הרעיון לטייל לאלסקה החל לרקום עור וגידים מזה זמן רב, כהגשמת פנטזיה לאוהבי טבע כמונו – אך נדחק לקרן זווית ונדחה שוב ושוב מפאת המרחק והקושי. ילדינו ה"יזמים", "הצעירים חסרי המנוח", העמידו אותנו יום בהיר אחד בפני עובדה: "אנחנו נוסעים – ואתם איתנו!".
הרעיון הראשוני לשוט ב"קרוז" – נפסל; החלטנו לבנות טיול בעצמנו, ובהתחשב בשבועיים שעמדו לרשותנו – לבחור את האתרים הכי נחשקים שניתן. שיהא הדבר ברור: הדבר חייב המון שיעורי בית וגלישה אינסופית באתרים רבים ומגוונים.
הטיסות – רבות וממושכות בחלקן; העדפנו לטוס לכיוון אחד לעיר ונקובר בקנדה ולהישאר בעיר הקסומה הזו כיממה (כדי לשבור את הרצף המתיש). בזמן הזה חרשנו את מרכז העיר (הנגישה כל כך, כולל התחבורה הציבורית הנפלאה שבה), את האי גראנוויל ואת הפארק היפה לאורך החוף, וקינחנו בארוחת ערב במגדל המסתובב, מה שאפשר לנו לראות מעט יותר ממעוף הציפור. לעומת זאת, מאד לא נעים לנוע אחה"צ ובערב בחלקים מסוימים של רחוב Hastings כי מצאנו שם את הריכוז הגבוה ביותר שראינו (במדינה מערבית) של חסרי בית וקבצנים.
בנושא תחבורה ציבורית בונקובר יש לנו שני טיפים: לאוטובוסים (הנגישים, כמובן) צריך להכין כסף מזומן מדוייק או לרכוש כרטיסיות. נסיעה במונית נגישה ממרכז העיר לשדה התעופה זולה יותר מאוטובוס או רכבת חשמלית (אם ממלאים את המונית ב- 4 נוסעים). הרכבת החשמלית נגישה ויש מקום מרווח גם לעגלות ילדים ואופניים.
טיסה למחרת לעיר הגדולה באלסקה, אנקורייג', בחברת התעופה הלאומית "אייר אלסקה" (דוגמה ומופת ליחס נפלא, במיוחד לנוסעים עם מוגבלות) – החלה למעשה את החלק העיקרי של הטיול.
ה"הלם" הראשון – שעות אור בלתי מסתיימות באורכן! גם כשהשמש שוקעת, אין חשכה מוחלטת ונותרים דמדומים כמו המצב חצי שעה אחרי שקיעת השמש במשך כל הלילה…
לאחר הצטיידות לנסיעה הארוכה שלפנינו, יצאנו לטיול מעגלי באיזור קינאי דרך העיירות סולדטנה, הומר וסיוורד. מזג האוויר האיר אלינו את פניו; למעט כמה ממטרים, השמש זרחה והנעימה לנו את הטיול (רוב הביגוד החם חזר כלעומת שנסע…).
כמה משכיות החמדה בחלק זה של הטיול:
טיול ביערות סביב סולדטנה, היתקלות באיילי מוס וצפייה בדגי הסלמון אשר עולים בעונה זו במעלה הנהר נגד כיוון הזרימה במאמץ עילאי לשם רבייתם; הדייג הוא תחביב נפוץ מאד במקומות האלה.
– טיסה במטוס ימי מהעיירה הומר מרחק שעה ומחצה של טיסה לשמורת טבע ברוקס ( Lake Brooks ) שבה ריכוז הדובים הגבוה באלסקה. על הנגישות במטוס קטנטן זה מסוג "ססנה" – אין מה לדבר כלל… העלייה עליו מהווה מבצע טיפוס קשה ביותר… אולם המאמץ השתלם: ראינו בשמורה במרחק של כ- 50 מטר מאיתנו דובים אוכלים סלמונים בנהר וחשנו חלק מסרט טבע של ערוץ "נשיונל ג'יאוגרפיק". בדרך חזרה הקפנו בטיסה את פסגתו של הר געש פעיל ומעשן – חוויה מרגשת ונדירה ביותר, הודות לשמיים הכחולים במהלך הטיסה.
– שייט באיזור קינאי (דרומית לעיר אנקוראג') לשם תצפית על לווייתנים בשמורת הפיורדים. זכינו לראות במרחק נגיעה מגוון ועושר נדירים של חיות ימיות – כלבי ים, אריות ים, לווייתנים מסוגים שונים, ציפורים מיוחדות ועונתיות והגענו קרוב ביותר לקרחונים מתנפצים. הספינה מונגשת להפליא, כולל דאגה לנוסעים עם מוגבלויות שעלולים להסתיר להם את הנוף מהסיפון.
עם תום החלק המעגלי הראשון של הטיול, טסנו לעיר הבירה של אלסקה, ז'ונו; עיר קטנה וציורית (בגודל של קריית ביאליק; מחשבה על ברית ערים תאומות לבטח חלפה בראשנו…) המוקפת בהרים ויערות ומתפרנסת מהביקורים היומיים של ספינות ה"קרוז". מז'ונו טסנו ליישוב קטנטן, מנותק ונידח בן 400 תושבים, בו הזמן כמעט עמד מלכת, בשם גוסטבוס (ובכל זאת יש אוטובוס נגיש). המקום שימש אותנו כנקודת מוצא לשוט לשמורת מפרץ הקרחונים שנחשבת לאחד משיאי היופי של אלסקה; ריכוז עצום של בעלי-חיים ימיים וקרחונים מתנפצים מכל עבר – שהיווה בצדק את שיא יופיו של הטיול באלסקה.
משם שבנו ליום טיול נוסף בז'ונו (כולל סיור מרתק ב"מדגרה" של דגי סלמון, כחלק מהחקלאות הימית המפותחת במקום) וליום ארוך ומפרך של 4 (!) טיסות בדרך הביתה.
כמה היבטי נגישות מהטיול:
• האמירה החשובה ביותר – אלסקה נגישה ביותר, בהיותה חלק מארה"ב! לא נתקלנו כמעט במצב בו במסעדה, בבית קפה או באתר כלשהו לא יהיו שירותי נכים (גם שירותים כימיים בשמורה הנידחת ביותר!) או חניות נכים. השילוט מאיר עיניים וכמעט בכל מקום תלוי וממוסגר "חוק הנגישות" – לכל שאלה שתצוץ; אפילו ברזייה ומשקפת בגובה נגיש הינן ציוד חובה בכל נקודה. הרכבלים מונגשים להפליא ועדיפות בתור ניתנת למוגבלי ניידות – ואין פוצה פה ומצפצף.
• כמו ביתר חלקי ארה"ב – אפשר (בקלות רבה) לשכור רכב עם מנגנון-יד. כנראה שזול ונוח יותר לשכור דרך סוכן נסיעות מהארץ.
• שירותי הנכים הם לפי התקן האמריקאי, לחלק מאיתנו זה לא נוח.
• אלסקה היא יעד מדהים, אנשים נחמדים וחברותיים (הבידוד הזה עושה להם טוב 
) ומאוד קל וכיף לטייל פה. הדבר בא לידי ביטוי בנגישות השירות המופלאה שלהם כלפי תיירים בכלל – ותיירים עם מוגבלות במיוחד. עם זאת, לא נראים תיירים רבים עם מוגבלויות ברחוב – כך שהיינו אטרקציה ברוב המקומות… במיוחד בא הדבר לידי ביטוי במשעולים ובשבילים ביערות ובדרך לקרחונים – לשם לבטח לא הגיעו מטיילים רבים על כיסא גלגלים.
• חשוב לציין כי נתקלנו במסלולים משופעים ותלולים רבים, בגלל הטופוגרפיה של אלסקה; הדבר מונע תנועה חופשית ועצמאית עם כיסאות גלגלים ידניים ללא סיוע.
• בעונת התיירות קשה למצוא מלונות נגישים בחצי האי קינאיי. צריך להזמין כמה שבועות (לפחות) מראש ולוודא נגישות. המלונות לא זולים ולכן מטיילים רבים בוחרים לנוע עם קרוונים (או Motorhome). ידוע לנו על רכב כזה שמותאם למשתמשים בכיסא גלגלים, לא בדקנו לעומק.
• בטיסה פנימית די ארוכה בארה"ב סירבו לתת שמיכות. למי שרגיש לשינויי טמפרטורה – חשוב לברר או להצטייד בהתאם.
• בשדות תעופה בודקים כיום ביסודיות משתמשים בכיסאות גלגלים.