אדוני השוטר אז אולי…" – כל מה שהנהג/ת הישראלי/ת צריך לדעת כדי לשמור על החוק ועל שלום כולנו • פרק 33
במשנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ו כתוב: "… פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב…" זהו ביטוי שלילי המשווה את איכותו הירודה של הדור בו מדובר, לכלב.
כאוהב כלבים ומעריץ מושבע שלהם, אני לא כל כך מזדהה עם הביטוי הזה. אני חושב שלמציאות חיינו, הביטוי "פני הדור כפני האוטו", מתאים קצת יותר.
מאגר מידע יעיל
בפניו של שוטר היושב בניידת ונע בכבישים, מונח מקור מידע חשוב ויעיל ביותר: הטאבלט! המכשיר הזה מחובר למאגר המידע המשטרתי ומאפשר לשוטר לבדוק בזמן אמת פרטים על כלי הרכב בהם הוא נתקל.
תוך כדי סיור באחד מהרחובות הראשיים של אחת הקריות, הבחנו לפנינו ברכב שנראה מעט מוזנח. הזנתי את מספרה של לוחית הרישוי שלו ועל המסך קפצה מיד אתראה בצבע אדום: הרכב לא עשה טסט כבר שלוש שנים!
"תעצור בצד!" כרז ויקטור.
היה צורך בעוד שתי קריאות עד שהנהג שמע, ציית ועצר.
יש בעיה?
"רישיונות בבקשה," ביקשתי כשנגשתי אל הנהג שנשאר יושב ברכבו. האיש, יהודי דתי, אולי חרדי, עוטה היה לראשו כיפה שחורה וגדולה, פניו עטורים היו בזקן ארוך ולבן ששידר הדרת כבוד.
"יש בעיה?" שאל כדרכם של רוב הישראלים שמטבע הדברים מודאגים שדווקא אותם עצר השוטר.
"תגיד לי אתה," עניתי.
"לא חושב שיש איתי בעיה," ענה האיש בביטחון.
"כדי לוודא את זה, אני צריך שתיתן לי את רישיון הנהיגה שלך ואת רישיון הרכב."
"אין בעיה," ענה ורכן לעבר תא הכפפות.
מפולת
כשזה נפתח, נשרו מתוכו כל מיני חפצים וצרורות של ניירות. הנהג התכופף והחל לנבור בתוכו בקדחתנות בניסיון למצוא את המסמכים המבוקשים.
עמדתי לידו בסבלנות ותוך כדי כך הצצתי לתוך המכונית ביתר תשומת לב.
המראה שנגלה לעיניי היה בלתי שגרתי בעליל.
רצפת המכונית והמושבים, היו מכוסים בחפצים, ניירות, ובסתם לכלוך, באופן חריג ביותר.
"מצאתי," אורו עיניו של האיש והוא הגיש לי רישיון רכב.
"מה זה?" שאלתי.
"רישיון הרכב!" ענה.
"זה לא רישיון רכב אדוני. זה טופס המפנה אותך למכון רישוי לעשות טסט. זהו מסמך חסר תוקף גם משום שלא שולם, גם משום שהוא לא חתום על ידי בוחן מורשה וגם משום שזה מסמך מלפני שנתיים," אמרתי.
"וואלה?" עשה האיש את עצמו מופתע והמשיך לנבור בניירות, תוך שהוא מפזר אותם על המושב הקדמי ועל הרצפה.
למה ככה?
פתחתי את דלת המכונית, העפתי מבט על המזבלה שבאוטו ולא יכולתי להתאפק.
"סליחה שאני מעיר אדוני וזה באמת לא ענייני כשוטר, אבל למה ככה?" הצבעתי על ערמת האשפה שבאוטו.
הוא חדל לרגע מחיפושיו וכשהבין על מה אני מדבר, הניף את ידו בביטול.
"ככה זה עם הילדים, זורקים כל דבר על הרצפה ולי אין אף פעם זמן לנקות. זה בכלל לא מפריע לי לנסוע," פסק.
הנדתי את ראשי בהבנה ורמזתי לו שאני עדיין ממתין לניירות שהבטיח.
הוא חזר לחפש בקדחתנות ואילו אני המשכתי להמתין בסבלנות ולא האצתי בו. כשהתייאש, הסתכל אלי והניף את ידיו למעלה.
"לא מוצא את רישיון הרכב," אמר בהבעה של חוסר אונים.
"אוקיי, ומה עם רישיון הנהיגה?"
גם הפעם חזר הסיפור על עצמו אלא שעכשיו החיפושים התנהלו בארנק ובכיסים, אבל התוצאה הייתה זהה.
שלוש שנים בלי טסט!
"עזוב, לא צריך," אמר ויקטור שהצטרף אלינו אחרי שסיים לבדוק את הרקע של הנהג בטאבלט, "אדון מיוחס, אתה יודע שכבר שלוש שנים אין לאוטו הזה טסט?"
זה אירוע די נדיר. מעניין מה הסיבה להזנחה הזאת, חשבתי לעצמי.
"למה לא עשית טסט אדון מיוחס? יש בעיה כלכלית או שזו סיבה אחרת?" התעניינתי.
"כלכלית?" צחק, "ממש לא. הפרנסה ברוך השם מצויה אצלי בשפע. אני עסוק מאוד ופשוט שוכח כל פעם לעשות טסט."
האיש משום מה נראה מאוד מרוצה מעצמו.
"זה בכלל לא מצחיק אדוני," נזפתי בו, "אתה תקבל עכשיו הזמנה לדין. רוב הסיכויים שהשופט ישלול לך את רשיון הנהיגה ויטיל עליך קנס כבד."
אוטו בלי טסט יכול להרוג
"וחוץ מזה," הוסיף ויקטור, "אוטו בלי טסט יכול להרוג!"
"למה ככה?" התבאס מיוחס, "למה להיות שלילי?"
הוא המתין בסבלנות מחוץ לאוטו בשעה שישבתי וכתבתי לו את ההזמנה לדין.
"חבל," אמרתי כשהגשתי לו את הטופס, הראיתי לו איפה כתוב המקום והתאריך של המשפט והסברתי לו מה הוא צריך לעשות.
"הכל בידי שמיים," אמר וחתם ברצון על ההזמנה לדין.
הסנדלר הולך יחף
לפני שנפרד מאתנו לשלום נזכר במשהו. הוא שלח את ידו לכיס האחורי של מכנסיו, שלף משם שני כרטיסי ביקור ומסר אותם לידינו.
"זה העסק שלי. אם תצטרכו, מבטיח שתקבלו הנחה גדולה. שניכם באמת מאוד נחמדים," חייך בלבביות, נכנס לאוטו ונסע.
הבטתי על כרטיס הביקור וכמעט נחנקתי. באותיות קידוש לבנה היה כתוב שם:
אני מניחה שנוח לכם יותר "לעורר מחשבה ולגרום הנאה" על חשבון אדם דתי וחרדי מאשר על חילוני/ערבי/עולה חדש או מפגין מהשמאל חס וחלילה..
הספקנו כבר להכיר את הדיעות שלכם.
סופש נעים ושבת שלום.
גברת שולמית.
הפוסל, במומו פוסל.
המשפט " הסנדלר הולך יחף" מתאים כאן….
מה היה רלוונטי לכתוב שהאיש דתי/חרדי?
מעניין שאותו אדם קיבל הזמנה לדין(בצדק) וזוג שתפסתם מבצע אהבים ברכב כפי שתיארת בעבר באחד הסיפורים שלך תוך כדי נסיעה ,מזגזג ומסכן חיי אדם קיבל התחשבות והסברים ללא שום קנס.
אז אדוני השוטר מדוע האיפה והאיפה בין העוברים על החוק?
אולי כי חלק באים לכם טוב בעינים וחלק לא??
האשמה לדעתי היא של החוק שמאפשר לשוטרים בשטח מרחב תמרון ושיפוט עצמי כרצונם למעשה.
שולמית היקרה.
אני רוצה להפנות את תשומת ליבך לעובדה שהדמויות בסיפורים שלי הן פרי הדמיון וכך גם חלק גדול מהעלילות. תזכרי שלא מדובר בדיווח עיתונאי אלא בסיפורים קצרים המיועדים לעורר מחשבה ולגרום הנאה.
במקרה של עבירה מהסוג עליה מדובר בסיפור הזה, לשוטר אין שיקול דעת. הוא חייב לתת לנהג דוח הזמנה לדין. אני בטוח שלא היית רוצה שמכוניות בלי טסט ייסעו לידך או מולך בכבישים.
החוק לעולם לא יכול לכסות את כל נסיבות החיים, לכן לשוטר, כמו גם לשופט או כל גורם אכיפה אחר, יש מרחב תמרון המאפשר לו שיקול דעת בהתאם לנסיבות ולאישיותו של בעל התפקיד. בעתיד, כשרובוטים עם בינה מלאכותית יכתבו דוחות, אני בטוח שתהיי הרבה פחות מרוצה.
מניסיוני למדתי שרוב מוחלט של השוטרים איתם עבדתי, היו אנשים הגונים, מתחשבים ומקצועיים מאוד.
סופ"ש נעים ושבת שלום.
חבל שפרי הדמיון מאפשר לך לחשוב שכלל הציבור נהנה מסיפורים שלועגים דווקא ליהודי דתי/חרדי.
מעניין אם היית מאפשר לעצמך לכתוב ל"עורר מחשבה ולגרום הנאה" על חשבון ערבי או להטב או עולה חדש או מפגין שמאל חס וחלילה…
סופש נעים ושבת שלום .