עצים כילדים זקוקים לטיפול
עצים זקוקים לטיפול, כמו ילדים עד בגרותם ועזיבתם את הבית. כך גם עצים וותיקים כמו אנשים זקנים. גם הם זקוקים ליד מטפלת. על הקשר הזה כתוב בספר "דברים" פרק כ' פסוק 19: "כי האדם עץ השדה", וכך גם כתב המשורר נתן זך והלחין ושר שלום חנוך.
ממש בסוגיה זו עוסק מסמך שנשלח לראש עיריית חיפה באוקטובר 1937. בתצלום המסמך לא מצוין מי כתב אותו. וכך כתוב בו, בין השאר: "במקומות שונים בהדר הכרמל לאורך הרחובות נטועים עצים רבים אשר לפני הרחבת הכבישים נמצאו ברשות היחיד אשר טיפלו בהם. כעת, עם הרחבת הרחובות יוצא שהעצים האלה נמצאים בצידי הכבישים ברשות הרבים. העצים האלה … נמצאים במקומות מרכזיים שכדאי להשאירם במדרכות. אולם, הם זקוקים לטיפול סוכך שיגן עליהם מפגעי אדם ובהמה (על ידי) עידור והשקיה בזמן המתאים.
"לדאבוננו, אנו רואים את העצים האלה באין פיקוח כל שהוא, והם הולכים ומתנוונים וכלים לרגלי חוסר התעניינות מצד אלה המצווים על שמירת נכסי הציבור". כותבי המסמך מציינים באופן מיוחד עץ עתיק בשכונת גאולה. כאשר סללו את הכביש נחפרה האדמה סביבו, ושורשיו גלויים לעיני השמש. "ראוי הדבר לעשות משהו להצלת העץ הזה. אם יקבל טיפול הגון, עלול העץ הזה להיות לתפארת כל הסביבה". סוף ציטוט. במסמך מופיעה גם הצעה לנטוע עצים ברחובות שונים בשכונת הדר הכרמל. המסמך נמצא בארכיון העמותה לתולדות חיפה.
רוצה לאכול טוב? שלם לבית החולים!
מקרה שהיה בחודש פברואר 1945. הוא התרחש בבית החולים הממשלתי בחיפה (באחריות ממשלת המנדט הבריטי; לימים רמב"ם). אל משרד הלשכה לעזרה סוציאלית הגיע כמה חודשים קודם לכן אדם חולה שחפת במצב קשה. הוא היה חסר סידור מתאים, והתגורר במלון בחברת אנשים נוספים. הלשכה לעזרה סוציאלית אשפזה אותו בבית-החולים הממשלתי. לא רק שמצבו היה נואש (או כלשון העזרה הסוציאלית: מיואש), הוא גם אושפז במחלקה שבה התנאים היו קשים ביותר. קראו לה המחלקה השלישית. לכן, במימון הלשכה לעזרה סוציאלית, ובסיוע כספי של הליגה למלחמה בשחפת, קיבל חולה השחפת הזה מזון שסיפקה מחלקה אחרת. קראו לה: "המחלקה השנייה". המימון הכספי לאספקת המזון היה 350 מיל ליום. אבל, הסכום לא הספיק, וכך תפח החוב הכספי לבית-החולים לאחד עשר אלף ו-500 לירות ארץ ישראליות. יש לדעת שבית החולים היה אז, ככתוב, באחריות ממשלת המנדט הבריטי.
ומה התגובה למי שלא משלם? מפסיקים להזינו במזון הטוב אשר במחלקה השנייה, וחוזרים להזינו במזון הפחות טוב אשר במחלקה השלישית. והנה נודע ללשכה לעזרה סוציאלית במקרה שחולה השחפת הלך לעולמו, אבל טרם סודרו ענייני קבורתו. מיד נשלחה הודעה לאדון קפלן ול"חברה קדישא", וכאשר "החברה הקדישא" באה לבית-החולים לקחת את הגופה לקבורה, סירבו לתת אותה בתירוץ שחסרים פרטים על הנפטר. וזאת למרות העובדה שפרטים אלה היו מצויים במשרד בית-החולים. לדברי הלשכה לעזרה סוציאלית, הנהלת בית-החולים הממשלתי ניאותה למסור את גופת חולה השחפת לקבורה רק לאחר שהלשכה שילמה בניגוד לרצונה את מלוא הסכום שבית-החולים דרש. הנה, כבר לפני 81 שנה התלאות ליוו את האדם לא רק בחייו. המסמך המצמרר נמצא בארכיון העיר חיפה.
מצב חמור!
קחו דוגמא מפרנסי העיר חיפה. הם באמת יודעים מה חשוב יותר ומה חשוב פחות.. איפה ישנם עוד אנשים כמו האנשים האלה? אפילו שיר לא כתבו עליהם. ומהו כל רצונם, בסך הכול? לחוקק חוקי עזר שישפרו את העיר. וכך הם כותבים לראש העירייה: "בשכונת הדר הכרמל ובסביבה, מחזיקים התושבים בהמות שונות: חמורים, פרות, עיזים וכיוצא באלה, ללא השגחה מספיקה. הבהמות הן על פי רוב מופקרות במשך כל היום, והן ניזונות על חשבון השכונה. המקור העיקרי למזון הבהמות הם הארגזים לאשפה. בכל בוקר אפשר לפגוש עדרים שלמים המתפשטים בחצרות" (כן, ככה כתוב: עדרים מתפשטים בחצרות). הופכים את ארגזי האשפה ומוצאים להם מזון טוב משיירי האוכל, קליפות מפירות, פירות רקובים וכו', ואת הפסולת הם משאירים מפוזרת על פני החצר כולה, מה שגורם למצב בלתי סניטרי, לכלוך וסירחון. לרוב קורה שבתור 'קינוח סעודה' , מתנפלת הבהמה על כל עץ וגינה ומחריבה כל חלקה טובה".!!!
עד כאן מתוך מסמך שנמצא בארכיון העמותה לתולדות חיפה. התאריך: י"ט מר-חשון תרצ"ח, 24 באוקטובר 1937.
כתבה ממש מעניינת נותנת הצצה לחיים של פעם. אפשר לעשות סידרת כתבות כאלו..