זה היה מזמן, כשהיינו צעירים. הכרמל הירוק תמיד היה משהו מיוחד. הכרמל שלפני הבנייה והפיתוח היה כרמל אחר לחלוטין.
הכרמל הירוק שהיה עולם אחר
כאשר אנו מטיילים היום בכרמל בין הבתים, הרחובות והשכונות, קשה לפעמים לדמיין את המרחבים הפתוחים שהיו כאן לפני שמונים או תשעים שנה. קשה לדמיין קבוצות של נערים ונערות מקימים אוהלים, שרים סביב המדורה, צועדים בשבילי ההרים ומתבוננים אל הים.
היום, כשמדברים על הכרמל, חושבים על שכונות מגורים, בתי ספר, מרכזי קניות וגנים ציבוריים. אבל פעם היה כאן נוף אחר לגמרי. רכס הכרמל היה מכוסה חורש טבעי, עצי אורן וצמחייה ים תיכונית. שבילים צרים ודרכי עפר חצו את ההר, ובין החורשות נפרשו שטחים פתוחים ונקודות תצפית מרהיבות אל מפרץ חיפה, הים ועמק זבולון.
באותם ימים היו בכרמל מעט מאוד תושבים. לצד כפרים ותיקים, כמו שכונת האחמדים בכבביר, החלו להתפתח שכונות יהודיות ראשונות. חלקים נרחבים מהרכס עדיין היו פתוחים ולא בנויים. אחוזה, למשל, עדיין לא הייתה קיימת.
התחנה האחרונה של המכוניות והאוטובוסים הייתה במרכז הכרמל, סמוך לחורשה של גן מניה. כאשר רצינו לעלות משכונת הדר אל הכרמל, היינו צועדים בשביל החמורים ומגיעים לפני האוטובוס, שטיפס במעלה ההר באיטיות רבה. כיום מחליפות את השביל מדרגות, אך הזיכרונות נותרו חיים.
הכרמל כממלכת הנוער
הכרמל שטרם יושב היה כר נרחב לפעילות בני הנוער. בתוך הנוף הפתוח והירוק מצאו תנועות הנוער מקום אידיאלי לקיום מחנות, טיולים, פעילות צופית ומפגשים חינוכיים.
בשנות ה־20 וה־30 התפתחו בארץ תנועות נוער רבות. בני הנוער יצאו לטבע, צעדו קילומטרים רבים ברגל כדי להכיר את הארץ, ופיתחו תחושת אחריות חברתית ולאומית.
בחיפה פעל כבר בשנת 1925 שבט הצופים "משוטטי הכרמל", בהנהגתו של אריה כרוך ובחסות בית הספר הריאלי. השבט קיים טיולים ומחנות לפעילות צופית, והכרמל שימש עבור חבריו מרחב ללימוד, לחינוך ולהיכרות עם הארץ.
מחנות של אוהלים, מדורות ושירה
תנועות הנוער מכל רחבי הארץ הגיעו לכרמל להקים מחנות קיץ. שם למדו להקים אוהלים, להכין ארוחות, להדליק מדורות, לשמור על ניקיון המחנה ולחלק ביניהם תפקידים.
אלה היו ימים של שירה בציבור, משחקים, סיפורים סביב המדורה, מסעות רגליים ושיחות על אהבת הארץ. במחנות התפתחה תחושת חברות מיוחדת. נערים ונערות ממקומות שונים בארץ נפגשו, חיו יחד ולמדו כיצד להסתדר כקבוצה.
המחנה היה למעשה בית ספר לחיים.
ביומניי האישיים מאותה תקופה כתבתי רבות על האווירה במחנות. אפילו שמעון פרסקי, לימים שמעון פרס, נאם בפנינו באחד המחנות והציג את תנועת הנוער העובד. גם נציגי השומר הצעיר נשאו דברים בפני החניכים וקיימו פעילות מחנאית ענפה. התנועה האמינה בחינוך באמצעות הטבע, בעבודת צוות, בעצמאות ובאחריות אישית.

השומרייה הראשונה על הכרמל
אני זוכרת במיוחד את שנת 1945, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, כאשר על הכרמל התקיימה השומרייה הראשונה.
השומריות היו מפעלים ארציים גדולים שבהם נפגשו חניכים מכל רחבי הארץ לפעילות צופית, ספורטיבית, חברתית ותרבותית. היה זה אירוע משמעותי בתולדות תנועות הנוער בארץ, והוא הותיר רושם עמוק על כל המשתתפים.
אני זוכרת גם את מחנה הנוער העובד בכרמליה. במחנה הוקם אוהל מיוחד שהוקדש לברל כצנלסון ולקרן היסוד. במעמד מרגש זה האזינו החניכים בשקט לנאומו של דוד הכהן. הם אף בנו דגם של ספינה גדולה שעליה נכתב "מעפיל", סמל לקשר בין חינוך הנוער לבין המאבק הציוני וההעפלה באותם ימים.
מחנות שחינכו דור שלם
במחנות שעל הכרמל לא עסקו רק בפעילות חברתית. הם היו גם מסגרת חינוכית שבה למדו בני הנוער להכיר את המתרחש בארץ, להזדהות עם המפעל הציוני ולהרגיש שותפים בבניית העתיד.
בשנים שקדמו להקמת המדינה גבר המתח סביב המאבק בשלטון הבריטי. ההעפלה, ההתיישבות והאירועים הביטחוניים השפיעו גם על עולמם של בני הנוער.
רבים מבוגרי התנועות הצטרפו בהמשך להכשרות חלוציות, לגרעיני התיישבות ולמסגרות ה"הגנה" והפלמ"ח. ערכי החברות, האחריות והעזרה ההדדית שנרכשו במחנות הנוער על הכרמל הפכו לחלק בלתי נפרד מתפיסת עולמם.
זיכרונות שנשארו לכל החיים
באותם ימים לא היו אמצעי התקשורת והבילוי המוכרים לנו כיום. לכן למחנות תנועות הנוער הייתה חשיבות עצומה בחיי הצעירים. הם העניקו חוויות, חברויות וזיכרונות שליוו את המשתתפים שנים רבות לאחר מכן.
הכרמל של אותם ימים היה הרבה יותר ממקום גיאוגרפי. הוא היה מרחב של חינוך, חלוציות, טבע וחברות. עבור רבים מבני הדור ההוא, המחנות על הכרמל היו בית ספר לחיים, והזיכרונות מהם נשארו ירוקים בדיוק כמו ההר עצמו.


אגודת המשוטטים
עריכה
ערך מורחב – אגודת המשוטטים
אגודת המשוטטים הוקמה בחיפה בשנת 1916 על ידי פנחס כהן שהיה מורה לטבע בבית הספר הריאלי
סבא שלי