מי מילדי הדר לא מכיר את חלון החלב?
החלון המרובע מעץ, הצבוע בצבע פלסטי לבן?
נולדתי ברחוב בר גיורא, רחוב המשקיף על הדר וים.
המרפסת עם התריסול, ששימשה תצפית לאמא שלי כשהייתי כמעט בת שנה, עת נכנסה המשחתת המצרית אברהים אל-אוול לנמל חיפה והחלה בהפגזה, שהסתיימה ללא נפגעים לעיר בזכות תגובה מהירה של משחתת צרפתית שעגנה בנמל. בזכות מרפסת זו אבא רכש לאמא משקפת מקצועית ששימשה אותנו כשגדלנו, בטיולים.
חלון עם שתי דלתות
סיפורים רבים נכתבו על הבית הזה. על המרפסת שלו, על החצר ברחוב כינרת, על הגן של מירה.
הפעם, חלון החלב איתי.
לכל דירה היה צמוד חלון. חלון בן שתי דלתות. האחת, פונה לחדר המדרגות, השני, בתוך הבית.
זוכרת את החלבן המשופם עולה קומה קומה, עם מתקן ובו בקבוקי חלב, פותח את דלת הארון ומשאיר בקבוק אחד, לפעמים שניים.
אני שמעתי את קול צעדיו בקומה שלנו, פתחתי את ארון החלב שמעל שולחן המטבח, והכנסתי את בקבוקי החלב למקרר. לא לכולם היה מקרר באותם הימים. זוכרת דפיקות חזקות נשמעו מדלת הבית. לנו אסור היה לפתוח דלת לבד. רק אבא ואמא ואם הם אינם, לא פותחים דלתות בכלל.
"מתנה? אולי לא אלינו?"
אמא ניגשה לדלת, ובפתח עמדו אנשים כשאחד מהם נשא משהו גדול על גבו, עם חגורות.
הבאנו לכם מתנה, אמר. אני לא ראיתי מימי כזה דבר גדול, כזו מתנה.
"זה מקרר" אמרה אמא. "מתנה? אולי לא אלינו?" "זה אלייך, את הבת של סלי מחנות הממתקים בשוק תלפיות?" שאל. הבטתי אל אמא וראיתי אותה מחזיקה פניה בשתי ידיים ומוחה דמעה.
כן, זו הייתה מתנה מסבתא סלי.
וכך, התפקיד של העברת החלב מהארון למקרר, היה שלי.
חלונות החלב של השכנים
כשעליתי מהקומה הראשונה הביתה, ראיתי את דלת ארון החלב של השכנים פתוחה מעט.
הסתקרנתי, מאד רציתי לדעת מה מבצבץ משם. פתחתי מעט, וגיליתי ספר קטן. סגרתי והמשכתי הביתה.
מדי פעם, הצצתי לחלונות החלב וגיליתי שיש שם דברים נוספים מלבד חלב. פעם ראיתי מפתח, פעם אחרת, גופיה לבנה שכנראה נפלה לשכנה מחבל הכביסה.
אצלנו, היה רק חלב.
עוד תפקיד לחלון
יום אחד חזרנו מטיול ברחוב הרצל. אמא, מוטי ואני. שיחקנו בגן בנימין. נסענו חזרה באוטובוס ששון מספר 10. טיפסנו שלש קומות בזריזות. מוטי ואני מתחרים מי יגיע קודם.
אמא הגיעה אחרונה. פתחה את התיק להוציא את מפתחות הבית.
חיפשה וחיפשה, הוציאה ארנק, הוציאה שקיות אוכל שלקחה לנו לדרך, אבל מפתחות… אין.
עמדנו שלושתנו בחדר המדרגות, מוטי ואני מביטים אל אמא, אל התיק ושוב אל אמא.
אמא מישירה מבט אל מוטי ומסבירה לו: "אני מרימה אותך כעת על הידיים ומשכיבה אותך לכיוון שולחן המטבח. תדפוק חזק בארון, תפתח אותו, אני אמשיך להחזיק אותך עד שתגיע לכיסא של המטבח". וכך היה.
הדר שלי
אמא פתחה את חלון החלב החזיקה את מוטי בשתי ידיה, פתחה איתו את דלת ארון החלב במטבח והשחילה את גופו לאט לאט בפתח עד שרגליו פגשו את שולחן הפורמייקה במטבח. מוטי ירד לאט לאט לכיסא, משם חייך אלינו וירד לרצפה, ורץ מהר לנסות לפתוח את דלת הבית. המפתח היה בפנים, מוטי הצליח לסובב ולפתוח לנו את הדלת.
איזו שמחה גדולה וצחוק מילאו אותנו.
הדירה היחידה בבניין שלארון החלב היה תפקיד כמעט מציל.
לאחר כמה עשרות שנים, ביקרתי בבניין, פגשתי את ארון החלב שלנו שהחזיר אותי להדר של פעם, הדר שלי.
חנה ,הסיפור מאוד מעניין ויפה, זה מזכיר לי את התקופה שבה גדלתי, בירושלים, סבא וסבתא שלי גרו במרכז העיר. ויש סיפורים שלא נגמרים. האבתי מאוד את הסיפור שלך. ואים זה יצא על ספר אני השמח לרכוש.
אהבתי את הסיפור. הזיכרונות מתארות מאוד ציורי הבית ,את החלון החלב כל כך אפיני לבתים מהדר, את התפקיד של חנה להכניס את החלב למקרר ששלחה סבתא. החלון קיים עדיין? מה הוא יכל לספר על חנה באותה תקופה? אהבה את החלב? החלון שהיציל אותכם פעם לא היה כניסה לבית גם לגנבים?
כן. סיפור בתוך סיפור??
מקסים!
תודה??
אני גרתי בבר גיורא 35 ו-30.
גילה חרמוןגילה
הדר עם חלון החלב וגן מירה, אלו גם זכרונות שלי.
אגב מנקס תיכנן שלושה בתים בשכונת רוממה הישנה ברחוב כרמי
מזו ההזנחה של הבתים ?
פעם היום רושמים דוחות לבתים שאין להם מראה סינטטי .
מה קורה מקום שהיה צריך להיות השונאליזה בישראל
ניראה כמו מקום שאף אחד לא רוצה לעבור בו אלה אם
אין ברירה .
בעירייה צריכה לפעול להוציא צווים לשיפור חזות המבנים !
זה שימור מופתי ברוח התקופה,
גם השטיח הלח עם היונה המתה בכניסה לכל בניין זה חלק מהנוף האותנטי.
אני מייחלת לפרוייקט שימור
היה תענוג לקרוא
אוצר של ממש……לשמור בלב היטב.
כן
זכרונות מאירים את ההווה
הדר שלך. זה גם הדר שלי. זכרונות ילדות שנעלמו ואינם. איפה חברות ילדותי. הבת ששל הרופא שיניים סגל בתיה . שנתנו מטיפול לאמי ללא תשלום. או האם שנתנה לי 5 שקל לקנות לי גרביים לסיום תיכון עירוני ה. האנשים שהיו שם ואינם. כל פינה בהדר הם זכרונות ילדותי. הספריה כמפלט. ובריאה היתה רק בגן בנימין. מזל כהן
זה לא היה חלב זה היה על בסיס מים שמהלו המחלקים כדי להוסיף לכמות. מחלקי הנפט לא יכלו לעשות כך.
מקסים,גם אני גדלתי בהדר והחיים אז היו כיפיים וחלומיים בהשוואה להיום. הפשטות שכנות חיים בחוץ והבטחון.
אך איזו תקופה
נכון. החלב בחוץ, אף אחד לא חשב לקחת משהו ממישהו
בית הזכוכית היה הבית הראשון בו גרו הורי אחרי נישואיהם . הייתי שם לפני שנתיים. דירות קטנטנות ומקסימות גם היום.
בית הזכוכית תוכנן עי האדריכל מנקס. כך גם שכונה שלמה "בניני מנקס" בין רח' הפועל לרח' רשי. בנינים נוספים שתכנן בחיפה נהרסו בינתיים. את הכיכר בכניסה לבניני מנקס ראוי היה לקרוא על שמו. כנראה וצריך לחכות שבראש העיריה יעמוד פוליטיקאי שאינו איש תכנון, על מנת שתוכר פעולתם של בוני העיר.
גם אני גרתי ברחוב בר גיורא. הרחוב עם שדרת הברושים ובית הזכוכית עם הבריכה ותעלת המים לאורך מדרגות העמק.
איזה בניין כונה בית הזכוכית ? מה מספר הבית ?
כמה יופי פשטות תום ואהבה בחיבור פשוט על פעם היה
תמשיכי לכתוב ולשתף. כל אחד ואחת מתחברים לזכרונות גם מבת ים וגם מירושלים.
כן
כנראה איפיין תקופה. שנות החמישים שנות השישים
תודה??
הדר זה בור גדול של ח..
לא הוד ולא הדר.
כיליד 1949 עדיין זכור לי החלבן עם כדי החלב הטרי ואמימ יוצאת אליו עם קנקן אלומיניום עליו היו מסומנים המידות. עד ליטר וחצי. ושהיו חייבים להרתיח. כשיצאו לשוק בקבוקי החלב הייתי מאושר. חלב,מורתח פחות היה טעים לי.
זכרונות שמחים, גם לי זכרונות חלב, אבל ללא חלון, אני בת 64, גרתי בילדותי הרחוקה ברמת יוסף חלק נכבד מהעיר בת ים אנו גרנו בבית שהמדרגות אליו לא היו מקורות מדרגות גלויות, הפונות לרחוב, בבוקר הייתי שומעת את המשאית הקטנה עם החלבן העולה במדרגות לקומתנו מניח את בקבוקי החלב, ליד הדלת ולוקח את הריקים עם הכסף, שנים עד שהתחלנו לקנותם במכולת השכונתית, כל בוקר שלחה אותי אימי עם כסף לקנות חצי לחם שחור, כל בוקר, כדי להכין לי ולאחי סנוויצים לבית הספר, ואת האגורות כן האגורות הייתי חוסכת עד שיה לי מספיק למסטיק בזוקה…… אך נעלמו ימי התום.
נכון. גם אנחנו קנינו חצי לחם שחור.
עודף מהעיתון, היה נחסך למסטיק בזוקה .
היו ימים??
שכונת הדר בחיפה גם יפה וגם מטופחת מאוד יפה על ידי עיריית חיפה. שבת שלום.
אהבתי את הסיפור שלך, היתה לי חברה טובה ברחוב הזה וביקרתי בו הרבה.
זכרונות ילדות תמיד מתוקים.
חנה יקרה,
מאוד מרגש ומענין לקרוא על חוויות ילדות בעיר שגם אני כה אוהבת.
האם התריסול עדיין קיים היום?
גם לנו היה במרפסת.
המשיכי לשתף,
אשמח לקרוא את ספרך ,
אהובה גרץ
חנה אפשרת לי כקוראת לחוש ולטעום בדיוק את מה שחווית כילדה, הרגשתי שאני מטיילת , שומעת מרגישה בדיוק את מה שרצית להעביר בסיפורך.
איזה כיף של ילדות החתה לך בהדר שלך.
יכולה להגיד כירושלמית שעברה לחיפה, הדר בבתיה העתיקים בחנויות הבגדים, באוכל … נתנה לי להרגיש כל כך אותנטית, כל כך אהבתי ועודני אוהבת את הדר אם כי לצערי (אינני מגיעה לעיתים קרובות) אך הדר היתה ועודנה כל כך מיוחדת . זכית את וזכתה הדר שהצלחת לתאר ולספר סיפור מרגש כזה עליה.
יאללה, נתפנה מעשה יחד סיור בהדר
ארונות חלב כאלה היו גם לדירות בכרמל. אמא היתה מניחה בחלון את סיר החלב והחלבן היה ממלא אותו. אם היתה שמה בקבוקי לבן או לבניה, החלבן היה מחליף למלאים. גם כסף היו מניחים לחלבן בחלון. החלבן היה מגיע עם עגלה וחמור.
איזה יופי.היינו שכנים ללא ידיעה.גרתי שנים בבר גיורא 41 קומה אחרונה.
תמונות משנים יפות ותמימות.
נכון
ממש קרוב
ליד גן גינה גרתם
עדן יקרה, יכולה לשוחח אתך בפרטי בקשר לבר גיורא 41 ?