בית טראוב – הבית הראשון בשדרות הנדיב

בפינת שדרות מוריה ושדרות הנדיב ניצב בית טראוב, בית בעל מראה פיסולי במיוחד, הנושא את סממניו האופייניים של הסגנון הבינלאומי, והראשון שהוקם בשדרות הנדיב שבשכונת שמבור.

שכונת שמבור

שמה של שכונת שמבור הוא שיבוש שמו של שנבור, בעל קרקעות ערבי תושב כבאביר, שממנו נרכשו אדמות השכונה. כבר בתקופת המנדט הופיע האזור בתכניות העירוניות בשם „אדמת שמבור”.

השכונה החלה להתפתח בשנות ה־30 ברוח עקרונות עיר הגנים – בנייה מרווחת, מגרשים ירוקים ושילוב בין מגורים עירוניים לסביבה שקטה ועתירת צמחייה. ליבה האדריכלי של השכונה היה שדרות הנדיב, הקרויות על שמו של הברון אדמונד דה רוטשילד, „הנדיב הידוע”.

במהלך השנים נבנו בשמבור בתים שתוכננו בידי שורה של אדריכלים חיפאיים בולטים, ובהם משה חט, שמואל רוזוב, בנימין אוראל, יחזקאל זוהר ואדולף ארדינגר. רבים מהם ביטאו את הסגנון הבינלאומי ואת התאמתו לנוף ולמגרשים הירוקים של הכרמל.

עם השנים התבססה שמבור כאחת משכונות המגורים המבוקשות בחיפה, ובין תושביה נמנו גם בני משפחות רקנאטי, עופר ודנקנר.

על פי תיק השימור שערכה האדריכלית נועה שק, אחד המבנים הראשונים בשכונה, והראשון בשדרות הנדיב, היה בית טראוב – בית דירות שהקמתו מעידה על האמון שנתנו בעליו בפוטנציאל של השכונה החדשה. 

בני הזוג טראוב – יזמי הבית

הבית הוקם ביוזמת בני הזוג שיינה־מרים ואייזיק טראוב. שיינה־מרים הייתה ילידת פולין, אך על קורותיהם של בני הזוג ידוע לנו מעט. בחירתם להקים דווקא כאן בית דירות, בתקופה שבה שמבור הייתה עדיין בראשית התפתחותה, מעידה על ראייה יזמית ועל אמון בעתידה של השכונה.

בני הזוג נותרו בעלי הנכס גם בשנים הבאות. ב־1941 ביקש אייזיק טראוב, היתר להקמת מבנה נוסף על הגג, וב־1942 נערכו בבניין שינויים פנימיים. 

בית טראוב – אדריכלות בסגנון הבינלאומי

בית טראוב הוא בית דירות בן שלוש קומות, שתוכנן בידי האדריכלים יצחק סירקין ודוד גלבסקי, בסגנון הבינלאומי שאפיין חלק ניכר מן הבנייה החיפאית בשנות ה־30.

 הבניין מורכב ממספר נפחים גאומטריים המשתלבים זה בזה, תוך משחק בין הקווים הישרים של המסה הקובייתית העיקרית לבין נפחים מעוגלים.

בחזית הפונה לשדרות הנדיב בולט ציר הכניסה, המודגש באמצעות חלון אנכי של חדר המדרגות, הנמשך כמעט לכל גובה הבניין. מעליו בולט אלמנט מעוגל המסיים את חדר המדרגות ומעניק גם לחזית זו, אופי פיסולי מובהק. האנכיות של ציר הכניסה ניצבת מול חלונות הסרט האופקיים ויוצרת מתח קומפוזיציוני, האופייני לסגנון הבינלאומי.

בחזית הפונה לרחוב מוריה מתפתח אותו רעיון ביתר שאת: נפחים עגולים ומעוגלים משתלבים בנפח הקובייתי העיקרי של הבית. נפח גלילי בולט, חלונות העוקבים אחר הקימור ומרפסות מעוגלות מרככים את המסה המרכזית ויוצרים קומפוזיציה תלת־ממדית עשירה.

הגג השטוח, הטיח הבהיר, הפתחים האופקיים והיעדר העיטור משלימים את השפה המודרניסטית. הבית ניצב בתוך מגרש עתיר צמחייה בוגרת, המסתירה כיום חלקים מחזיתותיו ובו בזמן, ממחישה את אופייה הירוק של שמבור ואת רוח „עיר הגנים” שלפיה התפתחה השכונה.

כך מתקיים דיאלוג בין שתי החזיתות: האלמנט המעוגל המסיים את חדר המדרגות בשדרות הנדיב, מקבל הד בחזית רחוב מוריה, שבה הופכת הפיסוליות לעיקרון מארגן של הקומפוזיציה כולה. הבית עוצב אפוא לא כאוסף של חזיתות נפרדות, אלא כגוף אדריכלי תלת־ממדי שנועד להיקרא מכל עבר.

על האדריכלים: יצחק סירקין ודוד גלבסקי

יצחק סירקין (1883–1938), יליד רוסיה ואחיו הצעיר של נחמן סירקין (מנהיג ציוני שעל שמו נקרא רחוב סירקין), למד פיסול ואדריכלות ברוסיה. לאחר תקופה ב״בצלאל״ ובגרמניה, השתקע ב־1920 בחיפה, שבה לימד ציור ומלאכה בבית הספר הריאלי ואף עיצב את סמל בית הספר. במקביל עסק באדריכלות ותכנן שורה של בתי מגורים בעיר.

דוד גלבסקי (נפטר ב־1965), יליד פולין, למד אדריכלות במכון הטכנולוגי בדנציג והגיע לארץ ב־1933. בחיפה שיתף פעולה עם סירקין בתכנון מספר מבנים בסגנון הבינלאומי, ובהם בית טראוב ובית מושאיוף בשדרות הנשיא. בהמשך פעל בשותפות עם אשתו, האדריכלית מרים גלבסקי, ובין עבודותיהם המשותפות היה הבניין ברחוב הרצל 2, שעליו סיפרנו בכתבה קודמת בסדרה. גלבסקי נהרג בתאונת דרכים בצרפת ב־1965.

קשה שלא לראות קו מחבר בין הכשרתו ופעילותו של סירקין כפסל לבין האופי הפיסולי הבולט של בית טראוב.

 בית טראוב- בניין לשימור

בית טראוב נכלל ברשימת המבנים לשימור של עיריית חיפה. חשיבותו נובעת הן ממקומו בראשית התפתחותה של שמבור והן מאיכותו האדריכלית וממאפייניו המובהקים של הסגנון הבינלאומי. עיריית חיפה מציינת במיוחד את שילוב הנפחים הקובייתיים והגליליים, את חלון חדר המדרגות הייחודי ואת הפרטים המקוריים שהשתמרו בו. 

מעמדו השימורי של הבניין עמד למבחן בשנת 2021, כאשר במהלך עבודות שיפוץ במקום הוצא על ידי מהנדס העיר צו מנהלי להפסקת עבודות שנעשו, לטענת העירייה, בניגוד לחוק. המחלוקת אף הגיעה לבית המשפט. 

ההליך המשפטי הסתיים בפסק דין לטובת העירייה, שהתנגדה לשינויים בחזית הבניין אשר עלולים היו לפגוע באופיו האדריכלי המקורי.

כמעט תשעים שנה לאחר שהיה מן המבנים שסימנו את ראשיתה של שמבור, ניצב בית טראוב כתזכורת לפרק חשוב בהתפתחות הבנייה על הכרמל.

תודות

תודתי לידידתי ד״ר חנה פייגר, העורכת והמדריכה את הסיורים הפופולריים בין מדרגות חיפה, על הצעת הנושא ועל המידע הרב שחלקה עמי, שסייע בגיבוש הכתבה ובהבאתה לפרסום.ֿ

קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.