לפני שנה, 24/11/2016, פרצו בזו אחר זו מספר שריפות בכל רחבי העיר. השריפה הראשונה פרצה בצ'ק פוסט ולאחר מכן בסמוך לגן עירייה בתחילת ברחוב האורן ברוממה החדשה. בשעה 10:00 באותו יום חמישי היה ברור, שלחלק מתושבי חיפה עומדת להיות בעיה גדולה, כשהם ירצו לחזור הביתה בסוף יום העבודה. אנחנו בחי פה דיווחנו על עוד ועוד מוקדי שריפה ושירות הוואטסאפ שלנו עבד שעות נוספות, במטרה לכוון את הציבור באחריות ולמנוע אובדן חיי אדם.
את דף הדיווחים השוטפים שלנו, דקה אחר דקה, תוכלו לראות כאן
תושבי העיר שיגרו למערכת האתר באמצעות רשת שירות הוואטסאפ שלנו, מאות תמונות וסרטים, אותם תיעדנו כאן:
אם אינכם מנויים עדיין לשירות, תוכלו להירשם כאן (ללא תשלום):
"מזל" של בוקר
בסופו של יום, נפגעו כ-2,100 יח"ד, רבות מהן בשכונות רוממה החדשה, גבעת אורנים ואחוזה. הטיפול בשריפות נחשב להצלחה גדולה של מכבי האש, אבל אפשר להיות ישרים ולהגיד, שהסיבה היחידה שאולי אפשר לראות במה שקרה לפני שנה הצלחה זה שהשריפה פרצה בשעות הבוקר, כשכמעט כל הדירות היו ריקות. אם השריפות היו פורצות באמצע הלילה התוצאות היו אחרות, אבל כנראה גם מי שלכאורה הצית את האש אוהב לישון בלילה.
המצית לא נתפס
עברה שנה ואף לא אדם אחד נתפס ועמד לדין על הצתת השריפות, בגלל שהשריפות התחילו לבעור כמעט בו זמנית בעשרות מוקדים בעיר, יש הסכמה כמעט מוחלטת על כך שמדובר בהצתות. ביום השריפה שר האוצר משה כחלון הודיע שמאחר שמדובר בהצתה המדינה תבצע הסדר מול חברות הביטוח על השיקום והפיצוי של נפגעי השרפה. היו מקרים בהם חברות הביטוח היו מוכנות לתת תשלום חלקי לפנים משורת הדין, בגלל שגורמי הבטחון קבעו כי בסבירות גבוהה מדובר בהצתה.
שכונות בעלות מוצא אחד הופכות למלכודת אש
אחד הלקחים, שהעירייה הפיקה מהשריפות הוא שחשוב שלכל אחת מהשכונות בעיר צריך להיות יותר ממוצא אחד. אחת השכונות שנפגע מהשריפה היא שכונת רוממה החדשה. בשכונה יש גנים פרטיים, גני עירייה ובית ספר יסודי. כשהאש התגברה, עשרות רבות של הורים, סבים וסבתת הגיעו למוסדות הלימוד על מנת לקחת את הילדים. בגלל שניתן להיכנס לשכונה מ-4 רחובות שונים היו פקקי תנועה, אבל לא כמו שעלולים היו להיות בשכונה שיש אליה רק כניסה ויציאה אחת.
הכניסות לשכונה נחסמו וילדים חולצו רגלית:
בשלב מסוים, הכניסה לשכונה לא התאפשרה יותר על אף שעדיין היו ילדים בבית הספר, ולכן הצוות החינוכי בבית הספר יצא לדרך עם התלמידים, שלא הגיעו לאסוף אותם. בית הספר עצמו התחיל להישרף, ולכן לא היו יותר מדיי אפשרויות. בסופו של דבר הורים הגיעו לאסוף את אחרוני הילדים והצוות החינוכי התפזר.
כתבת וידאו: החילוץ ההירואי של ילדי בית הספר רוממה
כתבה מקיפה אודות מסלול האש
הלימודים בבית הספר רוממה התחדשו רק לאחר חודש. בחודש הזה במקביל לשיקום השכונה, שוקם גם מבנה בית הספר. בחודש הזה התלמידים למדו בבית ספר בקריית אליעזר. ביתם של תלמידים לא מעטים נפגש בשריפה, כך שהם הגיעו בבקרים או מבית מלון או מדירה חלופית בעיר, כך שיותר מדיי לימודים לא ניתן היה לקיים בחודש הראשון.
תושבים נחלצו לתרום:
תושי חיפה בפרט וישראל בכלל נחלצו לתרום מכל הבא ליד, על מנת לאפשר לאלה שנותרו מחוסרי כל, לתפקד בימים הראשונים שלאחר שביתם נשרף. אצלנו, בחי פה, ריכזה את הנושא המתנדבת מירי אייל, אשר יצרה קשר עם מרכזי התרומות וכיוונה את הציבור למקומות התרומה ואת הנתרמים כיוונה מירי למרכזים הרלוונטיים להם, על פי צרכיהם.
תושבים בפוסט – טראומה:
העירייה העמידה לרשות התלמידים, שביתם נפגע בשריפה, מטפלת באמנות לאורך כל שנת הלימודים הקודמת. יש לציין, שתלמידים רבים, שביתם לא נפגע, סבלנו מתחושות קשות לאחר השריפה, בגלל שהם גם פונו מבית הספר וראו את השכונה בוערת.
בדיקת הדירות:
בימים לאחר השריפה כל אחת מהדירות נבדקה על מנת לראות האם ניתן לשקם את הנזקים או שהדירה נפגעה בצורה שלא מאפשרת תיקון. במרבית הדירות לא היה חשש לנזק קונסטרוקטיבי, ולכן בעלי הדירות יכלו להתחיל באופן מיידי בתיקון הנזקים. בחלק קטן מהיח"ד לא היה ברור האם הנזק שהשריפה גרמה מאפשר שיקום של המבנה או שצריך לבנות מחדש את הדירה. בחלק מהמקרים לקח כמה חודשים עד שהתקבלה ההחלטה מה צריך לעשות, מה שעיכב את תחילת השיקום. היו גם מקרים, שבהם סכסוכים בין שכנים עכבו את השיפוצים, כיון שבחלק מהבניינים על מנת לשפץ דירה, צריך קודם לשפץ את הדירה מעל או מתחת.
בחודשיים הראשונים לאחר השריפה המדינה ממנה למי שביתו נפגע שהייה בבתי מלון בעיר. כל מי שיצר קשר טלפוני עם העירייה ואמר שאין לו אפשרות לחזור לביתו, קיבל אפשרות לישון ללא עלות באחד המלונות בעיר. בפועל מה שקרה הוא שהיו תושבים בעיר שביתם לא נפגע אבל בבניין המגורים שלהם נפגעו דירות, והם ניצלו את זה על מנת להעביר מספר שבועות בבתי מלון בעיר על חשבון המדינה. אף גורם לא בדק האם משפחות בבתי מלון באמת לא יכולות לחזור לביתן. בפועל מה שקרה הוא שמשפחות עם ילדים קיבלו מספר חדרים בבתי מלון יקרים בכרמל, במבואות הדרומיים של העיר ובמושבה הגרמנית על אף שלא נגרם נזק לדירות שלהם. בחודשים הראשונים בתי המלון היו מלאים בתושבים, שביתם נשרף, וכמובן, שהרבה ידעו שחלק מהמשפחות פשוט מנצלות את אי הסדר שהיה בעיר לאחר השריפה וגם את העובדה שכש-700 יח"ד נשרפות, קשה להאמין שיהיו אנשים שינצלו לרעה את הניסיון לסייע למי שנפגע באמת.
קושי בהסעות לבתי הספר
אחד הבתים שנפגע מאוד בשריפה נמצא ברחוב שזר, סמוך לחורשה. הצפי הוא לחזרה לדירה בקיץ, שנה וחצי לאחר השריפה. כמו רבים מתושבי גבעת אורנים, שביתם נפגע, גם בעלי הדירות בבניין שכרו דירה במרחק לא גדול. משפחה נוספת ברחוב חזרה לגור בבית באותו רחוב בתחילת נובמבר לאחר שנה של שיקום, במהלכה הם התגוררו מחוץ לשכונה. אחת הבעיות עליה מתלוננים רבים מהתושבים היא הקושי של הילדים להגיע לבתי הספר, בגלל שלא ניתן להשתמש בהסעות לבתי הספר השש שנתיים. בכל שכונה יש הסעה לבית הספר, אבל ברגע שגרים מחוץ לשכונה לפעמים נדרשים שני אוטובוסים או יותר על מנת להגיע לבית הספר.
שתילת עצים אנדמיים:
העירייה פעלה לאורך כל השנה על מנת להחזיר את הירוק לעיניים. עד עכשיו העירייה השקיעה כ-40 מליון ש"ח בשתילת עצים, שיחליפו את העצים שנשרפו. העירייה ניסתה להפחית את הסיכון ושתלה עצים, שנחשבים לפחות דליקים מעצי האורן. בימים ובשבועות אחרי השריפה היה קשה מאוד להסתובב בחיפה ולראות את הנזקים האדירים, שנגרמו לחורשות בעיר. מי שנסע בפיק"א לא יכול היה שלא לראות בתים מפוייחים, שלפני השריפה לא ניתן היה לראות אותם מהכביש בגלל העצים, שהסתירו אותם. אותו דבר היה נגלה גם למי שירד בכביש פרויד או נסע בתוך אחת השכונות שנפגעו. שבוע אחרי שבוע ניטעו עוד ועוד עצים. בשכונת רוממה ובגבעת אורנים בחודשים האחרונים אפשר לראות יום יום פועלים שמשקמים את הנזקים הקשים ולאט לאט החיים חוזרים למסלולם.
עברה שנה מאז השריפה. היום כשתושבים מרוממה וגבעת אורנים נפגשים בסופר, בבית הספר או סתם בשכונה, הם כבר לא מדברים קודם כל על השריפה, כמו שהיה בחודשים הראשונים. רוב התושבים שביתם נפגע כבר שיקמו אותו וחזרו לגור בו. יש עוד כמה משפחות בעיקר מרחוב שזר, שעוד לא חזרו לגור בשכונה והם יחזרו בחודשים הקרובים. אבל גם כשכול הבתים ישוקמו, כל העצים יעמדו במקומם ויתנו צל ולא יהיה שום זכר לשריפה, אין ספק שאף תושב בשכונה לעולם לא ישכח את היום שבו השכונה בערה, את היום שבו פינו את הילדים מבתי הספר והגנים, את היום שבו לכולנו היה מזל גדול ואיבדנו רכוש, אבל נשארנו שלמים ובריאים בשביל לשקם את הבתים, להפיק לקחים ולהמשיך להתמודד עם מה שהחיים עוד יזמנו לנו.