ממהרת ליומולדת של עצמה • מחוויותיו של שוטר תנועה מתנדב

"אדוני השוטר אז אולי…" – כל מה שהנהג/ת הישראלי/ת צריך לדעת כדי לשמור על החוק ועל שלום כולנו • פרק 28

טיפול בתאונות דרכים היא מלאכה די מורכבת, במיוחד אם מעורבים בתאונה נפגעים המפונים לבית החולים.

תאונת נזק בלבד

"יש תאונת דרכים במוצקין וסירוב להחלפת פרטים. תגיעו לשם ותראו איך אתם יכולים לעזור," ביקש מפקד המשמרת פליקס במכשיר הקשר.
"אין בעיה," ענה ויקטור ושאל, "נ.ב.?"
(כשאומרים נ.ב. מתכוונים ל"נזק בלבד".)

המידע הזה חשוב לחוסנו הנפשי של השוטר משום שתאונה שמסתיימת בנזק חומרי בלבד, משמעותה שזה מקרה קל שאמור להסתיים בזמן קצר, ללא פינוי לבית חולים וללא צורך במעורבות של בוחן תנועה. אירוע מסוג זה צריך להיסגר על ידי החלפת פרטים בין המעורבים ופינוי כלי הרכב באופן עצמאי מהמקום.

אבל פליקס ציין שבמקרה הזה יש גם "סירוב להחלפת פרטים" וזה אומר שהמעורבים במקום נסערים.

הגענו למקום התאונה באחד מרחובותיה הראשיים של קרית מוצקין. זוהי שדרה רחבה ובה שני נתיבים בכל כיוון.
כבר מרחוק אפשר היה להבין שלמרות שהתאונה איננה קשה, היא עוררה סערת נפשות.
 גברת בגיל העמידה וגבר צעיר, עמדו ליד כלי הרכב וניהלו שיחה תוך כדי ניפנוף ידיים נמרץ.

"טוב שהגעתם," מיהר אלינו הגבר הצעיר והצביע על הגברת, "היא לא רוצה לתת את הפרטים שלה משום שהיא טוענת שאני אשם," אמר.
"הוא נכנס בי ואני לא חייבת לו שום דבר," הזדעקה הגברת.
הרגענו את הרוחות וניסינו להבין מה בדיוק קרה.

מי נתן לה רשיון?

הגבר סיפר שנסע די לאט בנתיב הימני כשלפתע הגיחה המכונית של הגברת מאחוריו ועקפה אותו במהירות.
"אבל, עוד לפני שסיימה את העקיפה, חזרה לנתיב הימני ופגעה באוטו שלי מקדימה. אני לא מבין מי נתן רשיון לאשה הזאת!" אמר בכעס.
מעדותה של הגברת, עלה אותו סיפר בדיוק אלא שהיא טענה ש…
"כשסיימתי לעקוף ורציתי לחזור, האיש הזה האיץ את הרכב ופגע בי."

ויקטור שקד כדי לכתוב את דברי המעורבים בטאבלט.
"אז מדוע גברתי לא רוצה להחליף פרטים עם הנהג השני?" שאל תוך כדי כתיבה.

הוא אשם!

"כי הוא אשם!" הכריזה.
"זה לא משנה מי אשם," הסביר ויקטור בסבלנות, "בתאונת דרכים שבה אין נפגעים בנפש, המשטרה איננה מתערבת. זה עניין של חברות הביטוח. השוטרים צריכים רק לבדוק שלמעורבים יש רשיונות תקפים, לוודא שהנהגים החליפו את הפרטים ביניהם ופינו את כלי הרכב מהכביש. זה הכל."

"אז מה לעשות עכשיו?" שאלה.
"מה שנשאר לך לעשות גבירתי," הסביר ויקטור, "זה לפנות לחברת הביטוח שלך והיא כבר תטפל בכל השאר. בשביל זה אנחנו משלמים להם."
"ככה?" אמרה הגברת, "אז אני רוצה שתזמינו אמבולנס. אני מרגישה סחרחורת."
גבר שעמד בצד ושלא שמנו אליו לב לפני כן, התערב לפתע.

סוניה, תעזבי.

"סוניה, תעזבי. את יודעת שזה לא יעזור לך," פנה לגברת.
"אתה אריה אל תתערב," ענתה לו בגסות ופנתה לויקטור, שנראה כשוטר סמכותי, "תזמין לי אמבולנס וזהו."
"אין בעיה," אמר ויקטור, "אבל את יודעת שאם הפרמדיק יגיע, יבדוק אותך וימליץ לך שלא להתפנות, זה יעלה לך לא מעט כסף. וגם אם תגיעי לבית החולים ולא יאשפזו אותך, זה אותו דבר."

"כמה יעלה?" שאלה.
"לא יודע כמה בדיוק אבל מדובר בכמה מאות ₪," אמר.

טוב, אז לא צריך.

"טוב, אז לא צריך," אמרה.
"החלטה שלך," אמר ויקטור, "תעבירי בבקשה את הפרטים שלך לנהג השני, הוא ימסור לך את הפרטים שלו, אנחנו נכתוב את הדוח שלנו, וכל אחד יוכל לנסוע לדרכו בשלום," הסביר לה.

"מה תכתוב בדוח שלך?" שאלה.

"את מה שסיפרת לי, את מה שסיפר לי הנהג השני ואת מה שראיתי," הסביר, "אם חברת הביטוח תהיה מעונינת, היא תוכל לקבל את הדוח מהמשטרה. תרשמי את מספר האירוע ותעבירי אותו לחברת הביטוח."
הפעם הגברת התרצתה ונראה שנרגעה.

אריה, האיש המבוגר שעמד בצד, סיקרן אותי.
"מי אתה?" פניתי אליו.
"אני בעלה," אמר במבוכה והצביע על הגברת.
"היא אומרת שיש לה סחרחורת. לא כדאי אולי שתיקח אותה לבית החולים?" שאלתי.

האיש חייך במרירות, ורמז לי בהטיית ראש להתקרב אליו, תוך שהוא מתרחק מעט מהמקום, כנראה כדי שסוניה לא תשמע אותו.
"אשתי," כך אמר לאחר שווידא שלא תוכל לשמוע אותו, "בקושי נוהגת באוטו, עושה פחות מאלפיים קילומטר בשנה וכולם ברחוב הזה שבו אנחנו גרים,  אממה? עם כל זה מצליחה לעשות עשר תאונות בשנה."

היום היא מיהרה ליומולדת של עצמה.

כשראה מבט של חוסר אמון בעיניי, הוסיף, "נשבע לך."
זה נשמע קצת מוגזם ודי מצחיק, אבל כנראה שהאיש דיבר ברצינות.
"אם היא נוסעת כל כך מעט, יש סיבה שדווקא היום החליטה לקחת את האוטו לסיבוב?" הסתקרנתי.

"היום," אמר בגיחוך, "היום היא מיהרה ליום ההולדת של עצמה!"