי״. אתה לא סתם גר בחיפה. אתה תמיד תישאר חיפאי. אין ״חולונאי״. אין ״גבעתיימי״. אלה ערים שגדלו בהן הרבה אנשים אבל אין זהות כל כך חזקה בין האנשים ש״חוזרים לחיפה״ כמוני, או כאלה שמגדירים את עצמם כחלק מהעיר. וזו הסיבה שזה עוד יותר כואב/מכעיס.
החניה העליות מורדות אינה בעיה – חשבו על סן פרנציסקו ובן דיאגו.
בקליפורניה מחנים את הרכב בירידה כשהגלגלים הקדמיים פונים לכוון אבני השפה ובירידה מחנים כשהם בכוון החוצה וכך אבני השפה סולמות את הרכב מלהדרדר גם אם בלם היד משתחרר.
אין בעייה עם העלייה או הירידה. ברור. כמו שאתה אומר. הבעייה היא רק מה עושים עם זה ואיך מתכננים/בונים/מתקנים
כדי שחיפה תשרוד חיבים להחזיר 3 מרכזים במסלול הכרמלית מרכז הכרמל יש את טיילת לואי, בכיכר האודיטוריום והגנים המשודרגים חייבים להוסיף פסלים של נגנים, לשדרג את מרכז הכרמל ולפתוח את טיילת גן האם לגן עצמו, השאר יתפתח מעצמו.
בהדר ביציאה מהכרמלית יכול להיות הנביאים חייב להיות משהו שימשוך את המבקרים להמשיך לבלות ולהסתובב בהדר.
בעיר התחתית חייבת להיות יציאה תת קרקעית לכיוון תחנת הרכבת (לפחות עד רח' העצמאות) כדי למשוך גם מבקרים מחוץ לחיפה.
זה הבסיס למשוך בעיקר צעירים לבלות בחיפה.
כול מילה סלע
נהניתי מהכתיבה ומהמסרים!
על העיקרון אני מסכים איתך, מ"ל ד סיסמאות כמו" ליסבון" וכו', מה אתה מציע למשל לעשות עם הכרמלית? לסתום אותה ולחפור חדשה? לגבי הרכבל שלוהט בחום, היית ברכבלים באירופה בחום? ראית שהם אי פעם מזגן?
בדבר אחד אתה צודק וכל חיפאי יסכים איתך. יש לנו ראש עיר וסגנים מנומנמים בלי חזון. כן פה ושם הם עושים ניסיונות קטנים להחיות את העיר עם איזה פסטיבל אוכל קטן. אבל זו טיפה בים. צריך חזון. כשהיה צריך להביא את אנבידיה הם נכשלו. למנף את בת גלים, את החופים להעיף גבר את המפעלים המזהמים. יש לך שוק תלפיות שאתם משקיעים בו השקעה מינימאלית במקום להפוך אותו לנחלת בנימין. אין אנרגיה, מעוף ותעוזה, כולם שם זקנים ועייפים.
תודה על התגובה החדה. אנחנו מסכימים על השורה התחתונה: הבעיה בחיפה אינה ההר, אלא עייפות החומר והיעדר החזון בהנהלת העיר.
לגבי השאלות הפרקטיות: את הכרמלית ממש לא סותמים ולא חופרים מחדש. מערכת תחתית קיימת היא נכס ששווה מיליארדים, אבל היא לא יכולה לפעול בוואקום. הפתרון הוא הפיכתה לעמוד שדרה עם קווי הזנה שכונתיים ומהירים (מיניבוסים בתדירות גבוהה) שיזרימו אליה נוסעים מרחבי ההר. לגבי הרכבלית: יש הבדל תהומי בין רכבל סקי אלפיני בגובה אלפיים מטר לבין קופסת זכוכית סגורה שנעה מעל אספלט רותח בלחות של המפרץ… לתכנן מערכת הסעת המונים יומיומית בישראל בלי מענה אקלימי ראוי, זו פשוט עצלנות תכנונית.
נגעת בדיוק בנקודות הכואבות: ההחמצה של אנבידיה, ההזנחה בבת גלים ושוק תלפיות שזקוק להשקעה יסודית ולא לפסטיבלים קוסמטיים פעם בחצי שנה. בפרקים הבאים של הסדרה נציג בדיוק את תוכניות העבודה המעשיות לשינוי המרחב. שווה לעקוב.
זו השורה התחתונה. אני תמיד שואל למה סביון צריך מפלגת גימלאים? כל העירייה מפלגת גימלאים…
עירית חיפה לדורתיה לא מצליחה להפוך את היוצרות ובמקום לפתח את היתרונות של העיר משקיעה בהרס העיר דרך תמ"אות ובניה מוגברת חסרת טעם וצורה
כתבה היתולית ומדויקת על המצב בחיפה. אתנחתא קומית מצויינת
חצי היתולית. אני כותב רציני מאוד 🙂
עצוב כמה שזה נכון ולא רק בחיפה
מותר לחשוד שכתבה זו העא חלק בלתי נפרד מקמפיין קבלני לקבל היתרי בניה במורד הודיות…
אין קשר. אל תחפש קונספירציות בכוח 🙂
באותה מידה הכתבה על כבישים חשוכים היא לא קמפיין לקבלני חשמל… לפעמים שיפור הוא ממש שיפור.