נחש צפע גדול נלכד בחיפה בזכות שתי ילדוֹת (וחתול) ◄ צפו

(חי פה) - האחיות הצעירות שחר ואופיר יצאו מביתן,...

השכונה היוקרתית בחיפה כבר לא כ"כ שלווה – "החיים שלנו הפכו לסיוט"

(חי פה) - התושבים בשכונת 'סביוני דניה' מתארים תחושת...

הרוג בשריפה בשכונת בת גלים בחיפה • ראשוני

עדכון לשעה 16:45 - מאת מד״א היום, חמישי 16.5.24 בשעה...

רכב פגע במספר חיילים בחיפה • ראשוני

(חי פה) - ראשוני - רכב פגע במספר חיילים...
באנר מוזאוני חיפה 010524
באנר יום העצמאות חי פה - מונפש רחב 140524
באנר קריית אתא עצמאות 080524
באנר מוזאוני חיפה 010524

רותי סגל • אלת פריון היצירה • ציירת ואוצרת חיפאית

ציוריה, ביתה ואוצרות מעונה של רותי סגל משרים על...

סדר פסח מרגש נערך במחנה המעפילים • הספינה 'אקסודוס' ◄ צפו

'אקסודוס', סמל לגבורה ולנחישות התרגשות רבה נרשמה ביום שישי האחרון...

שבר יגור – רגעים אחרונים של פריחה נדירה • צאו לטייל בפסח

שבר יגור, המכונה גם העתק כרמל, הינו פינת טבע...

משטחי ענק של צידפת הפרנה פרנה התגלו במפרץ חיפה

(חי פה בים) - רבים הדיבורים על הגירה לישראל...

שוק תלפיות בחיפה – יצירה גאונית בשיפוץ אינסופי

בקצה המזרחי של רחוב סירקין, ניצב בניין שוק תלפיות,...

סְלִיחוֹוֹוֹוֹת… ○ סיפור ליום הכיפורים • יצחק טויטו

(חי פה) – יצחק טויטו • מחבר הספר "לאסוף מתנות מהרצפה" • סיפורים


מראש חודש אלול יש תכונה מיוחדת, שהולכת ומתעצמת
ככל שמתקרבים ליעד הסופי – יום הכיפורים.
האווירה משתנה, ואיתה גם התנהלות האנשים.
התנהלות שהולכת ומתעדנת, אולי מפני החשש. בכל זאת, יום הדין.

לא הייתה לנו בעיה עם בורא העולם, איתו אפשר להסתדר.
עשית מעשה לא טוב? תתחרט בלב שלם, תתחייב לא לחזור
עליו שוב, והתענית, ועיצומו של יום הכיפורים יכפרו.
הבעיה הגדולה הייתה עם האגו.

יום הכיפורים לא מכפר על פגיעה של אדם בחברו
אלא אם כן, הלך זה וביקש סליחה מהנפגע.
לסלוח זה לא קל, אבל לבקש סליחה? אוי יוי יוי,
וואי, וואי, וואי, כמה שזה קשה. והכל בגללו.
בגלל האגו המרושע.

ימי הסליחות המתחילים כבר מראש חודש אלול, מעצימים
את התכונה לקראת יום הדין.
קמים מוקדם מאד לאמירת בקשות ותחנונים בניגונים
מיוחדים, שאין כמותם באף ימים אחרים בשנה.
ויש באווירת הסליחות גם ניחוחות, שאין באף זמן אחר בשנה.

"יָא וּוִילְדִּי, זה מאד מוקדם, יהיה לך קשה."
"אל תדאג, אני אקום. רק תעיר אותי."
"טוב, תהיה מוכן בשתיים וחצי בבוקר, אני אדפוק
על החלון פעמיים וזהו. ותזדרז, אני לא יכול לחכות לך
יש לי סיבוב ארוך להספיק."

לא יכולתי לוותר על שירת ניגוני הסליחות שריתקה אותי תמיד.
ויותר מכך, סקרן אותי, איך ג'ינג'י, שהיה אחראי על השכמת
המתפללים, עושה את עבודתו, ובקשתי להצטרף איליו.

באשמורת הבוקר, כשהעלטה עדיין עטפה את הכול
שמעתי שתי נקישות על תריס החלון.
קפצתי כנשוך נחש, ותוך דקות ספורות הצטרפתי לג'ינג'י.
למעשה, שמו היה יעקב, אבל הג'ינג'יות הכריעה.
הוא היה נמוך. בסביבות מטר, פלוס גרגיר קוסקוס.
רוחבו היה מטר, מינוס הגרגיר.
וכל הנפח החזק והיציב הזה, היה מלא בטוב ובתמימות.
לב כל כך טוב, שכל תיאור מילולי רק יגרע מן האמת.

התחלנו את סיבוב ההשכמה שאמור לארוך כארבעים דקות.
עוברים מבית לבית, ללא דיבורים מיותרים. הקולות היחידים
שנשמעו סביבנו היו של קרפדות, צרצרים, או של נביחת כלב
שסבל מנדודי שינה.
ג'ינג'י, מצויד במקל נקש פעמיים או שלוש על חלונות הבתים
תוך קריאה "סְלִיחוֹוֹוֹוֹת… סְלִיחוֹוֹוֹוֹת…"
ולא סתם קריאה בעלמא, אלא קריאה עם ניגון. ניגון מיוחד משלה.
הוא מתעכב מעט על הסמך השוואית בהברה הראשונה… סְ…
ומאריך בחלק האחרון של המילה… חוֹוֹוֹוֹת…
מילה בעלת רבדים אין סופיים, שיש לה סיפור משלה ומשמעות
רבת גוונים, והיא מושמעת ארבעים יום בשנה בלבד.
כך ניגן הג'ינג'י, והמשיך הלאה, לבית הבא.
כשהערתי לו, כי הוא דילג על אחד הבתים
הוא ביטל אותי בתנועת יד ופלט: "חבל על הזמן, זה לא יקום."

בבית הכנסת, בזמן הסליחות הוא עבר בין האנשים והגיש
כוסות תה, או קהווה.
הוא ידע בדיוק איך כל אחד אוהב את המשקה שלו.
לנו הילדים הוא הוסיף גם 'בוסקיט'. זה הדיקט המרובע
שהיום מכנים פתי בר. המבוגרים כינו אותו 'ביסקוויט'.
אנחנו קיצרנו ל 'בוסקיט'.

בית כנסת (צילום: עומר מוזר)

בימים שאחרי ראש השנה, המתח עולה מדרגה נוספת.
והא מטפס ועולה ועולה. לא נח לשנייה.
ואז, מגיעה הסעודה המפסקת. זו הסעודה שלפני הצום
שימשך עד למחרת אחרי צאת הכוכבים.
ובסעודה הזו, אנחנו אוכלים… ואוכלים… ואוכלים…

בבית הכנסת כולם לבושים לבן. מלאכים.
החזן מתחיל את 'כל נדרי', וכולם עונים לו במקהלה.
אין לב שאינו רוטט. אין עין שלא נעוצה בסידור
ועסוקה בניסיון פענוח המילים המהדהדות.
וקהל רב, אבות וילדים, ונשים ופעוטות שרים
בקול אחד חזק ועוצמתי שקורע שערי שמיים:
'יה שמע אביונך המחלים פניך, אבינו לבניך, אל תעלם אוזנך'.

יש, השקועים בסידור ויש מתנועעים לקצב הנעימה
ויש, המניעים שפתותיהם ועיניהם עצומות כמרחפים בעולמות עליונים.

יום המחרת מוקדש כולו לתפילה בבית הכנסת. עומדים בתפילה
היכן שצריך, ויושבים היכן שאפשר.
מלבד שניים.
שניים שהחליטו לגזור על עצמם תענית נוספת.
הם עומדים כל היום עד צאת הכוכבים.
אחד מהם היה ג'ינג'י.

כיוון שסקרנותי לא יודעת שובע, החלטתי לבחון את העניין.
החלטתי גם לנסות לעמוד כל היום.
כשג'ינג'י הבחין בכך, רמז לי באצבעו לבוא ולעמוד לידו.
עמדתי לידו כשעה, וחזרתי לשבת במקומי.
שעה הספיקה לי, כדי להבין שהוא כנראה לא אנושי.

בין לבין, אנחנו הילדים, מוכיחים אחד לשני כי אנחנו באמת צמים
ולא פשטנו יד, בשגגה כמובן, אל המקרר ולא השבנו את רוחנו
אף לא בטיפת מים אחת.
ואיך אנחנו מוכיחים?
ההוכחה הניצחת היא הוצאת הלשון החוצה.
אם לבנה היא, אכן, לא בא דבר אל פיך.
ואם חלילה אדמומית היא, כבכול יום אחר בשנה
משמע, אכלת. כמו כל יום אחר בשנה.

היום לא קל, ויש שפורשים בצהריים לתנומה קלה.
הם יחזרו למנחה או לנעילה.

אם יום הכיפורים הוא השיא של התקופה שהתחילה
מראש חודש אלול, תפילת הנעילה, היא השיא של השיאים.
כך לימדונו – הכל הולך אחר החיתום.
וכידוע, החתימה נמצאת תמיד בסוף הדף. אז אנחנו בסוף.
פותחים את ארון הקודש, בו מונחים ספרי התורה
וכל הקהל מרעים בקול, כאילו לא צמו עשרים וארבע שעות
וכאילו עצמו כוחותיו כשל שמשון, כשקרע את האטמוספרה
בזעקתו האחרונה – 'תמות נפשי עם…'
כך כולנו, בכוחות על, זועקים בלב אחד ובנפש אחת, מזוככת ונקיה:
'אל נורא עלילה, אל נורא עלילה, המציא לנו מחילה
בשעת הנעילה…'

ופתאום כולם מחויכים, נינוחים ומסבירי פנים. אם מפני
שכבר פנה היום, והם בטוחים כי יצאו זכאים בדין, ואם מפני
שעוד מעט קט, יסתיים הצום המתיש.
למעשה, כולם באמת, מפני שתי הסיבות גם יחד.

יוצאים מבית הכנסת, ומברכים זה את זה "כה לחי".
בדרך הביתה, ג'ינג'י עוטף את כתפי בחיבוק ושואל "איך היה?"
"קלי קלות." אני אומר, ושוכח את השעות הקשות בצהריים
כשלשוני דבקה לחיכי, ועיני הנעוצות בסידור לא ראו דבר מלבד
כָּעְכְּ מעוגל, שאחר שנטבל בחציו לשנייה או שתיים בכוס התה
עשה דרכו באיטיות ובבטחה אל פי.

לפני שאנחנו נפרדים כל אחד לביתו ולכוס התה הנכספת
שערכה בשעה זו, עולה על כל דבר אחר אפשרי עלי אדמות
אני מעיר לג'ינג'י "אל תשכח להעיר אותי בשנה הבאה."
הוא ממשיך בדרכו ופולט מעבר לכתפו
"אני אדפוק על החלון פעמיים וזהו. ותזדרז, אני לא יכול לחכות לך
יש לי סיבוב ארוך להספיק."

צרו קשר עם חי פֹּה: בוואטסאפבמייל

יצחק טויטו
יצחק טויטו
מחבר הספר "לאסוף מתנות מהרצפה" 055-8825332 | קישור לרכישת הספרים...

כתבות קשורות לנושא זה

כל הכתבות בחי פֹה

5 רכבים נשרפו כליל הלילה בחיפה

(חי פה), שוב שרפת רכבים בחיפה והלילה ברחוב ערד בשכונת נווה יוסף, חיפה, בארוע נפגעו שבעה רכבים, חמישה מהם נשרפו כליל. מכבאות והצלה נמסר לחי...

רכב התנגש בעמוד בשדרות ההגנה בחיפה

מד"א נמסר לחי פה תאגיד החדשות: הלילה (בין חמישי לשישי 17/05/24) בשעה 00:36 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב כרמל על רכב שהתנגש...

כטב"ם נפץ חצה משטח לבנון לשטח הארץ • פצוע קשה הועבר מבית החולים זיו לבית החולים רמב"ם

(חי פה) - היום, חמישי 16.5.24 חצה כטב״ם נפץ משטח לבנון לעבר שטח הארץ והתפוצץ במטולה. מצה"ל נמסר לחי פה תאגיד החדשות: כטב"ם נפץ חצה...

צעדה לשחרור החטופים בקריית ביאליק • יום שבת 1.6.24

(חי פה) - הינכם מוזמנים לצעדת קריית ביאליק ה-41 בסימן שיחרור החטופים. הצעדה תתקיים ביום שבת 1.6.24.

״צל עץ תמר״ • תערוכה חדשה במוזיאון הרמן שטרוק בחיפה

100 שנה לבית הרמן שטרוק איך נראתה חיפה לפני 100 שנים ואיך היום? התערוכה מספקת לצופים נקודות התבוננות חדשות על עבודותיו של שטרוק ועל העיר...