פרק המשך מתוך ספר המתח "תעלומת השכן שממול" • פרק 2
תקציר הפרק הקודם:
השכן התמים שעורר את חשדה של גלי בכך שהתעסק בארון המתכת שברחוב, היה גם זה שהבהיל אותה עד מוות. האם יש הצדקה לחשדה?
מה זומם השכן שממול?
ביתם של גלי ויותם היה בית גדול שהתנשא לגובה של שלוש קומות. בכל קומה הייתה מרפסת מקושטת בעציצים פרחוניים ומטופחים. שער מתכת הוביל את באי הבית לשביל מרוצף. בצידו האחד צמחיה עבותה ובצידו השני רחבת דשא ירוק ורענן. במרכז הרחבה ניצב לתפארת עץ פיקוס ענק שהטיל את צלו על החצר כולה.
בין ענפי העץ ניצב לו בית עץ קטן עשוי לוחות עץ אורן בהירים. הגג המשופע והחלון בעל התריס הירוק, היקנו לו צורה של בקתה כפרית קטנה התלויה נינוחה בין ענפי העץ ירוק העד. חלון בית העץ השקיף אל הרחוב כמעט לכל אורכו. סולם בעל עמוד שידרה מרכזי המזכיר שלד של דג, העלה את באי הבית למבואה קטנה שהובילה לתוכו.
גלי ויותם הירבו לבלות בבית העץ, במיוחד אהבו לתצפת מתוכו על המתרחש ברחוב. היה קסם מיוחד בעובדה שהנך רואה ואינו נראה. זהו אותו קסם הנמצא בעבודתו של בלש או צייד.
הם מצאו את אבא בחדר המלאכה הקטן שלו כשהוא עסוק בתיקון מקדחה ישנה שהייתה מפורקת לגורמים על שולחן העבודה שלו.
"אבא, יש לנו שאלה". אמרה גלי.
אבא שמח על ההזדמנות לעזור לילדים.
"כולי אוזן, ילדודס," אמר.
"לְמה משמשים ארונות המתכת שנמצאים ברחובות"? שאלה.
"יש שני סוגי ארונות מתכת ברחוב," התחיל אבא להרצות, "ארונות חשמל ששייכים לחברת החשמל וארונות תקשורת השייכים לחברת בזק שאחראית על התשתית של רוב הטלפונים הקוויים בישראל". כשראה שהם קשובים לדבריו, המשיך בהתלהבות, "הארונות האלה הם בעיקרון מרכזיות של קווי חשמל או של קווי תקשורת המתפצלים לצרכנים השונים ברחוב, כלומר לשכנים שלנו".
"איך מבדילים בין ארון חשמל לארון תקשורת?" שאל יותם.
"על ארון תקשורת כתוב בזק"… הספיק לומר.
"…ועל ארון חשמל כתוב חברת-חשמל". מיהרה גלי לנחש.
גלי היתה נערה יפת תואר, דקת גזרה וגבוהת קומה. ראשה היה מעוטר בשיער ארוך, שחור וגלי. עיניה החומות והגדולות הביעו תבונה וסקרנות. לא מזמן חגגה את יום הולדתה השלוש עשרה בטיול משפחתי לאיסלנד.
פרט לקריאה, אהבה מאד ספורט ולאחרונה התמקדה בגלישת גלים ובג'ודו. היא היתה נערה חברותית ומעולם לא ויתרה על הזדמנות להיפגש עם חברה.
אהבת בעלי חיים שלה הביאה אותה להפוך לצמחונית והיא סחפה אחריה בעניין הזה, גם את הוריה.
הסקרנות היתה תכונה חזקה מאד אצל גלי. היא לא חששה להתנסות בדברים חדשים ככל שנקרו על דרכה והיה לה ידע נרחב כמעט בכל נושא, אבל היה לה חשוב להשוויץ בידע הזה, תכונה מעצבנת שקוממה עליה לא פעם את אחיה ואת חבריה, אבל אבא דווקא היה מרוצה.
"נכון מאד גלי," חייך בשביעות רצון ורצה להמשיך בהרצאה, אך משפת הגוף של הצמד הבין למורת רוחו שהם כבר הבינו את העיקרון וכי הם מעוניינים להסתלק.
"אוּפ אוּפ…עצרו רגע חברים. מה אתם זוממים?" שאל בחשדנות, "אל תגידו לי שאתם מתכננים איזשהו מעשה קונדס מזיק שקשור לארונות האלה?"
"אה…זה סתם. ראינו אותם בזמן שטיילנו עם כתם ונמש ולא הבנו מה בדיוק התפקיד שלהם," אִלתר יותם כשעל פניו נסוכה הבעת עלבון על זה שאבא הטיל ספק בתמימותם.
כתם ונמש, שתי הכלבות התאומות השובבות והמזיקות של המשפחה, היו בעלות פרווה לבנה מנוקדת בשחור. הילדים נהגו להוציאן מדי יום לפחות לטיול אחד בשכונה.
הפעם אבא קנה את ההסבר וחזר לעיסוקיו.
החשיכה החלה לרדת ופנסי הרחוב האירו את המדרכות. גלי ויותם מיהרו לטפס לבית העץ. היה זה המקום המתאים ביותר להתייעצות חשאית. מה שגילו עד כה בהחלט מצדיק המשך חקירה, מה גם שהייתה זו עבורם הזדמנות לפעילות משותפת.
"יש לי רעיון!" אמר יותם לאחר שהשתרעו על המזרון ושיחזרו שוב את השתלשלות האירועים, "נבקש מאבא שיוציא את הצילומים של מצלמות האבטחה המותקנות על הגג וצופות על החצר ועל הרחוב. אולי רואים בהם את הבית של השכן ואת ארון המתכת."
"רעיון מצוין"! קראה גלי, "אולי נוכל לראות מה בדיוק הוא עשה שם…אבל"… הוסיפה לאחר מחשבה קצרה "אני לא בטוחה שיהיה חכם לערב את ההורים בסיפור הזה. כדאי שנחקור את העניין קצת יותר לעומק לפני שאנחנו עושים מהומה."
יותם הסכים והציע שייגשו כבר עכשיו לבדוק את טיבו של הארון.
את הכתובת "בזק" שהודפסה על הארון הם ראו לאור פנסי הרחוב עוד ממרחק. הם המשיכו ללכת כאילו הם עוברים שם לתומם.
כפי שסיכמו מראש הם בחנו את הדלת מקרוב תוך כדי הליכה, ושמו לב שיש לה ידית פשוטה שבמרכזה חור למפתח. הם המשיכו ללכת במעלה הרחוב וסבו על עקבותיהם כעבור מטרים ספורים. כאשר חלפו שוב ליד ארון התקשורת, ניסה יותם כבדרך אגב ללחוץ על הידית ולראות מה יקרה. הידית לא זזה ממקומה והדלת נשארה נעולה.
העובדה שהארון נעול רמזה על כך שהשכן פרץ לתוכו. עכשיו הם חייבים להמשיך ולעקוב אחריו כדי להבין מה עומד מאחורי התנהגותו החשודה, למרות שיתכן שיש לכך הסבר הגיוני אחר ובלתי מזיק.
יותם מיהר לחדרו והביא משם משקפת. הם חזרו וטיפסו לבית העץ. האור היחיד שחדר פנימה היה אורו החיוור של פנס הרחוב.
סימני השאלה שעלו סביב השכן החביב והתמים למראה, עוררו את סקרנותם ואת יצר הבלשות שקינן בתוכם. האירוע עורר בשניים תחושה נעימה של אחווה ושל עבודת צוות. הם שכחו לגמרי את המריבה שהייתה להם בשעות הבוקר.
"דבר אחד ברור מכל הסיפור הזה, אמרה גלי, "מסיבה כלשהי, השכן מגלה עניין בארון התקשורת שברחוב שלנו. מאחר וראינו שהארון נעול, ברור שּפרץ את הדלת ועשה בתוכו משהו. מה בדיוק חיפש שם? אני חושבת שההתנהגות שלו מעוררת חשד ו…"
יותם קטע את שטף דיבורה.
"גלי, תשתקי. הוא יוצא מהבית!" קרא כשהבחין באור שנדלק במבואת הכניסה לביתו של השכן.
הוא צדק. השכן יצא מפתח ביתו, צעד בשביל, פתח את השער והתקדם במעלה הרחוב.
השניים לא האמינו למראה עיניהם. הוא פסע לאיטו לעבר ארון המתכת ונעצר לידו. תאורת הרחוב לא הספיקה כדי שיוכלו לראות מה בדיוק הוא עושה אבל נדמה היה שהוא חוזר על פעולת הפריצה לארון. לאחר מספר דקות, שנדמו בעיניהם כנצח, הוא החל לצעוד חזרה לביתו.
"תן את המשקפת" לחשה גלי. היא הביטה דרכה לעבר השכן כאשר הקיש את קוד הכניסה על הקודן המואר של שער הכניסה לחצרו.
תרשום"! קראה תוך שהיא מרוכזת, "2713".
יותם ציית ורשם בטלפון שלו את הספרות.
"זה כבר ממש חשוד"! אמרה גלי לאחר שהשכן נכנס חזרה לביתו והאור במבואה כבה. "למה עשה את אותו הדבר פעמיים?"
"אולי כי מה שעשה בפעם הראשונה לא כל כך הצליח לו"? הציע.
"אנחנו בעצם לא יודעים עליו כל כך הרבה. אנחנו אפילו לא יודעים איך קוראים לו". אמרה גלי, "חייבים להבין קצת יותר מי זה הבן-אדם ומה הוא עושה חוץ מלטייל עם הכלבים שלו פעמיים ביום. אני חושבת שמחר על הבוקר אנחנו צריכים להיכנס לחצר שלו לסיור קצר. לפחות נגלה איך קוראים לו. נסתכל קצת מסביב לבית ונציץ פנימה. אולי נמצא רמזים שיסבירו את ההתנהגות המוזרה שלו."
"את מציעה שנפרוץ לחצר שלו רק בגלל שראינו אותו פותח ארון תקשורת? את יודעת מה העונש על פריצה לבית זר?" שאל.
בניגוד לאחותו, היה יותם נער חששן וזהיר. הוא היה צעיר מגלי בשנתיים, אבל היה גבוה יחסית לבני גילו. עיניו החומות והנבונות הציצו מבעד לרעמת שיערו השחור הארוך והחלק. גם הוא אהב לקרוא, בעיקר ספרי קומיקס. אחד מקירות חדרו היו מכוסים בעשרות מדבקות קומיקס מסוגים שונים.
יותם לא היה נער ספורטיבי במיוחד אך הלך פעמיים בשבוע לחוג טיפוס. הוא לא פחד מגבהים אך עכבישים, אפילו קטנים, נראו בעיניו מפחידים מאד.
התעניינותו העיקרית של יותם הייתה במחשב. את רוב זמנו הפנוי בילה מול המסך ולאחרונה היה ממש מכור למשחק "מיינקראפט." הוא סחף בהתלהבותו את חבריו והם הירבו לשחק בצוותא דרך האינטרנט.
"מה אתה מציע? שנעזוב את כל העניין ונחזור לקרוא ספרים ולעשות שעורים"? התריסה גלי כתגובה לחששותיו, "חוץ מזה אנחנו רק ילדים. גם אם יתפסו אותנו, נוכל תמיד להגיד שזה היה בצחוק. אבל ברצינות יותם, ההרגשה שלי היא שהאיש הזה לא כל כך תמים ואנחנו חייבים להבין מה קורה איתו."
כשהלכו לישון, התקשו להירדם. מחשבותיהם נדדו למחוזות רחוקים כפי שרק דמיונם של נערים תאבי הרפתקאות יכול לנדוד.
הם לא יכלו להעלות על דעתם שהמציאות שהם עומדים לפגוש בימים הקרובים, תעלה על כל דמיון!
בשבוע הבא יסופר…
בשבוע הבא יסופר כיצד מתגנבת גלי לביתו של השכן ומגלה שהשכן צופה בערוץ טלוויזיה מוסלמי ו…כיצד ניצלה, ממש ברגע האחרון, הודות לתושייתה.
• הספר ניתן להשאלה בספריות בית נגלר ובית היינה.
"השכן צופה בערוץ טלויזיה מוסלמי…."
טקסט בעייתי.
מציע לשנות את הפרומו וגם את ההמשך הקשור בזה אם זה עדיין אפשרי.
דב היקר.
מה בעייתי באמירה שהערוץ מוסלמי?
אבל…כשתקרא בפרק הבא במה מדובר ומדוע האזכור הזה הגיוני, אני משוכנע שתנוח דעתך.
שבוע טוב והמשך קריאה מהנה.
הארץ משמשת נקודת מסירה. שבת שלום ומבורך.
מה הכוונה ב"הארץ" ?
דבר ראשון לכבוד הוא לי שענית לי מר יוסי.
דבר שני סביר להניח שהכיוון הוא שונה כי מעורבים פה ילדים וזה לא "פוליטיקלי קורקט " לערבב סמים וילדים באותו הסיפור בימינו.
למרות שבימינו הם מומחים לא קטנים בנושא..
עכשיו לגביי מה שאמרת, כן סביר להניח שיש מקומות יותר איכותיים להחביא דברים, אבל פה יש קופסה, עם דלת, חברת חשמל – מפחיד אולי נתחשמל… יחסית מקום שקל לאוסף למצא.. אז בסופו של דבר נאלצתי לזרום עם הנתונים שאתה הבאת. איטס יור סטורי אפטר אל…
וכן אני קצת מבין בתחום הזה ולמרות שהיו מקרים שבהם שמו לב להתעניינות בקופסה ובפעילות מסויימת סביב אותה קופסה אזרחים לא ממש העיזו לגעת או להתקרב.
ברגע שמשטרת ישראל מעורבת ומבצעת תצפית ותיעוד.. אז כן האנשים המעורבים יהיו בבעיה כמובן. אבל עדיין מבחינה משפטית, אין קשר ישיר בין הגורמים. אין העברת כסף מיד ליד, אין "סטאש" בבית לאחר חיפוש, זתומרת מצבם פי כמה יותר טוב מעסקה שתועדה ישירות עם שוטר סמוי לדוגמא.
אצלי בשכונה המון יודעים היכן יש " כספומטים " כאלה לסמים… אבל אף אחד לא נוגע בהם.
אנדראוס היקר.
1. ארונות התקשורת והחשמל נעולים. זה כתוב בסיפור. לכן, לא קל להשתמש בהם ככספומט, לא ככה?
2. אם אתה יודע שברחוב שלך ארונות התקשורת משמשות למעשים פלילייים, איך זה שהמשטרה לא יודעת על זה?
בכל מקרה, אשמח לשמוע את חוות דעתך על הסיפור גם בפרקים הבאים.
שבוע טוב.
נראה שאתה מתמצא בעניינים…אבל בכל זאת קיים סיכון שמישהו יבחין בפעולות של כל המעורבים בנקודה הזאת ואם הוא גם יגלה מה גרם לכולם להתעניין במקום הזה הרי שכל מעטפת הבטחון שהזכרת, קורסת.
בכל מקרה, אם תקרא את הפרקים הבאים, תופתע לגלות שאתה לא בכיוון 🙂
הארון משמש נקודת מסירה/איסוף של דברים לא חוקיים כגון סמים.
הסיבות שמשתמשים (אני אחד מהם) בארנות כאלה הם: 1. אם אתה שם משהו בארון כזה, סיכוי ממש ממש נמוך שמישהו יבוא ויגע או יפתח את הארון.
2. ברגע שאין קשר בינך לבין האדם אשר אוסף או מוסר את הכסף או הדבר הלא חוקי.. מבחינה משפטית לא בוצע כאן עסקה. ולכן הראיות הן נסיבתיות בלבד, מה שיכול להיות לטובת הנאשם.
3. אם אחד מן המעורבים הוא שוטר סמוי. מכיוון שאין מגע פיזי או ויזואלי בין הנאשם לשוטר, אז השוטר לא יכול לבוא לבית משפט ולתת עדות ישירה כלפי הנאשם.
ו4. ראש שקט. יש מרחק בין הגורמים. אז אני הרבה יותר רגוע.. גם כל צד לא מכיר זה את זה, אז אי אפשר להפעיל לחץ פסיכולוגי בזמן חקירה משטרתית כדי שאחד הצדדים יפליל את השני.
כי פשוט לא מכירים זה את זה.