החיפאים מצביעים ברגליים – רוצים פתרון לשבילי אופניים: יום כיפור

עמרי שפר בסקירה על פספוס התחבורה הנקייה והבריאה של חיפה

אופניים הם לא הסימוך (אסוציאציה) הראשון שצץ במוחו של אדם כשהוא חושב על חיפה. העליות הרבות עשו את שלהן מבחינה פיזית ותדמיתית, על אף שהן מכסות רק 40% מפני העיר. ואולם, בכל יום כיפור מוציאים אלפי חיפאים את האופניים וגודשים את הרחובות, בהר ובמישור כאחד. זאת הזדמנות להבין שבעצם המכשול האמתי הוא לא ההר, אלא המדיניות – האופן שבו אנחנו מחלקים את חתך הרחוב בין המשתמשים השונים.

 

ברחובות רבים בחיפה המדרכה למעשה לא קיימת

בחיפה – עדיפות לרכב פרטי

בחיפה, כמו בערים רבות מדי, העדיפות הראשונה בתכנון ניתנת לרכב הפרטי, אפילו כשזה בא על חשבון מדרכות. יש עם זה כמה בעיות. הראשונה היא שיש הרבה משתמשים שאין להם גישה לרכב פרטי והמדיניות הזו מקשה עליהם ומסכנת אותם: ילדים שהולכים לבית הספר, קשישים, אלה שידם אינה משגת, ועוד. אין זה מפתיע, אפוא, שבעוד שאחוז הקשישים בישראל מכלל האוכלוסייה הוא כ-10%, הם מהווים כ-23% מההרוגים בתאונות הדרכים. מקומם גם לשמוע את הנתון לפיו ילדים בגילאים 0-14 מהווים כ-10.8% מסך כל ההרוגים בתאונות דרכים בישראל; והסיכון היחסי לכמות הילדים עומד על 1.3 ילדים הרוגים לכל 100,000 ילדים, בכל שנה, מספר שהנו גדול פי שניים ואף שלושה ממדינות צפון אירופה.  בשנת 2014 היוו הולכי הרגל כ-42% מההרוגים בתאונות דרכים, 68% מהם בדרכים עירוניות. כ – 18% מהולכי הרגל שנהרגו, כלל לא חצו את הכביש בעת הפגיעה בהם.

פקק שגרתי בפיק"א ליד מרכז חורב

העיר חיפה גדושה במכוניות

הבעיה השנייה היא שרחובות חיפה כבר היום לא מסוגלים להכיל את כמות המכוניות שבה. מצוקת החנייה החמורה מחקה לגמרי את המדרכות ברחובות רבים, באישור העירייה, והפקקים הולכים ומתארכים. תושבים רבים חווים היום פקק רחוב, שמתחיל ממש ביציאה מהבית. ואז פקק ציר. ואז פקק להורדת הילד בבית הספר. ואז פקק צומת מרכזית. כך נמחקות לנו שעות בכל יום.

רוכבי אופניים ביום כיפור – הכרמל הצרפתי (צילום – ירון כרמי)

היעדר החזון

בינתיים, זיהום האוויר הולך וגובר בגלל המכוניות ההולכות ומתרבות, הילדים הולכים ומשמינים, בגלל שהם כבר לא הולכים לבית הספר ברגל (חוסר בפעילות ספורטיבית ותזונה לא תקינה הם הגורם מספר אחת לתמותה מוקדמת בישראל…) והמצב רק הולך ומחריף. אבל אין כאן שום טעות, לפחות לא מצד הרשויות. המדיניות העירונית והלאומית מכוונות אותנו בדיוק למצב הזה. שבילי אופניים יכולים לפתור הרבה מהבעיות שציינתי וגם נוספות, ויש הרבה מקום שבו אפשר לסלול אותם, אפילו לא על חשבון חנייה ונתיבי תנועה, זה רק דורש קצת תשומת לב ויצירתיות. יש מקומות בעיר שהנתיבים רחבים הרבה יותר מהתקן, אפילו פי שניים, ללא שום הצדקה – וזה סתם בזבוז של שטח.

ילדים רוכבים על אופניים ביום כיפור – הכרמל הצרפתי (צילום: ירון כרמי)

חיפה – מישורים רבים לה

מרחבים מישוריים רבים בעיר חיפה, כמו האזורים הטריוויאליים: קריית חיים, מרחב בת גלים – קרית אליעזר – העיר התחתית, חוף הכרמל, ועוד. ויש גם אזורים שלפעמים אנחנו שוכחים מהם: בראשם נווה שאנן שהנה מישורית כמעט לחלוטין לכל אורכה, ואפילו ציר מרכז חורב – מרכז הכרמל שהנו נוח בהחלט לרכיבה באופניים, כפי שהחיפאים הדגימו בהנאה רבה ביום כיפור. אין שום הצדקה שבמקומות האלה ילדים לא יוכלו להגיע באופניים לבית הספר ומבוגרים – לעבודה.

רוכבים ברחבי חיפה – תמונות מבת גלים, הדר ונווה שאנן

רוכבי אופניים בחיפה – ברכיבות אופניים שערכנו בעמותת "חיפה והקריות בשביל אופניים"

 

תושבים ותיירים רוכבים ברחבי העיר ונעזרים בכרמלית לעלות את ההר

רוכבים בכרמלית, רוכבי פנאי ותיירות

 

משפחות חיפאיות על אופניים

אפשר להשוות לתמונות מקופנהאגן בהמשך

 

בזכות שבילי האופניים, על-אף מזג האוויר הקשה, ככה נראית קופנהאגן בשעות השיא, אולי בירת האופניים העולמית:

ילדים בדרך לבית הספר בקופנהאגן. ללא פקקי רחוב לצד בתי הספר, ללא רעש וללא זיהום.

 

כ-40% מכל הנסיעות בעיר קופנהאגן נעשות על אופניים – בזכות שבילי האופניים הבטוחים

רוכבי אופניים בקונפהאגן – ככה נראית שם שעת עומס. 60% מהעיר חיפה מישורית – ודווקא באזורי הביקוש מבחינה סוציו-אקונומית, אז למה שלא יהיו שם שבילי אופניים?

 

עולים בכרמלית ויורדים ברכיבה

נוסף על כל אלה, ניתן לשלב אופניים עם תחבורה ציבורית כפי שנעשה בכרמלית עד שהיא נשרפה. לאחר מאבק שהובלתי עם שותפים נוספים ב-2009 אופשר לבסוף להעלות אופניים ואלפי תושבים נעזרו בכרמלית לגשר על העלייה האדירה מהעיר התחתית להדר, רמת הדר ומרכז הכרמל. הצלחנו גם להגיע להסכמות על עיקרון שבכל בנייה עתידית של הרכבל תשולב העלאת אופניים. אם כך, יהיה זה אך מתבקש שעיריית חיפה תיעתר לבקשותינו להיאבק מול משרד התחבורה להתקין מנשאים באוטובוסים, כדי שיהיה אפשר להעלות אופניים וכך לגשר על כל עלייה בעיר – מדיניות שקיימת ומצליחה מאוד ברחבי העולם.

המנשא לאופניים בכרמלית שנאבקנו עליו לפני מספר שנים. הכרמלית איפשרה לגשר על רוב העליות בעיר וסייעה לרוכבי האופניים רבות. לאחר האישור להעלות אופניים הנסועה בכרמלית עלתה ב-30%. רוכבי האופניים משתוקקים לחזרתה לפעילות.
מנשא לאופניים באוטובוס בבירת ארצות הברית – וושינגטון די.סי. אפשר לעלות ככה בקלות את כל ההר. מנשא חיצוני יכול, עם תכנון נכון, גם לשמש לגלשנים – אשר גם אותם אסור להעלות כיום לאוטובוסים. למה שרק מי שיש לו רכב פרטי יוכל להנות מגלישה בים?

הזדמנות האופניים החשמליים כאמצעי תחבורה נקייה

ואחרון אחרונים, טכנולוגיה חדשה הביאה לנו אופניים חשמליים שמצליחים לעלות בקלות את עליות העיר. האופניים החשמליים החדשים שקניתי יכולים להעלות אותי פעמיים ברצף על אותה סוללה מהעיר התחתית ועד האוניברסיטה. אם היו שבילי אופניים בטוחים אני בטוח שרבים אחרים היו מצטרפים ועושים זאת גם הם. אם היו יותר רוכבי אופניים בחיפה, וחס חלילה שלא על המדרכה, היו לנו פחות פקקים, פחות מצוקת חנייה, פחות זיהום אוויר ומחלות שנגזרות ממנו, ותושבי העיר בכלל וילדי העיר בפרט היו בריאים יותר. עכשיו הגיע הזמן שהעירייה תממש את תוכנית האב לשבילי אופניים שהיא עצמה הזמינה עוד ב-2008, תרשת את העיר בשבילי אופניים ובתשתיות שונות, כך שבשנה הבאה רובנו לא נחזיר את האופניים למחסנים ולבוידעם, אלא נהנה מהם כל השנה – למען איכות החיים שלנ, ובריאות אדם והסביבה.

יש פיתוחים חדשים באופניים החשמליים שמאפשרים לעלות את כל חיפה בקלות ובמהירות. למעשה הטכנולוגיה פתרה את בעיית העליות והגיע הזמן להוציא מהלקסיקון את התפיסה שאופניים לא מתאימים לעיר הררית.

לא ניתן להגיב