(חי פה) – בשנת תש"ח, בעיצומה של מלחמת העצמאות, מצאו עצמם ילדי קיבוץ שער הגולן נפרדים באחת מעולמם המוכר ונעים אל הלא‑נודע. מאחורי הפינוי הדרמטי לחיפה עמדו רגעים של פחד, אומץ, וילדות שנאלצה להתבגר מהר מדי.
ארבעים שנה לאחר מכן, בשנת היובל לקיבוץ, שבה מרים רות – צ'ורה, הגננת האהובה של אותם ילדים, אל הזיכרונות ההם וכתבה את היומן שהפך למסמך אנושי נדיר. בין דפי היומן, המלווים באיוריו של חיים ברקני ובתמיכת משפחת עברי לדורותיה, נחשפת תמונת חיים של קהילה קטנה שנאבקה לשמור על שגרה, על ילדות ועל תקווה בתוך מציאות של מלחמה.
כרמל יערי (עברי) מספרת: "את החוברת עצמה כתבה מרים רות (סבתא שלי). סבתא כתבה את החוברת בשנת 1987 לרגל יובל ה-50 של שער הגולן. החוברת מביאה את סיפור הזכרונות שלה כמי שהייתה הגננת של מי שהיו אז ילדים בפינוי.
בשער הגולן סבתא נקראה צ'ורה, ולכן היא גם זו שחתומה על החוברת.
כעת, לראשונה, הדפים הללו יפורסמו כאן ויאפשרו הצצה אינטימית אל עולמם של הילדים שהפכו לסמל של חוסן, רעות ואהבת המקום.
קרדיטים:
- משפחת עברי לדורותיה.
- הוצאת קיבוץ שער הגולן.
- מכתבי זכרונות מרים רות.
- איורים חיים ברקני.
היומן בגלות בחיפה – ילדי שער הגולן 1948 נסרק ע"י- כרמל יערי (עברי), איורים חיים ברקני
האם הכתבה עניינה אותך?
אני תושב השכונה. תודה מקרב לב על הסיפור המרתק, שאמנם היה מוכר לי אך לא בכאלה פרטים. על בית זוננברג כתבתי ערך בויקיפדיה לפני כשנתיים, הבית בשונמית 19 היה הראשון ברחוב והיה שייך לתעשיין יעקב זוננברג (הקים מפעלי מתכת במפרץ). בסוף המנדט כאשר הבריטים פינו חלקים מהכרמל ביתו ניזוק ע"י פולשים, והיתה על כך כתבה בעיתונות המקומית. זוננברג עצמו גר שם עד 1975. היום הבית במצב מצוין ועדין משמש למגורים לבעליו השני. בתמונת הילדים רואים היטב את בית אל 26 (מימין) שתכנן גרשטל עבור משפחת שביב, בית ערבי נוסף באמצע ומשמאל מציץ עובדיה 12 שעבר שיקום ושימור קפדני לאחרונה. יפה לראות את השטח הריק והטרשי מסביב, ואת הכרמל כפי שהיה. 30 שנה אחר כך, השכונה השקטה כבר היתה בנויה לגמרי. תודה שוב.
אני תושב השכונה. תודה מקרב לב על הסיפור המרתק, שאמנם היה מוכר לי אך לא בכאלה פרטים. על בית זוננברג כתבתי ערך בויקיפדיה לפני כשנתיים, הבית בשונמית 19 היה הראשון ברחוב והיה שייך לתעשיין יעקב זוננברג (הקים מפעלי מתכת במפרץ). בסוף המנדט כאשר הבריטים פינו חלקים מהכרמל ביתו ניזוק ע"י פולשים, והיתה על כך כתבה בעיתונות המקומית. זוננברג עצמו גר שם עד 1975. היום הבית במצב מצוין ועדין משמש למגורים לבעליו השני. בתמונת הילדים רואים היטב את בית אל 26 (מימין) שתכנן גרשטל עבור משפחת שביב, בית ערבי נוסף באמצע ומשמאל מציץ עובדיה 12 שעבר שיקום ושימור קפדני לאחרונה. יפה לראות את השטח הריק והטרשי מסביב, ואת הכרמל כפי שהיה. 30 שנה אחר כך, השכונה השקטה כבר היתה בנויה לגמרי. תודה שוב.
אני תושב השכונה. תודה מקרב לב על הסיפור המרתק, שאמנם היה מוכר לי אך לא בכאלה פרטים. על בית זוננברג כתבתי ערך בויקיפדיה לפני כשנתיים, הבית בשונמית 19 היה הראשון ברחוב והיה שייך לתעשיין יעקב זוננברג (הקים מפעלי מתכת במפרץ). בסוף המנדט כאשר הבריטים פינו חלקים מהכרמל ביתו ניזוק ע"י פולשים, והיתה על כך כתבה בעיתונות המקומית. זוננברג עצמו גר שם עד 1975. היום הבית במצב מצוין ועדין משמש למגורים לבעליו השני. בתמונת הילדים רואים היטב את בית אל 26 (מימין) שתכנן גרשטל עבור משפחת שביב, בית ערבי נוסף באמצע ומשמאל מציץ עובדיה 12 שעבר שיקום ושימור קפדני לאחרונה. יפה לראות את השטח הריק והטרשי מסביב, ואת הכרמל כפי שהיה. 30 שנה אחר כך, השכונה השקטה כבר היתה בנויה לגמרי. תודה שוב.