להסרת עלוקות – צלף קוצני, פטל קדוש וקיסוסית קוצנית חולקים את השם הערבי: עוּלֵיקְ (عُلّيق) שפירושו עלוקה על שום השימוש להסרת עלוקות מהגרון או אולי בגלל שהם נצמדים לבגדים או לגוף בעלי חיים במשק בית האדם כמו עזים וצאן. הפועל عَلِقَ עַלִקַ משמעו נצמד.
צלף קוצני
השימוש בצלף רפואי להסרת עלוקות הוא ככל הנראה שימוש מקומי שתועד לראשונה על ידי רופא ירושלמי, מרכוס זלצברגר, המביא דברים בשמו של אפרים הראובני: "מר א. הראובני היה הראשון שהסביר את השימוש בצמח Capparis spinosa אני אסיר תודה למר הראובני על כך שהצביע בפניי על המקומות בירושלים שבהם צומחים צמחים אלו. ראינו אותם גם במצב רענן וגם כצמחים נובלים על קירות ישנים. איורים 1 ו-2 מראים את שני מצבי הצמח. הענפים מציגים מבנה של קוצים דמויי טפרים, חזקים למדי ומכוונים כלפי מטה. התושבים בוחרים ענף חזק, קוטעים או שוברים את כל הקוצים למעט אחד וכך מאלתרים כלי שצידו האחד ידית ובקצהו קרס. "ניתן להכניסו בקלות לפה וללוע, וכפי שנאמר לי, אף לוושט, מבלי לגרום לפגיעה הקלה ביותר. העלוקה נתפסת על הקרס ומשחררת את אחיזתה ברגע שנתפסת. כך היא נשלפת, ממש כמו דג על חכה" 1928:29-30) Salzberger).

איור: ענפי צלף המשמשים להסרת עלוקות. מתוך: (1928:29-30 Salzberger).
ובתיאורו הציורי יותר של נגה הראובני: "אצל הערבים פותחה יוזמה לניצול קוצי הצלף… במקורות המים שלהם נמצאות לעתים עלוקות שחורות ומבריקות, הנתקעות בגרון ואין להן בעולמן, הנאה גדולה ממציצת הדם. אז יקטוף חברו של קורבן העלוקה ענף משיח הצלף…. יסיר ממנו את כל עליו וקוציו, וישאיר בו רק קרס אחד או שניים. האומלל יפתח את גרונו, וה'רופא לשעה' יכניס לתוכו את הענף שבידו, וחודו של הקרס מופנה כלפי מעלה. הענף יחליק יפה לעומק הגרון, ובצאתו בחזרה ייתקע הקרס בבשר העלוקה, ויעלה אותה אחר כבוד החוצה…" (הראובני 1957:126).
קיסוסית קוצנית
סיפור דומה רשמנו עבור הקיסוסית הקוצנית בערב אל עראמשה שבגבול הלבנון: "אם אדם שתה מים ולא נזהר ונתקעה עלוקה בגרונו, ייקח ענף של קיסוסית צעיר וגמיש ויורדו ממנו את כל הקוצים פרט לאחד שבקצה הגבעול. את הענף הזה מחליקים לגרון ומנסים לשלוף את העלוקה בתקווה לא לעשות 'פנצ'ר בגרון'. רצוי מאד לפנות למרפאה המקומית המנוסה ולא לנסות לבד (עבדאללה חסין, ערב אל עראמשה, 12.3.2003). לא מצאנו עדות כתובה על השימוש בקיסוסית קוצנית להסרת עלוקות. איבן- אלביטאר (II:123) כותב: "קיסוסית קוצנית היא צמח ידוע ומפורסם, דוחה עלוקות אם שותים את 'המים שלו' או אם מגרגרים בו. משקים בו בעלי חיים אם נתקעת להם עלוקה בגרון". הוא מכנה את הצמח בשם شبشين שַׁבְּשִׁין. גם אל-אנטאקי (פעל בדרום טורקיה במאה השש-עשרה כותב שהקיסוסית הקוצנית מרככת ומשתמשים בו להוצאת עלוקות מהגרון. מבשלים אותו ומשקים בע"ח במים שלו, כך משתחררת העלוקה ונופלת (אל-אנטאקי 1988: 2, 214). הקיסוסית ידועה בתכולת הספונינים ( Tian et al., 2017) וייתכן שהם הגורם להסרת העלוקות.

שיזף השיח
רופא בריטי שעבד בא"י וסקר את תפוצת נגע העלוקות בארץ ישראל ובאופן הטיפול בהן, מעיר ביובש על אופן הטיפול הביתי: "בנוגע לטיפול, תושבי פלשתינה נוהגים, אם העלוקה נגישה, לנקבה באמצעות קוץ חד מעץ הסִדְר (שיזף השיח) Masterman 1908:184)). לאור מבנה הקוצים המאונקלים של השיזף סביר להניח שאופן השימוש היה דומה.
מרגנית השדה
שלושת השמות של מרגנית השדה: קָאתִל אֶלְעַלַק (قاتل العلق), עִשְׁבִּת אֶלְ-עַלַק (عشبة العلق ) ו'חַשִׁישִׁתְ אֶלְ עַלַק' (حشيشة العلق) מקורם בשימוש בצמח להסרת עלוקות. במקרה זה אין המדובר בשימוש בחלק צמח כלשהם אלא בתמצית שהופקה מן הצמח.

מרגנית השדה )צילום: צחי פז)
השימוש במיצוי ממרגנית להרחקת עלוקות ידוע היטב ברפואה הערבית הקלאסית. יונה אבן ג'נאח, מלומד יהודי שחי באנדלוסיה (1050-990) כתב בין היתר ספר על שמות חומרי הרפואה. לפי דבריו הזן הכחול של המרגנית (להזכירנו כיום הטיפוס הכתום והטיפוס הכחול נכללים תחת מין אחד 'מרגנית השדה', בעבר הם נחשבו כשני מינים נפרדים), הורג עלוקות ולכן נקרא 'עשב העלוקות' ( עִשְׁבִּת אֶלְ עַלַַק, Bos et al., 2020:238).
לפי אל-ע'אפיקי (רופא ובוטנאי אנדלוסי מן המאה ה־12) חַשִׁישִׁת אֶלְ עַלַַק' ( Ḥashīshat al-ʿAlīq حشيشة العلق) נאסף בעת הפריחה העלים והפרחים נטחנים היטב. מערבים בחומץ ודבש, שמים את התערובת על פצע הנשיכה ועל העלוקות ואז הן מתמוססות ומתות תוך שעה". לפי אל-ע'סאני (,1580–1610 חי ופעל במרוקו) מיצוי מהצמח המרגנית עם חומץ, כך אומרים, הורג את העלוקות מהר (Al-Ghassānī 1990: 241). השימוש נגד עלוקות בבני אדם והן בוטרינריה עממית (אתנו-וטרינריה), בעיקר בהודו ודרום אסיה (Pande et al., 2007:445; Maheshwari 1996: 127).
שימוש במרגנית השדה להסרת עלוקות מקורו בתכולת החומרים שהיא מכילה. יש כאן שילוב פעולה בין חומרים הפוגעים בעלוקה (פנולים וגלוקוזידים) וכאלו (ספונינים) הידועים בהשפעתם לכיווץ רקמות הפונדקאי ובכך הם מקטינים את יכולת העלוקה להיאחז ברקמה. במרגנית נמצאו תרכובות רבות הנמנות על שתי קבוצות כימיות אלו (Shoji et al., 1994; Classen et al 2025 )

איור מס : הוצאת עלוקות מפיו של סוס (Ahmed ’Ata Tayyarzade (d. 1294 AH / ≈1877 AD). The manuscript is part of the collection at the Walters Art Museum, Baltimore, accession number W.661.75A.)
מאת: אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב.
אמוץ דפני הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה, בוטנאי וחוקר פולקלור. סאלח עקל ח'טיב הוא חוקר מסורות ופולקלור צמחי הארץ.

