מה העלתה הפריצה לביתו של השכן החיפאי החשוד? • פרק שלישי ○ יוסי ברגר

"הפריצה" • פרק נוסף מתוך ספר המתח 'תעלומת השכן שממול'

תקציר הפרקים הקודמים:

המעקב של גלי ויותם אחרי השכן שממול חיזק את חשדם שהאיש זומם דבר מה והביא אותם להחלטה להתגנב לתוך ביתו כדי לעמוד על טיבו. לעיתים נדירות זכר יותם חלומות. הבוקר התעורר מוקדם מהרגיל ובאופן די מפתיע, זכר את החלום בפרטי פרטים.

הפריצה

בחלומו ראה את השכן רודף אחריהם כשהוא אוחז בידו סכין ענקית. הם ברחו והצליחו להסתתר מפניו. מכוניות משטרה הגיעו בצפירות רמות והשוטרים הצילו אותם ממש ברגע האחרון. החל מרדף אחרי השכן, היו יריות, מכות, פצועים ומה לא?

כדרכם של חלומות, היה גם החלום הזה מוזר, אבל ליותם היתה הרגשה שהוא מנבא איכשהו את מה שעומד להתרחש. לאחר שניער מעיניו את קורי השינה, צחצח את שיניו ולגם מעט מים, מיהר חזרה לחדרו והוציא מתוך המגירה שבשולחן הכתיבה שתי משקפות ושני מכשירי וֹוקי-טֹוקי שדאג לטעון מבעוד מועד. לאחר שהתלבש וארז את הציוד בתיק גב קטן, ניגש לחדרה של גלי והעיר אותה.

גלי פיהקה ופקחה זוג עיניים מנומנמות.
"אתה יודע שלא מעירים אותי כל כך מוקדם!", צרחה עליו בקול.
"מה את צורחת? תירגעי, את לא זוכרת את השכן שממול…? שכחת הכל?" היסה אותה במבוכה.

במקרים מהסוג הזה היה עליו להתחמק בדרך כלל מנעל או כרית מעופפת, אבל הפעם זה לא קרה. גלי נזכרה במה שקרה אתמול והבעת הכעס שעל פניה התחלפה בהבעה מפויסת.
"צא בבקשה מהחדר". ביקשה מיותם בנימוס נדיר.

היא זינקה ממיטתה, התלבשה והתארגנה במהירות שיא. לאחר שסיימה ירדו שניהם למטבח. ההורים טרם התעוררו והמטבח היה ריק.
הם חטפו משהו לאכול והיו מוכנים לצאת, בדיוק כאשר אמא ירדה במדרגות לבושה טרנינג ומפהקת. היא התעוררה כנראה מהקולות הלא שגרתיים לשעת בוקר זו.

"מה אתם עושים כאן כל כך מוקדם ולאן אתם יוצאים בשעה כזו"? שאלה בתימהון.
"אנחנו עולים לבית העץ לתצפית ציפורים. הבחנו אתמול בלהקת דְרָארֹות טסה ונוחתת ללינת לילה על העץ הגדול של השכן שממול. אולי נצליח לתצפת עליהן לפני שיתעוררו משנתן ויפרחו לכל עבר", שיקר יותם.

הסיפור נשמע לאמא די הגיוני. היא נראתה מרוצה מכך שהשניים משתפים פעולה ומגלים עניין במשהו שאיננו קשור למסך. הם יצאו בחיפזון לפני שאמא תתקיל אותם בשאלות נוספות.

לאחר שהתמקמו בבית העץ, הציצו בזהירות דרך החלון לעבר ביתו של השכן. הבית נראה סגור ומסוגר והתריסים היו מוגפים. הם ישבו בסבלנות והמתינו מאחר והיו בטוחים שהשכן לא יאכזב אותם. ואמנם, קצת אחרי השעה שמונה בבוקר, נפתחה הדלת ומתוכה הגיחו האיש השמן עם שלושת כלביו הגוצים, יצאו מהשער והחלו את טיול הבוקר היומי שלהם.

לכשנעלמו מעבר לעיקול, לקחו השניים את מכשירי הווקי-טוקי ומיהרו לרדת מבית העץ.

הם פעלו על פי התוכנית שגיבשו בליל אמש. תחילה חצו במהירות את הכביש והתקרבו לשער ביתו. יותם נשאר מחוץ לשער, כשהוא מסתתר מאחורי אחת המכוניות שחנו צמוד למדרכה. הוא ווידא שיש לו תצפית טובה לאורך הרחוב, אשר תאפשר לו להבחין בשכן כאשר יחזור.

גלי הקישה על הקודן את הספרות, אותן שיננה היטב בליל אמש לפני שנרדמה. המנעול החשמלי השמיע זמזום צורמני וגלי לחצה על הידית ופתחה את השער.

היא התקדמה בהיסוס על השביל, שהיה מעוטר משני צדדיו בצמחים ועציצים, והתקרבה בזהירות אל דלת הכניסה לבית.

היא הביטה סביבה בסקרנות. החצר נראתה מטופחת למדי – שיחים, פסלים ועצים קטנים היו מפוזרים בכל מקום.

שביל האבן שהוביל אל הכניסה התפצל שמאלה ופנה לצד האחורי של הבית. גלי התקדמה בהיסוס לעבר הדלת ונכנסה למבואה שהייתה אף היא מטופחת ומקושטת. שלט מעוטר היה תלוי על הדלת ועליו הכתובת:

כאן גרים בכיף
מַרְקוּס גוֹלְדבֶּרְג
ושלושת ידידיו הטובים של האדם

היא הביטה בשלט, חייכה והחליטה ששווה לצלם אותו.
על מפתן הדלת היה מונח שטיח צבעוני. גלי שמה לב שהשטיח מוסט ממקומו וכי הפינה תחובה בין המשקוף והדלת באופן שמנע את סגירתה המוחלטת. היא לא התאפקה ודחפה קלות את הדלת וזו נענתה לה ונפתחה.

גלי עמדה בפתחו של מסדרון. לאחר היסוס קל החליטה להיכנס פנימה. היא הרגישה שהפעם היא ממש מגזימה, למרות שהדלת היתה פתוחה. היא ידעה שכניסה ללא רשות לתוך הבית נחשבת לפריצה. אם השכן יתפוס אותה, יהיה לה עסק עם המשטרה!
אולם סקרנותה גברה על חששותיה. היא נכנסה פנימה, צעדה בהיסוס לאורך המסדרון והציצה לחלל שניגלה לעיניה.
היה זה חדר שנראה כסלון רגיל למדי. הטלוויזיה שעמדה על מזנון מסוגנן, דלקה ללא קול ועל המסך ריצדה תוכנית עם כותרות שנכתבו באותיות ערביות.

גלי חשבה שזה קצת מוזר שהשכן, עם שם אשכנזי כמו גולדברג, מסתכל על תוכניות טלוויזיה בערבית. החוש הבלשי שלה הניע אותה לצלם את המסך.
הסלון שמולה נראה רגיל למדי. קירות לבנים, תמונות תלויות על הקיר, ספה, כורסאות, מזנון עם מגירות שעליו היתה מונחת הטלוויזיה. מתוך סקרנות פתחה את המגירה העליונה. היא היתה כמעט ריקה למעט פתק צהוב שעליו היה כתוב בכתב יד מספר. היא צילמה את הפתק. שאר המגירות היו ריקות.

גלי התלבטה אם להיכנס פנימה ולבדוק את שאר החדרים, אולם כשהביטה בשעון היד שלה וראתה כי חלפה כמעט רבע שעה מאז התחילו במבצע, החליטה שלא נותר לה זמן רב וכדאי שתתחיל לבדוק מה קורה מסביב לבית.

היא יצאה החוצה אבל לא היתה בטוחה אם כדאי לה להשאיר את השטיח במקומו ואת הדלת לא נעולה, כפי שהייתה כשהגיעה, או לנעול אותה. לבסוף החליטה להשאיר את הכל בדיוק במצב בו מצאה אותם. בהחלט יכול להיות שגולדברג, מסיבה כלשהי, השאיר בכוונה את הדלת פתוחה.

היא פנתה לשביל האבן שהקיף את הבית משמאל לכניסה והבחינה שהוא מוביל למבנה קטן שנראה כמחסן גינה גדול עשוי עץ, מוקף בצמחיה עבותה ובעצים. לפתע הבחינה מימינה בחלון המבצבץ מבין השיחים. היה זה החלון שהם הצליחו לראות בקושי מבית העץ.

היא ירדה משביל האבן ופילסה מבעד לצמחייה את דרכה אל החלון. התריס היה מוגף אולם שלביו היו פתוחים. היא נעמדה על קצות אצבעותיה והצליחה להתרומם מספיק גבוה כדי להציץ פנימה.

בחדר שררה אפלולית, אך כשעיניה התרגלו, יכולה היתה לראות שזהו חדר עבודה רגיל למדי. היא הבחינה בשולחן עבודה גדול ומולו כיסא משרדי. השולחן היה צמוד לקיר שמולה ומעליו שורות מדפים עמוסים בספרים וקלסרים. במרכז השולחן נצבו שני מסכי מחשב פועלים. בימני הופיעה תמונה שנראתה כפאזל לא פתור עד הסוף ועל השמאלי הוצג אתר קניות כלשהו. בין שני המסכים היתה מונחת קופסה שחורה, גדולה במעט מקופסת נעליים. חזית הקופסה היתה משובצת במפסקים, לחצנים וצג דיגיטלי כחלחל. היא לא זכרה שראתה מכשיר מהסוג הזה ליד מחשב ביתי.

מצידו השמאלי של השולחן ניצב ארון מגירות מתכתי בגובה השולחן. היו בו שלוש מגירות מתכת גדולות. היא שמה לב שכל שלושת המגירות נעולות במנעולי קומבינציה.

ליד השולחן עמדה מזוודת טרולי, מהסוג שעולים איתה למטוס, ולידה היה מונח תיק ג'יימס-בונד בצבע שחור. היא דמיינה את מרקוס גולדברג יושב ופותר פאזל דיגיטאלי, או עורך קניות באי-בֵּיי ובעלי-אקספרס כששלושת הכלבים הגוצים רובצים סביבו.

למרות התאורה הקלושה והסיכויים שהתמונה לא תהיה ראויה, צילמה גלי שתי תמונות. כשבחנה אותן, היתה די מרוצה.

היא החליטה להמשיך לכיוון מחסן העץ שהיה ממוקם בקצה השביל. היא ניגשה לדלת של המחסן ומצאה שהיא נעולה עם מנעול קומבינציה. היא הקיפה את המחסן בניסיון לאתר חלון או פתח אחר שיאפשר לה להציץ פנימה.
לפתע התעורר מכשיר הקשר לחיים.
"גלי, הוא חוזר. תעופי משם מיד!" קרא יותם. בטרם הצליחה לזוז שני צעדים, שמעה אותו שוב קורא בבהלה: "הוא כבר בפינת הרחוב ותיכף יראה אותי. אני מסתלק מכאן!"

גלי התכופפה והחלה לחזור בהליכה שפופה דרך סבך הצמחייה שבגינה כשהיא נמנעת מלעלות על שביל האבן. היא איגפה את הבית כשהיא הולכת במהירות צמוד לגדר החיצונית. היא התקרבה אל השער והיתה צעדים ספורים ממנו כאשר שמעה את זמזום המנעול החשמלי.
השער החל להיפתח! גלי נסוגה מספר צעדים לאחור והשתטחה על הקרקע תוך שהיא מוצאת מחסה מאחורי כד ענק שהכיל קקטוס גדול וצפוף. גלימת העלמות של הארי פוטר, היתה ממש עוזרת לי עכשיו, חלפה בראשה מחשבה. היא הציצה בזהירות לעבר השער וראתה את השכן פותח אותו ונכנס לחצר, כשאחריו נכנסים בטפיפה שלושת הכלבים.

לפתע הכתה בה ההכרה שהכלבים, קרוב לוודאי, יבחינו בריח שלה. בהברקה של רגע, חפנה בידה בוץ מאדמת הגינה ומרחה בו את פניה ובגדיה בתנועות מהירות.
היא שכבה ללא נוע והרימה את ראשה בזהירות כדי לראות מה קורה. גולדברג מיהר לשחרר את השלושה מהרצועות והמשיך לצעוד בשביל הכניסה. הכלבים הלכו בעקבותיו, אך השחור מביניהם עצר לפתע, סב על עקבותיו והחל מתקרב היישר אל הכד הגדול שמאחוריו הסתתרה, תוך שהוא מקשקש בזנבו.

ליבה החסיר פעימה. הכלב התקרב, עצר ממש לפני הכד, רחרח אותו, הרים את רגלו האחורית והטיל את מימיו באדישות. כשסיים, העיף בעזרת רגליו האחוריות מעט אדמה על השלולית שיצר, סב על עקבותיו ומיהר להיכנס הביתה כדי לקבל את ארוחת הבוקר שלו.

גלי נשמה לרווחה. היא התרוממה בזהירות, השתופפה והלכה בצעדים נמרצים אל השער. היא פתחה אותו באיטיות תוך שהיא משתדלת שלא ישמיע קול חריקה וחמקה החוצה.

כאשר היתה מחוץ לחצר, נשמה לרווחה והביטה לצדדים. יותם לא היה שם.
"יותם, לאיפה נעלמת לכל הרוחות?! הוא כמעט תפס אותי". קראה לתוך מכשיר הקשר.
"אני יודע. ראיתי את הכל מבית העץ. תגיעי לכאן". התקבלה התשובה.