איך אמא שלי לימדה אותי סוציולוגיה, בלי לדעת מה זה?

פגישת שלושת הגדולים

שלושת הגדולים נפגשוליד שולחן גדול ישבוטראמפ פוטין ושיכל אחד...

נוסטלגיה • הכרמל של פעם… ומחנות תנועות הנוער

זה היה מזמן, כשהיינו צעירים. הכרמל הירוק תמיד היה...

קפה-צור בעכו • תקופה בה צפון הארץ התחרה בגבורה מול המרכז

ג'ינג'י צעיר וחסון, דובר ערבית רהוטה, הצליח בתקופת הצנע...

על החיים מקול הלב • צהריים של בית

היא חברה של 45 שנים,מודיעה שתגיע לצהריים של בית.מפגש...

פרח השבוע • סתוונית היורה

הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.בטור זה נציג...

היסטוריה בחיפה: כ-10,000 רצים השתתפו במרתון חיפה הבינלאומי הראשון

(חי פה) – מרתון חיפה הבינלאומי הראשון הגיע הבוקר...

בית משולם – מודרניזם חבוי מן העין

בשדרות הנדיב 7, בלב שכונת שמבור שעל הכרמל, מאחורי...

יד שנייה: הטרנד שנותן לבגדים חיים חדשים

בין הקולקציות שמתחלפות והטרנדים שמבקשים מקום במלתחה, מתחזקת גם...

קפה-צור בעכו • תקופה בה צפון הארץ התחרה בגבורה מול המרכז

ג'ינג'י צעיר וחסון, דובר ערבית רהוטה, הצליח בתקופת הצנע...

המאבק על בית הספר עלייה: ההורים יצאו לרוץ במחאה במרתון חיפה

(חי פה) – מרתון חיפה הראשון, שנערך היום (שישי,...

בשכונת הדר הכרמל בחיפה של פעם, התערבבו ניחוחות התבשילים בתסביכים האימהיים עתיקי היומין. אמא שלי, למשל, פיתחה שיטת חינוך פורצת דרך. שנים לפני שהיה מי ששמע על "פדגוגיה ביקורתית" או "נרטיבים חינוכיים" היא כבר החזיקה במעבדה חיה, לסוציולוגיה שימושית, הרי הוא המטבח שלנו בדירה ברחוב מסדה.

החינוך הפולני המוסמך לא התבסס חלילה על צעקות או על חוקים יבשים. חינוך פולני אמיתי נבנה בחושים ובראש ובראשונה על נרטיב קורע לב, ששילב בין רגש אשמה מתוחכם לבין גיאוגרפיה היסטורית מורכבת. לדוגמא: סיפור הילדה הרעה שלא אכלה את הגזר. בעיני אמא שלי, כל כפית שלא מצאה את דרכה לפי הפעוטה הייתה, למעשה, פיגוע אסטרטגי במפעל הציוני. "את לא רוצה לאכול גזר? תארי לעצמך מה קרה בפולין בקרקוב? בשנת 1930 כשלא היה בכלל גזר. וגם אם היה, הוא היה קפוא ומר"! וברגע זה כל ילדה ממוצעת לא רק למדה על ויטמין A, אלא גם עברה קורס מזורז בתולדות ההישרדות של יהודי מזרח אירופה, כולל דמעות בעיניה של אמא שלי ותחושת כובד מצפוני שהייתה יכולה לממן תואר ראשון בפסיכולוגיה.

או ניקח את סוגיית הסוודר. באביב החיפאי, כשהלחות בחוץ שברה שיאים והשרב הגיע ישירות מהעמקים, אמא שלי הייתה עומדת ליד חלון הבית ברחוב מסדה ומכריזה: "עליזה קחי את הסוודר, קר בחוץ". יש להבהיר, כי המושג "קר" עבור אמא שלי לא היה עניין מטאורולוגי, אלא מצב צבירה נפשי. הטמפרטורה בחוץ הייתה יכולה לעמוד על 30 מעלות בצל, אבל בנבכי התודעה הפולנית, הרוח הקרירה מנשבת תמיד מן הערבה הסיבירית. מה עושה ילדה חיפאית בת תשע שנקרעת בין השמש הקופחת של הדר הכרמל לבין האימה מפני דלקת הריאות המטאפורית? מפתחת מיד מנגנוני הגנה פנומנליים. לובשת את הסוודר, מזיעה כמו מנוע של משאית ישנה, ובדרך מהבית לחברותיה מפתחת את החושים הדיאגנוסטיים שיהפכו אותה לימים לחוקרת באוניברסיטה. היא מטמינה את הסוודר בגומחה בחצר.

השנים חלפו, רחוב מסדה והדר של פעם קיבלו תפניות עירוניות חדשות, בית ספר רמז (מסדה) שבו גדלנו נשאר מאחור בזיכרון, ואני מצאתי את עצמי עומדת בפני אולם גדוש סטודנטים שבאו ללמוד ספרות והם היו אז רבים וטובים. שיעורי מבוא, תרגילים, סמינרים. סיפורי עם של העדות השונות החיות בישראל, סיפורי אגדה, תיאוריות של הבניית המציאות, כוחו של הסיפור והאופן שבו מיתוסים משפחתיים מעצבים את תודעתו של הפרט.

לאמא היה רפרטואר סיפורי עשיר. היא רקחה עבורי עולם שלם של סיפורים חינוכיים מופתיים על חובת כיבוד הורים קשישים, על מסירות אם עילאית עד קצה גבול היכולת, ועל סכנת כפיות הטובה של הבנים והבנות השוכחים מאין באו ולאן הם מובילים את אימם. שנים על גבי שנים שמעתי את הסיפורים הללו בעניין ואף ביראת כבוד, והייתי משוכנעת כי מדובר בדרמות משפחתיות בלעדיות שנתפרו במיוחד למידותי. כמו הסיפור על צלחת העץ. רק שנים אחר כך, כשהתחלתי את לימודי באוניברסיטה העברית בירושלים והעמקתי בתחום הפולקלור, נפלו לפתע כל האסימונים. הבנתי לתדהמתי שכל אותם סיפורים דרמתיים, לא נולדו במטבח ברחוב מסדה, אלא הם סיפורי עם עתיקי יומין, אוצרות פולקלור שעברו מדור לדור ונשלפו בדיוק בזמן המדויק מתוך ארסנל תחמושת עתיק, כדי להמחיש לילדה הסוררת את ההתנהגות הנאותה והרצויה.

האמת היא שהסיפורים מעולם לא הלכו לשום מקום. הם פשוט החליפו בגדים ועברו מהדירות בדמי מפתח בהדר הכרמל אל הפיד של האינסטגרם ומשם הם ממשיכים לנהל אותנו ביד רמה. היום, מלאכת החינוך והעיצוב עברו מידי האימהות הפולניות אל צבא שלם של מחנכים חדשים, סמויים מן העין וגלויים לגמרי. אם פעם נדרש מאמץ דרמטי, כולל מבט מצטער, טון דרמטי משתנה ועוויות פנים מתבקשות כדי לשכנע ילדה שהיא חייבת להתנהג יפה אחרת יקרה משהו נורא ואיום, הרי היום המלאכה הזו ממוכנת לחלוטין. הטיקטוק והאינסטגרם הם הם האימהות הפולניות החדשות, רק בלי הריח של מרק העוף. הם מספרים לנו בכל שנייה סיפור חינוכי מתוחכם על איך החיים שלנו אמורים להיראות: מי שאינו לובש את הסוודר הנכון או ליתר דיוק, את המותג הנכון, מי שלא אוכל את הסלט הירוק המושלם, ומי שאינו מספיק להספיק לפני ארוחת הבוקר, נידון מיד לגלות שהוא מפסיד את הדבר החשוב הבא. במקום סיפורי עם של אבות אבותינו שולף האלגוריתם בכל רגע נתון "סיפורי מופת" אישיים של אחרים כדי להכניס בנו את אותה אשמה קדושה, בדיוק.

ההורים של היום אולי השאירו מאחור את האיומים על הגזר בפולניה ואת הסיפור על הבן שאינו מכבד את אביו ומושיב אותו בזקנתו לאכול בצלחת עץ ובשולחן נפרד, אבל עולם הנרטיבים עבר שדרוג פסיכולוגי. במקום "תאכלי כי יש ילדים רעבים בהודו", שומעים היום: "את עושה נזק לנוירונים של המוח אם את מסתכלת על המסך עוד חמש דקות". במקום סיפורי עם על בנים כפויי טובה, מספרים הילדים לדור ההורים שלהם סיפורים מנומקים על קאוצ'ינג, גבולות רגשיים ומרחב בטוח. הדרמה המשפחתית לא נעלמה, היא רק קיבלה תעודת הכרה באוניברסיטה.

בילדותנו, בית הספר רמז ברחוב מסדה נתן את הטון, ואחריו הגיעו המורים המנוסים. היום, הילדים והמתבגרים שלנו מקבלים את מערכת הערכים שלהם מיוטיוברים בני עשרים ומשהו, שיושבים בחדר עריכה ומספרים סיפורי מוסר מודרניים על הצלחה, כשלון, חברות ובגידה. הם המחנכים בפועל. הם אלה שקובעים אילו ערכים נחשבים ל"ראויים", מהי התנהגות נאותה, ואיך נראה בן אדם שמצליח להבין את העולם.

אז מי היום מחנך ילדים באמצעות סיפורי עם? כולם. אנחנו חיים בתוך סיפור אחד מתמשך, שבו כל אחד מנסה למכור לנו את מוסר ההשכל שלו. פעם זה היה על גזר וכבוד אב ואם והיום זה על לייקים, מימוש עצמי והספקים. אבל ביני לבין עצמי, כשאני מסתכלת אחורה על כל השנים בהוראה ובמחקר אני יודעת את האמת הקטנה שלי: שום אלגוריתם דיגיטלי, סדרה בנטפליקס או הרצאה מלומדת באוניברסיטת חיפה לא יצליחו לייצר את אותו אפקט קסום שהיה לסיפור אחד קטן, שסופר בשקט במטבח חיפאי תחת ריח של מרק צח, כשהמטרה היחידה בעולם הייתה הפוך אותי לאדם טוב יותר.

אבל ביני לבין עצמי, ידעתי תמיד את האמת: כל מאמר שפירסמתי, כל פרויקט מחקרי שהובלתי, כל ספר וכל סמינריון, לא היו אלא הערת שוליים ארוכה ומלומדת לאותה הרצאה מופתית שנישאה מדי ערב סביב שולחן האוכל, כשביד אחת נישא כף מרק עוף מהביל ובשנייה מבט מלא תוכחה ואוהב שאמר: "אני עושה את זה רק בשבילך".

אז תודה לך אמא. בזכותך למדתי שאין דבר הנקרא סתם היסטוריה, אלא יש רק הסטוריה שבה כולם אשמים במשהו, רצוי בלי סוודר, ושום תואר בעולם לא יצליח להסביר את הקסם שבו חתיכת לוקשן צף בתוך צלחת מרק, מצליח לסדר את הראש טוב יותר מכל פסיכולוג קליני.

האם הכתבה עניינה אותך?

צרו קשר עם מערכת חי פה: בוואטסאפ • במייל

עליזה שנהר
עליזה שנהר
יו"ר העמותה לתולדות חיפה, לשעבר רקטור אוניברסיטת חיפה, חוקרת תרבות יהודית וישראלית, מגדר ורב תרבותיות.

כתבות נוספות מאותו הכתב

6 תגובות

  1. עליזה יקרה, קראתי בשקיקה. כל יפה תיארת וכל כך מרגש, קוראת ומחייכת. תודה !

    • שרה יקרה, שמחתי לקרוא את דבריך אחרי שנים כה רבות והמחמאות שלך חשובות בעיני עד מאוד!

  2. עליזה יקרה,

    איזה עונג לקרוא אותך! הצלחת לקחת את עולם האגדות וסיפורי העם, ולהראות שהנרטיב הכי חזק, מטלטל ומשנה-תודעה לא יצא מלהקת חוקרים באוניברסיטת חיפה, אלא מסיר עמוק של מרק עוף במטבח חיפאי.

    אין ספק שאת הפרופסורית היחידה שהצליחה להוכיח שמרק צח הוא לא רק תרופה נגד צינון, אלא הבסיס היציב ביותר למדעי הרוח והחברה גם יחד.

    שאפו ענק, פרופ' שנהר!

  3. מסכימה עם כל מילה ,בכל עדה היתה מנגינה דומה עם מסר ברור.
    כל הכבוד לך עליזה יקרה על לתעוד עם הומור טוב ,ותובנות עמוקות לכל הדורות

  4. עליזה , שוב תודה על העלאה של דמויות הוריי המחנכים הדגולים ומעצבי אישיותי בדרכי נועם, פיתוח רגשות אשם והכל היה עטוף באהבה אין סופית, שבעצם לא הייתה תלוייה בדום דבר. את פה לכולנו, הנזכרים בילדותינו בבית הורינו, הנמצאים עמנו עד היום הזה. אני חושבת – או יותר נכון מקווה, שגם בימינו, בעידן הטכנולוגי הפולש לחיינו והפסאודו רשתות החברתיות, עדיין ישנה חשיבות מכרעת ובסיסית ליחסי הורים- ילדים. תודה לך

  5. עליזה יקרה, כתיבתך מרתקת כתמיד ומזכירה נשכחות שחווינו גם אנו. סינדרום האמא הפולניה אפיין הרבה בתים. תודה לך על העלאת הזכרונות מן האוב. מלי

השאר תגובה

נא להזין את התגובה שלך!
נא להזין את שמך כאן

כל הכתבות בחי פֹה

צעיר בן 21 נפצע מירי בקריית מוצקין ופונה במצב קשה לרמב"ם

(חי פה) – צעיר בן 21 נפצע באירוע ירי שאירע בדירה ברחוב ז'בוטינסקי בקריית מוצקין ופונה במצב קשה לבית החולים רמב"ם בחיפה. שוטרי תחנת...

שריפה פרצה בבית פרטי ברחוב בר אילן בקריית חיים

(חי פה) – לוחמי אש מתחנת קריות הוזנקו לשריפה שפרצה בבית פרטי בן שתי קומות ברחוב בר אילן בחיפה. בהגעתם למקום זיהו הכוחות עשן...

יום העוגה הבינלאומי: עוגת וניל בקערה אחת ובתוך דקות

בלי מיקסר, בלי הכנות מסובכות ועם מצרכים שיש כמעט בכל בית: מתכון לעוגת וניל בחושה, רכה ואוורירית, שמתאימה גם למי שרק מתחילים לאפות (חי פה...

מהים אל השיקום: קבוצה חדשה של לוחמים נפגעי פוסט־טראומה הצטרפה לתוכנית "בוחרים בחיים"

(חי פה - תאגיד החדשות של חיפה והסביבה) - קבוצה חדשה של לוחמים המתמודדים עם פוסט־טראומה הצטרפה לתוכנית השיקום "בוחרים בחיים", הפועלת בשיתוף ארגון...

סגירה זמנית של מנהרות הכרמל • מקטע צ'ק פוסט – נווה שאנן

(חי פה - תאגיד החדשות של חיפה והסביבה) – מנהרות הכרמל הודיעו כי הלילה, יום ראשון, 22.11.26, בין השעות 22:00 ל-05:00 למחרת, ייסגר המקטע...