צאו לרוץ !
היא ערביה נוצריה ילידת שפרעם, שעברה לחיפה בעקבות אהבתה לריצה, התחילה לרוץ בגיל "מאוחר" יחסית, זכתה בפרסים ומדליות בתחרות מקומיות וארציות, מהווה דוגמה אישית לנשים צעירות מהמגזר ממנו מגיעה ועכשיו היא גם פותחת קבוצת ריצה, הכירו את נסרין פרהוד.
ניסרין פרהוד, מנפצת כל סטיגמה או דעה קדומה שיש ומוכיחה שג'נדר, גיל או מגזר, לא מהווים בכלל מגבלה, למי שחולמת להצליח בספורט שהולך וצובר תאוצה בקרב כל הגילאים, בדמות מירוצים ומרתונים תחרותיים ועממיים. לאחר שזכתה במספר תחרויות במקומות הראשונים והראתה שאין דבר העומד בפני הרצון, החליטה ניסרין לפתוח בחודש הבא קבוצת ריצה עם השם המחייב NISSRUN, שאמורה ליצור מודעות בקרב הציבור הערבי ונשים ערביות בפרט לריצה.
ההישגים הבולטים של ניסרין עד כה:
- מירוץ המדרגות של חיפה 2016 מקום שלישי -מקצה תחרותי
- מירוץ הלילה של נהריה 2017 מקום שלישי מקצה 5 ק"מ
- מירוץ חיפה 2017 מקום שני מקצה 5 ק"מ
- מירוץ לוד 2018 מקום ראשון מקצה 5 ק"מ
- מירוץ המדרגות של חיפה – מקצה עלית – מקום שלישי
ניסרין(35), מספרת לחי פה וסיפרה על איך בעצם החל החיידק לספורט וריצה:
מאז התיכון, תמיד דאגתי להיות בכושר, התאמנתי בעיקר בחדרי כושר וכמה חודשים לפני שהתחלתי את הלימודים באוניברסיטה ב-2005, הייתי יוצאת כל בוקר ב5 ועושה ריצה של 45- 50 דקות בשפרעם.
בדצמבר 2008, נערך מרוץ המדרגות הראשון של בניין אשכול של אוניברסיטת חיפה בזמן הלימודים שלי לראיית חשבון – זה היה המירוץ הראשון שלי בכלל, מאז אני מאוהבת במירוצי מדרגות, אבל לא הייתי חשופה לכל המירוצים שנערכים וגם הייתי שקועה בלימודים, למרות זאת, תמיד הקפדתי להתאמן בחדר כושר ולרוץ על המסילה לפחות חצי שעה.
ב-2011 השתתפתי לראשונה במירוץ המדרגות של עזריאלי בת"א, 54 קומות- כ- 1200 מדרגות. קושי נוראי! אבל סיפוק אדיר! במאי 2012 השתתפתי במירוץ המדרגות הראשון של חיפה!
בתקופה הזאת, בגלל שהתעניינתי במירוצי מדרגות נחשפתי דרך המדיה לאלוף המדרגות אילן גולדמן, והתחלתי לעקוב אחרי הפעילות שלו. האמת שהזדהיתי איתו ספציפית בגלל מחלת האפילפסיה שבעקבותיה נפטרה אחות שלי בגיל 11. ואז גם גיליתי שהוא חלק מהקבוצה של "חיפאים רצים" שעושים ריצות שטח בשבתות, כמובן שרציתי להצטרף אך לא היה לי אוטו ואין תחבורה משפרעם לחיפה בשבתות.
במאי 2013, עברה ניסרין לגור בדירת סטודנטים בנשר, כתירוץ לצורך למידה למבחן הסופי של מועצת רואי חשבון, אך מאז החליטה שהיא נשארת שם דווקא בגלל הריצה ובשבת הראשונה שלה באזור, הצטרפה לריצת השבת עם "חיפאים רצים" והשאר זה היסטוריה.
אילן גולדמן, מאמנה של ניסרין והבעלים בקבוצת הריצה " Goldman-Runing Club" מלא בשבחים לניסרין ולדרך שעשתה:
שמחתי מאוד שניסרין הצטרפה אלינו למועדון. אני מכיר אותה כבר מספר שנים ותמיד היה ניכר בהקשר הריצה, שיש שם פוטנציאל לא ממומש. העובדה שלקחה החלטה להצטרף אלינו למועדון, הבהירה שיש לה כוונות למצות את הפוטנציאל שלה ולבחון עד לאן תוכל להגיע.
מהיום שהצטרפה, ניסרין לוקחת את האימונים ברצינות וכשצריך היא אף מתאמנת פעמיים ביום. היתרון שלה כרצה הוא שהיא מאוד קשובה לגוף ולאותות שהוא משדר – לטוב ולרע. כיף שיש לה שאיפות גבוהות בענף הריצה וחלקן אט אט מתגשמות אצלנו בקבוצה. כיף שניתן לכוון איתה גבוה ונהדר לראות אותה מעפילה לדוכן המנצחות.
מאוד שמחתי שלאחרונה הקימה קבוצה המיועדת למגזר הערבי, שם תוכל להעביר ידע ואת אהבתה האדירה לספורט. אני בטוח שתצליח ומאחל לה הצלחה רבה.
ניסרין מגיבה על הדיבורים אודות היותה בחורה המגיעה מהמגזר וממנפת את זה לקבוצת הריצה אותה היא פותחת בחודש הבא:
עצם היותי ספורטאית ערביה, זו עובדה שמעולם לא הפריעה לי! מעולם לא הרגשתי שונה – גם לא בטוחה אם המבטים עלי היו עם קצת או הרבה תמיהה, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות אף פעם, לא הרגשתי אף פעם צורך לספק תשובות וכמובן שלא קיבלתי אף פעם תגובות שליליות בגלל זה, בעצם, שום תגובה שאני זוכרת שקשורה לזה.
הדבר היחידי שהפריע לי, היא שבקושי הייתי רואה רצים איתם יכולתי לשוחח בערבית 🙂
היו ממש מעטים מהמגזר הערבי במירוצים ובכלל במסלולי הריצה. תהיתי למה אנשים מהמגזר שלי, משבחים כל כך את ההישגים שלי ולא באים בעצמם לרוץ, ריצה לא נועדה רק לאלופים (לא שאני אלופה).
לכן, החלטתי שאני אעשה ולו צעד קטן לשיפור איכות החיים של האנשים האלה ולהקים קבוצות ריצה שיפנו במיוחד לקהל מהמגזר. בערבית יש פתגם עתיק שאני נאחזת בו: "درهم وقايه خير من قنطار علاج" עדיפה פרוטה היום, על אלפים אחר כך. הפתגם אומר בעצם לא להזניח עכשיו את הבריאות, כי משלמים על זה הרבה בהמשך.
ניסרין תפתח את אימוני הקבוצה כבר בחודש יולי ומי שמעוניין/ת להצטרף יכול להיכנס בפייסבוק לדף שפתחה NISSRUN להתעניין, ולהירשם.
