בעקבות המצב בארץ בו מנהיגים מצהירים שהם והם בלבד, הצילו/מצילים/יצילו את המדינה, בימים קשים אלה. מצורף בזה מאמר "על צ'רציל והתנועה הציונית" שכתב המהנדס אברהם סט, בכיר לשעבר בחברת חשמל, אשר כתב כמה מאמרים רציניים ומעניינים על המזרח התיכון… (אשר פורסמו בירחון אותו אני עורך בשם 4XBulletin עבור "אגודת תקשורת הישראלית").
מצאתי לנכון להעביר את המאמר ל-"חי פה" ואני בטוח שהקוראים יתעניינו בו וייהנו לקראו.
פרטים נוספים על המחבר מופיעים בסוף המאמר.
שלכם, נפתלי.
מבוא: בספרות הרבה שנכתבה על צ'רצ'יל חוזר הטיעון שהיה ציוני. במבט ראשון הדבר אינו מובן מאליו, עקב המאבק של היישוב היהודי נגד בריטניה בשלהי המנדט בארץ ישראל. אולם, מעקב אחרי מעשיו ונאומיו מלמד שהיה לו חלק מכריע בהקמת מדינת ישראל – הן בשל דעתו האישית האוהדת, והן מעצם התמודדותו העיקשת מול גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. מבחינה תוצאתית ומגובה בעובדות היסטוריות, אלמלא עמידותה של בריטניה בהנהגת צ'רצ'יל ב-1940, הסיכויים להקמת מדינת ישראל היו קטנים עד לא קיימים.
פרק 1: שורשיו של צ'רצ'יל והיחס לציונות
האם צ'רצ'יל באמת היה ציוני? כן. צ'רצ'יל גילה אהדה מובהקת לציונות ולעם היהודי לאורך רוב חייו, הוא העריץ יהודים, נהנה מחברתם של יהודים והאמין בבית לאומי לעם היהודי, הוא לא ציוני, כך אמר פעם, אבל הוא "קשור לציונות". יש אומרים גם שהוא כינה את עצמו בהזדמנויות אחרות כ "ציוני נלהב".
- השורשים: האהדה שלו נבעה משילוב של אמונה תנ"כית, הערכה עמוקה לתרומה היהודית לתרבות המערבית, וקשרים אישיים הדוקים עם מנהיגים יהודים (כמו חיים ויצמן).
- הצהרת בלפור: ב1921 במהלך ביקורו בארץ כשר המושבות, הדגיש צ'רצ'יל את מחויבותה של בריטניה לעם היהודי המעוגנת בהצהרת בלפור. צ'רצ'יל הבהיר כי זכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל, מקורה בזכותו ההיסטורית והבטיח לערבים שהגירת היהודים לארץ ישראל לא תגרום לנישולם מאדמותיהם.
- הספר הלבן מ-1939: כאשר הממשלה הבריטית פרסמה את "הספר הלבן" שהגביל בחריפות את העלייה היהודית ערב המלחמה, צ'רצ'יל תקף אותו בחריפות בפרלמנט וכינה אותו "הפרת אמונים".
- תמיכה במדינה: הוא תמך בהקמת "הבריגדה היהודית" במלחמת העולם השנייה וברעיון המדינה היהודית, לעיתים בניגוד לעמדת משרד החוץ והגנרלים הבריטים שהיו ברובם פרו-ערבים.
פרק 2: שעת המבחן – מאי-יוני 1940
שלושה ימים גורליים לעתיד אירופה התחוללו החל מ-26 במאי 1940. באותו יום התכנס קבינט המלחמה הבריטי שכלל שבעה אישים מרכזיים: וינסטון צ'רצ'יל כראש הממשלה, נוויל צ'מברלין (ראש הממשלה הקודם), לורד הליפקס (שר החוץ), ארצ'יבלד סינקלייר (מנהיג המפלגה הליברלית), קלמנט אטלי וארתור גרינווד נציגי מפלגת הלייבור, ומזכיר הקבינט סר אדוארד ברידג'ס, שרשם את הפרוטוקול.
השאלה שבה דן הקבינט במשך ימים אחדים הייתה הרת גורל: האם לקבל את הצעת השלום המפוקפקת ולתמרן התנתקות מהמלחמה, או לדחות אותה ולהמשיך להילחם, תוך סיכון כבד שחיילים בריטים צעירים ייהרגו במלחמה שעל פי כל הסימנים נראתה כאבודה, ומתוך תקווה שאולי הסכם כזה יציל חיים רבים.
כדי להבין את גודל השעה, ראוי לציין איזה "קלפים" קשים היו ברשותו של צ'רצ'יל לקראת קבלת ההחלטה:
- כוחות גרמנים השתלטו על פריז והניסו את ההגנה הצרפתית בקלות מבזה.
- טנקי הפאנצר של היטלר שעטו אל ארצות השפילה ופרצו דרך הנקיקים הקשים לחדירה של יער הארדנים.
- קו מז'ינו, שבהקמתו הושקעו סכומי עתק, נפרץ בקלות.
- כוח המשלוח הבריטי לצרפת היה נצור במובלעת באזור נמלי התעלה, בסכנת השמדה והמתין לפינוי נואש מדנקרק.
- צ'כוסלובקיה חדלה להתקיים ופולין נמחצה.
- היטלר כבש את נורבגיה תוך כדי הערמת מכשולים על הבריטים, ולכד את דנמרק בקצת יותר מארבע שעות.
- הולנד נכנעה ומלך בלגיה הניף דגל לבן, לאחר שגרמניה בלעה את אוסטריה שנתיים קודם לכן.
- לאחר כיבוש צרפת, משטר וישי שיתף פעולה עם הנאצים ושלט על סוריה ולבנון.
הבעיה הגיאו-אסטרטגית המהותית ביותר במאי 1940 הייתה שבריטניה הייתה לבדה ולא היה סיכוי קרוב להשיג עזרה. מוסוליני נכנס ל"ברית הפלדה" עם היטלר, הרוסים חתמו על הסכם "ריבנטרופ-מולוטוב" שבו שני הצדדים הסכימו לחלק את פולין והאמריקנים היו אלרגיים לכל מלחמה אירופית נוספת לאחר שאיבדו כ 56,000 חיילים במלחמת העולם הראשונה.
ההצעה והברירה הקשה לורד הליפקס, שר החוץ, טען בלהט כי יש לבחון פנייה לאיטליה הפשיסטית של מוסוליני כדי שתתווך בין בריטניה לגרמניה. הטיעון שלו היה פרגמטי-כביכול: "אם נציע היגיון וגישור עכשיו, נוכל אולי לשמור על עצמאותה של הקיסרות הבריטית ועל הצי הבריטי לפני שנחטוף מכה מוחצת ומכריעה."
צ'רצ'יל זיהה מיד את המלכודת: מתן פתח למו"מ עם היטלר לא היה מציל את בריטניה, אלא מפרק את הרוח הלוחמת של העם והצבא, והופך את בריטניה למדינת חסות חסרת ישע. הוא ידע כי ברגע שבריטניה תקבל הצעת גישור כלשהי מהאיטלקים, שרידי ההתנגדות יחלשו, דגל לבן בלתי נראה יונף מעל בריטניה, והנכונות להמשיך ולהילחם תיעלם. למרות המצב הקשה הוא האמין שגרמניה לא תוכל לנצח בו זמנית בשתי החזיתות, אבל הוא לא הצליח לשכנע את מתנגדיו באותם דיונים ולמעשה זה היה מבוי סתום. בשלב זה הוא הכריז כי הישיבה ננעלה, וכי היא תתכנס שוב בשבע בערב. ואז הוא כינס את כל 25 שרי הממשלה, וביקש מהם לשקול את עמדתו, במהלכה של הפגישה אמר את דבריו האלמותיים: "אם סיפורו של האי שלנו אמור להגיע לקיצו, מי ייתן שייגמר רק כשכול אחד מאיתנו שוכב על הקרקע ונחנק מדמו שלו." דבריו עוררו התלהבות ותמיכה של כל השרים, דבר שחיזק אותו והביא לכך שעם חידוש הישיבה בשעה שבע הוויכוח תם ונשלם. הליפקס נטש את עמדתו ולצ'רצ'יל היה גיבוי ברור וקולני מהקבינט.
אם בריטניה הייתה חותמת על הסכם שלום או כורעת תחת הלחץ הנאצי, התרחיש עבור הציונות וארץ ישראל היה קטסטרופלי. ללא בריטניה כבסיס קדמי, ארה"ב לא הייתה יכולה לפתוח חזית מערבית באירופה (פלישת נורמנדי). גרמניה הייתה חופשית לרכז את כל עוצמתה מול ברית המועצות, והנאצים היו משלימים את "הפתרון הסופי" באירופה ללא מפריע.
בטבלה זו מסוכמים בצורה תמציתית שני התרחישים שעמדו במרכז הוויכוח.
| היבט | תרחיש כניעה בריטית ב-1940 | התוצאה בפועל (הנהגת צ'רצ'יל) |
| גורל היישוב בארץ | השמדה פיזית ע"י כוחות הציר והמופתי | הגנה על הארץ, הקמת "ההגנה" והבריגדה |
| הזירה הבינלאומית | שליטה נאצית/פשיסטית באירופה והמזרח התיכון | ניצחון בעלות הברית והקמת האו"ם |
| הנהגה בריטית | ממשלת פיוס כלפי גרמניה הנאצית ומדיניות פרו-ערבית ואנטי ציונית. | צ'רצ'יל בולם מדיניות אנטי-ציונית בממשל |
הישרדותה של בריטניה ב-1940 תחת צ'רצ'יל הייתה תנאי הכרחי (Condition sine qua non) לעצם המשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל ולהקמת המדינה ב-1948.
פרק 3: המערכה במדבר המערבי וקרבות אל-עלמיין
החלטתו של צ'רצ'יל מ-1940 לא נשארה חתומה בגבולות האי הבריטי. כתוצאה מהמשך המלחמה, החזית התרחבה לצפון אפריקה ולמזרח התיכון. כפי שיתברר כאן ניתנה למנהיגותו של צ'רצ'יל הזדמנות שניה להציל את היישוב היהודי בארץ ישראל.
בשנת 1942, כוחות "קורפוס אפריקה" בפיקודו של הגנרל ארווין רומל, שעטו מזרחה לכיוון מצרים וסואץ. כאשר השריון הגרמני מנצל את המדבר רחב הידיים להקפת הכוחות הבריטים ודחיקתם מזרחה לכיוון מצרים, כאשר המטרה הייתה להמשיך משם לעבר מקורות הנפט של עיראק ושכנותיה, תוך כדי טיפול בדרך, באוכלוסייה היהודית בארץ ישראל. זאת, בנוסף לחשש של התקדמות הגרמנים מאזור הקווקז. עבור היישוב היהודי בארץ ישראל (כ-500,000 נפש) מצב זה היווה סכנת השמדה פיזית מידית ותקופה זו כונתה "200 ימי חרדה", מה עוד שחלק מהמפקדים הבריטים תכננו נסיגה לכיוון עיראק, חג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים, כרת ברית מפורשת עם היטלר והמתין לכניסת הכוחות הנאצים כדי לבצע את "הפתרון הסופי" ביהודי ארץ ישראל.
לגבי תוכניות הטיפול ביהודי ארץ ישראל מעידים מסמכים שנמצאו לאחר סיום המלחמה. לפיהם בזמן הקרבות ולטר ראוף, קצין הS.S שהיה אחראי על הפעלת המשאיות להמתה בעזרת גזי הפליטה, שהה באותם ימים בתוניס, בנוסף 24 חיילי S.S שעברו הכשרה של המתה באמצעות גזי הפליטה, המתינו ביוון, הקבוצה נקראה "איזנצגרופה אגיפטן" (Einsatzgruppe Egypt) והייתה כנראה מיועדת להשמדת יהודי ארץ ישראל בסיוע מתנדבים מהאזור.
נקודת המפנה באל-עלמיין (אוקטובר-נובמבר 1942) צ'רצ'יל הבין את החשיבות האסטרטגית האדירה של תעלת סואץ והמזרח התיכון. הוא החליף את הפיקוד הצבאי והפקיד את המערכה בידיו של הגנרל ברנרד מונטגומרי, שמיד עם כניסתו לתפקיד הכריז על ביטול תוכניות הנסיגה.
בקרב אל-עלמיין השני, המחנה השמיני הבריטי, שבו לחמו גם אלפי מתנדבים מבני היישוב היהודי בארץ, בלם והביס את כוחות הציר.
הזיקה הישירה להקמת המדינה
- הצלה פיזית: הניצחון באל-עלמיין מנע את "תרחיש אל-עלמיין" של השמדת היישוב, והשאיר את הקהילה היהודית בארץ חיים, מאורגנת ובונה.
- בניית הכוח הצבאי: תקופה זו אפשרה את הקמת הבריגדה היהודית ואת הידוק האימונים של ה"הגנה" והפַּלְמָ"ח (במסגרת תוכנית "מאתיים ימי חרדה" ושיתוף הפעולה עם הבריטים), ניסיון מבצעי שהיה קריטי ומכריע מאוחר יותר במלחמת העצמאות ב-1948.
- הבסיס הבינלאומי: אלמלא עמידתה של בריטניה ב-1940 והניצחון באל עלמיין ב-1942, לא הייתה נוצרת הקואליציה הבינלאומית שניצחה את הנאצים, ולא הייתה קמה מועצת האו"ם אשר קיבלה את החלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947.
פרק 4 : סיכום ומסקנות: מהמורשת של צ'רצ'יל לקידום הקמת המדינה.
חשיבות המנהיגות ברגע ההכרעה כשבוחנים את תהליך הקמתה של מדינת ישראל, נהוג להתמקד במאבק היישוב, בפעילות הדיפלומטית של ההנהגה הציונית ובאיומי המלחמה המקומיים. אולם, מבט היסטורי רחב ומעמיק מראה כי אבן הפינה להקמת המדינה הונחה כבר באותם שלושה ימים גורליים במאי 1940, בחדרי הדיונים של קבינט המלחמה הבריטי.
הציוניות הנלהבת של וינסטון צ'רצ'יל לא באה לידי ביטוי רק בהצהרותיו האוהדות או בתמיכתו העקבית בעלייה ובבריגדה היהודית. היא התממשה בראש ובראשונה בעמידותו הנחושה ובסירבו המוחלט להיכנע לנאציזם, נחישות שהצילה את העולם החופשי כולו, ובתוכו את מפעל התחייה היהודי בארץ ישראל.
מסקנות מרכזיות:
- התנאי ההכרחי (Sine qua non): אלמלא עמידתה של בריטניה ב-1940, כוחות הציר היו משתלטים על המזרח התיכון, והיישוב היהודי בארץ ישראל (כנציגות היהודית המרכזית שנותרה) היה מושמד פיזית על ידי הנאצים ועוזריהם.
- מניעת "תרחיש אל-עלמיין": הניצחון הצבאי בקרב אל-עלמיין ב-1942, שהתאפשר הודות לנחישות של צ'רצ'יל לקיים חזית עזת-ביטוי במדבר המערבי, שמר על הרציפות של היישוב, חיזק את כוחו הצבאי העצמאי (הבריגדה וה"הגנה") והכין אותו למבחן המדינה ב-1948.
- הבסיס המדיני-בינלאומי: הניצחון הבריטי והקואליציה שנוצרה בעקבותיו הניחו את התשתית להקמת האו"ם ולקבלת החלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947. ללא ניצחון זה, המערכת הבינלאומית שהכירה בזכות העם היהודי למדינה לא הייתה קיימת.
חשיבות הטיעון לעיון ההיסטורי למרות החיכוך והעימות החריף שנוצר בין היישוב היהודי לבין השלטון הבריטי בשלהי המנדט, העובדות ההיסטוריות מוכיחות כי ללא דמותו ומנהיגותו של צ'רצ'יל ב-1940, הסיכויים להקמת מדינת ישראל היו קטנים עד לא קיימים. במבחן התוצאה, מנהיגותו הבלתי מתפשרת לא רק ששינתה את פני ההיסטוריה העולמית, אלא שימשה כגשר הקריטי שאפשר את תקומת עם ישראל בארצו.
הכותב: אברהם סט – בוגר הטכניון בהנדסת חשמל (1962), מהנדס מומחה באגף תפ"ט של חברת החשמל גמלאי משנת 2002. התמחויות עיקריות : יישומי מחשב בהנדסת חשמל, ניתוח מערכות הספק, הכרת מערכות החשמל של המזה"ת, חיבור מערכות חשמל ארציות. שרת במילואים בחטיבת המחקר של חיל המודיעין.
האם הכתבה עניינה אותך?
