חדוה אלמוג תא"ל (מיל׳) • כצמח הצבר – קשיחה מבחוץ, רכה ומתוקה מבפנים

תא"ל (מיל׳) חדוה אלמוג (ילידת 1948) היא אשת ציבור ישראלית אשר בעבר הייתה ממלאת-מקום וסגניתו של ראש עיריית חיפה יונה יהב. בשנים 1987–1991 הייתה קצינת ח"ן ראשית בצה"ל.

דיסוננס מסויים קיים בין תדמית בעלת הקרירה הצבאית והאזרחית המפוארת לבין האישה אשר נפגוש בביתה, ממש כצמח הצבר (בבחינת צברית אמיתית) – קצת קשיח מבחוץ, ואילו רך ומתוק מבפנים.

כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים והגרים פה- ממש כשם המדור- "גם אני חי פה".

במסגרת מדור זה נכיר דמויות חיפאיות ואת מקום מגוריהן. ההיכרות איננה דרך מטראז' הדירה, או הערכה נדלני"ת או תיאור עיצובי בלבד, אלא, מהותה של הכירות זו הינה להיוודע דרך הסיפורים, המטען הרגשי  וזווית הראייה הייחודית האישית בבית המארחים.

סיכום קריירה ענפה ומפוארת – בקיצור האפשרי ביותר

בנעוריה הייתה חדוה יפה-אלמוג חברה בתנועת "השומר הצעיר" וכפועל יוצא מכך התגייסה לצה"ל (1967) במסגרת גרעין נח"ל של התנועה. במהלך שנותיה בצה"ל עשתה מסלול שירות צבאי אשר כלל תפקידי פיקוד והדרכה רבים עד למינויה לקצינת הח"ן של הנח"ל 1978-1976.

בשנת 1981 הייתה קצינת ח"ן בפיקוד הצפון במהלך 3 שנים ואח"כ מונתה להיות מפקדת בסיס ההדרכה המרכזי של צה"ל. בשנת 1987 מונתה לתפקיד קצינת ח"ן ראשית, בדרגת תא"ל. בתפקיד זה נשאה עד שנת  1991. באותן השנים הייתה אף יועצת ראש אכ"א והמטה הכללי של צה"ל בנושאי שירות נשים בצבא.

אלמוג היא בוגרת המכללה לביטחון לאומי. בעלת תואר ראשון בחינוך ומדע המדינה ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה. לאחר שפרשה מצה"ל, החלה בעבודה התנדבותית במסגרת נעמת, וב-1994 מונתה לתפקיד יושבת ראש נעמת בחיפה. בשנת 1998 נבחרה ליושבת ראש נעמת בישראל, ואחר כך, ליושבת ראש נעמת העולמית.

החיים הפוליטיים של אלמוג

אלמוג נכנסה אל החיים הפוליטיים בשנת 2002 כאשר מונתה לחברת מועצת העיר בסיעתו של ראש העיר דאז עמרם מצנע. לאחר מכן, שימשה חדוה אלמוג כמ"מ ראש העיר בשתי הקדנציות הקודמות של יונה יהב ובאותה העת נחשבה לאחת מתוך צוות האנשים החזקים ביותר במערכת הפוליטית החיפאית, במיוחד בשל היותה יו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה.

רגע לפני פרוץ מגפת הקורונה, בפברואר 2020 – נבחרה להיות יו"ר העמותה להנצחת חללי הנח"ל, דבר אשר הפכה להיות האישה הראשונה הנושאת בתפקיד זה בעמותת הנצחה צבאית רשמית.

מבית המוטו הוא "צפיית בעיות ומניעתן"

הצלחתה הגורפת בצה"ל ובקריירה האזרחית באה לה הודות לרקע ולחינוך אותו קיבלה מבית. חדוה, לבית משפחת יפה, נולדה תשעה ימים לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, כשבאוויר הייתה ציפייה לתיקווה לחירות, שוויון ואחווה.

האם, גאולה רוסמן, אישה פמיניסטית חכמה ומבריקה, עלתה ארצה מפולין כבר בשנת 1934, ולימים הייתה ספרנית בספריית קריית אליעזר ואח"כ ניהלה את הספרייה בנווה שאנן. אביה, יליד וילנה, אשר משפחתו יצאה ליוהנסבורג הקים שם את תנועת "השומר הצעיר". בשנת 1939 עלה לארץ ישראל והיה ממקימי קיבוץ חצור, ולימים מנהל עבודה בנמל חיפה.

אביה שירת בצבא הבריטי ואילו אימה שירתה ב A.T.A (חיל הנשים של הבריגדה היהודית) כחובשת החיל במצרים. "שר הגורל" הפגישם בחיפה ב"ביתנו" מרכז התרבות אשר בשכונת הדר. לזוג יפה נולדו 3 בנות. אחותה של חדוה רותי, גרה בחיפה, הייתה מורה, ואחות נוספת דליה ז"ל מנכ"לית תיאטרון "הקרון״, דליה נפטרה לפני כ 3 שנים.

ילדות ב"נווה יוסף"

חדוה מתארת "ילדות קסומה" בשכונת "נווה יוסף" אשר הייתה מוקפת בצמחיה רבה וטבע עירוני. שכונה אשר הוקמה בשנת 1949 כשכונה לחיילים משוחררים, משוחררי הבריגדה היהודית, משוחררי הצבא הבריטי ומשוחררי צה"ל. "נווה יוסף" קרויה על שמו של יוסף ארדשטיין, שהיה בתקופת המנדט מנהיג פועלים חיפאי. השכונה נמצאת במורדות הצפוניים של שכונת נווה שאנן.

חדוה מספרת שהייתה ילדה שובבה ואנרגטית ביותר. היא אהבה לטפס על עצים, לשחק כדורגל ולשהות ב"מחנה" הטבע הצמוד לשכונה.

בנעוריה, תלמידי בית הספר "תל חי" היו משוייכים לתנועת הנוער "השומר הצעיר" וכך, מכתה ה' החל הקשר האמיץ שלה לתנועה זו. קן התנועה היה במרחק רב מבית הוריה ולכן בד"כ קיבלה לשם נסיעה חצי גרוש. אך היא העדיפה את מרחק ההליכה של כשעה בנעליה המשופשפות ובכסף שחסכה קנתה מנת פלפל או דבר מתיקה. בהמשך למדה בבית הספר "הקישון", ומכתה ט' בבית הספר החקלאי "כפר גלים".

גרעין התנועה

שכבת הנוער של כיתתה בבית הספר החקלאי, יועדה להיות גרעין אשר ישוייך לקיבוץ "מסדה". בשנת 1967 בעת היות הכיתה בבציר הענבים של הקיבוץ, נשמעה אות האזעקה לפריצת מלחמת ששת הימים. בהמשך אותה השנה גוייסו תלמידים אלו לצה"ל. יש לציין שכ 15% מכלל שכבת גרעין זה השתבצו בשירותם הצבאי כמפקדות וכמפקדים.

משימתית ודבקה במטרה

את שירותה הצבאי החלה כנחל"אית. חטיבת הנח"ל היא חטיבת חיל רגלים סדירה הכפופה לעוצבת הפלדה. שמה של החטיבה נגזר מראשי תיבות של מסגרת "נוער חלוצי לוחם". עם זאת, רוב החטיבה מורכבת מחיילים שאינם קשורים לתנועת ההתיישבות ולגרעיני תנועת הנוער. במסלול שירותה בקורס המ"כיות החלו 90 חיילות וסיימוהו רק 45 חיילות. רוב אוכלוסיית הנחלאיות הן קבוצה חברתית מאד מאד חזקה ועל כל אחת מהן להיות משימתית ולדבוק במטרה.

ולעיתים… יש להסתיר את החיוך

יתכן שלא כל קצינות צה"ל יודעות אך חדוה אשר לימים מונתה לתפקיד קצינת ח"ן ראשית בדרגת תא"ל – כמעט "הועפה" רגע לפני סיום קורס הקצינות… זאת בגין חיוך שלא הוסתר. סיפור העלילה כדלקמן: בעת המסדר המסכם במגורי הצוערות, אחת המפקדות בדקה אם הוסר האבק מהמדף הגבוה של ארגז התריס אשר היה ליד מיטתה של חדוה. המפקדת עלתה, לא נזהרה, מעדה החליקה ונפלה.

חדוה שצפתה את הנולד, לא הצליחה להסתיר חיוך קטנטן אשר כמעט גרם לה לאי סיום הקורס. אם כי לאחר דין ודברים יושרו ההדורים והסגל החליט להעניק לה את דרגת הקצונה.

רק לאחר כ 20 שנה כאשר הוענק לחדוה תפקיד קצינת ח"ן ראשית, אל"מ סטלה לוי אמרה לה בלחישה: "סגל קורס הקצינות לא טעה בהעניקו לך את דרגת הקצונה" ואפילו חייכה.

כל תפקיד צבאי – בגיל מאד צעיר

היכולת של חדוה להתקדם בקבלת דרגות בכירות ולקבל תפקידים מהותיים, נובע מכך שהיא מסוגלת להתייחס לאדם באשר הוא אדם. היא יודעת לדבר "בגובה העיניים" ובאותה מידתיות הן אל הרמטכ"ל והן אל הש"ג.

כך קרה שכבר בגיל פחות מ 21 הייתה מפקדת קורס מ"כיות, בגיל 22 הייתה בדרגת סגן ובהיותה בת 30 כבר תיפקדה כרב סרן. חדוה מודעת לעניין שבצבא מהות הגיל הינו דבר מאד דומיננטי, ולכן היא מודה מאד לכל מי שהיה מפקד/ת שלה במהלך שירותה, הכיר וראה בה דברים שאפילו היא לא זיהתה בעצמה ולא האמינה.

לימודי עבודה סוציאלית שנדחו שוב ושוב ושוב

על פי קביעת "שר ההיסטוריה" אלמוג הינה בוגרת המכללה לביטחון לאומי, בעלת תואר ראשון בחינוך ומדע המדינה ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה. אך למעשה היא חפצה להשכיל ואף נרשמה ללימודי עבודה סוציאלית. שלוש פעמים ביטלה את הרשמתה ללימודים אלו, אלא שבמקום זאת היא קודמה לתפקידים ייחודיים ואף קודמה בדרגות הצבאיות.

משפחת אלמוג

בשנת 1981 בני הזוג חדוה יפה ובני אלמוג ז"ל הכירו ב… שק"ם. שנה לאחר מכן הם נישאו. בני אף הוא חיפאי אשר עבד בנמל חיפה בהדרכה של מנופי הענק אשר בנמל. לזוג שני בנים: אהוד (יליד 83') ששירת בממר"ם, בוגר הטכניון וכיום עוסק בפרסום אינטרנטי ורועי (יליד 87') אשר שירת בצנחנים וכיום הינו איש עסקים, נשוי ולו שתי בנות (כמעט 5+שנה וחודשיים).

בהתייחסותה לשירות בנה בחיל הצנחנים מספרת חדוה ש "יותר קל להיות מפקדת של עשרות אלפי חיילים מאשר אמא של חייל קרבי אחד". היא מבינה, מזדהה, מוקירה, מכבדת ומצדיעה לכל אותן האימהות (וגם האבות) אשר בניהם ובנותיהן נמצאים כעת חיה בשירות צבאי.

הבית שבשכונת נווה שאנן

בשנת 91' הביאה אמא חדוה את בנה רועי הקטן אל הגן ובשובה אל כיוון מעונה, שהייתה דירה קטנה ברחוב מל"ל (נו"ש), ראתה ליד בניין בבניה קבוצת פועלים. ללא כחל וסרק ניגשה, שאלה, התעניינה ואף עלתה במעלה המדרגות הרעוע מעלה. בבואה אל פתח הדירה החליטה: זה יהייה ביתנו החדש.

גם בניין מגורים זה נמצא בשכונת נווה שאנן. לא היה לה כל היסוס בבחירת המיקום שכן לדעתה שכונת נו"ש כוללת בחובה את כל השירותים הנדרשים, מעונות יום, בתי ספר ואף בתי קפה.

יתרון בולט לשכונה הינו מיקומה בחיפה. כיכר זיו שבמרכז היישוב היא צומת דרכים ראשי החולש על התנועה בין הצ'ק פוסט לאחוזה, ובין נשר ודניה לעיר ולהדר. מהיבט זה הדבר הלך ואף השתבח, שכן כביש נחל הגיבורים שנפתח בדצמבר 2013, מאפשר לתושבי נו"ש לעקוף את שכונת הדר בדרכם לעיר התחתית.

"תפירת הדירה" על פי טעם וצורך אישי

שנה חלפה עד אשר משפחת אלמוג נכנסה לגור במעונה הנוכחי. בעת הקנייה היו רק קירות המעטפת של הבניין, לכן משפחת אלמוג יכלה להתאים ו"לתפור" את הדירה על פי צרכי בני המשפחה. מכיוון שבאותה העת  שני הבנים היו עדיין צעירים, כל פרטי הנגרות והריהוט הינם קטומי פינות, ולחילופין מעוגלים.

בעלה, בני אלמוג ז"ל הגה את רעיון קורות העץ המסיביים סביב פינת האוכל כהגנה על הקיר הצמוד לפינה זו ואילו חדוה שירטטה את מדפי ההפרדה בין המבואה לבין גרם המדרגות בדרך אל קומת הילדים.

פינת האוכל – גם כפינת עבודה

המגורים בדירה הנוכחית, משנת 1992, יצרו הרגלים וזיכרונות. פינת האוכל המרווחת משמשת את חדוה גם כפינת עבודה. זאת כאשר היא יושבת בקירבת צילום היקר לליבה מאד בו נראית ראש הממשלה לשעבר הגב' גולדה מאיר בירידתה ממסוק צבאי וסביבה אנשי פמליה מכובדים, כאשר קצינה צעירה (חדוה !), בעלת חצאית קצרצרה האופנתית לאותה העת, נושאת מטריה ומגינה עליה מפני טפטוף הגשם…

המקום אשר בראש השולחן

פינת האוכל משמשת גם לסעודות ואף כמקום שיחה. לחדוה ישנו מן הרגל רגשי לשבת בראש השולחן. בזה המקום נהג לשבת בעלה בני ז"ל, אשר נפטר באפריל 2014. לתחושתה, היא מרגישה כאילו בעת יושבה בכיסא היא "זה קצת קרובה אליו"… במבט בצילומיו הנמצאים בדירה אכן ניתן להצדיק כל געגוע, בפרט אל טוב עיניו ואל חיוכו המאיר.

כורסת העור הגדולה והנוחה

כצרכנית אדוקה של הנעשה בארץ ובעולם, הן בהיבט הצבאי והן בהיבט הפוליטי – מרבה חדוה לצפות בחדשות ערוצי הטלוויזיה השונים. לצורך זה נמצאת בסלון הבית במיקום מרכזי וקבוע כורסת עור גדולה ונוחה, בצבע בורדו, אשר עליה כרית עם צילום נכדתה הבכורה, כרית שהינה תשורה (אחת מני רבות) מכלתה האהובה.

המרפסת והירוק הירוק שמסביב

כזיכרונות מהיותה "ילדת טבע" חדוה מטפחת את מרפסת ביתה. מסביב לפינת זו מגיחים להם עצי הבניין ואף הצמחייה הירוקה אשר מסביבו. עציץ רקפות פורח בתוך כלי בסגנון "גמד הגינה", כלי אשר נאסף ברחוב. בעציצים רבים כבר עתה מתחילים ללבלב פרחי העונה. עציצים נוספים וקישוטים שונים תלויים ומעטרים את רחבת המרפסת.

בית ובו אווירת קריאה מרובה

תמונות רבות מקשטות את ביתה של חדוה אלמוג, כמו גם צילומים המעלים זיכרונות, אך ללא כל עוררין ניתן לחוש את אווירת הקריאה המרובה. ספרים נמצאים לאו דווקא בספריה ולכן חדוה שולפת במהירות רבה את הספרים בהם היא קוראת עתה, ואף את הללו היקרים לליבה.

אגב, היא כלל וכלל איננה מזכירה את ספרה של חדוה אלמוג: להיות חיילת – מדריך למתגייסת, (עורכת: סיגל בר-קובץ דינר), ירושלים: הוצאת כתר, 1993.

"ילדים בסדר גמור"

הספר הראשון המוצג שבו היא קוראת עתה, הינו מאת חנה יבלונקה "ילדים בסדר גמור". זהו סיפורם של דור ילידי המדינה, דהיינו דור הישראלים הראשונים ובהם אף חדוה עצמה. בין השנים 1948-1955 נולדו במדינה החדשה כ 300 אלף ילדים.

למעשה ילדים אלו נולדו להורים בני הדורות של השואה ומלחמת העולם ודור תש"ח. ילדים אלו צמחו להיות יהודים מזן חדש. זן שבסיס קיומו מאופיין בשגרה, בנורמליות, ומעל לכול, בביטחון קיומי בסיסי. אלו היו ילדים שנולדו במדינת ישראל הקיימת ולא אל תוך חלום כלשהו.

חיי השגרה היו בהליכה לגן, לבית הספר, לתנועה, לחברה הסלונית, לצבא. לוח השנה היה אמנם הלוח היהודי, אבל  הייתה יותר הרוח הישראלית. הטלטלה העצומה והנוראה הגיעה עם מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. הספר מתאר את ילידי השנים הראשונות למדינה כבוגרים מותשים, מאוכזבים ומתגעגעים.

חנה יבלונקה משרטטת דיוקן דורי של ילדים שחשו הזדהות טוטלית עם "המדינה" וחשו עצמם כחלק מהנס של הקמתה.

מהדרה חדשה: עמוס עוז / "סיפור על אהבה וחושך"

הספר הנוסף הנמצא על השולחן שבסלון הבית, הינו סיפרו של עמוס עוז במהדורה מחודשת. בגוף ראשון מתאר עוז את ילדותו בשכונת כרם אברהם אשר בירושלים ואת הנעורים וההתבגרות בקיבוץ חולדה. 

הרקע לסיפור היא תקופת המנדט, אירועי החיכוך עם ערביי א"י ותיאור הקמת המדינה ושנותיה הראשונות. עוז מתאר גם את הדורות הקודמים של משפחתו אשר במזרח אירופה. הספר רצוף בהרהורים פוליטיים וספרותיים, ומצייר בעוקצנות את אנשי הרוח והפוליטיקאים בהם הוא נתקל.

עמוס עוז הודה שבכתיבת סיפרו "סיפור על אהבה וחושך", הוא נטל לעיתים חופש יצירתי מהאמת העובדתית. לספר סגנון המעניק לסיפורים אותנטיות ואמינות בגין הערות וציטוטים מספרים אחרים ובתחומים שונים.

"המסע לחלום" – יונה יהב

מכיוון שאכן זהו בית של ידע ובו ספרים לרוב- מיד נשלף אף סיפרו של ראש העיר החדש-הוותיק, יונה יהב "המסע לחלום". זהו סיפור המתאר בפרוטרוט את חלומו של יונה, חלום ילדות של ילד הגר בדירה קטנה ובדמי מפתח ועד להיותו ראש עיריית חיפה.

בגיל 12, בעת שיעור חברה בבית הספר ליאו-בק, הודיע יונה לחבריו לכיתה כי הוא יהיה ראש העיר של חיפה. ואכן, כפי שידוע לכל, כך קרה, זאת לאחר שבמשך שנים ארוכות הכשיר את עצמו לתפקיד זה.

ספרו של יהב הוא סיפורו של ילד שחלם רחוק ובגדול, הציב מטרות ודבק בהן, אך זהו גם תיאור תולדותיו של מנהיג שהקדיש את חייו לעשייה ציבורית ומדינית באהבה גדולה ובמיוחד לחיפה – עיר ההר והים.

חדוה יודעת ש"יהב הוא האדם אשר יהיה ראש העיר של כולם ושל הכול". היא מספרת אודות יכולתו לתכנן תוכניות בעזרת אנשים. היא אומרת "ביונה יהב קיימת תכונה נדרשת זו אשר תביא לאיכות החיים של כל תושבי חיפה".

אתר ההנצחה לחללי הנח"ל וחיל החינוך המוקם סמוך לפרדס חנה

גם כיום חדוה אלמוג איננה נחה לרגע. היא מדגישה שעיסוק בפוליטיקה זהו מקום הדורש ממך הרבה מאד משאבי זמן ונפש. מי הנמצא בה חייב להיות אדם המקבל ביקורת ואף מקשיב לה והיא אכן בעלת יכולות כאלו. אלא שכעת חיה היא מעדיפה להקדיש את זמנה להקמת "מפעל חייה" מוזיאון למורשת הנח"ל.

כידוע, בפברואר 2020 נבחרה חדוה אלמוג להיות יו"ר העמותה להנצחת חללי הנח"ל ובכך היא הפכה להיות האישה הראשונה אשר נושאת בתפקיד זה בעמותת הנצחה צבאית רשמית. לדידה לנח"ל זכויות אדירות בהקמת הישובים לאורך כל גבולות המדינה. במוזיאון זה יהייה ביטוי במבנה האנדרטה עצמה וכן תוכן ייעודי אשר יובא למבקר בצורה דיגיטאלית ובו:

• סיפוריהם של ההיאחזויות ויישוביי הקבע
• תולדות גדוד 50 וחטיבת הנח"ל
• מורשת תרבות הנח"ל: אנשי חינוך, מורות חיילות, להקת הנח"ל ועוד

קידום מעמד האישה וגם ייפי טבע הארץ             

יתר על כן, בראש מעייניה עומד נושא שהוא עמוד התווך. זהו נושא קידום מעמד האישה. אלמוג מקווה לזמנים בהם יהיו מתן הזדמנויות שוות בעיסוקן של הנשים, והיא אף פועלת ויוזמת בזאת.

בנוסף לפעילויותיה הרבות, בשעות הפנאי אלמוג צופה בסרטים, הצגות ומאד אוהבת לבלות עם בני משפחתה כמו גם עם חברותיה וחבריה הרבים. בילויים אלו יכולים להיות בחיק הטבע או במסעדות הרבות אשר על הכרמל, או בוואדי ניסנאס וגם חמין אצל החרדים.

אלמוג גומעת בצמא את הפלא של הקמת המדינה היא ששה לשהות בשדות ובנוף הארץ ואף "לסחוט עד הסוף" את ייפי הטבע ואת הגשמת הציונות והישראליות.