לקראת שבוע הבאוהאוס החיפאי, שיתקיים בין 8 ל־15 בנובמבר 2026, אפשר להתבונן בבניינים של הדר ולשאול: איך רעיונות שהגיעו מאירופה, קיבלו כאן צורה מקומית? התשובה נמצאת לא רק בחלונות ובמרפסות, אלא גם בבדים, בגזרות ובסיפורים של האופנה שנוצרה בארץ.
מה היה הבאוהאוס, ואיך הגיעו רעיונותיו לארץ?
בית הספר הבאוהאוס נוסד ב־1919 בעיר ויימאר שבגרמניה, ביוזמת האדריכל ולטר גרופיוס. הוא חיבר בין אמנות, מלאכה, עיצוב ואדריכלות וביקש לשלב בין צורה לשימוש. בית הספר עבר לדסאו ב־1925 ולברלין ב־1932, ונסגר ב־1933 תחת שלטון הנאצים. מורים ותלמידים שהיגרו נשאו את רעיונותיו למקומות שונים בעולם.
לא כל האדריכלים שפעלו בארץ למדו בבאוהאוס. רבים הושפעו מהמודרניזם ומהסגנון הבינלאומי, ואימצו רעיונות כמו קווים נקיים, צורות פשוטות ותכנון שימושי. בחיפה הם התאימו אותם לתנאי העיר ולחומרי הבנייה. לכן השם “באוהאוס” משמש בישראל לעיתים גם לתיאור רחב של מבנים בסגנון הבינלאומי.
איך הגיעו רעיונות הבאוהאוס גם אל האופנה?
החיבור בין גאומטריה, צורה ושימושיות לא נשאר רק באדריכלות. המעצבת מרי קטרנצו, הציגה בשבוע האופנה בלונדון את קולקציית סתיו־חורף 2018. בקולקציה שילבה השראות מהבאוהאוס לצד השפעות נוספות מתולדות העיצוב. כך קיבלו רעיונות של תנועה אמנותית ביטוי על המסלול, דרך הדפסים, צבעים וגזרות.
הסיפור מאחורי הבגד
כדי להבין את האופנה שנוצרה כאן, כדאי להתבונן גם בחומר שממנו הבגד עשוי. בד אינו רק צבע או דוגמה: מאחוריו יש עבודה, ידיים, טכניקות וידע שעובר בין אנשים. לפעמים הוא נושא איתו מסורות וסיפורים של קהילה. אתא ומשכית הציעו שתי דרכים שונות להפוך את החומר לבגד בעל אופי מקומי.
סיפורה של חברת אתא- מהבד לבגדי עבודה
אתא הוקמה בכפר אתא בשנת 1934 בידי משפחת מולר, משפחת תעשיינים יהודית שמוצאה בסלובקיה, אז חלק מצ’כוסלובקיה. המפעל ביקש לייצר טקסטיל ובגדים בארץ, והתמקד בבגדי עבודה ויום־יום: פריטים שימושיים ועמידים שנועדו ללוות את הגוף במהלך יום עבודה.
מתוך הצורך המעשי נוצר גם מראה מזוהה: פשוט, מחובר לחומר, לייצור ולעמל. בגדי אתא נעשו חלק מסיפור רחב יותר על תעשייה מקומית ועל חברה עובדת.
איך חיברה משכית בין מלאכה לעיצוב?
משכית הוקמה ב־1954 ביוזמת רות דיין, כחברה ממשלתית שנועדה לקדם מלאכות יד ותעסוקה בקרב עולים חדשים. היא שילבה בעיצוביה ידע ומסורות של בעלי מלאכה מקהילות שונות ובהן מלאכות רקמה ואריגה.
פיני לייטרסדורף, המעצבת הראשית של משכית במשך שנים, עיבדה את הטכניקות והחומרים האלה לבגדים בעלי שפה עיצובית מובחנת. עיצובים של משכית הוצגו גם בתצוגות אופנה של ארגון הבונדס בשנות השישים והשבעים. כך נפגשו על המסלול עבודת יד, עיצוב וסיפורים שהגיעו מקהילות שונות.
מה מחבר בין הבניינים לבגדים?
אתא ומשכית הציעו שתי תשובות שונות: אתא דרך ייצור, שימושיות ועמידות; משכית דרך מלאכה, מסורת וסיפור. גם באדריכלות, רעיונות שהגיעו מבחוץ קיבלו צורה שהתאימה למקום.
בשני התחומים, העיצוב נוצר מתוך מפגש בין רעיונות, חומרים ואנשים. בנייני חיפה מספרים את הסיפור דרך הקווים והצורות; אתא ומשכית מוסיפות לו את נקודת המבט של הטקסטיל, עבודת היד והאופנה.
מעניין מאוד , כל הכבוד רונן