המשט השנתי לזכר חללי הדקר התקיים בחיפה היום, שישי, 31/5/19, בהשתתפות כלי שייט רבים מכל רחבי ישראל. צוללת חדישה יצאה לים ועליה הונחו זרים. כלי השייט חגו סביבה. בשעה 10:30 צפרו כלי השייט ואז הושלכו הזרים למים. הפרחים צפו במי הים באירוע מרגש ומכובד שציין 20 שנה שחלפו מאז יום מציאת שרידי הצוללת.
תא"ל במיל' שלמה (מומו) כהן, קומודור שייטי הכרמל, סיפר לחי פה:
בשעה 10:30 קיימנו טקס מרגש בלב ים. לאחר הטקס יצאנו לתחרות עד עכו. בעכו, עגנו ארגנו סירות גומי שהורידו את השייטים לבית הספר לקציני ים. שם קיימנו טקס לציון האירוע וגם חלוקת פרסים למנצחים במשט. בטקס היו גם נציגי חיל הים, נציגי המשפחות וכל השייטים.
הפקה שהיא שיתוף פעולה אזרחי – צבאי – עירוני:
מומו כהן מספר: במהלך ארבעת החודשים האחרונים ארגנו הגעה של כ-80 יאכטות, שהגיעו מכל רחבי הארץ – תל אביב, אשדוד, אשקלון ועכו. לצידם היום 20 מפרשיות קטנות ו-20 קייאקים.
פרסמנו את הטקס בקרב קהילת השייטים, הכנו מראש רישום, הפקנו חולצות וכובעים לכבוד המשט. אנחנו עובדים על הנושא כבר 4 חודשים. אנחנו מקיימים תדרוכים נפרדים לכל ראש קבוצה. יש הוראות שייט מסודרות לקראת המשט. אני וחברי עמותת דולפין הקמנו ועדת היגוי משותפת במסגרת עמותת דולפין. ועדת ההיגוי הזאת פועלת יחד עם עיריית חיפה, עיריית עכו וחיל הים, להפקת האירוע.
חיבור אישי. מומו מספר:
ברמה האישית, אני משקיע בכל שנה המון מאמץ בהפקת האירוע הזה. יש לי חיבור מיוחד להנצחת חללי הדקר, גם כחיפאי, גם כאיש חיל הים וגם כמי שפיקד על חלק ממבצע החיפושים, מטעם חיל הים.
עבורי, היה זה אירוע מאד מכובד ומרגש. אני מודה מקרב לב לכל המשתתפים וכן לעיריית חיפה, עיריית עכו, למועדוני השייט זבולון והפועל ולבית הספר לקציני ים בעכו. אני מאד מרוצה מהשתתפות בני הנוער שבאים ונרתמים ומפליגים ונרטבים אתנו. זהו הישג גדול.
זבו הגיע לכבד את חבריו שנספו באסון:
בין המשתתפים בטקס, היה גם אל"מ בדימוס, אברהם (זבו) בן זאב. זבו היה קצין צעיר בצוות לוחמי הדקר, במשך עשרה חודשים באנגליה ועבר לצוללת דולפין ימים ספורים לפני הפלגת הדקר לישראל, מכיוון שחיל הים הצליח לרכוש, ברגע האחרון, גם את הצוללת דולפין ונדרשו אנשי צוות שיביאו אותה לישראל מאנגליה. עם היוודע דבר היעלמותה של הדקר, זבו השתתף בחיפושים בים הסוער מעל סיפון הצוללת דולפין.
אברהם (זבו) בן זאב, סיפר לחי פה:
היום מלאו 20 שנה ליום בו נמצאו שרידיה של הצוללת דקר. זהו אירוע שמארגנת קהילת שייטי הכרמל בחיפה, מזה 20 שנה. הגעתי אמש למוזיאון חיל הים וסיפרתי לשייטים את סיפורי האישי אודות השירות שלי על סיפון הצוללת דקר באנגליה, על חיפושי הצוללת ועל ההנצחה שמקיימת מדינת ישראל.
הקהל האיכותי של שייטי הכרמל ישב דרוך בקשב רב ושמע את סיפורי המרגש, שבעצם אותו אני מעביר לישראלים רבים ברחבי ישראל. מפעל ההנצחה שלקחתי על עצמי בא לידי ביטוי בהרצאה אתמול וגם בשיוט שהתקיים הים בחיפה.
מדי שנה, חיל הים משגר לים צוללת בכל יום שישי האחרון בחודש מאי. אנחנו (עמותת הדולפין, יוצאי שייטת הצוללות), מציבים זרי פרחים על סיפון הצוללת. הצוללת יוצאת לים, משליכה עוגן במפרץ חיפה ואז מגיעות ספינות, יאכטות, קיאקים, סירות מנוע, של בתי ספר ושייטים מכל הארץ. כולם מסתובבים סביב הצוללת.
בשעה 10:30 משליכים את הזרים לים. הספינות צופרות וכך כולם מציינים את יום מציאת שרידי הצוללת דקר.
השנה כיבדו אותנו בנוכחותם, על הצוללת והשליכו זרי פרחים, ראש העיר חיפה, ד"ר עינת קליש רותם, ראש עיריית עכו – שמעון לנקרי ואבי ירום מקהילת שייטי הכרמל שאחיו היה בין צוללני הצוללת דקר ונספה עמם באסון.
זבו מספר: התרגשתי מאד במהלך הטקס. אני משתתף בטקס הזה כבר 20 שנה. השנה הזאת התרגשתי מאד ואף יותר מההתרגשות בטקסים הקודמים. השלכת הזרים מהצוללת, לזכר חבריי, מרגשים מאד, גם אותי וגם את בני משפחת החללים, אשר הפליגו המשט על הספינה "מלכת עכו".
כשהסתיים הטקס הימי, יצאנו למוזיאון חיל הים עם המשפחות. שם ביקרנו בצוללת אמיתית שנמצאת במוזיאון. לאחר מכן סיפרתי להם בקצרה את סיפורי האישי וראינו סרטון שצילמה ציפי שחר, אשר אחיה נספה בצוללת.
זבו מספר לחי פה על זיכרונותיו בצוללת:
אני מתגעגע לחברים שלי בדקר. החבר הכי טוב שלי היה קצין החימוש, סגן גדעון סגל. יחד, עברנו את קורס החובלים. כשהגענו לצוללות, שירתנו יחד על הצוללת רהב. נשלחנו יחד לאנגליה לצוללת דקר. היינו חברים ממש טובים. אני מתגעגע במיוחד גם למפקד הצוללת, יעקב רענן. הוא היה המפקד הטוב והמיוחד ביותר מקרב האנשים שפיקדו עליי. בתקופה ההיא למדנו מדי יום רכיבים ומכלולים ויחד הפעלנו את הצוללת ברמה גבוהה מאד.
אני מתגעגע מאד להיות מפעיל צוללת. בכל פעם כשאני מבקר בצוללות, אני אומר לעצמי שאם מישהו היה יכול לתת פקודה ולקלוט אותי בצוות צוללת, הייתי עושה זאת מייד ונשאר בצוללת.
בושה לשמוע על כל ה"מכובדים" שהשתתפו בטקס בעוד בני משפחות הדקר נשארו על החוף מפאת חוסר מקום.
בכל מקום אני נתקל רק בשבחים ואף אזכור לבושה שארעה בטקס 20 שנה למציאת הצוללת.
יופי של כתבה ירון,תודה וגאה על שילוב התמונות שלי בכתבה.